כתר המלך חלק ב שמא

להדיוט ונאמרה ראיה לגבוה מה חגיגה האמורה להדיוט זבחים אף ראיה האמורה לגבוה זבחים ומה הן זבחים עולות אתה אומר עולות או אינו אלא שלמים ודין הוא נאמרה חגיגה להדיוט ונאמרה ראיה לגבוה מה חגיגה האמורה להדיוט בראוי לו כו' וכן בדין שלא יהא שולחנך מלא ושולחן רבך ריקם ע"כ

והנה קשה לי לכאורה ע"ז דלקמן (דף ע"ב) אמרינן חגיגות מכתב כתיבי ואמר ל"צ דאמר ר"פ לאביי ממאי דהאי וחגותם חג זביחה הוא כו' אלא אתיא מדבר מדבר כתיב הכא הזבחים ומנחה הגשתם לי במדבר וכתיב ויחוגו לי במדבר מה להלן זבחים אף כאן זבחים וא"כ כל עיקר הלימוד בחגיגה הוא זבחים הוא מג"ש דמדבר מדבר וא"כ האיך נוכל ללמוד על ראיה הא ה"ל דבר הלמד בג"ש חוזר ומלמד בב"א וזהו בעיא דלא אפשטא במס' זבחים (דף נא) ובמנחות ודף עו) וא"כ האיך ילפינן אח"כ בנין אב על ראיה דהוה זבחים ואף דאמר הגמ' שם ומאי כהררין כו' ד"ת מדברי קבלה לא ילפינן תקשה עוד דא"נ דהג"ש לאו דוקא ורק הוא הלמ"מ והוי כמו דאמרינן בכ"ד גמרא גמירי להו ואתי יחזקאל ואסמכהו אקרא וה"נ נימא דהוי הלמ"מ והג"ש מד"ק וא"כ תקשה הא קיי"ל קו"ח מהלכה לא גמרינן והה"ד גם בנין אב וכמו שכתב רש"י ז"ל במס' שבת (דף קל"ח) ועיין צל"ח במס' פסחים (דף פ"א ע"ב) וא"כ ודאי לא נוכל למילף מזה וא"נ דהג"ש הוא עיקר לימוד תקשה הלא דבר הלמד בג"ש א"ת ומלמד בבנין אב כמבואר

וע"כ צריך לומר הכא חדא מתרתי או דנימא כמו שכתבו התוס' במס' זבחים (דף נא) דלמ"ד דבתר למד אזלינן ס"ל דדבר הלמד בגז"ש חוזר ומלמד בב"א וגם רבינא שם ס"ל כן וא"כ א"ל דהאי ברייתא נמי ס"ל כן אבל רבינו דבארנו דס"ל דבתר מלמד אזלינן לקמן בה' תמורה ודאי לא מצי ס"ל לדידיה דדבר הלמד בג"ש חוזר ומלמד בב"א וא"כ לית לנו למוד למעט עופות או דנימא כן דלפי מאי שכתבו התוס' להקשות על הגמ' דאמר שם ודלמא לעבור עליו בשני לאוין ועשה וכתבו ואע"ג דאמרינן בעלמא כל היכא דאיכא למדרש דרשינן ולא מוקמינן ליה בלאו יתירא הכא שאני שאין להעמידו בקרבן חדש ודומה לו כמו שמצינו במס' יבמות (דף ד) דאמרינן דמוקי לא יגלה בשומרת יבם של אביו בלאו יתירא ולא מוקמינן ליה באנוסת אביו דהוי דבר חדש כו'. נמצא דר' יהודה שם לא ס"ל כן אלא טפי עדיף ליה לאוקמי בדבר חדש ללמוד ממה שנוקי בלאו יתירא וא"כ ה"נ לר"י נימא דנוקי טפי ללמד דהוא חגיגה קרבן חדש ממה דנוקי בלאו יתירא וא"כ א"ל דהאי ברייתא דממעט עופות אתיא לר' יהודה דידע מזה גופיה ולא מג"ש וא"כ יליף לה שפיר בבנין אב דהוה זבחים ולא עופות אבל רבינו לא ידע עופות למעט דהא אין לו ללמוד ע"ז רק מג"ש ואינו חוזר ומלמד בבנין אב למעט עופות. ומ"מ מנחות ידע שפיר למעט על ראיה דלא יבוא אף דלית לנו הלימוד מחגיגה זה נ"ל פשוט כיון דקיי"ל במס' מנחות (דף קו) האומר הרי עלי עולה מביא תור או כבש מר כי אתריה ומר כ"א כו' וא"כ קיי"ל כל היכא דמספקא לן בעולה מביא קרבן תור או כבש אבל במנחה לא מספקינן כלל וא"כ הכא דזה ידעינן דמביא עולה מטעם שלא יהא שולחנך מלא ושולחן רבך ריקם וא"כ להביא עולה יש לספוקי בעופות אם די או דוקא בהמה אבל מנחות לא מספקינן כלל וקיי"ל בל"ז דמנחות גריע מעופות דקיי"ל בזבחים (דף צא) עופות קודמין למנחות ורק אגב גררא דעופות מביא הברייתא מנחות ולהכי פוסק רבינו שפיר דאינו מביא מן המנחות אבל מן העופות מביא דכיון דליכא לדידן מיעוט ע"ז דמי שפיר למי שנדר עולה דיכול להביא אף עוף כמבואר ומוכרח לומר כן אף אם נפרש כפירוש הר"י קורקוס ז"ל דלא גרסינן רק במנחות וכספים אכתי ה"ל למעט מדנפשיה מדנאמר חגיגה להדיוט אלא ע"כ מזה לא נדע למעט כמו שבררנו ורק מנחות דלא מצי להביא בשום פעם ודוק

שם ומי שבא לעזרה ביום הראשון ולא הביא עולה לא די שלא עשה מצות. עשה אלא עובר על ל"ת שנאמר ולא יראו פני ריקם כו' עכ"ל. והנה הטורי אבן במס' חגיגה (דף ז ע"א) ד"ה ואין הקשה ע"ד רבינו זה וז"ל מנ"ל לרבינו דלא די שלא עשה משמע דלא מקיים העשה כלל בזה דלמא על הל"ת עבר והעשה מקיים ועוד דבפ' משפטים וכי תשא נאמר מצות ראיית פנים לחוד בלתי סמוך הלאו דלא יראו פני ריקם ורק בפ' ראה לחוד נאמר מצות ראיית פנים בסמוך עם הלאו דלא יראו פני ריקם ש"מ דלא מעכבא קרבן למצות ראיית פנים כו' עכ"ל. ונ"ל ליישב דעת רבינו כן דהנה שם בגמ' דחגיגה (דף ע"א) איכא פלוגתא דר' יוחנן ור"ל תד אמר ראיית פנים בקרבן וח"א בעזרה והקשה ר"ל לר"י ריבר"י אומר שלש רגלים נצטוו ישראל לעלות לרגל ואין נראין חצאין ואין נראין ריקנין משום שנאמר ולא יראו פני ריקם א"ל בעיקר הרגל ע"כ והקשה הגאון רפ"ק איגר ז"ל בחידושיו שם מאי מקשה רשב"ל לר"י מהברייתא זו יותר מן הקרא דכתיב ולא יראו ומוקמינן ליה בעיקר הרגל ה"נ א"ל דהך ברייתא נמי מיירי בעיקר הרגל

ונ"ל לענ"ד ליישב כן דהנה הטורי אבן הקשה שם על הברייתא גופיה דאמר ואין נראין ריקנין מה חידש הברייתא בזה הלא מקרא מלא הוא כו'. וע"כ נ"ל לומר דזה באמת סברת המקשן דהקשה ליה מזה הברייתא דתקשה ליה מאי קמ"ל ורוצה לומר דהברייתא אמרה תחלה ואין נראין חצאין והוא המצרף נחשת והבורסקי דהמה פטורין בכל הרגל וקתני אח"כ ואין נראין ריקנין דהוא נמי כמו כן בכל הרגל כסברת ר"ל ואומר ליה לא בעיקר הרגל והברייתא אתי זה לאשמעינן זה דהנה הטורי אבן מקשה דיבוא עשה דיראה וידחה ל"ת דלא יראו פני ריקם. אך לפ"ד רבינו דאינו מקיים בביאה ריקנית אף העשה ניחא שפיר דאף דאם אין לו קרבן אינו בא ריקם דלא מקיים העשה כלל ואמרה הברייתא כן ואין נראין ריקנין בשום פעם אף אם אין לו קרבן להביא וליתא הכא זה דעשה דוחה ל"ת משום שנאמר ולא יראו עני ריקם ויבואר כן אם אמרה התורה ולא תבוא ריקם ה"א דהוא ל"ת בפ"ע והיכא שאין לו קרבן אתי עשה ודחי אבל התורה אמרה יראה כל זכורך היינו דצריך לראות פני ה' או להראות ואמרה התורה דלא יראו פני ריקם ואם תבוא ריקם אזי אין בידך שום מצוה דלא תראה ולא תתראה וא"כ למה תבוא כיון דעיקר המצוה הוא הראיה ועפ"ז מדויק שפיר לשון הברייתא ואין נראין ריקנין דלא יוכל בש"פ לבוא ריקנין דלפי דאינו נראה משום שנאמר ולא יראו וא"כ אינו נראה וליתא עשה כלל כמי שכתב רבינו אבל כ"ז הוא רק בעיקר הרגל דאז אין לו לביא ריקם דליתא עשה בזה כמו שבארנו וא"כ ניחא קושית הטורי אבן מה שלא אמרה התורה רק פעם אחת סמיך הלאו דלא יראו לשלש פעמים יראה דכיון דהתורה מגלה לנו בפעם אחד דלא תראה ריקם רק אם תבוא בקרבן אזי די בזה לידע דליתא עשה כלל רק בקרבן ולא ריקנין ומדוקדק הכתובים היטב דבפ' משפטים כתיב אל פני האדון ה' ובפ' תשא כתיב את פני האדון ה' אלהי ישראל ובפ' ראה כתיב את פני ה' אלהיך. דהנה איתא במס' קדושין ודף לו) דבשעה שאינן עושין רצונו של מקום נקראו עבדים וא"כ בשעה שאומר הקרא אל פני האדון ה' היינו בשעה שאתה קורא אותם בבחינת עבדים והוא אדון להם ולהכי כתבה התורה בפ' ראה דאומר ולא יראה את פני ה' אפילו בשעה שאתה בבחינת בן שעושה רצונו של מקום ואעפ"כ לא תראה ריקם ומכ"ש בשעה שאתה בבחינת עבד בשעה שנקרא אדון ולהכי התם אינו צריך לבאר ולסמוך דלא יראה ריקם דכ"ש הוא וכתב בפ' משפטים אל פני האדון והיינו דהוא יראה אותך והלא כל באי עולם יש מושגחים מאתו ית' אבל בפ' תשא דכתיב את פני הארון דזה משמעות שאנו רואים אותו ית' להכי אומר אלהי ישראל דמשרה שכינתו זהו רק לישראל העולים לרגל ולכל המאמינים בו ית' והנה קושית הט"א הכא דמקשה ניתי עשה וידחה ל"ת גם בלא"ה ניחא שפיר עפ"י מאי שכתב הצל"ח ז"ל במס' פסחים (דף מט ע"א) דעל דבר שהזהירה התורה בזה העשה גופיה ל"א אתי עשה ודחי ל"ת כמו גבי פסח דלא תשחט על חמץ לא נדחה מעשה