כתר המלך חלק ב שמ

הפסחים בלבד עכ"ל. והנה לעיל בפ"ו מה' כלי המקדש ה"י במשל"מ שם דכונת רבינו מה שמסיק ואין מקריבין אלא הפסחים בלבד להוציא מדעת זה של הראשונים שמביא הרא"ש ז"ל בפ' ע"פ דהיכא דחל בשבת מקריב החגיגה בע"ש והרא"ש דוחה דבריהם וכן אתי רבינו להוציא זה. ונ"ל לבאר גם את דברי המרדכי ז"ל ס"פ ע"פ דקאמר שם רבינא אמר כו' דהא כשחל בשבת חגיגה אינה קריבה וכן משמע בפ' אלו דברים דקאמר אימתי מביאין עמו חגיגה בזמן שהוא בא בחול בטהרה ובמועט אבל בזמן שבא בשבת במרובה או בטומאה אין מביאין עמו חגיגה מדקאמר אין מביאין משמע דכשחל י"ד בשבת שהחגיגה אינה קריבה עכ"ל וכל האריכות שלא לצורך הוא הלא המשנה אומר בפירוש דבשבת אינו מביא ולמה צריך לאסוקי משמע דכשחל בשבת א"ק והלא הוא מפורש אלא דהמרדכי בא לומר דמן המשנה גופיה דנקט ליה בחדא מחתא שבת מרובה וטומאה משמע דשוה כולהו בחד דינא וכי היכא דבטומאה ובמרובה אינו מביא כלל ה"ה אף בשבת אינו מקריב כלל ולא כדעת הראשונים דמביא בע"ש וזהו המשמע דקאמר המרדכי דאינו מביא כלל היכא דחל י"ד בשבת ומה שכתב המשנה בהיפוך בסיפא ממה דקתני ברישא שבארנו לעיל א"ל או כמו שכתבו התוס' בע"ז ודף ג ע"א) ד"ה ובא דאין דרכו של התלמיד לשנות כסדר דהתחיל או כמו שמתרץ שם האור חדש עיי"ש ודוק

הלכה יד בשר חגיגה שעלה עם הפסח על השולחן העולים עמו על השולחן מתבערין עמו ואינן נאכלין אלא עד חצות כפסח גמורה מפני התערובות עכ"ל. והנה זהו ירושלמי מפורש פ"ו דפסחים ה' ד' תני חגיגה הבאה עם הפסח מתבערים עמו והנה משמע דרבינו מפרש לה כפירוש הק"ע שם דגזרינן מפני התערובות שא"א שלא יתערבו ואינו מפרש כדברי הפ"מ שמפרש לה דלא הוי בשריפה אלא העולין עמו על השולחן מתבערין שמא יבוא לאכול אחר אכילת הפסח דנמצא דנאכל אחר הפסח דזה לא תלי בתערובת בפסח וגם לא תליא בזמן חצות רק תיכף אחר אכילת הפסח צריך לבער מעל השולחן החגיגה ושארי המאכלים ומדברי רבינו משמע ממה שכתב אחר חצות ומשני התערובות כפירוש הק"ע ומה שהקשה שם בש"ק על הגמ' דידן דאומר מתניתין דלא כב"ת כו' וק"ל דלמא אף ב"ת ל"ק דנאכל ליום ולילה אלא מפני התערובות פסח אבל מדאורייתא מודה דנאכלת לשני ימים ולילה אחד ואם הגמ' חולק על הירושלמי קשה מ"ט פוסק כהירושלמי ע"כ. וליתא קושיתו כלל דהנה התוספתא שמביא הירושלמי זה שאומר דרק בשר חגיגה הבאה עם הפסח מתבערין עמו שפיר מוקי לה הירושלמי מדרבנן משום גזרה אבל בגמ' דידן דב"ת אומר הרי הוא כפסח ואינו נאכל אלא ליום ולילה וחגיגת חמשה עשר נאכלת לשני ימים משמע דמיירי מדאורייתא דזהו כפסח דומיא דאינו נאכל אלא ליום ולילה וחגיגת ט"ו לשני ימים שניהם שוין מדאורייתא ולא דמי כלל לדברי התוספתא כמבואר

ולפ"ז ניחא מה שהקשה הצל"ח שם בד"ה כי אקשי כו' ואס"ד דרק לענין לינה אמר זה ל"ל לתלות חגיגה בפסח כו' וה"ל לב"ת לומר חגיגה הבאה עם הפסח אינה נאכלת אלא ליום ולילה ול"ל לתלותה בפסח ולומר הרי הוא כפסח אלא ודאי לב"ת דינה כפסח כו' ע"כ ולפ"ז ניחא דאי לא אמר ב"ת התם הרי הוא כפסח ה"א דרק מדרבנן נאכל עד חצות מפני התערובות ולהכי אומר הרי הוא כפסח דהמ"ת נאכל הוא ודוק

הלכה טו מה בין פסח ראשון לשני ואין מוציאין ממנו חוץ לחבורה אבל פ"ש כו' ומוציאין ממנו חוץ לחבורה עכ"ל והקשה הכ"מ הא (דף צה) אמרינן בכלליה דלא ישאירו מרבי לא תוציאו ממנו מן הבשר חוצה וי"ל משום דבגמ' קאמר דמרבי ליה משום דדמי ליה דהוה לאו הניתק לעשה דומיא דנותר ופירש רש"י ז"ל דלית ליה להאי תנא הא דתניא בפ' כ"צ האוכלו ה"ז בל"ת דבשר בשרה טרפה ומאחר דקיי"ל כההוא תנא דמוציאו חייב משום ובשר בש"ט תו ליתא לרבויי יוצא מנותר שזה ניתק לעשה וזה לא ניתק עכ"ל, וכתב ע"ז הבה"ז בחידושיו על רבינו על מס' מנחות דברי תימא הוא הכ"מ דלמ"ד דלוקה דהוה ל"ת גמור פשיטא דחייב המוציא בפ"ש וה"ל להברייתא למחשב במצוה שבגופו והניח בצ"ע. והמעיין החכמה בפ' בא כתב ע"ז נראה דס"ל לרבינו דברייתא קמייתא חולק על ברייתא זו מדקאמר שם יכול אפילו מצוה שלא על גופו ת"ל ועצם לא תשברו בו וטפי ה"ל למנקט ת"ל לא ישאירו דהוה מצוה שבגופו וכתב תחלה אלא דס"ל להך תנא דדוקא עצם ל"ת שמאחר שלפי דעתו דרשינן מניה לרבות מצוה שבגופו דכותיה דהיינו נא ומבושל ולמעט מצוה שלא על גופו דכותיה לא תשחט על חמץ אבל לאו דלא ישאירו איצטריך לגופו דלא הוה ילפינן מפ"ר כיון שנל"ע ולא דרשינן מניה כלל ופרט ולא מרבינן לאו דלא תוציא עכ"ל

ונ"ל להביא ראיה לדעת רבינו מהא דאיתא במשנה דזבחים (דף נו ע"ב) הפסח אינו נאכל אלא בלילה ואינו נאכל אלא עד חצות כו' ואינו נאכל אלא צלי וכתבו התוס' תימא ליתני נמי דאינו נאכל אלא על מצות ומרורים וי"ל דלא חשוב אלא דבר שכנגדו חלוק מקדשים דש"ק נאכל ביום ובלילה עד הבקר ולכל אדם ובכל מאכל ופסח אינו נאכל אלא בלילה ע"ת ולמנוייו וצלי א"נ לא תנא מצה ומרור דל"מ א"נ לאו מצוה שבגופו עכ"ל. והנה לכל הני השלשה תירוצים לא תתיישב מ"ט לא קחשיב התנא שם במשנה הפסח אינו נאכל אלא בחבורה אחת ואין מוציאין ממנו חוץ לחבורה שיאכל בה כמו שכתב רבינו לעיל בפ"ט ה"א ודבר זה הוא חלוק מכל הקדשים דנאכלין בכל העיר ובכל מקום וזה אינו נאכל רק בחבורה אחת וגם הוא מעכב דנפסל ביוצא וגם הוה מצוה שבגופו אע"כ כדברי רבינו דלדידן לא מרבינן פסת שני דאין מוציאין ממנו חוץ לחבורה והתנא לא קחשיב רק הני דברים שבין בפסח ראשון ובין בפסח שני וזהו דרק בראשון לא קחשיב. ואף לפי מאי שכתב הצל"ח כאן ומוציאין ונאכלין צלי בבית אחד ואומר בבית אחד דוקא אף שאומר מוציאין ממנו ומבאר הצל"ח במס' פסחים (דף צה) שלא התיר רבינו אלא להוציא הפ"ש חוץ לחבורה אבל לא לאכלו שם אלא צריך להחזירו לחבורתו אלא שפסח ראשון כיון שיצא חוץ לחבורתו נפסל ונאסר באכילה ופסח שני אין בו אישור להוציאהו ולא שייך ביה לאו דלא תוציא מן הבית כו' אבל עשה דבבית אחד יאכל שייך ביה עכ"ל, נמצא דגם פסת שני נאכל בבית אחד דוקא אכתי ה"ל להתנא לומר נאכלין בבית אחד דזהו אף בפ"ש מ"מ י"ל כיון דלא נפסל אם מוציאו מחוץ לחבורה לא קחשיב ומקרי לא מעכבא ולא כמו הני דברים דקחשיב דאי לא עשה כן נפסל אבל הכא מצוה הוא לאכול בבית אחד וכמו מצה ומרור דלא מעכבא ודוק

הלכות קרבן חגיגה

פרק א הלכה א שלש כו' ויביא עמו קרבן עולה בין מן הבהמה ובין מן העוף עכ"ל. וכתב הכ"מ ויש לתמוה ע"ז דהא תניא בפ"ק דחגיגה ל"י כו' אתה אומר בזבחים או אינו אלא בעופות ומנחות ודין הוא כו' אף ראיה האמורה לגבוה זבחים כו' והאיך כתב רבינו בין מן העוף וכתב הרי"ק ז"ל שבמקום עופות גרים כו' אלא בכספים או אינו אלא במנחות כמו שהיא שנויה במכילתא ומשמע ליה דעופות בכלל זבחים המה עכ"ל. והמשל"מ כתב ומ"ש מרן ומשמע ליה דעופות בכלל זבחים הם עיין במס' זבחים (דף קיט) דאמרינן אר"ש לדברי האומר יש מנחה בבמה יש עופות בבמה ולדה"א אין מנחה בבמה אין עופות בבמה זבחים ולא מנחות זבחים ולא עופות הרי דבמלת זבחים שולל מנחות ועופות ע"כ ועיין לח"מ הכא ובירושלמי הכא אמר אבל לא בעופות דכתיב זבת אלמא דזבח לא הוה עופות ועיין ט"א ושעה"מ הכא. ונ"ל ליישב דעת רבינו כן מהברייתא שהקשה הכ"מ דאיתא שם כמו דגרסינן לפנינו בגמ' יכול אף בעופות ומנחות ודין הוא נאמרה חגיגה