כתר המלך חלק ב שטז

מן החדש והכא בפ' תשא כתיב בכורי קציר חיטים דהנה הכא פירש רש"י בכורי קציר חיטים שהוא מביא שתי הלחם מן החטים ומנחה בראשונה הבאה מן החדש של חיטין יבואר כן דהתם בפ' משפטים דלא מיירי בשנת השמיטה אומר דהשתי הלחם הוא בכורי מעשיך אשר תזרע בשדה זו אבל בפ' תשא דמיירי אף בשנת השביעית דאז לא זרעינן ורק מביא שתי הלחם מן הספיחין כמו דאיתא במשנה דשקלים פ"ד שומרי ספיחים כו' אומר רק בכורי קציר חיטים היינו קצירת שתי הלחם שמביא מן החדש אבל אינו אומר אשר תזרע בשדה ורק מזה שעולה מאליהן הספיחים וכמו שכתב גם רבינו לעיל בפ"ד מה' שקלים עיי"ש ודוק

פרק ח הלכה א ביום חמשים כו' עד שלמים נאכלין כו'. וכתב הכ"מ לדעת רע"ק שאין של תורת כהנים הן האמורים בחומש הפקודים כו' ואע"ג דר"ט פליג עליה פסק רבינו כרע"ק עכ"ל. ולא הבנתי דבריו האיך מצינו דר"ט פליג ע"ז על רע"ק דאותן שבתו"כ אינן אותן שבחומש הפקודים הלא ר"ט לא מיירי מזה רק אומר שם דלא נתחייבו בכבשים במדבר אבל בזה ס"ל כרע"ק כמבואר שם בברייתא (דף מה ע"ב) ועיין תוס' שם ותוס' יומא (דף ג ע"א) וצ"ע

הלכה טו שתי הלחם מעכבים את הכבשים ושני הכבשים אינם מעכבין את הלחם כו' עכ"ל. וכתב הראב"ד א"א הלכה זו בהפך והאריך הכ"מ לבאר מ"ט פוסק רבינו כרע"ק אחרי דר"ש ב"נ ור"ש פליגי עליה דה"ל רבים לגבי רע"ק וי"ל לדעת רבינו שהוא סובר דמ"מ הלכה כרע"ק דה א מרא דגמ' טפי מהך תנא כו'. ונ"ל לומר דרבינו והראב"ד ז"ל אזני לשיטתייהו דלקמן בפ"ה מה' ק"פ ה' ב' כתב רבינו לפסוק כרבי דשני רגל בפ"ע והשיג עליו הראב"ד ז"ל הלא ר' נתן ור"ח פליגי עליה דהו"ל רבים לגבי רבי ומבאר שם הכ"מ בשם הר"א בנו של רבינו דס"ל דכיון דהני דפליגי עליה דרבי לא מחד טעמא הוא לא מקרי רבים לגבי יחיד עיי"ש וא"כ ה"נ כיון דרשב"ג ור"ש לא פליגי מחד טעמא דזה אומר כן מצינו כו' וזה אומר מפני שהכבשים מתירין כו' ס"ל לרבינו נמי דלא מקרי רבים וא"כ הלכה כרע"ק הכא אף מחביריו והראב"ד שהשיג עליו שם וס"ל דמ"מ מקרי רבים אף דלאו מחד טעמא להכי אומר הכא נמי הלכה זו בהיפוך דאין הלכה כרע"ק אף שחולקים מב' טעמים עליו ודוק

הלכה טו שתי הלחם הבאים בפ"ע בלא כבשים כיצד עושין בהם יונפו ויתעבר צורתן ויצאו לבית השרפה גזירה שמא ימצאו כבשים לשנה הבאה ויביאו לחם בלא כבשים עכ"ל. ונ"ל לומר דאין כונת רבינו לומר דחיישינן שמא לשנה הבאה לא יקרבו כלל כבשים ורק הלחם לבד דא"כ מאי תקנו בזה דתיעבר צורתו אכתי החששא שמא לא יקרבו הכבשים במקומה עומדת וה"ל לתקן שלא יקרבו לחם לבד בלא כבשים ואף שתקנה זו לא יוכל לתקן כמו שבארנו לעיל בכ"ד בשם הש"א דלא עשו סייג רק בדבר שחיישינן שהקלקול יהיה יותר מעתה וא"כ הכא אם יתקנו דלא יביאו לחם כלל בלא כבשים א"כ מפקיע מצות הבאת לחם משום החששא שלא יביא הכבשים מאי עדיף הבאת הכבשים היכא דנמצאו מהבאת הלחם היכא דליכא הכבשים אשר מחויבים להביא את הלחם וא"כ גזירה כזו לא יוכלו לתקן אבל מ"מ בזה דתקנו דתעבר צורתו לא יתוקן בזה החששא ועוד דבגמ' קאמר בהדיא (דף מ ע"ב) דאמרינן אשתקד מי לא אכלנו לחם בלא כבשים השתא נמי ניכול ולא ידעי דאשתקד לא הוה כבשים אינהו שרי לנפשיה השתא דאיכא כבשים כבשים הוא דשרי להו אלמא דרק חיישינן שמא יאכל בלא הקרבת הכבשים קודם. וע"כ נ"ל דדברי רבינו נמי יתפרש כן שמא ימצאו כבשים ויביאו לחם בלא כבשים פירוש ביחד עם הכבשים ורק יביאו הלחם בפ"ע והכבשים בפ"ע דזה דצריך להביא כבשים לא יטעו בזה דמקרא מלא ורק יטעו בזה דצריך להביאן ביחד והכבשים מתירן והמה יביאו כ"א בפ"ע ובזה די התקנה שתיעבר צורתו דידעו דהבעלים מתירן היכא דאתנייהו כמבואר בגמ' שם ודוק

הלכה כ התמידין כו' ולא המוספין מעכבין זה את זה בין בר"ה ובין בימי המועדות והשבתות עכ"ל. והנה בס' ברכת הזבח במס' מנחות (דף מד ע"ב) תמה על זה דאמר שם אילימא דחג כמשפט כמשפטם כתיב בהו אלמא דס"ל להגמ' דשל חג מעכבין המוספין ורבינו לא חילק בזה וכתב כל קרבן המועדות אינן מעכבין ומשמע אפילו של חג ואפשר דס"ל כדאמרינן במתניתין דלקמן המוספין אינן מעכבין זא"ז ומשמע אפילו בחג ודלא כסברת המקשן דהכא עכ"ל. וקשה לי דהא במס' סוכה (דף מז ע"א) איתא לימא מסייע ליה הפרים האילים והכבשים מעכבין זא"ז ור"י אומר שרים א"מ כו' אלמא דמצינו ברייתא בהדיא דס"ל דמוספי החג מעכבין וע"כ אף לפי המסקנא והטעם הוא ע"כ משום דכתיב כמשפט וכמשפטם וכפי הסוגיא דמנחות שם וא"כ תקשה על רבינו מ"ט לא הביא זה דמוספי החג מעכבין וא"ז ועיין תוס' מנחות (דף כז ע"א) ד"ה ארבעה וצ"ע: פרק ט הלכה ח אפילו חטאת העוף של יולדת קודמת כבשה עכ"ל. והנה הכ"מ והלח"מ והמשל"מ כולם דייקו לבאר על זה דאומר רבינו אפילו של יולדת. ולענ"ד יש לומר ע"ז פשוט דהנה כונת רבינו הוא ע"ז דאיתא במס' הוריות (דף יב) וכן בש"ד וקיי"ל דאפילו חטאת העוף קדמה לעולת בהמה ופירש הרא"ש בתוס' שם על מס' הוריות דמיירי ע"כ בתרי גברי דבחד גברא לא משכחת ליה חטאת העוף ועולת בהמה. ולענ"ד קשה על תוס' הרא"ש אלו דהא שפיר משכחת ליה בחד גברא היינו ביולדת דהיא מביאה חטאת העוף וכבשה לעולה וזהו באמת דברי רבינו הכא אפילו חטאה העוף של יולדת קודם לכבשה דזהו בחד גברא דבאופן אחר לא מצינו בחד גברא וכן הוא בתוספתא דזבחים פ"י מבואר שם חטאת העוף של יולדת קודמת לכבשה וזהו כדברי רבינו לאוקמי בחד גברא ודוק

הלכה י ושעירת יחיד קודמת לכבשה אע"פ ששניהם חטאת שהשעירה ראויה לכל הכריתות ששניהם חטאת והכבשים אינן באין על שגגת ע"ז עכ"ל. וכתב הכ"מ דפוסק רבינו כמ"ד דמס' הוריות (דף יג) השעירה עדיפה שכן נתרבה אצל ע"ז ולא כמ"ד כבשה עדיפה שכן נתרבה באליה משום דסתמא דגמ' הכי ס"ל. והנה מ"מ צריך לבאר הא דכתב רבינו לקמן בפ' ט' וכבשים קודמין לשעירים שכן נתרבו באימורין שבכלל איסורי הכבשים האליה ואין בשעירים אליה אלמא דס"ל דכבשים קודמין משום דנתרבו באליה וצריך לומר דהא דכתב רבינו ושעירה קודמת היינו בשעירה נקבה שמקריב על ששגג בע"ז ומכפרת על ע"ז והא דכתב וכבשים קודמין לשעירים והטעם שכן נתרבו באליה היינו כבשים ושעירים זכרי אזי כבשים קודמין שכך נתרבו באליה כיון דשעיר אינו מכפר על ע"ז כמבואר ודוק

פרק י הלכה ז ואם עירה המים לתוך היין או היין לתוך המים ונסך שניהם מתוך כלי אחד יצא כו' עכ"ל. והנה רבינו ז"ל אינו מפרש כאן כדברי רש"י ז"ל כאן שכתב ע"ז התוי"ט במשנה בפ' לולב וערבה דמפרש שהחליף דאירע שהחליף הכלי כמו שאמר בגמ' דלפעמים מחליפין לפיכך משחיר ורבינו ז"ל אינו מפרש כן דס"ל דזהו פשיטא דכשר אם החליף בדיעבד הכלים ורק מפרש דעירה המים בהיין והיין בהמים וגם זה דכשר אתי לאשמועינן. והנה רבינו מצא ראיה לדבריו מהא דאיתא בתוספתא דסוכה פ"ד דאיתא שם עירה של מים בתוך של יין או של יין בתוך של מים יצא וא"כ משמע מדברי התוספתא בעירב ביחד או המים עם היין או היין עם המים דאם החליף הנקבים א"כ לא הוי ליה לומר או של מים דהא אם החליף הכלים היה עושה כן ומנסך של מים ליין ויין לשל מים וכמו דאיתא הגירסא ממשנה אלא מדנקיט או של מים