כתר המלך חלק ב שיד

כקדשים דמי לשיש מהן למזבח הה"ד טריפה. והנה השעה"מ דחק הרבה א"נ דטריפה שרי לב"נ להקרבה מ"ט צוה הקב"ה לנח ניקח שלמין ולא טריפה כפי הסוגיא שם בע"ז. ונ"ל לומר פשוט דלדידן דקיי"ל דטריפה אינה חיה לאו ראיה הוא כלל דצוה לו שלא להביא טריפה לאו מטעם דאינו חזיא להקרבה אלא מטעם דאינה חיה וא"ל דשרי להקרבה וצוה לקחת זה שתחיה עמו בחובה כמבואר ודוק

הלכות תמידין ומוספין

פרק א הלכה ג במשל"מ ודע דבפ"ב במגילה תנן כל היום כו' ולמוספין יקשה היכא תנן דמוספין כל היום כשר והלא צריך שיהיה אחר תמיד של שחר וקודם תמיד של בין הערבים וכן מצאתי בחה"ר שהקשה כן. ולענ"ד לא הבנתי קושיתם ז"ל דמאי קשיא להו על מוספין יותר מכל הני מילתי דקחשיב התם ולוידוי פרים ולוידוי יוה"כ דכל הני ועבדינן להו סמוך לשחיטה הוא הכל אחר שחיטת תמיד של שחר אך המשנה לא אתי לאשמועינן אלא במוספין לאפוקי מדר' יהודה דאמר דאינו כשר אלא עד ז' שעות ואשמועינן מקרא כשר כל היום ואגב מוספין תני הני אבל באמת הוא קודם תמיד של בין הערבים ואחר תמיד ש"ש וכן רש"י ז"ל במס' תמורה (דף יד) דבר יום ביומו מלמד שכל היום כשר למוספין ובלבד שיקדימו לתמיד של בין הערבים והה"ד לאחר תמיד של שחר דאתי לאפוקי מדר"י שם ועיין ט"א ודוק: הלכה יב אין מחנכין את מזבח העולה אלא בתמיד של שחר עכ"ל. והנה לפ"ז אמרתי דבר נכון ריש מס' ברכות ליתני דשחרית ברישא וכו' כמו שבארנו לעיל ריש הל' ק"ש עי"ש

פרק ג הלכה ט כל הפתילות שאסור בהן בשבת אסור להדליק בהן במקדש במנורה שנאמר להעלות נר תמיד שתהא שלהבת עולה מאליה כו'. והנה שם בברייתא במס' שבת (דף כא) אמר תני ריבר"ח פתילות ושמנים שאסרו חכמים להדליק בהן בשבת אסור במקדש ורבינו השמיט מלת שמנים ונקיט רק פתילות. ונ"ל טעם נכון לזה דהנה המפרשים הקשו למה אמר שמנים הלא במנורה אינו כשר רק שמן זית זך וא"כ לא שייך בזה כל השמנים וכתב הפני יהושע לתרץ דאתי לאשמועינן למעט שמן שריפה דאין מדליקין במקדש דאפילו למ"ד טומאה הותרה ושרי להדליק בטומאה אפה"כ אסור להדליק בכל שבת שמא יטה והוא מפסול שמנים שאסרו חכמים וזהו שמן שריפה וא"כ לדידן דס"ל כרב חסדא דמפרש לה רק ביו"ט שחל להיות ע"ש אז אסור אבל בשאר ע"ש שרי וזהו אינו נכלל בכלל שמנים דאין מדליקין ושם תניא כותיה ולהכי לא צריך כלל לומר דבר זה דשמנים ודוק

פרק ב הלכה ט בשבת שיש שם תמידין ומוספין ישנו בזיכי לבונה כיצד הם עובדין מפיסין בשחר אנשי בית אב של משמר היוצא ומקריבין תמיד של שחר ושני כבשי עולה של מוספין וכל שזכה בעבודה מעבודת התמיד של שחר הוא זוכה בה בשני כבשי מוסף והמשמר האחר שנכנס בשבת מפיסין פייסות אחרות לתמיד של בין הערבים עכ"ל. והנה קשה לי דבמס' סוכה (דף נו ע"ב) אמרינן משמר היוצא עושה תמיד של שחר ומוספין ומשמר הנכנס עושה תמיד של בין הערבים ובזיכין ע"כ. והנה רבינו לא הביא כלל זה הדין דבזיכין איזהו משמר מקריבה ובה' י"א אמר ואחר קרבן המוספין מקטירין שני הבזיכין ושני כהנים מקריבין את שני הבזיכין ולא ביאר איזהו כהנים מקריבין או משל משמר הנכנס או משל היוצא ושם פ"ה ה' ב' וה' ג' לא אותן מקריבין ואחרי שהוא בברייתא בלי חולק צ"ע מ"ט לא הביא רבינו ברייתא זו וצ"ע

פרק ז הלכה דרכן היה להביא משדות שבדרום היה נר חציה השדה זרע חציה בשנה כו'. וכתב הלחם משנה רבינו לא כתב כאן שזורע קודם לפסח שבעים יום ואפשר שסמיך על מה דכתב שם בה' איסורי מזבח א"נ כיון דאין מביאין עומר אלא משדה הדרומית בודאי החמה זורחת וא"ל לזרוע קודם הפסח ע' יום כדי שתהא החמה זורחת שם כיון דמדרומית עכ"ל. ולענ"ד ליתא זה דהא שם ובדף פה ע"א) איתא הברייתא אר"י אף חיטי ברזוני כו' לפי שאין מביאין את העומר אלא מן השדה המדרומית וה"מ לכך שבהן חמה זורחת כו' כיצד היה עושה כו' וזורע קודם לפסח שבעים יום כדי שתהא סמוכה לחמה כו' אלמא אף דאמר כאן דהעומר היה מן הדרומית מ"מ מסיק שזורע קודם לפסח ע' יום ולא סגי בדרומית לבד אלא ע"כ צ"ל כתירוץ שסמך רבינו על מה שכתב באיסורי מזבח ועיין תוס' ד"ה אין ודוק

הלכה ה אין מביאין מנחה זו אלא מארץ ישראל שנאמר והבאתם את עומר ראשית קצירכם אל הכהן כו' מביאין אותו מ"מ מא"י עכ"ל. וכתב הלחם משנה ובפ' כל הקרבנות ציבור אמרו חוץ מן העומר ושתי הלחם שאינם באים אלא מן החדש ומן הארץ ודלא כר' יוסי בר"י דאמר התם עומר בא מחו"ל ומה אני מקיים כי תבואו אל הארץ שלא נתחייבו בעומר קודם שנכנסו לארץ וקסבר חדש בחו"ל דאורייתא ואע"ג דרבינו פוסק בה' מ"א דחדש בחו"ל הוה דאורייתא מ"מ אית ליה דאקרובי לא מקריב אלא מן הארץ משום דכתיב כי תבואו ע"כ. ונ"ל להביא ראיה לדעת רבינו דרק ריבר"י תליא בזה דנוהג חדש בחו"ל ולדידן אפ"ה אינו מביא אלא מן הארץ דוקא מהא דאיתא במכילתא פ' בשלח והובא בילקוט יהושע פ"ה ר' יוסי אומר נ"ד שנה אכלו ישראל את המן מ' שנה בחייו של משה שבע שכבשו ושבע שחלקו עכ"ל

והנה במס' קדושין (דף לז ע"ב) אמרינן בשלמא למ"ד מושב כל מקום שאתם יושבין משמע היינו דכתיב ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח אכול מעיקרא לא אכול דאקריבו עומר והדר אכלי אלא למ"ד לאחר ירושה וישיבה ניכול לאלתר לא הוו צריכי דכתיב ובני ישראל אכלו את המן ארבעים שנה עד בואם כו' עד ט"ז בניסן ע"כ. והנה לר' יוסי דס"ל במכילתא זה דכל הי"ד שנה שכבשו ושחלקו אכלו את המן לא מצי לשנויי דלא הוה צריכא עד ממחרת הפסח דהא לא הוו צריכי כל הי"ד שנה שהיה להם מן וע"כ צ"ל לר' יוסי דאקריבו עומר והדר אכלי ומושב הוא בכל מקום שאתם יושבים דחדש נוהג בחו"ל. והנה שם במס' מנחות אמרינן רמי ליה כו' תנן שומרי ספיחים בשביעית נוטלין שכרן מתרומת הלשכה ורמינהו לאכלה ולא לשרפה א"ל רחמנא אמר לדורותיכם ואת אמר תבטל ליתי מדאשתקד בעינן כרמל וליכא כו' וכתבו התוס' ותימא ולר' יוסי בר"י ניתי מחו"ל ושמא הך ברייתא דלא כותיה וט"ס הוא וצ"ל דהך משנה דלא כותיה דהא משנה היא בשקלים ומבואר הוא כדברי התוס' בירושלמי דשקלים פ"ד דאמר מתני' ר"י דאמר אין בא מסוריא עיי"ש נמצא דהך משנה דשומרי ספיחים כו' ס"ל ע"כ דעומר אינו בא אלא מא"י דא"נ דבא מחו"ל הוי בזה קושית התוס' וכדברי הירושלמי דבארנו. והנה שם במשנה דשקלים מסיק ר' יוסי אומר מתנדב ארם ש"ח ומפרש במס' ב"מ (דף קיח) דבזה פליגי אם הבטה בהפקר קני או שמא לא ימסרו לציבור יפה כו' אבל זה חזינן דגם ר' יוסי ס"ל דשומרין בשביעית ספיחין לעומר ושתי הלחם וא"כ אכתי תקשה לר' יוסי ניתי מחו"ל וצ"ל דגם הוא ס"ל דאינו בא אלא מארץ ורק חולק על השמירה היכן הוא והא ר' יוסי ס"ל ע"כ כמו שהוכחנו מן המכילתא בחדש בחו"ל דאורייתא ומשו"ה לא אכלו מקודם דמושב כל מקום שאתם יושבין ואעפ"כ ס"ל לר' יוסי דעומר אינו בא אלא מארץ משומרי ספיחין בשביעית אלמא דר' יוסי פליג בודאי על ר' יוסי בר"י וס"ל דלא תליא זה בזה דאף אי חדש בחו"ל מה"ת מ"מ עומר אינו מביא אלא מן הארץ כדעת רבינו כמו שמבאר הלח"מ מדכתיב כי תבואו אל הארץ בביאת הארץ כו' וגם המשנה א"ל דאף דס"ל דחדש בחו"ל מה"ת מ"מ אינו