כתר המלך חלק ב שלה

שניהם ישרפו ופטורין מלעשות פסח שני עכ"ל. והנה שם כתבו התוס' במשנה ל"ד להא דאמר לעיל שכת לפ"ז חייבין לעשות פ"ש וכתב המהרש"א לא ידענא מ"ט ל"ד להתם כו'. וכתב הצל"ח דהדבר פשוט דשם שני הפסחים יוצאים לביה"ש אבל בכאן אף שהם אינם אוכלין עכ"פ הוא אוכל והרי הפסח כשר וכיון שהפסח כשר כו' אלא שמספק אינו נאכל פטורין מלעשות פ"ש ומזה הטעם נ"ל דלכך בסיפא דאמר להן ואמרו לו חנן ואם אינו ידוע איזה נשחט ראשון שניהם יוצאין לבית השרפה ושם לא סיים שפטורין מלעשות פ"ש ששם חייבין שהזריקה בפסול ולכן אני תמה על הרמב"ם שסיים דגם שם פטורין מלעשות פ"ש עכ"ל

והנה הצל"ח ז"ל לא ראה דברי הלח"מ הכא שכתב וז"ל פירוש רש"י דממ"נ בראשון נמנו ואכילת פסחים לא מעכבא משמע דמתניתין כמ"ד אכילת פסחים ל"מ וקשה דא"כ האיך פוסק רבינו להא הא פוסק דלא כרב ונ"ל דמה דקאמר רב כו' תו איכא למידק אמאי לא חלקו בגמ' בין קודם זריקה לאחר זריקה כו' והתוס' כתבו כו' דלא דמי ונ"ל הטעם דבשלמא השליח שעושה הפסח יתנה ויאמר כו' וכיון שרבו שכח כו' וזה לא יברר כו' א"כ אין כאן כלום אבל הכא בשכל אחד שחט לא שחט על תנאי חבירו אלא חשב שהוא פסח ודאי שחטו לשם פסח ודאי להוציא י"ח ולכך פטורין עכ"ל ומזה הטעם ניחא דברי רבינו גם בה' ו' האיך שאמרו לו והוא אמר להם פטורין מפ"ש דלא צריך לטעם הצל"ח שמחלקינן בזה כמבואר

אך קשה לי דאיתא בירושלמי פ"ט דפסחים ה' ט' אר"י ר' נתן היא דר"נ אמר יוצאין בזריקה בלא אכילה עכ"ל אלמא דהירושלמי מוקי לה המשנה דפטורין מפ"ש כר' נתן וא"כ כיון דלא מצינו בגמ' חולק ע"ז מ"ט פוסק רבינו הכא כן וצ"ע

פרק ד הלכה ב בשר הפסח שנטמא ונודע לו קודם זריקה אע"פ שהאימורין טהורין לא יזרוק את הדם שאין הפסח בא אלא לאכילה ואם זרק לא הורצה עכ"ל. וכתב הכ"מ ומ"ש ואם זרק לא הורצה שם פלוגתא דחכמים ור' נתן ופוסק כחכמים ואע"ג דרב אמר דמתניתין כר' נתן לא חש רבינו לזה כיון דרבים פליגי עליה כו' וזהו דוחק ועיין צל"ח מה שכתב. ולענ"ד נ"ל ליישב דברי רבינו דפוסק דלא כר' נתן מזה דהנה שם בפסחים (דף עט ע"ב) אמרינן אמר רב גידל אמר רב אם זרק הורצה והא בעינא אכילה לא מעכבא והא כתיב איש לפי אכלו למצוה ולעכב לא והתניא במכסת מלמד שאין הפסח נשחט אלא למנוייו יכול שחטו שלא למנוייו יהא כעובר על המצוה וכשר ח"ל איש לפי אכלו תכוסו הכתוב שנה עליו לעכב ואתקש אוכלין למנויין אלא רב דאמר כר' נתן דאמר אכילת פסחים לא מעכבא הי ר"נ אילימא ר"ל דתניא ר' נתן אומר מנין שכל ישראל יוצאין בפסח אחד דלמא שא"ה דאי ממשכי הני חזי להני וא"מ הני חזי להני וכתבו התו' תימא לרשב"א והא בשעת זריקה אינן יכולין למשוך ונמצא דהשתא לא חזי לאכילה דהני וי"ל דדלמא ר' נתן ס"ל כר"ש דתנן לקמן בפ' האשה נמנין ומושכין ידיהם עד שיזרוק את הדם כו'. והנה לכאורה קשה ע"ד התוס' דהא לקמן (דף פט ע"א) אמר אביי ל"ש אלא למשוך אבל למנות ד"ה עד שישחוט אלמא דזה לא חזי להני דהא אין מונין אחר שחיטה עוד וע"כ צריך ליישב בדוחק דר' נתן עדיפא עוד מר"ש ס"ל דאף למנות יכולים אחר שחיטה ומזה הקרא גופיה ידע דכתיב ושחטו כל קהל וכיון דקיי"ל אכילה מעכבא ע"כ אמרינן דאי ממשכי הני חזי להני אלא דיכול למנות אחר שחיטה וזהו שאמר מנין שכל ישראל יוצאין בפסח אחד דיכול למנות אחר שחיטה. והנה לקמן אמר עוד אלא הא ר' נתן דתניא נמנו עליו כו' ר' נתן אומר אלו ואלו פטורין מלעשות פסח שני כו' מאי שכבר נזרק עליו הדם ש"מ בדם אבל אכילה לא מעכבא ולר' נתן איש לפי אכלו ל"ל דבעינן גברא דחזי לאכילה עכ"ל והקשו התוס' שם באה"ד ור"א נמי לא תקשה אמאי לא משני לר' נתן איש לפי אכלו למצוה כדבעי לומר לעיל משום דלא אשכחן תנא דלא מקיש אוכלין למנויין אלא זקני דרום בזבחים (דף כג) ע"כ. ונ"ל לומר ע"ד קושית התוס' כן. דהנה במס' קדושין (דף מב ע"א) אמר ר' יונתן מנין שכל ישראל יוצאין בפסח אחד שנאמר ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל כו' ופירש רש"י אע"פ שאין בו כזית לכל אחד דקסבר אכילת פסחים ל"מ וצריך לומר דהא דדחי שם במס' פסחים דאי ממשכי הני חזי להני הוא רק בתחלה ומדחיק לאוקמי אף דלאחר שחיטה יכול למנות אבל אחרי כן דמסיק דלפי האמת דקיי"ל ר' נתן ס"ל אכילת פסחים לא מעכבא שוב לא צריך לדחוק ולומר שא"ה דאי ממשכי להני חזי להני כו' אלא מזה גופיה ידעינן דאכילת פסחים לא מעכבא. וקצת ראיה לזה נ"ל מגמ' דגטין (דף כה) דאמר דיקא נמי כי נמנו לאחר שחיטה מי יכול למנות והתנן נמנין ומושכין את ידיהם ודלמא אתיא זו המשנה כר' נתן דס"ל דאף לאחר שחיטה יכול למנות אע"כ לפי האמת ר' נתן נמי ס"ל דלא יכול למנות לאחר שחיטה כמבואר ונמצא מתורץ קושית התוס' דא"א דר' נתן ס"ל דהקרא של איש לפי אכלו הוא רק למצוה ולא מקיש אוכלין למנויין ל"ל כלל הקרא של ושחטו לגלות דאכילה לא מעכבא מה"ת נימא דמעכבא כיון דלא מקיש אוכלין למנויין אע"כ ס"ל דמקשינן אוכלין כו' וא"כ שפיר אמר מקרא דושחטו דאכילה לא מעכבא וה"ק מקשינן אוכלין למנויין לגברא דחזי לאכילה כמבואר

והנה במס' קדושין (דף מא ע"ב) אמרינן שליחות כו' והא דתנן חבורה כו' מנ"ל נפ"ל מדריב"ק דתניא ר"י ב"ק אומר ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל כו' וכי כל הקהל שוחטין והלא אינו שוחט אלא אחד אלא מכאן ששלוחו של אדם כמותו הניחא לריב"ק אלא לר' יונתן מא"ל ובפסחים הגירסא היא ר' נתן עיי"ש בהגהות הגרי"ב ז"ל דתניא ר' נתן אומר מנין שכל ישראל יוצאין בפסח אחד כו' שליחות בקדשים מנין ודלמא דאית ליה שותפות בגויה אלא מהכא ויקחו להם איש כו' שה לבית כו' ודלמא האי נמי מיבעי ליה לכדר"י דאמר ר' יצחק איש זוכה ואין קטן זוכה ההוא מאיש לפי אכלו נפקא ואכתי מיבעי ליה דשוחטין את הפסח על היחיד ס"ל כמ"ד אין שוחטין את הפסח על היחיד ע"כ. והנה לעיל בפ"ב הוכחנו דרבינו ס"ל דלא כר"י דס"ל דאין שוחטין אלא כר' יוסי ולכתחלה מהדרין מקרא דיעשו אותו ומכ"ש א"נ כדברי הר"א בנו של רבינו ז"ל דס"ל לגמרי כר' יוסי וא"כ כיון דצריך הקרא דאיש לפי אכלו לרבינו דרק לכתחלה מהדרין אבל בדיעבד שוחטין על היחיד וא"כ לא מצי ס"ל כר' נתן דאכילה לא מעכבא דאי פסקינן כן א"כ תקשה מנ"ל שליחות בקדשים שם במשנה דחבורה אחרי שבארנו דר' נתן לא ידע דאכילה לא מעכבא רק מקרא של ושחטו אותו וכיון דרבינו נמי ס"ל דמקשינן אוכלין כו' וא"כ צריך לידע ע"כ מקרא של ושחטו דבאכילה לא מעכבא והאי קרא זה מצריכין ללמוד ע"כ כריב"ק על שליחות בקדשים כיון דס"ל דשוחטין על היחיד כמבואר

והנה כ"ז צריך להאריך אי נימא דלא כדברי התוס' שם במס' קדושין אבל לפי מאי שכתבו התוס' שם וז"ל וא"ת ונימא לריב"ק כה"כ וי"ל דלר' נתן דמפיק מהאי קרא שכל ישראל יוצאין בפסח אחד דקסבר אכילת פסחים לא מעכבא א"כ האי דקאמר אחד שוחט לכולן מיירי דאית ליה שותפות בגויה דהא בהכי מיירי קרא אבל לריב"ק דאמר שצריך לכל אחד כזית וכל ישראל אינן יוצאין בפסח אחד א"כ האי ושחטו אותו ר"ל דאחד שומט פסחים הרבה דמחד פסח ליכא כזית לכל אחד וא"כ שפיר מפיק דהיכא דליכא שותפות דמצי שחיט עכ"ל. וא"כ רבינו לא מצי ס"ל כר' נתן דאכילת פסחים לא מעכבא דהא תקשה מנא ידע שליחות דיש לדחות ודלמא אית ליה שותפות בגויה כיון דס"ל דמאיש לפי אכלו לא ידעינן וא"צ לכל זה שהארכנו ועיין שם במהרש"א מה שמביא בשם הרא"ם ז"ל לתרץ קושית התוס' ובשעה"מ הכא ולפ"ד בארנו זה והנה אף שבפסחים (דף צא ע"ב) אמרינן לדחות א"כ נימא קרא לפי אכלו מאי איש אמנם במס' קדושין לא דחי כן ורק אומר ס"ל אין