כתר המלך חלק ב שכב

איסור חלב והיינו קל על חמור באיסור כולל ואור"י דחל קל דהותר מכללו אצל חיה ואע"ג דנבילה נמי הותר מכללו במליקה שאני כהנים דמשולחן גבוה קזכי כדאמר בחולין (דף קכ) ועוד דיש חומרא בנבילה שכן מיהו מטמא ואע"ג דיש חומרא בחלב שכן כרת אין לחוש כדאמר בחולין (דף קא) מאי חזית כו' והנה לכאורה לפי תירוצם דהטעם הוא משום חומרא דנבילה שכן מטמא הא אכתי מה יהיה התירוץ על טריפה דאינו מטמא מ"מ גם זה לא קשה דזהו הפשט וכוונת התוס' כן הוא ועוד אף א"נ דגם נבילה מקרי הותר מכללה אצל כהנים ולא דחינן דמשולחן גבוה קזכי מ"מ הא יש לתרץ שאני נבילה דמטמא וא"כ גם טריפה ניחא דהתוס' ס"ל כאן דטריפה לא הותר מכללה אצל כהנים במליקה כמו שכתבו המפרשים ועיין תוס' חולין (דף כח) ובנזיר (דף כט) והנה א"נ תירוץ השני של התוס' דלהכי חייל נבילה משום דהיא מטמא תקשה הכא ודאי דגם טומאת בשר הוא מטמא משקין וא"כ יחול הכא על חלב אמנם הא לא צריך לזה ושפיר הוא התירוץ הראשון ניחא דנבילה לא הוי הותר מכללה אצל כהנים דמשולחן גבוה קזכי דהוא גמ' ערוכה בחולין (דף קכ) א"כ ניחא שפיר דהא אמרינן במס' מנחות (דף כה ע"א) הא אינו נושא אלא עון טומאה שהותר מכללו אצל ציבור אלמא דגם טומאה מקרי הותר מכללה וא"כ ניחא דטומאה לא חל על חלב דנהי דחלב הותר מכללה אצל חיה מ"מ גבי טומאה הותר מכללו אצל ציבור וטומאת בשר הותר אצל פסח דנאכל בטומאה בין טומאת הגוף ובין טומאת בשר. אך הא יש פלוגתא במס' יומא (דף ז) אם טומאה דחויה הוא בציבור או הותרה בציבור ולמ"ד דדחויה היא כל מאי דאפשר לאהדורי אטהורין מהדרינן וכן בעי דוקא ריצוי ציץ ובלא ציץ אינו מרצה וא"כ לא דמי לחלב דחלב הותר מכללו אצל חיה הותר גמור אבל טומאה בציבור בעי לאהדורי אטהורין ובעי ריצוי ציץ והוי כמו התם במס' חולין דדחי אי מליקה לכהנים דמשולחן גבוה קזכי ופירש רש"י ואין ללמוד מזה על הדיוט וה"נ אין ללמוד דהותר מכללה ממה שהותרה בציבור למ"ד דדחויה כמבואר

ונ"ל להביא ראיה לזה מהא דאיתא סוף מס' עירובין (דף קה) טמאין ובע"מ איזה מהן נכנס רחב"א אמר רב טמא נכנס דהא אשתרי בעבודת צבור ר' אלעזר אומר בע"מ נכנס דהא משחרי באכילת קדשים כו' ופוסק רבינו לעיל בפ"ז מהל' בית הבחירה ה' כ"ג טמא ובע"מ נכנס בע"מ ולא טמא שהטומאה דחויה היא בצבור וזהו גירסת הכ"מ וכתב דלהכי פוסק כר"א נגד רב משום דרב ס"ל דטומאה הותרה בצבור ואנן קיי"ל כמ"ד דדחויה היא בצבור ולא הותרה נמצא כיון דקיי"ל דטומאה דחויה היא בצבור מקרי בע"מ יותר הותר מכללו דהוא היתר גמור מן טמא דהוא דחוי וא"כ ה"נ גבי טומאה לא מקרי הותר מכללו אצל חלב דהוא הותר לגמרי אצל חיה ושפיר חייל אף בלא קרא יתירא

ועתה נבאר במס' זבחים (דף לג) אמרינן מכלל דתרווייהו ס"ל אביי ורבא דטומאה דחויה היא בצבור ועיין תוס' יומא (דף ו ע"ב) ר"ה אמר ובש"א (סי' לח) נמצא דאביי ס"ל דדחויה היא בצבור וא"כ בארנו דלא מקרי הותר מכללו אצל חלב דהותר לגמרי וא"כ נוכל ללמוד מזה דהתורה אמרה יבוא איסור נבילה וטריפה ויחול על איסור תלב וה"נ טומאה חל על חלב ורק בעי קרא דאשר לרבות אימורין על טומאת הגוף דה"א דלא אסור משום טומאה כיון דאין ניתר לטהורין כסברת התוס' במס' פסחים (דף כה) וע"ז בחד קרא סני בין לטומאת הגוף ובין לטומאת בשר וא"צ קרא דכל טהור יאכל בשר לזה כיון דאיסור חל על איסור הכא ואי דאין ניתר לטהורין ידעינן מקרא דאשר דמרבי טומאת הגוף ולהכי הכא במס' תולין דאזיל הסוגיא אליבא דאביי הקרא דאך כל טהור על עצים ולבונה דעל טומאת בשר לא צריך קרא דאחע"א בזה כיון דס"ל דדחויה היא בצבור ואין ניתר לטהורין ידעינן מטומאת הגוף כמו שבארנו אבל הסוגיא שם בפסחים ס"ל כמ"ד הותרה בצבור ולא בעי אהדורי אטהורין ולא בעי ריצוי ציץ וא"כ לפי תירוץ הר"ש משום אחע"א לא הוי ידעינן ולהכי בעי קרא על טומאת בשר דהוי איסור קל ומ"מ חייל על חלב וא"כ שפיר ניחא נמי דברי רבינו ז"ל דהוא פוסק לעיל בפ"ד מה' בהמ"ק דטומאה דחויה בצבור וא"כ ודאי דחייל איסור טומאה על חלב ולא בעי קרא כמו הסוגיא דחולין דקרא דכל טהור אתי על עצים ולבונה ומה שאין ניתר מ"מ חייב הוא ידעינן מזה הקרא דאשר דמרבי טומאת הגוף וכיון דמייתי דעל טומאת הגוף ל"צ ללמד על טומאת בשר ונכלל במה שאומר רבינו האוכל כזית מקדשים שנטמאו דהכל בכלל כל הקדשים בין אימורין ובין בשר קדשים כמבואר

וניחא נמי דברי רש"י ז"ל במס' פסחים ודף לה ע"א) דאמר רב אשי שם אף אנן נמי תנינא והבשר לרבות עצים ולבונה כו' ופירש רש"י ז"ל והבשר כל טהור יאכל ו' יתירא לרבות עצים ולבונה של קודש לטומאה וקאי אדלעיל והבשר נמצא דרש"י ז"ל מפרש והבשר דסיפא כמו הסוגיא בחולין דהקרא דכל טהור אחי על עצים ולבונה ורש"י הכא מפרש ליה הו' יתירא כמו לעיל בלישנא אחרינא דתרווייהו ווי"ן דרשי אבל מ"ט מבאר על הבשר דסיפא כמו התם בחולין ולא כמו הכא בפסחים מרישא והבשר אשר יגע כו' ולפ"ז ניחא דהא בפסחים (דף לד) קאי נמי אליבא דאביי דמבעי ליה אי עבדי רבנן מעלה בקדושת פה וכולהו מייתי ראיה דאף בקדושת פה עבדי רבנן מעלה ולאביי דהוא ס"ל דחויה בצבור יליף מהבשר דסיפא כמו התם בחולין כמבואר. ומה שלא כתב רבינו רק לבונה ולא עצים העיר ע"ז כמו"ח הגאון ז"ל דס"ל לרבינו כדברי התוס' במס' חגיגה (דף כד ע"א) סד"ה והא שכתבו דעיקר קרא קאי רק על לבונה דהוי קצת מאכל אבל עצים דלא חזי כלל הוי אסמכתא בעלמא עי"ש ודוק

הלכה כב זבח כו' ומביצי העוף אינו חייב כרת כו' וק"ל מ"ט השמיט רבינו ולא הביא מחלב המוקדשין אין חייבין עליהן אחרי דהמשנה שם במס' זבחים (דף לה ע"א) קחשיב חלב המוקדשין ובני חורין ורבינו הביא רק מביצי תורין והשמיט חלב המוקדשין ולא ידעתי למה וצ"ע

הלכה כד קדשי עכו"ם כו' וכן הלבונה והקטורת והעצים א"ח עליהן כרת לא משום פגול כו' ולא משום טומאת הגוף עכ"ל. ופוסק רבינו בזה כמ"ש דס"ל בזבחים (דף מה ע"ב) דאין חייבין משום טומאה רק בדברים הנאכלין ולא בדברים שאינן נאכלין ועיין כ"מ הכא. והנה קשה לי דאמרינן בזבחים (דף מו) וכן במס' שבועות (דף ז ע"א) שלש כריתות כו' ואחת לדברים שאינן נאכלין א"ח עליהן משום טומאה לאתויי מאי לאתויי חטאת הפנימית סד"א הואיל ואר"ש כל שאינו כמזבח החיצון כשלמים א"ח עליהן משום טומאה לאתויי מאי לאתויי חטאת הפנימית סד"א הואיל ואר"ש כל שאינו כמזבח החיצון כשלמים א"ח עליהן משום טומאה לא יחייבו קמ"ל. וא"כ קשה על רבינו כיון דבזה אינו פוסק כר"ש דכל שאינו על המזבח החיצון כשלמים אין חייבין עליו משום פגול דהא פוסק בה' ח' דאפילו על פרים הנשרפין נמי חייבין עליו דלא כר"ש כמבואר שם וא"כ לא צריך לזה כרת לחייב בחטאת הפנימית משום טומאה וא"כ כיון דבזה ס"ל כר"ש דדברים שאינן נאכלין אין חייבין עליו א"כ תקשה שלש כריתות למה לי

ונ"ל לישב כן דבמס' שבועות שם מסיק אלא אמר רבא אתיא טומאתו טומאתו כתיב הכא לכל טומאתו וכתיב התם טמא יהיה עוד טומאתו בו מה להלן טומאת מקדש אף כאן טומאת מקדש כו'. והנה התוס' מבארים שם דלפי הסוגיא דלהכי קא יליף מזה על טומאת מקדש ולא על תרומה משום דאית ביה כרת אבל בתרומה אף דכתיב ביה נמי טומאתו מ"מ לית ביה כרת והנה תקשה על רבינו דס"ל לעיל בפ"ב מה' ביאת המקדש דמחוסר כפורים אם שימש אינו בכרת עי"ש בה"ד ובהשגות הראב"ד שם וא"כ הא דמחוסר כפורים נמי ילפינן במס' מכות (דף ח ע"ב) טומאתו בו לרבות מחוסרי כפורים וא"כ לדברי