כתר המלך חלק ב שיח

הלכה ח אבל שנים שוחטין זבח אחד כו'. והביא הלח"מ הגמ' דחולין (דף כט) דאמר שם תזבחו שלא יהיו שנים שוחטין זבח אחד ואמר שם דההוא דר"א בר"ש הוא אבל חכמים אומרים שנים שוחטין זבח אחד כו'. ודברי הכ"מ נראה שם בט"ס והציון על ה' ד' שהביא הגמ' חולין (דף כט) צריך להביא בה' ה' ועל חנם תמה הלח"מ עליו. אך קשה לי דברי הר"ן ז"ל רפ"ד דקדושין דאיתא שם תניא ריב"ק אומר מנין ששלוחו ש"א כמותו והלא אינו שוחט אלא אחד דנפ"ל מדכתיב זבח שלא יהיו שנים שוחטין ז"א ואפ"ה אמר רחמנא ושחטו משמע שכולם שחטו והיינו משום שישחוט בשביל כולם ובשליחותן ושלוחו של אדם כמותו עכ"ל. ותמוה הוא דהא קיי"ל דשנים שוחטין זבח אחד כמו דפוסק רבינו הכא ורק ראבר"ש ס"ל זה ולית הלכתא כותיה ובאמת דרשא דריב"ק נדע אף לחכמים דנהי דמכשרי בשנים אבל בודאי די שישחוט אחד ורק אף בשנים כשרה ועוד כיון דכתיב כל קהל ואי נמנו מאה על הפסח כשר אף שודאי מאה לא יכולין לשחוט ביחד ול"צ זה לאוקמי דוקא כראבר"ש וצ"ע

פרק ב הלכה יג שרם חטאת שנכנס להיכל אפילו חטאת יחיד כו' אסורה שנאמר כו'. וכתבו הלח"מ והמשל"מ בזבחים (דף פב) אמרינן דיאמר קדש ואל יאמר פנימה ומשני רבא כל היכא דחשיב עלה לפני ולפנים לא מיפסל בהיכל ורש"י ז"ל מפרש לה ואשמועינן קרא דהיכא דחושב עליו מתחלתו והכניסו לפנים לא מפסלה עד שהכניסה לפנים ואם החזירה לחוץ כשר כו'. ורבינו ז"ל השמיט זה הדין והניחו בקושיא. ולענ"ד נ"ל ליישב כן דהנה הצאן קדשים שם מקשה וז"ל אית למידק דלמא אצטריך פנימה לפר הע"ד של ציבור ושעיר שמצותן בהיכל שלא יכניס דמן לפני ולפנים כדברי רבא לקמן עכ"ל והנה א"ל דמזה ס"ל לרבינו דכל עיקר זה שדחק שם בגמ' לתרץ דבר זה שנאמר קדש ופנימה וצריך רבא לחדש דבר זה דכל מידי דחשיבי עליו בהיכל כו' זהו רק לפי תחלת הבעיא לרבא לקמן אי פר הע"ד של ציבור וש"ע שהכניסו לפנים אי יש בהם זה הפסול ולהכי כיון דלא ידעינן דהמה פסולין צריך לדחוק בתירוץ זה אבל לפי שאומר רבא שם את"ל שלא במקומן הוא וס"ל לרבינו שזהו פשיטותא כדרכו בכל את"ל וכן הוא פוסק בה' י"ד פר כו' שהכניסו לקדש הקדשים נפסל א"כ לא קשה כלל דלא לכתוב פנימה דבעי ע"ז דנפסל בלפני ולפנים ולא ידעינן דברי רבא כלל מכל מידי דקחשיב ולהכי השמיטו רבינו ודוק

פרק ג הלכה ז אבל קדשים שלנו כו'. והקשה לו שם בהגה"ה תימה היאך לא העתיק רבינו כאן דברי ר"ח סגן הכהנים דאמר דותה היה אבא את בע"מ מע"ג המזבח ובפירוש המשנה פסק הלכה כמותו ואם חזר בו ה"ל להביא דברי רע"ק דמכשיר במומין בדוקין שבעין עכ"ל. וכן כתב התוי"ט במשנה שם ד' פ"ד אשר רבינו בחבורו לא העתיק דברי ר"ח סגה"כ ולא דברי רע"ק עיי"ש. ונ"ל לומר פשוט דדברי רבינו המה כלולים בזה שכתב בפ"ה וכל איסורי מזבח שעלו ירדו לפי שאינן ראוין מתחלתן וזהו כל דבר שפסולו שלא בקדש ובזה הוא נמי בע"מ שהוא פסולו שלא בקדש וסתם כל דבר והוה נמי בע"מ בכלל זה שאינן ראוין מתחלתן והוא כר"ח סגה"כ ודוק

הלכה כ כל כלי שרת אין מקדשין אלא במקדש כו'. וכתב הכ"מ מימרא דשמואל פ' המזבח מקדש כו'. ודברי הכ"מ צ"ט שהוא דברי רבינו משנה מפורשת בזבחים שם (דף פח ע"א) וכולן אין מקדשין אלא בקודש ופירש רש"י ז"ל בעזרה אלמא דאין מקדשין אלא במקדש ול"צ להביא ע"ז ממימרא דשמואל וט"ס יש הכא ודאי בדברי הכ"מ וצ"ע

פרק ה הלכה ה וכן מותר לחמי תודה ומותר לחמי נזיר ירקבו כו' וכתב הכ"מ ומ"ש ומותר לחמי תודה נראה שהוא נלמד מדין מותר לחמי נזיר שהטעם שוה בשניהם עכ"ל. והקשה ע"ז הבה"ז דבמס' מנחות (דף קח) וז"ל וא"צ למ"ש הכ"מ דנלמד הרב ז"ל מהירושלמי מלחם נזיר ואשתמיט סוגיא זו מפורשת דלחמי תודה ירקבו עכ"ל. ונ"ל לומר דניחא דברי הכ"מ דכונתו הוא כמו שכתב הלח"מ הכא וז"ל דנראה דרבה חולק על ר"א דקאמר דמותר עשירית האיפה ירקב ומוקי ברייתא דמותר מנחה בעשירות האיפה של כה"ג ואיהו מוקי ליה במותר לחמי תודה וכיון דרבינו ז"ל פוסק כר"א כדכתיבנא לא ה"ל למיפסק כרבה בהא אלא שאולי סובר דר"א סובר בתרווייהו ירקבו ולמדו רבינו ז"ל מדין מותר לחמי נזיר בירושלמי כדכתב הכ"מ ז"ל עכ"ל. וזהו כונת הכ"מ דמן גמ' דידן אין ראיה כיון דפסקינן כר"א יוכל היות דלחמי תודה אינו נרקב רק עשירית האיפה אבל מדחזינן הטעם בירושלמי גבי לחמי נזיר אשר שייך הוא ג"כ גבי לחמי תודה אשר א"א לחלק ע"ז כמו שכתב הלח"מ הכא למד רבינו מזה דגבי לחמי תודה כ"ע מודים דירקבו כמבואר ודוק

הלכה יג מי שהיה מחויב חטאת ואמר הרי עלי עולה והפריש מעות ואמר אלו לחובתי רצה להביא בהן חטאת בהמה יביא עולת בהמה יביא מת והניח המעות ילך לים המלח עכ"ל. והנה האריכו בזה הראב"ד והכ"מ והלח"מ ז"ל דרבינו גורס רצה יביא ולא גריס כפי הגי' בגמ' לא יביא. אמנם אכתי לא ביארו כל הצורך בזה דהנה שם בנזיר (דף כו) אומר מי שהיה כו' מת והיה לו מעות סתומין ילכו לים המלח וכתבו התוס' דהכא אומר דוקא דהיה לו מעות סתומין שלא הזכיר עליהם לחובתי דאי ארישא דוקא קאי היכא דאומר לחובתי לימא מת ילכו לים המלח למאי חוזר ואומר מת והיה לו מעות סתומין כו' אלא ודאי סתומין אחרינא שלא הזכיר ברישא דברישא איירי היכא דאומר לחובתי וסיפא איירי היכא דאומר לקרבנותיו כו'. והנה רבינו אומר מת והניח המעות משמע דוקא דקאי ארישא המעות האלו ולא מעות סתומין לחוד וכדברי רבינו הוא כן הגירסא בתוספתא דמס' מעילה פ"א עיי"ש ושפיר הוא דברי רבינו לאפוקי מהא דתניא דהנה גבי נזיר הא קיי"ל היכא דאומר לחובתי הרי אלו כמפורשין ופוסק רבינו לעיל בה' נזירות פ"ט ה' ד' דאי אמר אלו לחובתי הרי הוא כמפורשין ודמי עולה הוא עולה ודמי חטאת ילכו לים המלח והכא כל המעות ילכו לים המלח והוי שפיר לרבינו לאפוקי מהאי תנא אשר התוס' דחקי בזה מאי לאפוקי והטעם דלא דמי להתם דהכא אי אמר מי שחייב חטאת הרי עלי עולה והפריש מעות לחובתי הוא לנו ספק מה היתה כונתו בעת שאומר לחובתי אי הוא רוצה להביא על החטאת שמחויב תחלה וניחא ליה דלהוי ליה כפרה או על העולה אשר לבסוף אשר ע"ז ממשכנין אותו כדאיתא במס' ערכין (דף כ) ומפריש ע"ז מעות ואח"כ אמרינן דאיזה קרבן שמביא מפרש כונתו אם רוצה יביא אטאת וזה אמרינן דהיתה כונתו תחלה ואי יביא עולה אמרינן דמפרש דזה פירש דבריו תחלה ולא שייך זה לדין ברירה דבדאורייתא אין ברירה דהכא רק מפרש דבריו דאומר תחלה אבל אי מת לא נדע לנו על איזה היה כונתו ולהכי אמרינן דילכו כולם לים המלח דלמא היה כונתו על חטאת אבל הכא בנזירות דנתחייבו כולם באחד וחטאת נזיר נמי ממשכנין כמו עולה כמבואר במס' ערכין שם וא"כ אמרינן דהיה כונתי ודאי על הכל הקרבנות ומערב החטאת והעולה ולהכי פסקינן כאן דחטאת דמיו ילכו לים המלח ועולה ירקב כמבואר ודוק

פרק י הלכה יח בהמה שנמצאת מירושלים כו' היתה בת שתים יביאנה שלמים ויביא עמה לחם שמא תודה היא כו'. והנה צריך לומר דלא חיישינן בזה שמא מעשר הוא דצריך לאכלו במומו כמו לקמן והוא משום דקיי"ל לקמן בהל' בכורות דצריך לעשר מחדש על הישן כל שנה מזה שנולדו בו ואף שס"ל לרבינו דבדיעבד אי עישר משנה זו לחברתה הוה מעשר מ"מ לא שכיחא הוא זה. והנה מה שכתב ויביא לחם עמה ע"ז הקשה הלח"מ שתי קושיות וז"ל נראה דפירש בהאי דקאמר בגמ' דמייתי תודה לאו דמייתי בהמה אחרת אלא