כתר המלך חלק ב שיט

באותה עצמה מתנה אבל דבריו תמוהין דא"ז אלא למ"ד מביאין קדשים לבית הפסול ובפ' התודה (דף פא) נראה בהדיא כדברי התוס' שהקשו שם כו' ותרצו משום דקממעט באכילה והוא מביא לבית הפסול כו' גם מ"ש רבינו ומביא הלחם לבדו הוא היפוך הסוגיא שם דמייתי חולין בעזרה משמע דלא משכח גוונא לאתויי לחם לחודיה ולהכי דברי רבינו צ"ע עכ"ל. והנה קושיתו הראשונה יש ליישב כן דרבינו ס"ל כדברי הריטב"א שם במס' קדושין וז"ל איכא למידק ולמה לו לאתויי כו' תירץ הראב"ד ז"ל משום דשלמים נאכלין לשני ימים ולילה אחד ותודה אינה נאכלת אלא ליום ולילה והוה ממעט באכילת קדשים כו'. ולא נראה דהא בסמוך אמרינן פסח בזמנו כו' שלא בזמנו שלמים הוא כלומר ומתניתין בשל שלמים הוא ואמאי דהא שלמים נאכלין לשני ימים ולילה אחד ואלו פסח בשאר ימות השנה אע"פ שהוא שלמים אינו נאכל אלא ליום ולילה אלא ודאי ש"מ דבכה"ג דהוה ספיקא משום תקוני גברא לא חיישינן למעוטי זמן אכילת קדשים וכר' שמעון דאית ליה בזבחים לתקוני גברא מביאין קדשים לבית הפסול אבל הנכון דמשום לחמי תודה כו' דה"ל חובע"ז כו' נמצא דשפיר ניחא קושיתו בין הכא גבי תודה ובין פסח שלא בזמנו דס"ל לרבינו כהריטב"א ז"ל אבל קושיא השניה צ"ע

פרק יב הלכה יז שחטה עד שלא קרמו פני הלחם בתנור ואפילו קרמו כולן חוץ מאחד מהן לא קידש הלחם עכ"ל. והנה לכאורה קשה דאיתא במס' פסחים (דף לז ע"א) ובמס' מנחות ודף עת ע"ב) יוצאין במצה הינא כו' ה"ד אר"י א"ש כל שפורסה ואין חוטין נמשכין הימנה אר"ח ב"א וכן ללחמי תודה ופירש רש"י ז"ל אם שחט הזבח עליהן מאחר שנאפית כענין הזה קידש הלחם והתודה כשרה ועיין מהרש"א שם ואומר שם פשיטא ומשני מ"ד אחד א"ר שלא יטול פרוס והא כמאן דפריסא דמיא קמ"ל כו' וא"כ הא תקשה על רבינו אמאי לא הביא דאם הוא מצה הינא מ"מ כשרה ללחמי תודה ורק אומר סתם קרא פני הלחם בתנור ובפ"ו מה' חו"מ ה' ו' כתב דיוצאין במצה שלא נאפית אפיה גמורה והוא שלא יהא חוטין של בלק נמשכין והכא לא ביאר בזה אשר הגמ' אומר בזה רבותא. ובס' עין משפט מציין שם בפסחים על דין זה שכתב רבינו והוא לא מבואר וע"כ צ"ל דס"ל לרבינו כמו שכתב המרדכי בפ"ג דפסחים כתב הר"ש דיש לאפות המצות כו' והשיעור כל שפורסה ואיו חוטין נמשכין הימנה וכן בלחמי תודה וריב"א פירש דקרימה פנים דאמרינן לענין שבת כו' היינו כהאי שיעורא תדע דהא קאמר וכן לענין לחמי תודה ובפ' כ"ש אמרינן הלחם אינו קדוש עד שיקרמו פניו בתנור מצינו קרמו פניה היינו האי שיעורא עכ"ל. נמצא דס"ל דקרימת פנים הוא שיעור דמצה הינא ונמצא דרבינו שכתב הכא השיעור גבי לחמי תודה משיקרמו פני הלחם לא צריך לבאר שיעור זה וסמך על מה שביאר בהל' חו"מ דהוי חד שיעורא ודוק

פרק טז הלכה ז חשב מחשבת זמן בשעת קמיצה כו'. וכתב המשל"מ במנחות (דף טז) פליגי רב ושמואל דרב ס"ל דמחלוקת חכמים ור"מ הוא דוקא שיתן את הקומץ בשתיקה כו' אבל נתן הקומץ במחשבה ואת הלבונה בשתיקה ד"ה פיגול שכל העושה ע"ד הראשונה הוא עושה ושמואל אמר עדיין הוא מחלוקת ופוסק רבינו כרבנן אליבא דשמואל משום דרב קאי בקושיא כו' עכ"ל. ולענ"ד נראה דמשום זה דמסיק דקשיא אין ראיה לפסוק לדידן דלא כרב דהא התם בסוגיא קאי רק למ"ד בפר ולא בדמו של פר אבל למ"ד בפר ואפילו בדמו של פר נוכל ג"כ לתרץ הברייתא זו נמי בשתי דעות לא קשיא כלל מהאי ברייתא וא"כ כיון דרבינו פוסק לקמן בפ"ד מה' עבודת יוה"כ כמ"ד בפר ואפילו בדמו של פר א"כ לפי הסוגיא שם לא קשיא כלל אדרב דלא צריך לדברי רב אשי כגון שפיגל כו' ולומר ע"ז הקושיא דבין כו' וצריך לומר אף דרב אשי גופיה ס"ל במס' יומא כמ"ד בפר ואפילו בדמו של פר ועיי"ש ד' מ"ט ורבינו פוסק שם כותיה מ"מ צ"ל דרב אשי בא הכא לתרץ אפילו למ"ד בפר ולא בדמו של פר אבל לדידן ניחא בלא זה. וע"כ נ"ל לומר דרבינו מצא הוכחה גמורה לפסוק דלא כרב דהנה שם לקמן ודף יז) איתא תני תנא קמיה דריב"א הקטיר קומץ לאכול שירים לד"ה פיגול ומקשה והא מיפלגי פליגי ומתרץ אלא אימא לד"ה פסול ומקשה ולימא ה"ז פיגול ור"מ כו' עד ה"ז בר"ה לא מחליף וכ"ז הוא דוחק אבל א"נ כרב הא מצי לאוקמי הברייתא דמיירי דהקטיר הקומץ במחשבה ואת הלבונה בשתיקה לאשמועינן בזה ד"ה פיגול כרב דע"ד הראשונה הוא עושה ול"צ להפוך הגירסאות אלא ודאי ס"ל לסתמא דגמ' דידן דאין הלכה כרב ועדיף טפי לומר כי היכא דלוקמי כהלכתא אף שצריך לדחוקי בזה ולהכי פוסק רבינו שפיר כהסתמא דגמרא הכא ודוק

הלכה ט הקטיר כדי שומשום מן הקומץ ה"ז פסולה ואינה פיגול שאע"פ כו' אין דרך הקטרה בכך עכ"ל. והנה הכ"מ דחק לתרץ בזה מ"ט פוסק רבינו כמ"ד פסול. ולענ"ד נ"ל לומר פשוט דכיון דרבינו פוסק לקמן דאין הקטרה פחות מכזית ופוסק בפי"א ה' ט"ו דבעי להקטיר בכל פעם כזית דוקא וא"כ לא מצי למיספק כמ"ד פיגול דודאי לאו דרך הקטרה בכך והתוס' כתבו שם ובדף כב ע"ב) ד"ה יש דאף למ"ד יש הקטרה לפחות מכזית מ"מ בהקטרה שומשום מודה וא"כ למ"ד דאין הקטרה ודאי ס"ל דגבי שומשום אין הקטרה בכך ולא הוי פגול ודרך אכילה בכך שפיר פוסק והוא משום דתווייהו ס"ל כן וכמ"ד השלישי דס"ל דהוי נמי פיגול אינו פוסק וכמו שכתב הכ"מ נמי ועיין תוס' זבחים (דף מג ע"א) ד"ה והלבונה שם באה"ד ומיהו לחריפי כו' וגם מזה יש לישב דברי רבינו עי"ש ודוק

פרק יח הלכה יג כל קרבן שנאמר בו שהוא פסול בין נפסל במחשבה ובין שאירע בו דבר שפסלו כל האוכל ממנו כזית במזיד לוקה שנאמר לא תאכל כל תועבה ובה' ד' ומפי השמועה למדו שאין הכתוב מדבר אלא על פסוהמ"ק עכ"ל. והנה המפרשים הקשו על רבינו אמאי לקי בו על לאו דלא תאכל כל תועבה אמאי לא הוי לאו שבכללות כמו הלאו של כל שבקודש פסול לא יאכל דאמרינן במס' פסחים דף כד) ובמכות (דף יז) דהוי לאו שבכללות ועיין תוס' שם ד"ה ולילקי ובס' ברכת הזבח סוף מס' מנחות הניח דברי רבינו בצ"ע. והשער המלך הקשה עוד על רבינו אמאי התם במס' מכות לא מקשה דלילקי נמי מלאו זה דלא תאכל כל תועבה דע"ז לקי לדעת רבינו ולא מצי לדחות דהוי לאו שבכללות ולא קחשיב רק הני דלקי כמו שכתבו התוס' שם דהא ע"ז לוקה שפיר והניח בצ"ע ונ"ל לענ"ד לישב שתי הקושיות כן דהנה לכאורה צריך להבין דמאיזה מקום למד רבינו זה דמפי השמועה למדו דאין הכתוב מדבר אלא בפסולי המוקדשין בלבד ויבואר כן דהנה איתא בספרי פ' ראה והובא בתוס' במס' בכורות (דף לד ע"ב) וכן הביא רש"י ז"ל בחומש פ' ראה שם ל"ת כל תועבה מנין לצורם אזן בכור ואכלו שהוא בל"ת כ"ת כו' אחרים אומרים בפסוהמ"ק הכתוב מדבר נאמר כאן תועבה ונאמר להלן לא תזבח כו' כל תועבה מה תועבה האמורה להלן בפסוהמ"ק הכתוב מדבר אף תועבה האמור כאן בפסולי המוקדשין הכתוב מדבר עכ"ל הספרי וס"ל לרבינו כן דלאחרים אתי הגזרה שוה דתועבה תועבה לגלות לנו דאין הכתוב מדבר אלא בפסוהמ"ק אבל שאר איסורין לא נאסרו מזה הקרא דל"ת כ"ת דא"נ בשאר איסורים נמי נוכל למילף מקרא זה ל"ל הג"ש הא לא גרע פסוהמ"ק משאר איסורים שנאסרו מכל שתעבתי היכא שפסלו כמו שמפרש רבינו אלא ודאי דהג"ש מגלי לנו דאינו מדבר אלא בפסוהמ"ק בלבד ולא ס"ל לאחרים כרב אשי דאמר במס' חולין (דף קטו) דמקרא דל"ת כ"ת אתי גם לאסור בב"ת באכילה ובהנאה אלא ילפינן בב"ת מג' לא תבשל או משאר לימודים וזהו מפי השמועה דכתב רבינו דהג"ש זו אתי לאשמועינן דלא הוי לאו זה כמו לאו דכל שבקודש דהוי לאו שבכללות אלא בא לגלות דהוי לאו בפ"ע לפסוהמ"ק דא"נ דהוי לאו שבכללות ל"ל הג"ש