כתר המלך חלק ב שכח

וא"כ איך אומר כאן הכ"מ דרבינו רק משום חומרא דע"ז ס"ל דהוי כתלוש והא חזינן דגם בשארי דברים הוי כן וא"כ תקשה אמאי פוסק רבינו הכא כן דתלוש ולבסוף חברו הוי כתלוש והמקדיש בית בנה מועל ודאי. ועוד קשה לי מהא דאיתא בירושלמי דשבת פ' רע"ק פ"א ה"א אמר ר"ה בשם רב המשתחוה לבית אסרו ר"ז בשם ר"י המקדיש את הבית מועלין בו מ"ד אסרו מועלין בו מ"ד לא אסרו אין מועלין בו כו' אלמא דשוה ע"ז לענין מעילה ומ"ד דאסרו הה"ד דמועלין בו ול"א החילוק של חומרא דע"ז כדברי הכ"מ

ונ"ל ליישב דברי רבינו כן דרבינו ס"ל באמת בכל דוכתא דתלוש ולבסוף חברו הוה כתלוש ומ"מ הכא גבי מעילה ס"ל דאף לקושטא דמלתא מחלקינן בין בנאה ולבסוף הקדישה והקדישה ולבסוף בנאה ותלוש ולבסוף חברו לא הוה כתלוש לענין מעילה משום דאמרינן במס' מנחות (דף ע ע"א) בעי רבא שיבולת שמרחה בכרי ושתלה וקרא לה שם במחובר מהו כו' א"ל רבין לר"א א"כ מצינו תרומה במחובר לקרקע ותנן לא מצינו תרומה במחובר לקרקע ועיי"ש בהגהות הגרי"ב ז"ל כי תניא ההיא לענין מיתה וחומש דאי תלש ואכלו תלוש הוא ואי גחין ואכל בטלה דעתו אצל כל אדם ע"כ וכן פוסק רבינו לעיל בפי"א מה' תרומות ה' כ"ב. והנה במס' מעילה (דף יח ע"ב) אמרינן נאמר חטא במעילה ונאמר חטא בתרומה מה חטא האמור בתרומה כו' ובתלוש מן הקרקע אף חטא האמור במעילה פוגם כו' ובתלוש מן הקרקע נמצא דהא מצריכין גבי מעילה תלוש דוקא הוא משום דגמרינן חטא חטא מתרומה וכיון דגבי תרומה אמרינן דאף תלוש ולבסוף חברו לא משכחת לענין מיתה וחומש לתרומה ואף שיבולת ששתלה דהוה תלוש ולבסוף חברו מ"מ אי אכלה במחובר א"ח מיתה וחומש והה"ד גבי מעילה אף בתלוש ולבסוף חברו ורק היכא שהקדישה ולבסוף בנאו מעל דמאי מפקיע קדושה מניה לענין מעילה ואף דבתרומה אי זרע זה של תרומה ואכלה במחובר לא מחייב מיתה וחומש התם משום דבטלה דעתו ולא הוי אכילה אבל הכא הוה הנאה במה שדר בבית זה ומ"מ לחול המעילה לכתחלה על המחובר לא חלה כמו התם דאינו חייב מיתה וחומש כמבואר. וליכא למימר דילפותא הוא מזה דאי שתלה ואח"כ קרא עלה שם דזהו ספק לנו אי הוה תרומה ונשאר בבעיא וכן פוסק רבינו שם בפי"א מה' תרומות דה"ז ספק והכא אמרינן דאי אין מעילה במחובר לקרקע ודאי אינו שם מעילה אלא ודאי ילפינן חזה דאינו חייב מיתה וחומש וא"כ אפילו בזה שהיה תלוש ולבסוף חברו אינו וס"ל לרבינו ע"כ דגמ' דידן דיליף דאין מעילה במחובר מתרומה חונק על זה הירושלמי דשבת דתלי זה באם אסרו המשתחוה לבית דלפ"ז אפילו א"נ דהתם אסרו הכא אינו חייב מעילה דיליף מתרומה ודוק

הלכה ו גדולי הקדש מועלין בהם. וכתב הכ"מ בשם הר"י קורקוס ז"ל לבאר הטעם דפוסק רבינו כר' יוסי בדבר זה שמועלין בגדולין נגד ת"ק וכתב כו' גם בפ"ד דפסחים נתבאר שמועלין בגדולי הקדש גם בתמורה פ"ו שנינו ומועלים בגדוליהן הלכך כר' יוסי נקטינן עכ"ל. והנה התוי"ט בפ"ג דמס' מעילה משנה ו' דחה ראיית הכ"מ שהביא הכא וכתב התוי"ט ראיה ממשנה ו' פ"ז דנדרים ממה דאיתא שם קונם פירות אלו כו' ואסור בגדוליהן. ולענ"ד לאו ראיה היא דנהי דהתם אסור מטעם הקדש מ"מ א"ל לפי מאי דאמרו רבנן במס' פסחים (דף נו) דנהי דמעילה ליכא איסורא מי ליתא בגידולין א"כ יש לומר דלהכי נמי בקונם פירות נמי איכא איסורא ואכתי מנ"ל דגם מעילה איכא ועיין לעיל בפ"ה מה' נדרים ה' י"ג והל' ט"ז ובדברי הכ"מ שם והביא חולקים אי איסור הגידולים הוא מה"ת או מדבריהם וא"כ לאו ראיה היא זה דמעילה איכא בגידולין. ונ"ל ליישב דברי רבינו כן דהנה רבינו פוסק לעיל בפ"ד מה' מתנות עניים הל' כ"ב המקדיש כרמו כו' ואם משנודעו העוללות כו' ויתנו שכר להקדש גדוליו להקדש עכ"ל. והנה זהו פלוגתא במשנה ח' פ"ז דמס' פאה ת"ק ור' יוסי ופוסק רבינו כר' יוסי והנה הגר"א ז"ל בשנות אליהו כתב דטעמיה דר' יוסי דס"ל דיתנם שכר גדוליו להקדש משום דס"ל דיש מעילה בגדולין וכן משמע שם פשט הירושלמי כדברי הגר"א ז"ל כמו שמפרש שם הפ"מ והטעם שפוסק רבינו כר' יוסי הוא כמו שכתבו שם התוי"ט והכ"מ דאיתא בירושלמי שם אמר ר' יוחנן מעשה היה והורו כר' יוסי נמצא דפסקינן בזה כר' יוסי משום דהירושלמי פוסק כן וא"כ נפסוק נמי בזה כר' יוסי דיש מעילה בגידולין דחד טעמא הוא ואי לא הוה רק איסורא לא הוה פסקינן הכא דיתנם שכר גדוליו להקדש ורק משום דר' יוסי ס"ל דאיכא מעילה וא"כ כיון דהתם פסקינן כר' יוסי גם בזה דיש מעילה בגדולין פסקינן ע"כ כותיה כמבואר ודוק

שם ערבה הגדילה בשדה הקדש לא נהנין ולא מועלין עכ"ל וכתב הראב"ד ז"ל שבוש הוא זה שלא נאמר במשנה אלא על אותו מקום שיחדוהו לשם מצוה עכ"ל. והכ"מ כתב ואיני יודע למה אומר שהוא שבוש למי שמפרש פירוש אחר שלא כפירושו עכ"ל. ונ"ל לפענ"ד דכונת הראב"ד הוא פשוט דאי קאי על ערבה של הקדש מ"ט אין מועלין משאר עצי הקדש ובפירוש המשנה כתב רבינו במס' מעילה שם וז"ל וכשצומחת ערבה בשדה הקדש הואיל ואינה נמכרת ואינה ראויה לשום דבר לא נהנין ולא מועלין לד"ה עכ"ל. וכן תמה ע"ז נמי הטורי אבן במס' ר"ה (דף כח) דהאיך אומר ואינה ראויה לשום דבר הלא היא ראויה לצריפי דאורבני ולמכור לצורך מצוה ולשאר דברים ומה גרע משאר גדולי הקדש ואילני הקדש דמועלין בהם וע"כ כתב הראב"ד ז"ל דמיירי רק בערבה של מצוה וכן מפרש נמי הבה"ז שם דברי הראב"ד ז"ל עיי"ש. וע"כ כתב לתרץ שם במס' מעילה בס' צאן קדשים דכונת רבינו הוא הכא בעודן במחובר ומשו"ה דקדק בצח לשונו וכתב ערבה הגדילה ולא כתב שהגדילה בשדה הקדש אלא שעדיין גדולה ומשו"ה לא מועלין דאין מעילה במחובר עכ"ל. ודבריו תמוהין דוה ה"ל לרבינו לאשמועינן לעיל גבי דין דאין מעילה במחובר ומ"מ לא נהנין לכתחלה ולא הכא וביותר תמוה דע"כ צריך לפרש שם כן במשנה דאמר ערבה של הקדש לא נהנין ולא מועלין הוא במחובר דהא רבינו אינו מפרש דהוא של מצוה שיחדוהו לזה וא"כ איך אומר אח"כ ראבר"צ נוהגין היו הזקנים שנהנין מהן בלולביהן הא ראבר"צ מיירי אחרי כן שהתליש את הערבה והיה בתלוש ושייך בה מעילה ולא הוה כדברי ת"ק דקאי על מחובר וא"כ דראבר"צ ס"ל מטעם מצות לאו ליהנות נתנו כמו שפירש רש"י שם ה"ל לראבר"צ לפרש דהוא מלתא אחריתא דקאי על תלוש ות"ק איירי במחובר. ועוד דודאי רבינו לא ס"ל כן דהא בפירוש המשנה מפרש פירוש אחר שאינו ראויה ולא משום מחובר

ונ"ל לומר דמשמעות לשונו של המשנה דהוא רק על ערבה של מצוה קאי כפירוש הראב"ד ז"ל דהא בתחלה אמר מים שבכד של זהב לא נהנין ולא מועלין כו' וקאי על מים שמנסכין בחג ואח"כ אמר ערבה לא נהנין ולא מועלין ומשמע דקאי נמי על ערבה של חג כמו המים שבכד וע"ז מסיק ראבר"צ. והנה התוי"ט כתב במשנה וז"ל לכאורה נראה דת"ק לא פליג דהא קיי"ל דמצות לאו ליהנות ניתנו כו' וראבר"צ עובדא קאמר ואג"ע דבלשון פלוגתא קאמר אשכחן טובא כה"ג אלא שרבינו בפירוש המשנה כתב ומ"ש ר"א בר"צ שמותר ליהנות בו לפי שהעיקר הוא בידנו שמצות לאו ליהנות ניתנו וזה הדבר אמיתי ואע"פ שדעת ר"א שמותר ליהנות ממנו אין הלכה כן וכן בחבורו פ"ה מה' מעילה לא העתיק דבריו וצ"ע למה דחהו מהלכה עכ"ל

ונ"ל ליישב פשוט עפ"י מה שמסתפק הטורי אבן במס' ר"ה (דף כח) שם באבני שוהם לדידן דקיי"ל מצות לאו ליהנות ניתנו אם אסור לכתחלה לתקוע בשופר של קודש ומתחלה ס"ל דרק בדיעבד יצא אבל לכתחלה אסור ולבסוף הדר ביה ואמר דרבא בתר חזרה ס"ל דלכתחלה שרי לתקוע דבמקום מצוה לא גזרו רבנן. והנה רבינו ודאי לא ס"ל כן דכתב לעיל בפ"א מה'