כתר המלך חלק ב שטו

מביא אלא מן הארץ ואצ"ל דפליגי סתמא אסתמא דהא סתמא דמתניתין ספ"ג דערלה אומר דהחדש נוהג בכל מקום וסתמא זו אמרה דאין בא אלא מא"י העומר וש"ה בפ' כל קה"צ אלא כדברי רבינו דלא קשה אהדדי דלא תליא זב"ז כמבואר

ועפ"ז ביאר כמו"ח הגאון דברי רש"י ז"ל במס' קדושין (דף לז) דאמר שם ר"א אומר אף החדש ופירש רש"י מלאכלו לפני העומר כו' וכונתו למעט קצירה דמותר לקצור חדש בחו"ל קודם לעומר והוא מטעם שממקום שאי אתה מביא אתה קוצר ומחו"ל אינו יכול להביא והא ר"א ס"ל דחדש נוהג אף בחו"ל וא"כ אתה מביא משם אלא ע"כ ס"ל לרש"י גם כן דלא תליא זה בזה רק לר' יוסי בר' יהודה ואף דר"א ס"ל דבא מחו"ל מ"מ ס"ל דאינו מביא מחו"ל ושרי לקצור כמבואר ודוק

הלכה ו מצותו להקצר בלילה בין בחול ובין בשבת ובה"ז כתב עוד וכל הלילה כשר לקצירת העומר ואם קצרו ביום כשר ע"כ. והנה כבר האריכו האחרונים ליישב דברי רבינו דהוא נגד הסוגיא דמנחות דאמר שם דמאן דאית ליה דקצירת העומר דוחה את השבת ס"ל דנקצר ביום פסול דאל"כ נקצרו מע"ש והחכ"צ בתשובה (סי' קסו) כתב דרבינו סומך על הירושלמי ספ"ק דר"ה דרשב"ל ס"ל התם כן כדברי רבינו עיי"ש. ונ"ל להביא ראיה לדעת רבינו מהא דאיתא במס' מו"ק (דף ג ע"ב) פלוגתא בין ר' ישמעאל ורע"ק דר"י דריש מה חריש רשות אף קציר רשות יצא קציר העומר שהוא מצוה ורע"ק דריש על חריש של ערב שביעית שנכנס לשביעית כו' ואומר שם הגמ' הלכתא לר"י קרא לרע"ק ובמס' סוכה (דף לד ובמו"ק דף ג) אר"א משום ר' יוחנן עשר נטיעות כו' הלמ"מ וא"כ אתיא לדידיה הקרא דבחריש ובקציר על קצירת העומר שדוחה את השבת וכן כתבו התוס' במס' מנחות (דף סו ע"א) דר' יוחנן ס"ל דקצירת העומר דוחה את השבת. והנה במסכת מנחות (דף פד ע"א) רמי ליה כו' וליתי מדאשתקד א"ק כרמל תקריב בעינן כרמל בשעת הקרבה כו' ר' יוחנן אמר כרמל תקריב כו' וא"כ צ"ל דר' יוחנן ס"ל דנקצר אף ביום שלא כמצותו כשר דהא אצטריך קרא דכרמל תקריב שלא יבא מדשל אשתקד ולא בעי דוקא שיהא הקצירה בלילה והוא ס"ל ע"כ דדוחה את השבת דהא אייתר לדידיה זה הקרא דבחריש ובקציר דהא תוס' ידע מהלמ"מ אלמא אע"פ דס"ל דנקצר שלא כמצותו כשר דלא בעי לקצור בלילה ואעפ"כ דוחה את השבת והוא כדברי רבינו דהוא מפני חביבה מצוה בשעתא דחי השבת וכדברי הירושלמי דר"ה כמבואר

והנה התוס' חולקים על רבינו וס"ל דא"נ דנקצר ביום כשר אז אינו דוחה את השבת ומאי דקאמר המשנה ודוחה את השבת קאי על הקרבה וכמו שכתבו שם (דף עג) ד"ה מנין והנה עפ"ז נ"ל לבאר הקראי דבפ' אמור כתיב וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עומר התנופה כו' עד ממחרת כו' תספרו חמשים יום ובפ' ראה כתוב שבעה שבועות תספר לך מהחל חרמש בקמה תחל לספור שבעה שבועות ויבואר כן על שינוי הלשונות בהכתובים. דהנה במס' מנחות (דף סו ע"ב) אמרינן כתוב אחד אומר שבע שבתות וכתוב אחד אומר חמשים יום הא כיצד כאן שחל להיות בשבח כאן שחל להיות בחול ופירש רש"י ז"ל כשחל יו"ט הראשון של פסח להיות בשבת דממחרתו דהוא יום הבאת העומר אחר השבת מיתוקם קרא דשבע שבתות כו' ביו"ט של פסח דחל להיות באמצע שבת דמחילין למנות ממחרתו מיתוקם קרא דחמשים יום ולא שבועות שלמות אלא מתחילין למנות באמצע שבת כו'. נמצא דשבע שבתות לא מיתוקם רק היכא שמתחיל למנות במוצאי שבת כדמפרש רש"י ז"ל דשבועות מקרי היכא שמתחיל למנות באחד בשבת ומסיים בשבת וא"כ דזה דאומר הקרא דשבע שבתות מיירי במוצאי שבת וא"כ הוה הקצירה אז בחול באותו לילה דהוה קצירה להכי אומר מהחל חרמש בקמה דהוא קצירת העומר כמבואר שם בסוגיא (דף סו ע"א) דהיה אז הקצירה וכ"ז בפ' ראה אבל בפ' אמור דאמר תספרו חמשים יום וא"כ מיירי בכל גונא אף היכא שחל בע"ש יו"ט הראשון של פסח וא"כ הוה הקצירה ביום לא מצי למימר מהחל חרמש בקמה דאז אין קוצרין את העומר ולהכי אומר מיום הביאכם את העומר דזהו בכל פעם ושפיר מסיק הקרא בפ' ראה מהחל חרמש בקמה תחל לספור שבעה שבועות אשר הוא למותר דהא אומר בתחלה שבעה שבועות תספר לך רק בא לבאר כיון דהוא מהחל חרמש בקמה מעת קצירת העומר שקוצרין בלילה הוא השבעה שבועות כמבואר

ואגב נבאר הקראי בהאי ענינא דהנה בפ' משפטים כתיב את חג המצות תשמור וחג הקציר בכורי מעשיך אשר תזרע בשדה וחג האסיף וגו' ובפ' תשא כתיב ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך וביום השביעי תשבות בחריש ובקציר תשבות וחג שבועות תעשה לך בכורי קציר חטים ויש לדקדק על שינוי הלשון בכתובים דבפ' משפטים קרי ליה חג הקציר ובפ' תשא קרי ליה חג שבועות ואומר תעשה לך על חג זה ובפ' משפטים מסיק הקרא בכורי מעשיך אשר תזרע בשדה ובפ' תשא כתיב בכורי קציר חטים ויבואר כן. דהנה התורה כתבה הכא בפ' תשא פרשה זו של שבת באמצע המועדות דכל מקום אשר כתב דיני מועדות אומר תחלה של שבת והכא כתב תחלה של פסח ובאמצע אומר של שבת וניחא זה דר' ישמעאל דריש מה חריש רשות אף קציר רשות יצא קציר העומר שהיא מצוה ודוחה את השבת ולהכי כתבה תחלה התורה חג המצות תשמור ואח"כ ששת ימים תעבוד ובשביעי תשבות בחריש ובקצור תשבות ואח"כ חג שבועות ללמד על דין זה דאם תל ט"ז בניסן בשבת אז קצירת העומר דותה שבת מקרא זה של בחריש ובקציר ולהכי כתבה בין פסח לעצרת בקרא זה

והנה במשנה דחגיגה (דף יז) איתא דבחל עצרת בחול אין יום טבוח לב"ה אחר יו"ט ובחל בשבת אז יום טבות למחר וילפינן שם הלימוד על תשלומין מקרא זה דחג הקציר אימת אי ביו"ט מי שרי אלא לאו לתשלומין ור' יוחנן אמר להקשות וחג האסיף אימת כו' אלא זמן אסיפה ה"נ זמן קצירה והקשה הטורי אבן במס' חגיגה שם דבמס' סנהדרין (דף יב) פליגי תנאי בזה דחג האסיף וס"ל כולהו דממשמעות אסיף הוא ממש ומבאר הטורי אבן בזה דתליא בפלוגתא דאי אמרינן הואיל וא"כ מלאכת קצירה שרי ביו"ט מה"ת ואף שלא לצורך או"נ שרי מטעם הואיל ואזי אמרינן קצירה ממש כו' ור"י ור"ל פליגי על רבה ולא ס"ל הואיל ע"ש. נמצא דלעיל בפ' משפטי' דקאי על יו"ט סתם לא מיבעיא לשיטת הפוסקים דכל איסור קצירה וטחינה ביו"ט לצורך או"נ אינו אסור אלא מדרבנן ודאי ניחא דקרי ליה חג הקציר ואף לדידן דהוא איסור דאורייתא מ"מ היכא דמצי לומר הואיל שרי מה"ת וא"כ קרי ליה חג הקציר שפירושו ממש אבל הכא בפ' תשא דאומר בזה דחריש וקציר תשבות ודרשינן ע"ז דקצירת העומר דוחה שבת וא"כ חל יו"ט שני של פסח וא"כ תל יו"ט של עצרת בשבת ולהכי אינו קורא אותו חג הקציר דפירושו ממש רק תג שבועות ואומר תעשה לך דכיון דמיירי בשבת וא"כ אינו מקריב אז שום קרבן ראיה וחגיגה אשר הוא לה' ורק מה שהוא שמח בחג והקרבנות מקריבין לאחר השבת ולהכי אומר תעשה לך. ולמ"ד דאתי הקרא של בחריש ובקציר תשבות על שביעית חריש של ערב שביעית וקציר של מוצאי שביעית נמי ניחא לפי מה דאיתא במכילתא פ' משפטים מ"ט נקיט שביעית בין הרגלים שיכול דנעקר בשביעית הרגלים ממקומן ופרשו המפרשים דקאי על חג השבועות דקרי ליה חג הקציר ואמרינן דכיון דשביעית ליכא קצירה ליתי חג ונעקר ממקומו ולהכי ניחא שפיר תחלה אומר בחריש ובקציר תשבות היינו דקאי על שנת השמיטה ואומר הקרא וחג שבועות תעשה לך אף דחג הקציר לא תעשה אז דאין קצירה בשבועות מ"מ אינו נעקר התג ואמרינן דחג שבועות תעשה לך. וניחא נמי דהתם כתיב בכורי מעשיך אשר תזרע בשדה והכא בפ' תשא כתיב בכורי קציר חשים דהנה התם פירש רש"י בכורי מעשיך אשר תזרע היינו שהוא קודם להבאת בכורים שמתיר להביא