כתר המלך חלק ב שכו

חיין אבל מיעוט חיין ועיין באחרונים שם וא"כ לא מצי למילף מקרא דיעמד תי למעט טרפה משום דאינה חיה רק אתרי שנדע דאזלינן בתר רובא ורוב אינן חיין אבל לפי תחלת הלימוד שם בתולין דאזלינן בתר רובא ולא נדע עוד לימוד ע"ז ממקום אחר צריך למילף הכא דשעיר המשתלח א"ר משום דאין הגורל קבוע אבל לאחר שנדע דאזלינן בתר רובא משארי לימודים אזי די לנו הלימוד מקרא דיעמד חי דאף דמיעוט חיין מ"מ אזלינן בתר רובא ואינן חיין כמבואר

ועפד"ר מתורץ קושית התוס' במס' יומא (דף סג ע"ב) ד"ה אבל בע"מ דמטא זימנא אימא לא וא"ת אפילו לא כתב בע"מ ה"א דפסיל בהו מומא דהא לא ידעינן במאי לאוקמי מחוסר זמן ולא בהומם וחיללו על אחר דאי במחוסר זמן ממש הא אין הגורל קבוע כו' עכ"ל. ולפ"ד רבינו דס"ל למעט טרפה מקרא של יעמד תי א"כ הוה מצי לאוקמי בטרפה שפיר צריך קרא על בע"מ וזהו אם נאמר כפי תירוץ השני של התוס' במס' חולין (דף יא ע"ב) ד"ה ודלמא דלפי תירוץ הראשון שם ס"ל לרבינא דטרפה חיה והוא מתרץ לה ביומא כגון שהומם כו' לא נדע לדידיה מיעמד תי וצ"ל תירוץ התוס' ודוק

הלכה כד חיסר אחד מהסימנים מן הקטורת או מעלה עשן חייב מיתה עליה שנאמר ולא ימות כי בענן כו' וכן חייב מיתה על ביאתו בלא מצוה לפיכך אם שנג בביאה והזיד בקטורת או שנכנס בקטרת שלמה עם החסרה חיוב מיתה עכ"ל. וכתב הלחם משנה בגמ' משמע דנפ"ל הא מקרא דוכסה ענן הקטורת את הכפורת ולא ימות אבל קרא דאל יבוא בכל עת אל הקודש ול"י כי בענן כו' הך לא איירי אלא בביאה ולא בחיסור סימנים וא"כ קשה דולא ימות כי בענן דאיתא גבי ביאה הביא גבי חיסור סימנים עכ"ל

ונ"ל ליישב דברי רבינו כן דהנה החם (דף נג ע"א) אמרינן א"כ מה ת"ל כי בענן אראה על הכפורת מלמד שנותן בה מעלה עשן ומנין שנותן בה מעלה עשן ת"ל וכסה ענן הקטורת את הכפורת הא לא נתן בה מעלה עשן או שחיסר אחת מכל סמניה חייב מיחה ובחר כן אמר ומנין שנותן בה מעלה עשן ת"ל וכסה קרא לקרא ומשני על עיקר כו' אין לי אלא ביוה"כ בשאר ימות השנה מנין ת"ל וכיסה כאן למצוה כאן לעכב ע"כ. נמצא דגבי יוה"כ דמיירי הכא ידעינן מקרא קמא של כי בענן אראה שמביא רבינו והקרא השני של וכיסה אתא לשאר ימות השנה וכן לפי תירוץ רב אשי שם דחד למצוה וחד לעכב כתבו שם התוס' ד"ה חד דקאי נמי על שאר ימות השנה לעכב דאלו על יוה"כ נדע מקרא קמא ומקרא דחוקה דכתיב בפרשה ורק לרבא שם דאמר חד לאזהרה וחד לעונש כרת ופירש"י דהקרא דוכסה הענן הוא זה עונש ואלו לא ימות דאל יבוא לאו אחסרון ענן כתיב אלא אביאה ריקנית נמצא דעיקר לימוד למיתה מחיסור סמנים הוא מוכסה אמנם א"ל דרבינו ס"ל כרב אשי דהוא בתרא והוא ס"ל דחד למצוה וחד לעכב בשאר ימות השנה נמצא דידעינן מקרא קמא למיתה ביוה"כ וכן הסתמא דגמ' שם דמשני תחלה א"ל אלא ביוה"כ בשאר ימות השנה מניין ת"ל וכסה נמי ס"ל מקרא זה למיתה ושפיר פוסק כן רבינו ודוק: הלכות מעילה

פרק א הלכה ג המקדיש עובר למזבח אמו אסורה בעבודה מד"ס כו' הקדיש אבר אחד מה"ב בין לבדה"ב ובין למזבח הרי מד"ס אסורה כולה בגו"ע כו' לפיכך אין לוקין עליה עכ"ל. והנה השעה"מ לעיל בפ"ה מה' ערכין הי"ז הקשה מ"ט השמיט רבינו הכא ולא הביא הא דאיתא שם במס' תמורה (דף ט ע"ב) בעי מניה אביי מרבא הקדיש עורה מהו בעבודה ונשאר בבעיא דלא אפשטא שם והניח בצ"ע. ונ"ל לומר דלפי מאי שכתב השעה"מ בעצמו שם בפ"ה הי"א שדעת רבינו שכתב בפ' ט"ו מה' מעה"ק דאי הקדיש דבר שהנשמה תלויה בו פשטה קדושה בכולה הוא אי הקדיש דבר שעושה אותה טרפה וכמו שכתב שם בה' ערכין ודבר שעושה טרפה מקרי דבר שהנשמה תלויה בו ע"ש א"כ ניחא שפיר דהכא הבעיא בתמורה הוא רק לרבא לשיטתו דהוא ס"ל שם לעיל דרק דבר שעושה נבלה מודה ר"י אבל לא דבר שעושה טרפה אבל לדידן דפסקינן בדבר שעושה טרפה פשטה קדושה בכולה א"כ כיון דקיי"ל ניטל עורה הוי גלודה וטרפה וכמו שפוסק רבינו בפ"ד מה' שחיטה וא"כ הקדיש עורה ודאי דפשטה קדושה בכולה דהוי דבר שעושה אותה טרפה ורק קמבעיא לרבא לשיטתו כמבואר

ומצאתי בגהש"ס בשיטה מקובצת שם במס' תמורה דגריס שם הקדיש אבר במעי אמן מהו בעבודה ולא גריס כלל הקדיש עורה וא"כ א"ל דגם לרבינו היה הגירסא כן ולהכי לא הביא זה ודוק

פרק ב הלכה ו חטאת בהמה כו' וכן חטאת העוף מועלין בה משהוקדשו עד שיזרק הדם הוזה דמה אין בה מעילה אבל אסור ליהנות במוראתה כ"ע ונוצתה והנהנה בהן אחר הזאה לא מעל עכ"ל. וכתב הכ"מ בסוף תמורה (דף לד) עולת העוף שנתמצה דמה מאורתא ונוצתה שלה יצאו מידי מעילה ואסיקנא דמ"מ אסורין בהנאה משום דהנקברין הם כדאמרינן בפ"ק דיומא נבלעין במקומן וכל הנקברין אפרן אסור עכ"ל. ולא הבנתי את דבריו ז"ל דמאי ראיה הוא משם הא התם מיירי בעולה ולהכי אסורין אפילו אחרי כן שהוזה דמה דקיי"ל דה"ל נקברין ועולה מועלין בה עד שיצא לבית הדשן ולהכי מוראתה ונוצה לא הותרה אבל הכא דמיירי בחטאת העון דקיי"ל משהוזה דמה יצא מידי מעילה כדאיתא במעילה (דף ק שרי נמי להכי במוראתה ונוצתה וצ"ע: פרק ג הלכה א קדשי מזבח שמתו יצאו מידי מעילה דבר ש תורה כו'. וכתב הכ"מ וז"ל ואיכא למידק למאי נקיט רבינו קדשי מזבח הא קדשים סתם נקיט וי"ל דרבותא נקיט קדשי מזבח וכ"ש קדשי בדה"ב ועכ"ל משום דבהאי פרקא פסק בדיני קדשי מזבח משו"ה פתת בהו עכ"ל. והנה הבה"ז הקשה מגמ' מפורשת דמעילה (דף טו ע"א) והא אמר עולא א"ר יוחנן קדשים שמתו יצאו מידי מעילה דבר תורה במאי אילימא בקדשי בדה"ב לא יהא אלא דאקדיש אשפה לבדה"ב לאו מי לית ביה מעילה אלא כו' אלמא ס"ל להגמ' בהדיא אפכא דקדשי בדה"ב אית ביה מעילה אף לאחר מיתה ע"כ. ונ"ל ליישב דברי הכ"מ כן דהנה התוס' כתבו שם ד"ה ואפילו והקשה הר"ח א"ל מי דמי אשפה ראויה לפדות אבל הני לאו בר פדיון הוא דלאו בר העמדה והערכה הוא וי"ל דשמא קסבר קדשי בדה"ב לא הוה בכלל העמדה והערכה א"נ מי לא עסקינן דהעמידה מחיים ולא הספיק לפדותו מחיים עד שמתו ואפ"ה קאמר עולא שיצא מידי מעילה עכ"ל. וא"כ לפ"ז לדידן דקיי"ל דאחד קדשי מזבח ואחד קדשי בדה"ב איתנייהו בכלל העמדה והערכה והיכא דלא העמידה והעריכה מחיים ודאי אינה נפדית וא"כ אין מועלין בהן דלא דמי לאשפה כדברי התוס' וא"כ אף על קדשי בדה"ב לית בהו מעילה ד"ת אתר מיתה וא"כ ניחא דברי הכ"מ דס"ל כדברי התוס' אלו דלדידן קדשי מזבח ובדה"ב שוין ואם מתו יצאו מידי מעילה כמבואר

אמנם כ"ז הוא רק לתרץ דברי הכ"מ דלא נימא דנעלם מאתו גמ' ערוכה כדברי הבה"ז אמנם בעיקר הדבר נ"ל דאינו כן דהנה על דברי התוס' אלו קשה לי דאיך רוצים לומר דקושית המקשן הוא רק א"נ דקדשי בדה"ב אינן בכלל העמדה והערכה אבל אי איתא בכלל העמדה והערכה אף קדשי בדה"ב אינן מועלין לאחר מיתה וא"כ ר' יוחנן מ"ד הכא בקדשים שמתו יצאו מידי מעילה ודאי לדידיה אף קדשי מזבח וקדשי בדה"ב תרווייהו יצאו מידי מעילה דהא ר' יוחנן ס"ל בהדיא במס' תמורה (דף לב ע"ב) דאחד קדשי מזבח ואחד קדשי בדה"ב לרבנן דהלכה כמותן הוא בכלל העמדה הערכה