כתר המלך חלק ב שיז

וכן מדקאמר בתוך של מים או בתוך של יין משמע דעירה במים גופיה או ביין גופיה דאי כפירוש רש"י ה"ל לומר לתוך בלבד דעל הכלי קאי ולא לומר או דמשמע כדברי רבינו דתרי מילי נינהו כמבואר

ומזה נ"ל דיצא לרבינו ראיה למאי דכתב לעיל הלחם משנה בפי"א מה' מ"א הי"ט דרבינו ס"ל דיין מזוג כשר לגבי מזבח והוא נגד דברי הספרי שם שהביא הלח"מ ודחק הלח"מ מנ"ל לפלוג על הספרי ומפרש פ"א בגמ' דב"ב (דף צו ע"ב) דהפירוש דעלויי מעלייה וה"ל כשר לגבי מזבח עיי"ש. וכן רבינו בה' איסור"מ פ"ו שם לא הביא דין דיין מזוג כלל דפסול לגבי מזבח ועיי"ש בלח"מ ומ"מ בלי ראיה גמורה מנ"ל לרבינו לחלוק על הספרי אך מזה הוא ראיה נכונה כיון דאמר דאם עירה המים לתוך היין כשר וא"כ ה"ל היין מזוג ואעפ"כ כשר משום דס"ל להאי משנה ע"כ דלא כהספרי אלא דיין מזוג נמי כשר לנסכים ולהכי פוסק רבינו דכשר. ולא תקשה נמי לפ"ד הגמ' שאמר ר' יהודה הוא המשנה וא"כ דס"ל דבלוג היה מנסך והו"ל לוג אחד מים ושלשה לוגין יין ותקשה דלבטל המים ביין לא קשיא דהא קיי"ל אין עולין מבטלין זא"ז דקיי"ל דמערב דם השעיר בדם הפר אף שדם הפר מרובה וה"נ לא בטלו המים בהיין ודוק

הלכה י אם נשפכה או נתגלתה ממלא מן היאור ומנסך כו' והנה רש"י ז"ל כתב בגמ' דסוכה שם במשנה דלהכי נתגלתה פסול משור דמעורב הארס והנחש שתה וחסר השיעור אבל בירושלמי ספ"ד דסוכה אומר כן שהמים והיין המגולין פסולין מע"ג המזבח מ"ט כו' ממשקה ישראל מדבר שהוא מותר לישראל עד כדון מים יין אר"ש המשמח אלהים ואנשים ומפרש הפ"מ ע"כ מים דממעט ממשקה ישראל דבר שהוא משקה לכ"א יין מנין כו' ופירושו תמוה דהא בהדיא אומר בפסחים (דף מח) ברייתא דאינו מביא נסכים מן הטבל מקרא דממשקה ישראל אלמא דהברייתא ממעט מקרא זה גם יין לנסכין והפירוש המחוור הוא של הק"ע שם דיין דיוכל במסננת כר"נ מנ"ל דאסור כו' אבל לרש"י ז"ל דפירש משום דחסר השיעור תקשה מ"ט לא קאמר כן כדברי הירושלמי משום ממשקה ישראל. ויש לומר דהנה במס' ב"ב אומר ובדף צו) א"ר אין אומרין קדה"י אלא על היין הראוי לנסך ואומר שם בע"ב אי למעוטי מגולה סכנה הוא כו' וא"נ דכל עיקר דאסור לגבוה גילוי הוא משום דאסור להדיוט משום סכנה א"כ היאך נוכל לומר דקאי על גילוי דהא כל עיקר זה דאסור לגבוה הוא מטעם זה דאסור להדיוט אלא ודאי דיש עוד טעם לאסור משום חסרון ואומר דמ"מ נוכל לאסור גם להדיוט משום סכנה ולהכי פירש"י כן ודוק

הלכות פסולי המוקדשין

פרק א הלכת א כל הפסולין כו' ואע"פ שהוא חוץ לעזרה ופשט ידיו ושחט בעזרה גזירה שמא יגע בבשר עכ"ל. וכתב הלח"מ אע"ג דבר"פ כל הפסולין אמרו דעביד סכין ארוכה ושחט כתב רבינו ז"ל ופשט ידיו משום דהוא פוסק בפ"ג מה' ביאת המקדש דביאה במקצת לא שמה ביאה עכ"ל. והנה לפי מאי שכתב המשל"מ לעיל בפ"ג מה' ביאת המקדש הי"ח באה"ד ד"ה ודע כו' וז"ל שוב התבוננתי וראיתי דע"כ דאף אי ליכא כ"א איסורי דרבנן אכתי תקשה להם דה"מ לה לטמא שישחוט דהא בגמ' שם אמרו דטמאים לא ישחטו לכתחלה גזירה שמא יגע בבשר כו' עכ"ל. וא"כ קשה על רבינו לפ"ד הלח"מ דלהכי לא אמר בסכין ארוכה משום דס"ל ביאה במקצת ל"ש ביאה א"כ אכתי אסור והיה לוקה מכת מרדות נמי ול"ל לרבינו לומר שמא יגע בבשר הא איסור דרבנן בלא זה איתא. ונ"ל ליישב כן דהנה קיי"ל מצורע טב"י שחל יום שמיני שלו להיות בע"פ שרי להכניס בהונות ידיו לפנים כדי לשום השמן ע"ז כמו שמבואר במס' זבחים (דף לג ע"ב) וא"כ מצורע זה שטמא עוד והוי טב"י ומותר להכניס ידו לפנים ומ"מ לשחוט אסור שמא יגע בבשר וכיון דביאה לבד שרי ביה להכי צריך לומר שמא יגע והלח"מ לא ביאר בזה ודוק

הלכה ג השוחט את הקדשים ולא נתכוין לשחיטה אלא כמתעסק הרי אלו פסולין עד שיתכוין לשחיטה עכ"ל. וכתב הלח"מ עד שיתכוין לשחיטה לשון רבינו מורה קצת כדעת התוס' בתולין ובזבחים דאפילו נתכוין לחתיכת סימנים נקרא מתעסק עד שיתכוין לשחיטה דאלו לא נתכוין לחתיכת סימנים אפילו בחולין נמי פסול ואע"ג דהם לא כתבו כן רק לרבנן ואנן קיי"ל כר' נתן דבחולין כשר מ"מ אפשר דאפילו ר' נתן מודה דבקדשים בעינן שיתכוין ממש לשחיטה דליתא פלוגתא בין ר' נתן לרבנן בקדשים אלא בחולין דוקא עכ"ל. והנה קשה לי על רבינו מ"ט לא הביא לא כאן ולא לקמן פ' ט"ו ה' ד' הא דאיתא שם במס' זבחים (דף מו ע"ב) א"ר אלעזר חטאת ששחטה לשם חולין כשרה משום חולין פסולה כדבעי מניה שמואל מר"ה מנין למתעסק בקדשים כו' ורבינו לא הביא כלל זה הדין דאם שחטו משום חולין פסולה וכתב רק אי מתעסק עד שיתכוין לשחיטה והתוס' כתבו בהדיא שם בזבחים ד"ה מנין וכן בחולין (דף יג ע"א) דבקדשים איכא תרי גווני מתעסק חד מתעסק בחתיכת סימנים ולא לשם זביחה וזה שהביא רבינו וחד מתעסק כגון משום חולין דהיינו קסבור שהן חולין וכולהו מושחט את בן הבקר נפקא וזה לא הביא רבינו. ונ"ל לומר כן דהנה הצאן קדשים מקשה שם על התוס' מנ"ל לעיכובא דלמא חד אחא שתהא זביחה לשם קדשים ולא לשם תולין וחד אתא שיהא מתכוין לחתיכת הסימנים ולעולם למצוה ולא לעיכובא כו'. ונ"ל לומר כן דמשום קושיא זו הכריח רבינו לפרש כן דר' אלעזר דאמר שם דמשום חולין פסולה מטעם דמתעסק פסול בקדשים ס"ל כרבנן דפליגי על ר' נתן דס"ל דמתעסק לחתיכה אף בחולין פסול ומפרש לה כפירוש רש"י ז"ל מתעסק בסכין להגביהו ולזרקו ולא מחלק בין כונת חתיכת סימנים לחתיכה בעלמא וא"כ לא בעי קרא כלל על קדשים לפסול מתעסק זה ולהכי יליף ר' אלעזר מזה לפסול משום חולין ואתי התרי קראי לעכב ע"ז דמשום חולין פסולה אבל אנן דס"ל כר' נתן דמתעסק בחולין כשרה בכל גווני וא"כ התרי קראי חד לכתחלה וחד לעכב אתא על מתעסק קמא דלא מכוון לשחיטה או לחתיכה דזה פסול בדיעבד ובעי תרי קראי לזה אבל לחדש דבר זה דאף משום חולין פסולה זה לא שמענו דלדידן בעי התרי קראי לעכב מתעסק בקדשים וכמו שפירש רש"י ז"ל ודלא כהלח"מ דרש"י ז"ל בחולין שם פירש מתעסק בסכין להגביהו כו' שלא נתכוין לשם שחיטה אבל נתכוין לשם שחיטה בעלמא כשר כדברי רבינו שכתב עד שיתכוין לשחיטה ושני דברים מחד קרא לא ידעינן לעכב ומשום חולין ולהכי רבינו דפוסק לעיל בה' שחיטה כר' נתן לא הביא דין זה. ועיין שם בחידושי הרשב"א ז"ל במס' חולין שכתב בהדיא דרש"י מפרש לה המאמר מנין למתעסק בקדשים דהוא רק לר' נתן אבל לרבנן לא בעי קרא וא"כ א"ל דרבנן מפרשי הקרא לזה דמשום חולין כמבואר ועיין תוס' זבחים (דף ג ע"ב) ד"ה ק"ו וצ"ע

שוב מצאתי בירושלמי דקדושין פ"ב ה' ה' דאיתא שם שמואל שאל לר"ה שחט ונתעסק בקדשים ת"ל לרצונכם פרט למתעסק כו' והפני משה במרה"פ שם הביא להקשות על רבינו דמ"ט לא פוסק כר' אלעזר דמשום חולין פסולה כיון שהוא בלא חולק. ומה שמתרץ דלא נפ"ל לעכב מלרצונכם אלא שנתכוין שלא לשם שחיטה ואע"ג דמושחט את בן הבקר נפקא נמי לשם קדשים התם למצוה הוא ע"כ. ולא ידעתי מה מתרץ בזה כיון דר' אלעזר אמר דבזה פסול אי שוחט משום חולין אף בדיעבד ואמרינן דהאי לרצונכם אתרווייהו קאי כמו שכתבו התוס' ואין חולק על ר' אלעזר כמו שכתב הוא בעצמו מנ"ל לרבינו לחלוק מדעתו ולומר דלדידן לא אתי לזה הלרצונכם אלא הוא כמו שבארנו דמוכרח הוא רבינו לפסוק כן כיון דפוסק כר' נתן כמבואר ודוק: