כתר המלך חלק ב של

אינו קדוש ולא מעל אלא מפרש כפירוש התוס' רי"ד ז"ל דלמ"ד לא קדשה ס"ל דאף משירי הלשכה לא בא ודוק

פרק ו הלכה ו וכן פרוטה של כו' שנתערבה כו' וכתב הכ"מ וא"ת וליבטל ברובא וי"ל דדשיל"מ לא בטל א"נ מטבע חשוב ולא בטל עכ"ל. והנה הוא דברי התוס' במס' מעילה (דף כ ע"ב). והנה המשל"מ מעיין בדין זה אי הא דמטבע חשוב ולא בטל אם הוא מדאורייתא או מדרבנן והביא המשל"מ ראיה ע"ז מגמ' דיומא (דף נה) דאמר שם דלא היו שופרות לקיני חובה משום חטאת שמתו בעליה ודאי כו' ואמאי ליבטל ברובה אלא מטבע חשוב ולא בטלה ושוב דחה זה דא"ל דמדרבנן לא בטל ומש"ה ס"ל לר' יהודה דלא היו שופרות לקיני חובה כו' ועוד הביא ע"ז ראיה מהא דאמרינן במס' מנחות (דף מו) ובש"ד אלא שהכהנים דורשין מקרא זה הואיל ושתי הלחם ולחם הפנים שלנו הוא היאך הן נאכלין וא"א ליבטל ברובא אלא ודאי מטבע חשוב ולא בטל ועוד אפשר לומר דאף כו' אלא דשאה"כ דמעיקרא לא רצו לבטל ולערב את מעותיהם עם מעות ישראל כדי שיהא בטלים ברוב ודומה הוא למבטל איסור בידים וראיה לזה מגמ' דחולין דאמר ל"א תורה שלח לתקלה ואי שלחה ליכא איסור דאזלינן בתר רובא ואפ"ה לשלחה ל"א קרא דלא אמרה תורה שלח לתקלה הרי דלעכב בידים אסור עכ"ל

והנה נ"ל להביא ראיה לזה דמטבע חשוב ואינו בטל מה"ת מהא דאיתא במס' תמורה (דף טו) ומי אית ליה למ"ד דחטאת צבור שכפרו בעליה מתה והתניא כו' וחטאת מי קרבה עולה אמר רבא כו' מה עולה א"נ אף חטאת אינה נאכלת שהיה ר' יוסי אומר על ע"ז הביאום ואמר ר"י אמר שמואל על ע"ז שעשו בימי צדקיהו קס"ד למ"ד חטאת צבור שנתכפרו בעליה מתה מתו בעליה ה"נ והא הכא דאיכא מתו בעלים וקרבה אר"פ אפילו למ"ד נתכפרו בעלים מתה מתו בעלים אינה מתה לפי שאין הצבור מתים כו' מנ"ל לר"פ הא כו' אלא היינו טעמא שאין הצבור מתים משעירי ר"ת ורגלים דאמרה תורה אייתינהו מתרומת הלשכה ודילמא מתו מרייהו דהני זוזי אלא לאו ש"מ אין הצבור מחים ופירש רש"י ז"ל משעירי רגלים ור"ח דאמר רחמנא אייתינהו מת"ה משקלים הבאין באדר ואע"ג דא"ל דילמא מתי מרייהו דהני זוזי קצת מאותן שהביאו השקלים מתו קודם הרגלים ונמצא שמקריבין חטאת שמתו בעליה שהרי יש להן חלק בהן עכ"ל. וקשה דהא ודאי לא מתו רק מקצת בעלים מאלה שהרימו תרומת הלשכה ולבטל ברובה הכסף של אותן שמתו בשאר הכסף ויכול להקריבן אלא מטבע לא בטל והוא מדאורייתא ע"כ דהא מקרא זה ילפינן דצבור אינן מתים וזהו מה"ת והכא אינו מעכב בידים כמו התם גבי מנחת כהן דרחה המשל"מ וכ"א נותן המעות בעודו בחיים

אמנם נ"ל דגם מזה איז ראיה עפ"י מה שהסוגיא זו נשתנה ממה דאיתא במס' הוריות דשם (דף ו) איתא בשלמא לר"י משכחת לה להני שנים עשר חטאות כגון דחטאו ולר"ש נמי משכחת לה כו' אלא לר' מאיר דאמר ב"ד מביאין ולא צבור ה"מ לה כגון דחטאו והדר חטאו עד תריסר זימני והא מייתי להו הני דחטאו אר"פ כי גמירי כו' ה"מ ביחיד אבל לא בצבור לפי שאין מיתה בצבור מנ"ל לר"פ כו' אלא דיוקא דר"פ משעיר דר"ח דאמר רחמנא מייתי לה מתרומת הלשכה והא מייתי להו הנך דישראל והנך דפיישו היכי מייתי אלא ש"מ חטאת שמ"ב בצבור קרבה מי דמי שעיר ר"ח דילמא לא מייתו בצבור אבל הכא ודאי מייתו אלא טעמא דר"פ מהכא כו'

ונ"ל לבאר חילוק הסוגיות דשם בתמורה נשאר ראיה זו ולא דחי דילמא לא מתו והכא בהוריות דחי זה משום דהתם בתמורה קאי כל הסוגיא אליבא דר' יהודה דאמר שם דחטאת שכפרו בעליה מתו ומקשה מחטאת שמתו בעליה ומתרץ דמתו בעליה ליתא בצבור ומביא הראיה משעירי ר"ח ורגלים ואליבא דר"י לא מצי למדחי דילמא לא מתו עפ"י דאיתא במס' יומא (דף נה) דר' יהודה ס"ל דלא היו שופרות לקיני חובה דילמא מתו בעליהם ודאי ונברור חד זוזי ולישדי בנהרא והנך לישתרי ר' יהודה לטעמיה דלית ליה ברירה כו' וא"כ לר' יהודה גם אי ידעינן דבשנה זו מתו מאותן שתרמו מ"מ לא חלקה התורה בזה ומ"מ מקריב לשעיר ר"ח ושל רגלים מתרומת הלשכה ולא מצי למימר דאמרינן בזה ברירה דהכסף הנשאר נמי בתרומת הלשכה הוא מאותן שבחיים ומהני שבחיים מקריבין השעירי חטאת דהא ר' יהודה לית ליה ברירה ומש"ה ס"ל דלא היו שופרות לקיני חובה ולהכי הוא ראיה גמורה מזה דאין ק"צ מתה אבל התם במס' הוריות דקאי אליבא דר' מאיר דאמר לר"מ ה"מ ומייתי הראיה אליבא דר"מ שצבור א"מ ושפיר דחי לדידיה דילמא לא מתו מהצבור מהני שמביא קרבנות חטאת דאמרינן ברירה ואמרינן דילמא מחלקם של אותו שלא מתו ובחיים המה ולאו ראיה היא. וא"כ כיון שבארנו דלא דחי הא דתמורה כמו התם בהוריות הוא משום דאזיל אליבא דר' יהודה וא"כ נוכל לדחות כמו שדחה הכו"פ בסי' ק' ראית המשל"מ מהא דהכהנים דורשין כו' משום דזה אמר ר' יהודה ור' יהודה ס"ל דמין במינו לא בטל ודעת רש"י במס' יבמות (דף פא ע"ב) וכן דעתו במס' זבחים (דף עג) ובמנחות (דף כג) דאפילו יבש ביבש לא בטל לר' יהודה וכן הכריע הכו"פ (בסי' קט וקי) עי"ש ולהכי לא מבטל לר' יהודה המטבע דהוה מין במינו וא"כ גם בתמורה שפיר קאמר הגמ' ראיה זו דקאי אליבא דר' יהודה דמין במינו לא בטל אבל לפי דעת של הראשונים דביבש ביבש מודה ר' יהודה דבטל וא"כ ליתא דחיית הכו"פ ושפיר הוא ראיה מהגמ' דתמורה

והנה בהאי סוגיא דתמורה אמרתי דבר נכון לישב דברי התוס' שם שכתבו על עכו"ם שעשו בימי צדקיהו ואתיא כמ"ד צבור בעכו"ם כל שבט מייתי פר ושעיר ואמטו להכי הביאו י"ב שעירים י"ב חטאות לי"ב שבטים ותמהו ע"ז המפרשים שהוא נגד הסוגיא דהוריות דאומר שם אפילו למ"ד ב"ד מייתי דחטאו והדר חטאו תריסר זימני ונ"ל לבאר כן דצריך להבין היאך נדע החשבון בצמצום דחטאו תריסר זימני ויש לפרש עפ"י מה דאיתא במס' סנהדרין (דף קג ע"ב) כתיב פסל וכתיב פסילים א"ר יוחנן בתחלה עשה לו פרצוף אחד ואח"כ עשה ארבעה פרצופין כדי כו' והנה בתחלת הסוגיא היה ס"ל להגמ' דעבדו ע"ז בשוגג ולהכי מייתי הקרבנות ואח"כ מקשה הגמ' והא מזידין כו' והנה על דברים שחייבין קרבן בשוגג בע"ז היו שלשה עבודות זיבח וקיטר וניסך ועל השתחואה יש פלוגתא במס' סנהדרין (דף סג ע"א) ועיין שם בתוס' ד"ה אר"א כו' וגם בקרא שם בירמיה מצינו שהכותים שעבדו ע"ז בשלשה העבודות זבחו קטרו ונסכו וא"כ כיון שעבדו להצלם הד' פרצופים בשלשה עבודות הו"ל י"ב זימני וזהו שאמר שחטאו תריסר זימני היינו שעברו הד' פרצופות בשלשה עבודות. אך צריך לבאר הא דאמר דבשוגג היה איזה שוגג עבודתם דל"ל על אנדרטי וסגיד ליה או מאהבה ומיראה דזה לא נוכל לטעות דזה לא היה התם דעבדו מרצונם הרע אלא נוכל לומר שטעו ועבדו באומר מותר. והנה התם בסנהדרין (דף סב) אמרינן הניחא לאביי דאמר חייב אלא לרבא דאמר פטור מא"ל אלא באומר מותר תפשוט דאינו חייב אלא אחת הא לא קשיא ותפשוט כו' נמצא דלרבא דס"ל דאם מאהבה ויראה פטור ע"כ ס"ל באומר מותר דהוי העלם זה וזה ואינו חייב אלא אחת וא"כ אף אי עבדו באומר מותר כל הג' עבודות להד' פרצופים מ"מ אינו חייב אלא אחת

והנה התם בתמורה קאי תחלת הסוגיא אליבא דרבא דאמר שם כעולה מה עולה אינה נאכלת כו' ולרבא לית ליה זה דחטאו י"ב זימני דהא על הי"ב לא מחייב י"ב חטאות דעל כל ג' עבודות אינו חייב אלא אחת וא"כ אתיא ע"כ כדברי התוס' שם דכל שבט מייתי פר אבל התם בהוריות אומר סתמא דגמ' כעולה ולא נזכר דברי רבא ולהכי שפיר מ"ל דדברי ר"נ לא אפשיט שם בסנהדרין והעלם זה וזה חייב על כל אחת ואחת