כתר המלך חלק ב שכה

משום דשמא המים יהיו מבדילים בין הבגד לבשר ומשו"ה קאמר עולה ומסתפג עכ"ל. וקשה לי ע"ז דבמס' זבחים (דף כד) אמרינן הואיל ורצפה מקדש וכלי שרת מקדש מה כלי שרת לא יהא דבר חוצץ אף רצפה לא יהא דבר חוצץ כו' ופירשו התוס' וכלי שרת פירוש בגדי כהונה מקדשין האדם לעבוד עבודה כו' ובגדי כהונה קרי ליה כלי שרת עכ"ל ונמצא דמדמי חציצת רצפה לכלי שרת היינו בגדי כהונה ובחציצת רצפה אמרינן במס' פסחים (דף סה ע"ב) גבי דם דלח אינו חוצץ וא"כ גבי בגדי כהונה נמי יהיה כן דאם הוה מים דהוי דבר לח אינו חוצץ בזה ורק שם גבי רוח דהוה מופרש מהבשר חוצץ אבל מים שהוא לח ודאי לא גרע מדם ואינו חוצץ וצ"ל כהתירוץ הראשון של המשל"מ דשמא ידבק איזה צרורות מעפרורית המים דזה חוצץ אבל לא מים כמבואר

ועוד נ"ל להביא ראיה מהא דאיתא במס' כתובות (דף עה) תנא הוסיפו עליהן המזוהם דהוי מום בכהנים כו' ומסיק כאן בזיעה עוברת וכאן בזיעה שאינה עוברת וקשה ל"ל לאסור משום מום ת"ל דלפ"ד המשל"מ יהיה חציצה הזיעה בין בשרו לבגדו ופסול הוא לעבודה דאינו לבוש בגדי כהונה אלא ע"כ צ"ל כאן דזיעה הוא לח ואינו חוצץ כמו דם ומים ודוק

הלכה ה בכל יום ידה קצרה והיום ידה ארוכה כדי להקל על כה"ג שלא ייגע כו'. והנה שם בגמ' (דף מד ע"ב) מביא תנא בכל יום לא היה לה נשתיק והיום היה לה נשתיק דברי בן הסגן ולא מצינו חולק עליו ורבינו השמיט זה והנה רש"י ז"ל מפרש נשתיק טבעת בראשה שמשמיע קול כדי ונשמע קולו כו'. אמנם התוס' הקשה ע"ז ומביא בשם הירושלמי הגירסא נרתיק שלא יכוה וכתב עוד הירושלמי ואינו חוצץ אר"י בר"ב קובעו במסמר והנה מגמ' דידן לא קשה על רבינו דאינו מביא זה דא"ל דכיון דמסיק דברי בן הסגן ובמשנה לא קחשיב זה משמע דהמשנה פליג על התוספתא אבל בירושלמי שם דכתב סתם בהני חילוקים בכל יום כו' וכתב נרתיק וע"ז פריך ואתיא דריבר"ב לתרץ דקובעו במסמר משמע דהלכה כן ותקשה על רבינו ז"ל אמאי השמיט זה. והנה הרא"ש ז"ל בסדר העבודה העתיק זאת ובסדר העבודה של אתה כוננת השמיט זאת וכרב בחרוז אחר נטל מחתה של זהב אדום קלה וידה ארוכה ולא הביא זה דנשתיק ולא דנרתיק

ונ"ל ליישב כן דרבינו ס"ל הגירסא נרתיק וא"כ מצינו בגמ' פליגי ע"ז דלקמן (דף מז ע"א) אמרינן ואפילו בזמן ששניהם שוין זו חמה וזו צוננת וכן כתב רבינו לקמן בפ"ד ה"א אבל כו' ועוד שהוא תמה אינו יכול לסבול בשמאלו ש"מ דס"ל להגמ' דלא הוי לה נרתיק דאל"כ לא היה חמה ויכול ליטול בשמאל וכיון דנוטל בימין משום פחד שהיא חמה ש"מ דס"ל להגמ' דלא הוי ליה נרתיק והירושלמי דגריס זה דנרתיק א"ל דגריס בגמ' כמו שגורס רש"י ז"ל שם ואפילו בזמן ששניהם שוין אפ"ה כיון דברוב כהנים גדולים גחלים מרובים מחפניו נוטל כף בשמאלו משמע דרש"י ז"ל לא גריס התירוץ זו חמה כו' ולהכי ס"ל להירושלמי כן דה"ל נרתיק ונוטל בימין משום רוב נחלים אבל רבינו דגריס זו חמה להכי השמיט הא דנרתיק כמבואר

והנה לקמן ודף כב) פירש רש"י ז"ל ור' יוסי אומר חביבין ישראל שלא הצריכן הכתוב לשליח ומפרש אלא כל אחד ואחד מתפלל על עצמו שנאמר אשר ידעון איש נגעי לבבו ופרש כפיו אל הבית הזה הלכך חביב הוא שולחן לכנוס לפומבי עכ"ל. והקשה התוס' ישנים וז"ל ואין נראה דאדרבא בהא נראה דכתב חביבות טפי גבי אומות הקדמונים דכתיב וגם אל הנכרי אשר יבוא ותעשה ככל אשר יקרא אליך הנכרי אלא נראה כפיר"ת שלא הצריכן הכתוב לשליח ביוה"כ שבכל השנה היה פעמוני זהב שנשמע קול כאדם ששולח שליח להודיע שהוא בא אבל ביוה"כ היה נכנס בבגדי לבן בפנים ולא היה נשמע קולו בבואו אל הקדש עכ"ל. והנה לפירוש רש"י ז"ל לא מצי לומר כן דהא רש"י ז"ל מפרש דהוה לה נשתיק שמשמיע קיל ולא היה בשתיקה כמו שפירש הת"י. אמנם נ"ל דקושית התוס' ניחא שפיר דהנה זה נדע מה שכתבו הראשונים ז"ל שיש במרום מקבלי תפלות ופועלי תפלות ומחשבות שבלב לא ידעו ויקבלו התפלה הנאמרה בפה ולהכי גבי נכרי אזי בזמן המקדש הבלתי מאמינים ותפלתו יקבלו השלוחים והמה לא יקבלו רק מה שיבקשו בפיהם אבל מן ב"י המאמינים קבל הקב"ה בעצמו תפלתם וה' יודע מחשבות של כל אחד ולהכי אומר הכתוב כי אתה ידעת את נגעי לבבו ועשית את אשר עם לבבו וזהו שאמר חביבין ישראל שלא הצריכן הכתוב לשליח פירש דהוא עצמו מקבל תפלתן ולהכי עושה זה שבלבבם אבל הנכרי שאינו מאמין אינו עושה רק מה שידעו המקבלי תפלות שבאו ע"י שליח מה שמבקשים בפיהם ודוק

פרק ד הלכה א כבר בארנו שהולכה בשמאל פוסלת כו' אבל מפני כובד המחתה כו' לפיכך נוטל המחתה בימינו וכף הקטורת בשמאלו עכ"ל. וכתב הכ"מ ד"ה כבר כו' וק"ל כיון שהולכה בשמאל פסולה האיך הכשירו כאן מפני טעמים הללו ואפשר בשמאל לא פסלה אלא מדרבנן א"נ אע"ג דהולכה בשמאל בדם פסולה מדאורייתא משום דא"א שלא הילוך בקטורת לא פסלה ובהכי אכשר רחמנא עכ"ל. והנה על תירוץ הראשון של הכ"מ וגם התוי"ט מסכים לזה דשמאל הוא רק מדרבנן קשה לי טובא דאמרינן במס' מנחות (דף ו ע"ב ודף כה ע"א) ואימא עון שמאל שהותר מכללה ביוה"כ וא"א דפסול שמאל הוא רק מדרבנן האיך נאמר דהקרא קאי על עין שמאל שהותר מכללה אצל יוה"כ והא כל איסור שמאל היא מדרבנן וכן משמע מסוגיא דזבחים (דף סח ע"ב) דמה"ת מפסל בשמאל וליתא תירוץ הראשון של הכ"מ ועיין תוס' ישנים ביומא (דף מט ע"ב) ד"ה וכן שמאל וצ"ע

פרק ה הלכה א כל עבודות שעובד בבגדי לבן בפנים בהיכל צריך לעשותן עה"ס כו'. וכתב הכ"מ ופוסק כר' יהודה לגבי ר' נחמיה או משום ר"י דהוא מאריה דגמ' טפי מר"נ ואי משום דר' יוסי אמר אימתי משמע דלפרש דברי ת"ק קאתי עכ"ל. והנה כמו"ח ז"ל העיר ע"ז דהא הפלוגתא דר' יהודה ור' נחמיה הוא רק בברייתא וכברייתא אומר ר' יהודה אימתי אבל בסתם משנה לעיל שם אומר סתם כל מעשה יוה"כ האמור על הסדר אם הקדים אחד לחבירו לא עשה ולא כלום משמע כדברי ר' נחמיה והכא לא אמר ר"י לפרש אך יש לומר עוד תירוץ אחר דמשמע דסתם דגמ' התם ס"ל כר"י דאמר על דברי ר"ח קטורת שחפנה לימא דלא כר"י אפ"ת כר"י משמע דסתמא דגמ' רוצה לאוקמי את דברי ר"ת אליבא דהלכתא ודוק

הלכה יח היה טרפה פסול שנאמר יעמד תי עכ"ל. והקשה הלח"מ ע"ז דהא בחולין (דף יא) ממעטינן טרפה משום דאין הגורל קבוע אלא בדבר הראוי לשם וכדאמר שם מאי נפ"מ הא אין הגורל קבוע כו'. ומתרץ המשל"מ דאצטריך להיכא דנטרף אחר הגורל וכה"ג איתא במס' יומא (דף סג ע"ב) דאצטריך קרא למעט בע"מ ומחוסר זמן משעיר המשתלח והתם בפ"ק דחולין בלא"ה פשוט דאזלינן בתר רובא כו' והאחרונים תרצו לפי מאי שכתבו התוס' במס' חולין (דף קמ ע"א) בחד תירוץ דא"נ דטרפה יולדת א"כ כ"ש דחיה וא"כ שפיר ניחא דהא התם אמר רב אחא בר יעקב אתיא משעיר המשתלח כו' ור' אחא ב"י גופיה אמר במס' חולין (דף נז ע"ב) הלכה טרפה יולדת ומשבחת וא"כ כש"כ דס"ל דחיה ולא מצי למילף מקרא דיעמד חי דטרפה חיה להכי אומר מטעם דאין הגורל קבוע אבל אנן דקיי"ל דטרפה א"ח שפיר ילפינן מיעמד חי ע"כ. ונ"ל לומר עוד אף א"נ כתירוץ השני של התוס' שם בחולין ק"מ דלא תליא חיה ביולדת וליתא תירוץ זה דראב"י מ"מ יש לומר כן דהנה הש"ך ביו"ד וסי' נח ס"ק מח) כתב בשם המהרש"ל דהא דטרפה אינה חיה הוא פירוש רוב טרפות אינן