כתר המלך חלק ב שלח

שתי שערות צריך להמנות על פסח אחר משום דסובר בע"ח נדחין וא"כ ה"נ גבי פסח ליתא תירוץ של הירושלמי לחלק בין פסח לחטאת דגבי פסח נמי אי הפריש קודם שהגדיל ונתגדל בין הפרשה לשחיטה אינו ראוי לפסח זה דמ"ל דצריך להמנות ע"פ אחר אבל הירושלמי הכא זה הוא משום דמתרץ לה לאו אליבא דר"י אלא אליבא דר' אלעזר ואנן קיי"ל דלא כר' יוחנן כמו שפוסק רבינו בהדיא בפ"ד הכא ה' ט' המפריש פסחו עד שלא הביא שתי שערות והביא ה"ז מקריבו לשם פסח דבע"ח אינן נדחין וא"כ ניחא חילוק הירושלמי בין פסח לחטאת. ועתה ניחא שפיר דרבינו לשיטתו דפוסק דלא כר"י גבי בע"ח אינן נדחין שפיר ס"ל דיחוי של הירושלמי לחלק בין פסח לחטאת ול"צ לתרץ שה לב"א ל"ד והגמ' מתרץ זה רק לר' יוחנן לטעמיה כמבואר. וכן צריך לומר לדברי רבינו דברי המשנה של השוחט את הפסח על מי שיעלה מכם ראשון דמיירי דאמנינהו מעיקרא כמו שאומר שם בפסחים (דף פט) ובגיטין (דף כה) וכן ע"כ צ"ל דזהו דלא כר"ז שם בנדרים דשה לב"א ל"ד וכן הא דאמרינן במס' פסחים (דף פח ע"א) יתום ששחטו עליו כו' ש"מ יש ברירה אר"ז שה לב"א מ"מ ופרשו התוס' שם דשה לב"א ל"ד מו שסובר ר"ז בנדרים וא"כ כיון דרבינו פוסק דשה לב"א הוי דאורייתא א"כ ש"מ יש ברירה ורבינו פוסק דבדאורייתא אין ברירה אך יש לומר דמפרש לה כפירוש רש"י ז"ל שם דכתב שה לבית איש בעה"ב יקחנו לכל ב"ב וא"צ דעתן עכ"ל וא"כ נוכל לומר אף דהוי דאורייתא מ"מ גלי הקרא דיוכל למנות על בניו הקטנים וא"צ דעתן ואינו מפרש כפירוש התוס' משום ל"ד וכן צריך לומר לר' זירא הא דצריך קרא על איש זוכה ואין קטן זוכה לא כדברי התוס' במס' קידושין דאיצטריך משום דרבי קרא לקטן שממנין אותו דהא לדידיה שה לב"א ל"ד והוא יתרץ אפכא ע"כ כמו שכתבו התוס' שם לבסוף א"נ הא גופיה קמ"ל דשה לב"א ל"ד דאין לו כח לזכות בו לא לעצמו ולא לאחרים וכן יפרש ר"ז דמזה ידע דלאו דאורייתא הוא כמבואר ודוק

פרק ו הלכה ז ישראל ערל כו' אבל גר שנתגייר בא"י ביום י"ד אין שוחטין עליו כו' גזירה שמא יטמא גר זה למת לשנה הבאה כו' והלא נזירה זו מדבריהם והפסח בכרת והיאך העמידו כו' מפני שאין הגר מתחייב במצות עד שימול ויטבול ואינו טובל עד שירפא כו' עד ולא יבוא לידי חיוב כו' עכ"ל. וק"ל עד"ר זה דמשמע דס"ל דרק גבי ערל עכו"ם גזרו משום שאינו מתחייב במצות עד שימול ויטבול ולהכי העמידו דבריהם במקום כרת וא"כ היאך אומר ר"י שם בגמ' מחלוקת בערל כותי דב"ה סברי גזירה שמא יטמא לשנה הבאה וב"ש ס"ל לא גזרינן אבל ערל ישראל ד"ה סברי כו' ול"ג ערל ישראל משום ערל כותי כו' ומייתי תנה"כ למה צריך זה לאשמועינן דל"ג ערל ישראל אטו ערל כותי היאך יגזרו הא גבי ערל כותי נמי לא העמידו דבריהם רק משום שיכול שלא לטבול עד שיתרפא אבל בערל ישראל דלא שייך זה ודאי דלא העמידו דבריהם בזה ולמה צריך זה לאשמועינן וצ"ע

הלכה ח מי שבא בבית הפרס ה"ז מנפח והולך כו' ואוכל וכן בית הפרס שנדוש טהור לעושי פסח כו' עכ"ל, והנה קשה לי מ"ט לא הביא רבינו לא הכא ולא בה' טומאת מת שם בפ"ח הא דאיתא במס' חגיגה (דף כה ע"ב) איבעיא להו בדק לפסחו מהו שיאכל בתרומתו ואיתא שם פלוגתא דעולא ורבה ב"ע דעולא אמר דמותר ואמר ההוא סבא לפשוט כדברי עולא כהמשנה שם דאמר הפרשתי לתוכה רביעית קודש מהימן נמי אתרומה ה"נ מדמהימן אפסח מהימן נמי אתרומה ואף לתרומה שרי וא"כ ודאי הוא הדין כעולא כמו שהביא ההוא סבא ראיה כותיה וא"כ מ"ט לא הביא רבינו זה. ונ"ל לישב כן דהנה הטורי אבן הקשה שם בסוגיא מהא דאיתא במס' זבחים (דף צט ע"ב) גבי אונן דר"י מדיפתי ס"ל דבליל פסח שרי לאכול אף קדשים מגו דשרי בפסח ור"א פליג ע"ז וס"ל דרק אם מת בי"ג שרי דהוה רק אנינות דרבנן אבל היכא דהוי מדאורייתא ל"א מיגו דשרי לענין פסח שרי לענין קדשים וא"כ סוגיא זו דלא כר"א שם ועי"ש בט"א מה שמחלק בזה

ונ"ל לומר כן דלפי מה שפירש רש"י ז"ל כאן מיגו דמהימן אקודש מהימן אתרומה שגנאי הוא למזבח שתהא תרומה המחוברת לו בחזקת טומאה והקודש יקרב למזבח ע"כ וא"כ שפיר יש לחלק גבי בית הפרס דל"ד כלל להכא דהכא כיון דמקריב למזבח הקודש והתרומה זו שבחבית אחת תבער בטומאה והוה גנאי למזבח אבל הכא אם האדם לא אכל תרומה בפעם הזאת ורק יאכל פסח לא היה גנאי כמו בכל פטם אשר לא יאכל תרומה ומחזיק את האדם שבדק בבה"פ בחזקת טומאה וגזרינן על בית הפרס כי מי יודע מה שאינו אוכל דהוא משום טומאה ורק הכא כיון דתבער בטומאה התרומה זו יהיה גנאי והכא דמי באמת להתם גבי אונן דמ"ד שם דאף בליל פסח דמתירו לאכול פסח מ"מ קדשים אינו אוכל וה"נ מתיר אתה לפסח ולא לתרומה וס"ל לרבינו דהאי סבא הכא דמייתי ראיה לעולא מהמשנה זו ס"ל כר' ירמיה מדיפתי שם דס"ל דאמרינן מיגו זה אף בפסח וקדשים בלילה ולא נחית לחלק בזה המיגו ולהכי שרי בבית הפרס נמי אבל רבינו דפוסק התם כר"א כמו שכתב הכא בה"ט דרק אם מת לו מת בי"ג שרי בקדשים לערב אבל בי"ד אסור אף בליל פסח וכן כתב בפ"ב מה' ביאת המקדש ה' ו' דרק פסח שרי בליל מיתה וא"כ ס"ל דגם הכא לא מדמינן בית הפרס לדין דהפריש לתוכו רביעית קודש ואסור הוא לתרומה ולהכי לא הביא. ועוד יש לחלק לפי מה שכתב רבינו לקמן בפי"א מה' מטמא מו"מ דהטעם דלקדשים נאמן דמשום דחמירי לא חשידי הע"ה ע"ז וא"כ ודאי יפרוש בטהרה וא"כ אף חבית זו של תרומה כיון דאית ביה קודש מפחד הע"ה ויזהר בטהרה ולא דמי כלל לבית הפרס ורק צריך לומר דהאי סבא דמביא ראיה זו מ"ל כר' ירמיה מדיפתי התם בזבחים דאמרינן מיגו גבי אונן התם ולא מחלקינן בגזירת חכמים והיכא דשרי לד"א שרי לכל ולהכי דמי הכא בית הפרס להתם אבל אנן דפסקינן כר"א שם בזבחים כמבואר וא"כ לא דמי כלל זה לזה ולהכי לא הביא ודוק

הלכה ט האונן ראוי לאכול הפסח לערב מפני כו' וטובל ואח"כ אוכל כדי שיפרוש מאנינות ולא יסיח דעתו עכ"ל. וכתב הלחם משנה דלהכי כתב רבינו גבי אונן דטובל ואוכל את פסחו ולעיל גבי מחוסר כפורים לא כתב דטובל ואוכל אח"כ ועוד קשה אמאי לקמן בה' אבות הטומאה כתב האונן ומח"כ צריכין טבילה אחרי כן מפני שעד עתה הם אסורים מלאכול בקודש חיישינן שמא יטמאו והכא גבי אונן כתב טעם אחר כדי שיפרוש מאנינות ולא יסיח דעתו כו' וע"כ חידש הלח"מ הכא דרבינו ס"ל דרק גבי אונן בעי בפסח טבילה משום שיסית דעתו מאנינות אבל במחוסר כפורים דלא שייך הך טעמא לא צריך טבילה ולהכי גבי מחוסר כפורים לא כתיב דטעון טבילה עכ"ל. והנה אף כי לשונו מחוסר הבנה מ"מ צריך לומר דכוונת הלח"מ דרק גבי קדשים בעי טבילה מחוסר כפורים שלא יודע שיאכל קודש היום ואסח דעתו אבל בפסח שבלילה יאכל פסח אינו צריך טבילה. ודבריו תמוהין לענ"ד דמפורש הא איתא בגמ' דפסחים (דף נט ע"א) ומחוסר כפורים בע"פ שטובל ואוכל את פסחו לערב ופירש רש"י ואע"פ שטבל אתמול בשביעי שלו צריך לטבול אחר שהביא כפרתו דתנן בפ' חומר בקידש האונן והמח"כ צריכין טבילה לקודש אלמא דאיתא מפורש דגם לפסח צריך לטבול וע"כ צריך לומר דרבינו הכא גבי מחוסר כפורים סמך על מה שכתב לקמן בה' אבות הטומאה דבעי טבילה והכא גבי אונן כתב דאע"ג דבלילה עדיין אסור בקדשים ולא הותר לו רק אכילת פסח שלא העמידו דבריהם ולמחר כאשר יתום אנינותו יוכל היות שיצרך לטבול שנית לקדשים מ"מ הכא לפסח טובל הוא כדי שיפרוש עתה מאנינות ולא יסיח דעתו כדי שיאכל הפסח כמבואר ודברי הלח"מ צ"ע: