כתר המלך חלק ב שלא

כאביי ומסיק דחטאו י"ב זימני ג' עבודות לד' פרצופות ואתיא אפילו כמ"ד דב"ב מייתי ולא כל שבט כר' מאיר כמו דמבואר שם

הלכה ח המועל בפחות משוה פרוטה בין בזדון בין בשגגה משלם את הקרן ואינו משלם את החומש וא"ת קרבן ויראה לי שאינו לוקה על פחות מש"פ אם היה מזיד עכ"ל. והנה רבינו כתב ויראה לי דלא הוה ידענא רק שאינו חייב קרבן וחומש על פחות מש"פ אבל מלקות במזיד ה"א דחייב גם על פחות משוה פרוטה להני אומר ויראה לי דאינו לוקה נמי במזיד על פחות מש"פ. ונ"ל להביא ראיה לזה חדא מהא דאיתא במס' מכות ודף כב ע"א) אלא הכא במ"ע שבשלו בעצי הקדש ואזהרתה מהכא לא תעשון כן כו' וכתבו התוס' בד"ה אלא וא"ת ולילקי נמי משום הזיד במעילה באזהרה ויש לומר דלא קחשיב אלא לאו דאיתנייהו בפחות מש"פ ע"כ אלמא דהכא גבי מלקות קאי ואפ"ה לא לקי על פחות מש"פ במזיד דקאי שם לענין אם לוקה חמש והוא כדברי רבינו דאף למלקות בעינן ש"פ

ועוד מהא דאיתא במש' שבועות (דף כא ע"ב) גבי אמרו לו לרע"ק היכן מצינו דאוכל כל שהו חייב ולא הרי נמלה בריה שאני והרי הקדש הא בעינן שוה פרוטה כו' אלמא דליתא שום חיוב גבי הקדש במזיד אפילו לענין מלקות בפחות מש"פ דהא גם לענין מלקות פריך שם מנמלה וכן מהקדש ואומר דבעי ש"פ. והנה בס' ושב הכהן במס' כריתות (דף יח) הקשה על רבינו מ"ט תלה הדבר ביראה לי מהכ"ת נימא כן דחייב מלקות אף על פחות מש"פ וחידש רבינו דאינו כן ומ"ש משאר מלקות דבעי שיעור והכא הוא השיעור ש"פ עי"ש. ונ"ל לומר דלהכי כתב רבינו יראה לי דהנה במס' שבועות (דף כב) אמרינן אר"פ מחלוקת בשבועות אבל בקונמות ד"ה כל שהו מ"ט קונמות כיון דלא מדכר שמיה דאכילה כדמפרש דמי ומסיק כו' אמר רבינא כי קאמר ר"פ לענין מלקות כי תניא ההיא לענין קרבן דבעינן ש"פ ע"כ וכתבו התוס' שם ד"ה אבל תימא דחמור קונם מהקדש ואיהו גופיה לא אסור אלא משום דהוי כהקדש והקדש בעי ש"פ ע"כ. והנה מפני קושיא זו של התוס' יש סברא לומר דלפי המסקנא דגם גבי קונמות רק לקרבן בעי ש"פ אבל למלקות לקי בכל שהו משום דלא קמדכר שמיה דאכילה ולהכי חייב בפחות כשיעור ולא בעי לא כזית ולא ש"פ הה"ד בהקדש נמי כן דרק לקרבן בעי ש"פ אבל למלקות לא חמור קונם מהקדש וגם גבי הקדש כיון דחייב אי מעל אף בעצים ואבנים ולא קמדכר שמיה דאכילה חייב בפחות מכזית ופרוטה נמי ליתא רק לענין קרבן כמו גבי קונמות דלא חמיר מהקדש ולא קשה לאמרו לו לרע"ק כמו דמתרץ מקונמות קמ"ל רבינו דאפילו לפי המסקנא מ"מ רק גבי קונמות חייב מלקות בפחות אבל הקדש לא כמבואר. וקושית התוס' שם יש לישב כן דבתחלה דקסבר דאף קרבן חייב על קונמות בכ"ש קשה מקונמות על הקדש אבל לבסוף דמסיק רק דחייב מלקות בכ"ש לא קשה מקונם על הקדש וכן מבואר שם בחידושי הרשב"א ז"ל וכן הביא המשל"מ לעיל בפ"ג מה' שבועות דברי הרמב"ן ז"ל וז"ל הא דאר"פ מחלוקת בשבועות אבל בקונמות ד"ה בכ"ש לאו לקרבן קאמר אלא למלקות קאמר ותדע לך דהא אפילו למ"ד יש מעילה בקונמות מנ"ל בהקדש ודי לבא מה"ד להיות כנדון ובהקדש הא בעינן ש"פ כו' עכ"ל. אלמא דלא קשה רק מזה א"נ דקאי גם על הקרבן הכל שהו אבל אי לא קאי רק למלקות לא קשה דלאו בקונמות לא מהקדש גמרינן ועיין לעיל במשנה למלך פ"ד ה"ח מה שמבאר ודוק

פרק ח הלכה ח כשפוסקין עם האומנין לבנות במקדש ובעזרות פוסקין כך וכך אמה בכך וכך סלע באמה בת עשרים אצבע וכשמושחין להם מה שבנו מושחין ומחשבין להם באמה גדולה בת עשרים וד' אצבעות כדי שלא יבואו לידי מעילה מפני שהם מדקדקין במשיחה עכ"ל וכתב הכ"מ בפי"ז דמס' כלים מ"ט ומייתי לה בפ' שתי הלחם (דף צח) ובפסחים (דף פו) ובגמ' שם אמרו חד לכספא ודהבא. ויש לתמוה על רבינו שהשמיטו עכ"ל. ונ"ל לומר דהנה בזה טפי קשה על רבינו דהא כתב להיפוך ממה דאיתא שם במשנה והובא בגמ' בכל הסוגיות דהתם אמרינן במשנה כן האמה שאמרו באמה בינונית שתי אמות היו בשושן אחת שעל קרן מזרחית צפונית ואחת על קרן מזרחית דרומית שעל קרן מ"צ היתה יתירה על של משה חצי אצבע שעל קרן מזרחית דרומית היתה יתירה עליה ח"א נמצא יתירה על של משה אצבע ולמה אמרו אחת גדולה ואחת קטנה אלא שהאומנין נוטלין בקטנה ומחזירין בגדולה כדי שלא יבואו לידי מעילה וע"ז מפרש הגמ' במנחות (דף צח) דאמה הבינונית היה אמה בת ו' טפחים וקרי ליה בינונית משום דהוה גדולה היינו האמות אשר היו על שער שושן יתירה באצבע וחצי אצבע ואמרו שם דהך דהיתה יתירה חצי אצבע היתה לכספא ודהבא ושהיתה יתירה אצבע היתה לבנינא וא"כ היו נוטלין באמה בת ששה טפחים ומחזירין רק במה שיתירה אצבע או ח"א אבל רבינו כתב שלוקחין אמה בת עשרים אצבעות ומחזירין בת עשרים וארבעה אצבעות ארבעה אצבעות יתירות שלא נזכר שם

ונ"ל ליישב כן ועפ"ז תתיישב גם קושית הכ"מ דהנה שם במשנה איתא ר' מאיר אומר כל האמות היו בינונית חוץ ממזבח הזהב כו' ר' יהודה אומר אמת בנין ששה טפחים ושל כלים חמשה והנה ר' מאיר אומר בינונית והוא משום שהיה אמה גדולה עוד היינו האמה שהיו מחזירין האומנין אבל ר' יהודה לא הזכיר כלל מלת בינונית רק אמר בת ששה טפחים ואמה בת ה' טפחים וס"ל לרבינו דבאמת לר' יהודה לא ס"ל דהיו האמות אלו של יתירות אצבע וחצי אצבע ורק לזה דצריך לאומנין היה נוטל בשל חמשת טפחים והיינו אמה בת עשרים אצבעות היינו אצבעות הגדולות שהיו ד' בטפח כמו דאיתא במס' עירובין (דף ד) ומחזירין באמה בת ששה טפחים עשרים וד' אצבעות והיה רק חד לכספא ודהבא ובנין ולא ס"ל דהאמה בת ששה היה בינונית וכן ס"ל לרבינו ואף שלא מצינו זה בפירוש ואכתי זה צ"ע

הלכות קרבן פסח

פרק א הלכה א במשל"מ ד"ה כל הני כו' אך ראיתי להתוס' בפסחים כו' וצ"ת. והנה לקמן בפ"ב מה' חגיגה בארנו זה עיי"ש

שם הלכה ג אף בשעת כו' באה"ד ודע דאיכא תנא דס"ל דלא נתחייבו ישראל בפסח אלא לאחר ירושה וישיבה ולפ"ז פסח שהקריבו ישראל במדבר ופסח גלגל היה עפ"י הדיבור דס"ל דכ"מ שנאמר ביאה אחר ירושה וישיבה ועיין תוס' קדושין (דף לז) אך סוגיא דפ"ח דקאמר מ"ט דר"ש דכתיב ויעשו בני ישראל את הפסח ס"ל כאידך תנא דאמר ביאה האמורה גבי תפלין משמע עשה מצוה זו שבשבילה תכנס לארץ ה"נ ביאה האמורה גבי פסח דאי לא מאי קאמר פשיטא הא טובא אשמועינן שאע"פ שלא נתחייבו אלא לאחר ירושה וישיבה עפ"י הדיבור אותו הפסח עכ"ל והנה עפ"ז נ"ל ליישב קושית התוס' במס' יבמות (דף עא ע"ב) ד"ה ודלמא תימא לר"י מאי קמ"ל בזה א"א דפסח הבא בטומאה הקריבו דבזבחים (דף קיד) אמרינן דאתי האי קרא של ויעשו את הפסח לאשמועינן דערל מקבל הזאה כו'. ולפ"ז ניחא שפיר דהסוגיא כאן שמקשה ודלמא פסח הבא בטומאה הוה ס"ל דאתי טובא לאשמועינן דעשו פסת עפ"י הדיבור דס"ל דמושב לאחר ירושה וישיבה משמע והסוגיא דזבחים ס"ל דמושב בכל מקום כו' ולאלתר משמע כמו שכתב המשל"מ ועוד בארתי בתי' ואכ"מ: שם באה"ד ואם נשים כשרות במקום דלא בעי כהן ובגדי שרת עיין בחידושי מהרי"ט ז"ל למס' קדושין דאף האשה כשרה עכ"ל. והנה בירושלמי דמגלה פ"א הי"א אחד האיש והאשה א"ר יוחנן לית כאן אשה כתיב בפרשה איש