כתר המלך חלק ב שכ

לפרוט פסוהמ"ק הלא נוכל ללמוד מכל איסורין פסוהמ"ק אמנם א"נ כן אז יהיה לאו שבכללות ומגלי הג"ש דהוי לאו בפ"ע וזהו רק לאחרים דמפרשי כן וא"כ ניחא דהתם במס' מכות קאי כל זה הסוגיא אליבא דר"ש וקיי"ל דסתם ספרי חולק שם על אחרים דאומר מנין לצורם אוזן בכור כו' ומשמע דהה"ד לכל שאר איסורים שעשה אסרינן מקרא זה ואחרים באו לפלוג דרק על פסוהמ"ק הכתוב מדבר וא"כ לר"ש הוי לאו שבכללות ומשה"כ לא מקשה הגמ' שם במכות ולילקי נמי משום זה דהוי לאו שבכללות כמבואר

ונ"ל לומר דמזה הכריח רבינו לפסוק כאחרים הכא דא"מ אלא בפסוהמ"ק מזה דהנה הכו"פ בסי' פ"ז הקשה על הא דילפינן במס' ע"ז (דף כט ע"ב) לאסור יין נסך מקרא דישתו יין נסיכם ות"ע מקרא דויאכלו זבחי מתים ות"ל דהוה בכלל הלאו דלא תאכל כל תועבה ואין לך תועבה גדולה יותר מזה והוה הלאו בגופיה ור"ל דרק רב אשי ס"ל זה וסת"מ דגמ' חולק והניח בצ"ע. ולפ"ד רבינו ניחא דהגמ' הכא ס"ל נמי כאחרים דאתי הג"ש לגלות דאינו מדבר רק בפסוהמ"ק ולא בשאר איסורין ולא נדע על יין נסך ות"ע ופוסק רבינו כסתמא דגמ'. אך זה יש לדחות דהנה הכ"מ כתב לעיל בפי"א מה' מ"א בשם הרמב"ן דלהכי לקי על הנהנה מן יין נסך וח"ע מקרא דפן תכרות ברית כו' ואכלת מזבחו ועיין מה שמבאר הלח"מ שם דאחרי דילפינן מישתו יין נסיכם ויאכלו זבחי מתים ילפינן למלקות מקראי דלא תבוא ולא ידבק מאומה כו' וכמו שבארנו לעיל בפ"ז מה' עכו"ם וא"כ א"ל דאי ילפינן לאיסור רק מל"ת כ"ת הוה לאו שבכללות ולא לקי ומייתי לאיסור מהני קראי ואחרי כן נוכל למילף על מלקות משם דהביאו הכ"מ והלח"מ

והנה עוד יש לכאורה להביא ראיה לזה דאמרינן כאחרים מהא דאיתא במס' פסחים (דף כב ע"א) ור' מאיר אותו אתה משליך לכלב וא"א משליך תוב"ע ור"מ תובע"ז לאו דאורייתא והקשה בגהש"ס שם דנאסר תובע"ז מקרא דלא תאכל כל תועבה לפי דמפרשי התוס' שם דשחיטת חולין בעזרה לכ"ע דאורייתא וא"כ נאסור באכילה ובהנאה והניח בצ"ע. וא"כ א"ל דגם הכא ס"ל כאחרים דלא אתי רק על פסוהמ"ק ולא נדע איסורין אחרים כדברי רבינו זה. אך יש לדחות כן דהנה במס' ע"ז (דף סו ע"א) אומר ר' יהודה משום ר' מאיר מנין לכל איסורין שמצטרפין ת"ל לא תאכל כ"ת כל שתעבתי לך הרי הוא בבל תאכל וכתבו התוס' שם אפילו למ"ד לאו שבכללות אין לוקין עליו ה"מ כגון עלין ולולבין דנפ"ל כו' אבל היכא שהאיסור מפורש כל אחד לבדו כגון בכל איסורי דעלמא אי מרבינן מהכא שמצטרפין לא הוה לאו שבכללות עכ"ל. וא"כ א"ל דר' מאיר ור' יהודה הא תרווייהו ס"ל דעל איסור חדש כמו חולין בעזרה לא ילפינן לאסור באכילה ובהנאה מקרא דל"ת כ"ת ורק איסורין המפורשין ללמוד שיצטרפו זע"ז ילפינן שפיר מקרא דל"ת כ"ת ולהכי לא הוי לאו שבכללות וא"כ התם בפסחים דקאי אליבא דר"מ ור"י לדידהו דאמרי תרווייהו דע"ז דאתי לזה דמצטרפין לא נוכל לידע על חולין בעזרה כמבואר. וזה צריך לומר דהאי אחרים בספרי לאו ר' מאיר היא כמו בש"ד דהא ר"מ דרש ל"ת על שמצטרפין זע"ז ולא על פסוהמ"ק ועפ"ז דדברי ר' מאיר בארתי דברי התוספתא פ"ג דמכות מעשר שני והבכורים מצטרפין חוץ לחומה דברי ר' מאיר וחכ"א אין מצטרפין והוא דר"מ לטעמיה דיליף מקרא דל"ת כ"ת דכל איסורין מצטרפין וה"נ זה שפיר מצטרף וחכמים ס"ל דאינן מצטרפין רק תרומה חלה ובכורים משום דכולהו אקרי תרומה כדאיתא במס' מעילה (דף טו) אבל מעשר שני עם בכורים לא מצטרפי כמבואר

אך יש לומר דזהו מקורו של רבינו לפסוק בזה כאחרים דהקשה הכו"פ בס' פ"ז שם ל"ל הג' לא תבשל וחד לאיסור הנאה הא על הנאה בלא זה גם אי ילפינן מלא תבשל לא לקי לרבינו כמבואר בה' יסוה"ת במשל"מ שם וא"כ ניליף מלא תאכל כ"ת על איסור הנאה כיון דקיי"ל כר"א דלא תאכלו איסור הנאה משמע ודחק הרבה בזה וא"ל דמשה"כ ס"ל לרבינו דמ"ד דילפינן מג' לא תבשל ש"מ דס"ל כאחרים דהג"ש מגלי לנו דאין הכתוב מדבר אלא בפסוהמ"ק כמבואר וצריך לומר ג"כ מה שמסיק רבינו בה' ה' וכן קדשים שהוטל בהם מום אי אכל כזית מהם לוקה עד שיולד מום אחר ס"ל לרבינו ע"כ דגם זה נכלל בכלל פסוהמ"ק מה שפוסל בהטלת מום וא"ל דס"ל דאחרים לא פליגי על דברי הספרי תחילה דאומר על מנין לצורם אזן בכור דס"ל דגם זה הוא בכלל פסוהמ"ק ורק באו אחרים לבאר דאינו אוסר מל"ת כ"ת רק פסוהמ"ק והה"ד צורם אוזן אבל ממעטינן שאר איסורים שאינו פסוהמ"ק ורבינו ס"ל כותיה כמבואר

והנה אגב נ"ל לבאר הדקדוק מה שראיתי דבכולהו ל"ח כתיב לשון רבים לא תאכלו והכא כתיב לשון יחיד לא תאכל כ"ח ויבואר כן דלר' יהודה משום ר' מאיר דאתי על איסורין שמצטרפין זע"ז ניחא כן דכל איסורין דכתיב בתורה כמו איסור של נבילה וטמאה אזי קאי גם על רבים ואם עשרה אכלו נבילה וכל אחד אכל כזית חייב כל אחד אבל הכא אמרה תורה לענין צירוף דאם אכל חצי זית של איסור חלב וחצי זית של איסור דם דמצטרף לכזית שלם לאיסור ולהכי אומר לא תאכל על היחיד דאם יצטרף ויהיה כזית ביחד אזי חייב האוכלו מלקות וקאי על היחיד ולהכי אומר בלשון יחיד זהו להני תנאי ולהאי מ"ד דיליף על צורם אוזן בכור נמי ניחא דכל איסורין דהוא איסור דנעשה ממילא אומר לכולם דאסורין לאכול אבל הכא קאי למי שעשה האיסור בידים שצרם אזן הבכור וגורם שאסור הוא ובא לו אזהרה דבגרמתו נעשה האיסור ולהכי נמי גבי בב"ח כתיב קרא לא תבשל לשון יחיד גם על אכילה והנאה דנעשה נמי האיסור בגרמתו שמבשל הוא הבב"ח כמבואר ודוק

הלכה יז אבל אדם טהור שאכל כזית מקדשים שנטמאו לוקה עכ"ל. והנה כאן כתב רבינו סתם אדם טהור שאכל כזית מקדשים סתם קדשים ולא חילק בין בשר לאימורין ולקמן בה' י"ת כתב רבינו טמא שאכל אימורין חייב כרת והתם מפרש רבינו בהדיא על אימורין. וקשה לי דבמס' פסחים (דף כד ע"ב) אמרינן והבשר אשר יגע דרישא ל"ל לרבות עצים ולבונה והבשר כל טהור כו' דסיפא ל"ל לרבות אימורין אימורין מהתם נפקא דתניא אשר לה' לרבות האימורין התם טומאת הגוף בכרת הכא טומאת בשר בלאו ע"כ. אלמא דבין על טומאת בשר ובין על טומאת הגוף צריכא חרי קראי לרבות על אימורין ורבינו לא הביא רק על טומאת הגוף על אימורין ועל טומאת בשר לא הביא בהדיא דאף על אימורין חייב ורק אומר סתם כזית מקדשים דמצי מיירי בבשר ולא באימורין והצל"ח ז"ל בפסחים עמד ע"ז אך מה שמתרץ שם אינו מיושב דמתרץ והוכיח דלדידן אינו מיותר הקרא של והבשר אשר מרבינן אימורין על טומאת בשר ולהכי לא הביא זה דאכתי קשה מנ"ל לרבינו דחייב על טומאת בשר באימורין כיון דלית לנו קרא יתירא לזה והקרא הא כתב הצל"ח ז"ל דרבינו מוקים ליה על עצים ולבונה דחייב בטומאה ולומר דרבינו יסבור דבטומאת בשר באימורין פטור לא מ"ל. וע"כ נ"ל לתרץ כן ובזה תתיישב נמי הסוגיא במס' חולין (דף לו ע"ב) אומר שם ואלא מסיפא והבשר לרבות עצים כו' ופירש רש"י שם והבשר כל טהור דסיפא אתיא על עצים ולבונה לרבות נמצא דשתי הסוגיות סותרות זא"ז דבפסחים אמרינן דמרבינן עצים ולבונה מקרא דוהבשר דרישא והבשר כל טהור דסיפא אתאן על אימורין ולפי הסוגיא דחולין שם אתיא עצים ולבונה מהבשר דסיפא והקשו ע"ז המפרשים

ונ"ל לומר כן דהנה הסוגיא דמס' חולין שם קאי אליבא דאביי דמשני התם לרב יוסף ולר"ז עשהו כהכשר מום מדרבנן וא"ל ר"י לר"ל ומשני ליה אביי אטו ר"ל לתלות כו' מכלל דר"ל ס"ל חיבת הקודש דאורייתא מנ"ל וזהו אליבא דאביי דמתרץ דר"ל קמ"ל לשרוף אלמא דהוא מדאורייתא וקאמר מנ"ל מהכא והבשר לרבות עצים ולבונה ולאביי יהיה ניחא הכל שפיר דהנה