כתר המלך חלק ב שלג

ושייר נמי האי דהראשון נשחט בג' כתות ואין השני כן וא"כ א"ל דביקור נמי שיורא ולהכי גם להתוספתא א"ל דתנא ושייר ושייר נמי הא דמוציאין חוץ לחבורתו וצריך לומר הא דלא הוי זה בפ"ש שנשחט בג' כתות הוא כן אף דהוי מצוה שבגופו משום דלא מרבינן מקרא דיעשו אותו או מכל חוקת הפסח דבר שהוא רק לכתחלה למצוה ולא לעכב כדברי רבינו ודוק

הלכה יד שחט השוחט כו' ומפשיטין את כולו ועיין כ"מ. והלח"מ כתב דקשה על רבינו אמאי לא כתב דכשחל י"ד להיות בשבת אזי שקיל ליה בברזא וכתב דרבינו ס"ל דלא אמרו בגמ' כן אלא מפני דאהדרי חברייהו לר' ישמעאל אבל רבנן סברי לעולם דהפשט בחול ובשבת שוה ועל דברי ר' ישמעאל השיבו ופוסק רבינו כרבנן ואין כן דעת התוס' בפ"א א"ד עכ"ל. והנה מצינו מפורש דגם התוס' ס"ל כן במס' שבת (דף קיז ע"א) ד"ה דשקל ליה שכתבו ועוד אור"י די"ל דרבנן לדברי ר' ישמעאל קאמרי לדידן מותר להפשיט לגמרי ורק אודי לי מיהת דמותר להפשיט בברזא והוא כמו דברי הלח"מ לדעת רבינו. והנה הצל"ח הביא ראיה לדעת רבינו מגמ' דפסחים (דף סה ע"ב) אמר רב עיליש טייעית ולענ"ד נ"ל להביא ראיה ברורה לדעת רבינו בזה חדא מהא דאיתא במס' שבת (דף קלג ע"ב) מאן תנא פירש א"ח אמר רבב"ח אמר ר"י ר' ישמעאל היא דתניא י"ד שחל להיות בשבת מפשיט את הפסח עד החזה דברי ריבר"י וחכ"א מפשיט את כולו כו' ואי אמרת דגם לרבנן אינו שרי רק לשקול בברזא ולדברי רש"י ז"ל יש איסור שבות רק בזה ולפ"ד התוס' שם (דף קיז) אפילו איסור שבות ליכא וא"כ אפילו כחכמים נמי אתיא שהם לא קשרו רק לשקול בברזא אבל הכא דיש איסור תורה אף רבנן מודים דפירש א"ח אלא וראי רבנן שרי לגמרי להפשיט אף דיש איסור תורה ורק לדברי ר' ישמעאל כמבואר

ועוד ראיה מהא דאיתא במס' מנחות (דף סג ע"ב) אמר רבה ר"י ור' ישמעאל ב"ר יוחנן אמרו דבר אחד דתניא י"ד שחל להיות בשבת מפשיטין את הפסח עד החזה וחכ"א מפשיט את כולו ממאי דלמא עד כאן לא קאמר ר"י הכא אלא דליכא בזיון קדשים אבל התם דאיכא בזיון קדשים אימא כרבנן ס"ל א"נ עד כיון כו' וא"א דרבנן לא קשרו אלא בברזא דליכא איסור כלל או איסור דרבנן וא"כ א"ל דר' ישמעאל הכא במנחות נמי כרבנן ס"ל והתם שרי להפשיט את כולו משום דבזה ליכא איסור תורה כלל או גם איסור דרבנן ליתא אבל הכא באיסור דאורייתא אסור א"ו רבנן קשרו להפשיט לגמרי ורק לדברי ר"י קאמרי וא"כ ר' ישמעאל הכא אי לא משום בזיון קרשים כרבנן לא מצי ס"ל כמבואר ודוק

הלכה טו חל י"ד להיות בשבת כו' ורוחצין את העזרה בשבת שאין איסור שבות במקדש אפילו דבר שאינו צורך עבודה איסור שבות במקדש היתר הוא. והנה צריך לומר לדברי רבינו דס"ל כתירוץ הראשון של התוס' במס' שבת (דף צה ע"א) ובפסחים (דף סה ע"א) גבי אמימר שרי זילחא במחוזא משום דהתם הוי רצפה של אבנים וא"כ במקדש נמי לשתרי ותרצו דבמקדש הוה רובד כו' ולהכי אסור דבין רובד לרובד הוי גומות ועוד כתבו דבמקדש אף שבות ליכא ורק אם לא הוי רצפה הוה שבות ועיי"ש במהרש"א שביאר דעתה דאיכא רצפה אף שבות ליתא וא"כ רבינו דס"ל דאיכא איסור שבות ע"כ ס"ל כתירוץ הראשון ולא כהשני כמבואר

והנה הכ"מ כתב בגמ' אמרינן ר' נתן סבר שבות שאינה צריכה לא התירו ומשמע דחכמים פליגי עליה ופוסק רבינו כחכמים. והנה הצל"ח ז"ל בפסחים שם (דף סה) תמה ע"ז דהאיך מצינו דחכמים פליגי בזה על ר' נתן. ונ"ל לומר כן דשם במשנה ס"ל לר' אלעזר דבשבת היה מנית ידו על יד חבירו ומפשיט ואמרינן במס' שבת (דף קכד) דמקלות קודם התרת כלם נשנו ורבה אמר שא"ה דאפשר וא"כ א"ל דבהא פליגי דר"א ס"ל כיון דאפשר להפשיט הפסח ע"י שיניח ידו פ"י חבירו וא"כ המקלות ה"ל שבות שאינה צריכה לא התירו זה בשבת כמו ר' נתן וחכמים ס"ל דהתירו אף שבות שאינה צריכה ופוסק רבינו כהני חכמים ולהכי אומר ר' נתן הוא אף דגם ר' אליעזר וחכמים נמי פליגי בזה דבא ר"א רק לאפוקי מדר"ח דאמר דשלא ברצון ר"א הוא דאמר דהוא מה"ת אבל לרבנן דהוא שבות שרי בא רב אשי לומר דלר"נ אף שהוא שבות מ"מ לא שרי אבל באמת דזהו נמי הפלוגתא דר"א וחכמים לענין מקלות ורבינו ס"ל כחכמים ודוק

הלכה יח שחיטת הפסח כו' אבל הרכבתו וחתיכת יבלתו בכלי א"ד את השבת שהרי אפשר לעשותן קודם השבת כו' עכ"ל. והנה שם בצל"ח כתב בד' ס"ה יש להסתפק כו' אם נולד היום יבלת בטלה שהפריש לפסחו אי מותר לחתכו שהרי בזה לא שייך שאפשר לעשותו מע"ש ונ"ל דאסור דהרי לקמן דרמי כו' אלא ודאי דל"ש והטעם דאינו דומיא דשחיטה דרחמנא קבע זימנא ועוד אפשר בטלה אחר עכ"ל. והנה דבר זה הוא ירושלמי בפ' א"ד הי"ג הגע עצמך שנולדה לו יבלת הרי אינו ראוי לחתוך בשבת מין יבלת ראוי לחתוך מאתמול ופירש הק"ע ה"ע שנולדה לפסח יבלת בשבת למה אינו דוחה את השבת הרי אינו ראוי לחתכו מע"ש וגריס הכא הרי אינו ראוי לחתוך מע"ש ומ"מ אינו דוחה שבח ומשני מין יבלת ראוי כדברי הצל"ח דאף דנולד בשבח מ"מ אינו שרי לחתוך משום דמין יבלת ראוי ול"ד לשחיטה כמבואר ודוק: ערק ב הלכה ב יחיד ששחטו את הפסח לעצמו כשר והוא שיהא ראוי לאכילה את כולו ומשתדלין שלא ישחוט לכתחלה על יחיד שנאמר יעשו אותו עכ"ל. וכתב הכ"מ ד"ה ומשתדלין כו' קשה מאחר דפוסק רבינו כר' יוסי מהו דקאמר ולא ישחוט לכתחלה על היחיד הא ר' יוסי אפילו לכתחלה קשרי ותירץ הר"א כו' אבל התירוץ היותר נכון הוא שרבינו דבריו מבוארים בפ' מי"ש (דף צה) דקאמר ורבנן האי ועשו אותו מאי קעביד ליה שאין שוחטין את הפסח על היחיד דכמה דאפשר לאהדורי מהדרינן ומשמע לרבינו דכר' יוסי אתיא דאלו לר' יהודה מאי כמה דאפשר לאהדורי מהדרינן הא ר' יהודה ס"ל אין שוחטין אח הפסח על היחיד כלל עכ"ל. והנה התוס' לא כתבו כן שם (דף צה) וז"ל בד"ה מיבעי קשה ת"ל מכל חוקת הפסח וראשון נפ"ל בפ' האשה דאין שוחטין על היחיד מלא תוכל לזבוח את הפסח באחד ותרצו דס"ל דבאמת האי מ"ד גמיר מזה דאין שוחטין על היחיד וראשון לא גרע משני כו' ונמצא דלעכב הוא ודלא כדעת הכ"מ לדברי רבינו

ונ"ל להביא ראיה לדעת רבינו כמו שמפרש לה הכ"מ דרק לכתחלה מהדרין מהא דאימא לעיל (דף צא ע"ב) הא מדר' יוסי ס"ל כר"ש ר"ש ס"ל כר' יוסי והאי מיבעי ליה דשוחטין את הפסח על היחיד האי קרא דאיש לפי אכלו כו' וכתבו התוס' תימא דלמא ס"ל כר' יהודה דאמר לעיל תרתי ש"מ עכ"ל. ונ"ל ליישב קושית התוס' כן דהנה רבינו כתב לעיל בפ"א מה' ק"פ ה' ג' אין שוחטין את הפסח אלא בעזרה כו' אף בשעת היתר הבמות לא היו מקריבין את הפסח בבמת יחיד וכל המקריב פסח בבמת יחיד לוקה שנאמר לא תוכל לזבוח את הפסח באחד שעריך עכ"ל. וכתב הלח"מ קשה דלמה לא פירש רבינו ז"ל דהיינו דוקא אחר חצות אבל קודם חצות ליתא איסור כלל כדאמרינן בזבחים (דף קיד) יכול אף בשעת היתר הבמות כו' ת"ל באחד שעריך כו'. ויש ליישב כן דאמרינן במס' זבחים (דף קיד) מ"ט דר"ש דאמר קרא לא תעשון ככל אשר אנחנו עושים היום וגלגל לגבי שילה מחוסר זמן היה רנב"י כו' רבה אמר טעמיה דר"ש כדתניא ר"ש אומר חנין לזובח את הפסח בבמת יחיד בשעת איסור הבמות שהוא בל"ת ת"ל לא תוכל לזבוח את הפסח יכול אף בשעת היתר הבמות ת"ל באחד שעריך לא אמרתי לך אלא בשעה שכל ישראל נכנסין בשער אחד כו' אימת