כתר המלך חלק ב שיג

להן פרנסה במקומן יש להם תקנה במקומן שירעו עד שיסתאבו ויאכלו במום לבעלים ושאר כל הקדשים אע"פ שנפל בהם מום הרי הן בקדושתן וצריך אתה לפדותן ולהעלות דמיהן ולהקריבן והואיל וסופו להקריב דמיהן יעלו הן עצמן ויקרבו עכ"ל רש"י ז"ל נמצא דרק לזה צריך קרא לרבות על קדשים שיעלו הם עצמם ויקריבו ועתה ניחא דכ"ז צריך על קרבנות בהמה לימוד דקיי"ל דיש להם פדיון ואמרינן דימתין עד שיפלו בהם מום ויפדו קמ"ל הקרא דיעלו הם עצמם אבל עופות דקיי"ל אין פדיון לעופות כמו דאיתא במס' מנחות ודף קא) והתוס' כתבו במס' מעילה (דף יב) דאף אם מחוסר אבר אין פדיון לעופות וכן פוסק רבינו לעיל בפ"ה מה' עו"ת ובפ"ו מה' א"מ א"כ פשיטא דמעלין מחו"ל ולא צריך לזה לרבויי דל"מ לפדותו וקדשי בהמה ה"א דדמי לבכור ומעשר דירעו כו' ויפדו ומרבינן מקרא דמעלין וכיון דהקרא מרבי בהמה אומר נמי רבינו קרבנות בהמה דלזה אתיא הקרא כמבואר

ונ"ל לישב בזה קושית התוס' במס' זבחים (דף ע ע"ב) ד"ה כל כו' וא"כ תנינא חדא זימנא כו' ושמא אי מהתם ה"א ה"מ עופות דהפסד מועט אבל זבחים דהפסידו מרובה אימא לא נפסדינהו לכולהו עכ"ל. והנה הא אכתי תקשה לכתוב הכא המשנה דכל הזבחים ולא בעי התם גבי עופות דהפסד מועט וכל התירוץ הוא דוחק. וע"כ נ"ל לומר כן דהנה לקמן (דף עא) מקשו התוס' בד"ה אפילו בסה"ד וא"ת אמאי תנן ימותו נימא ירעו עד שיסתאבו ויפדו ואח"כ נימא כל דפריש מרובא פריש דהשתא להדיוט חזי שהרי כמה קדשים אמרינן בהו ירעו מטעם כל דפריש מרובה פריש כו' וי"ל דלא עבדינן תקנה ברעיה כיון דלאחר רעיה לא משתרי נמי אלא מטעם כל דפריש כו' נמצא דשפיר ניחא דאי תני המשנה דקינין ה"א התם דמיירי בעוף דקיי"ל דאין פדיון לעוף ומום לא פסול בהו ולא שייך בהו ירעו עד שיסתאבו שפיר ה"א דימותו כולן אבל בבהמה דמיירי הכא ה"א דבזה שפיר אמרינן ירעו כו' ולשתרי מטעם כל דפריש אשמועינן התנא דאפילו בזבחים בבהמות נמי ימותו כמו דמתרצים התוס' דלא עבדינן תקנה ברעיה ואי אשמועינן הכא כל הזבחים גבי קרבנות בהמה ולא התם גבי עוף ה"א כן עפ"ד התוס' לקמן (דף עב ע"א) דאמר שם אלא למ"ד את שדרכו למנות שנינו מא"ל וכתבו התוס' תימא מי גרע שור גדול מאת שדרכו למנות כו' ונראה לפרש דמשום חטאות המתות פריך הכא למ"ד את שדרכו דמשמע אפילו חטאת העוף כדתנן במס' קינין או שפרח מבין המתות ימותו כולן ואע"ג דקתני במתניתין זבחים ועוף לאו בכלל זבת הוא מ"מ מדקתני כל הזבחים אפילו עוף בכלל. נמצא דנוכל לומר כן דאי לא הוה תני רק המשנה דהכא כל הזבחים ה"א דוקא שור דהוה דרכו למנות להכי שפיר לא בטל אבל עוף דהוה קטן ה"א דמובטל בטל ול"א הטעם דמסקינן האי תנא דליטרא קציעות הוא אי בע"ת לא בטלי רק ה"א הטעם דלא בטל משום את שדרכו למנות קמ"ל המשנה דקינים דאפילו עוף לא בטל מטעם בע"ת או כתנא דל"ק שם ודוק

הלכה י אשם מצורע ששחטו בחוץ שלא לשמו חייב. וכתב הכ"מ מימרא דזבחים (דף קיד) ע"כ. והנה משמע דזהו מימרא דרב חלקיה שם ופוסק כר"ת נגד ר"ה דמיירי שם וחולק עליו. אך קשה לי דדברי ר"ת שם מיירי היכא ששחטו מחוסר זמן ומ"מ חייב באשם שלא לשמו אבל רבינו לא ביאר בזה מחוסר זמן ורק נקיט שלא לשמו סתם ובזה אמרינן שם (דף קטו ע"א) דכשרין וזהו פשיטא דחייב בחוץ אבל עיקר דין דמחוסר זמן אשר הוא מימרא דרב חלקיה לא ביאר כאן כלל וצ"ע ועיין לקמן בפ"א מה' ק"פ

פרק יט הלכה ט כיצד הקומץ והלבונה שחסרו מקצתן בפנים כו'. והנה הלח"מ והמשל"מ הכא הביאו דברי רש"י ז"ל שכתב גבי לבונה שחסרה כיון דקיי"ל דאף אי חסרה כ"ש כשר היכי הוי לגבי לבונה עי"ש שבארו זה גם לדברי רבינו. ולענ"ד נ"ל לומר דלדברי רבינו ליתא זה כלל אחרי שפוסק רבינו לקמן בפי"ז מה' פסוהמ"ק הי"ז דלבונה הבאה בפ"ע בעי קומץ בתחילה וקומץ בסוף ואי חסר כ"ש פסול וא"כ שפיר ניחא גבי לבונה דמשכחת לה אי חסר כ"ש ופסול בלבונה הבאה בפ"ע והקריב במוץ ורש"י ז"ל שם רוצה לישב המשנה אליבא דכ"ע אף למ"ד במנחות (דף יא ע"ב) כמחלוקת בזו כן מחלוקת בזו דאף בלבונה הבאה בפ"ע נמי כשר ס"ל עד שישאר קורט או שני קורטים אבל לענין דינא לדידן שפיר משכחת לה כמו שבארנו ותקשה שוב על הלח"מ והמשל"מ שלא העירו בזה דלרבינו שוה לנו לבונה כשאר דברים שפסול או חסר כ"ש ולא ממעטי כמו עולה כמבואר וצ"ע

הלכה יא במשל"מ באה"ד ולענין הלכה בדין מיקטרו פנים שחסרו נחלקו ר' ישמעאל ור"ע ולפי הכלל קיי"ל כרע"ק דהלכה כמותו מחבירו ולפ"ז מוקטרי פנים שחסרו חייב אך כפי אוקימתא דר' יוחנן כו' וא"כ י"ל לפסוק כר' יוסי לגבי ר"ש ולא ידעתי היכי לדייני לה"ד עכ"ל. ונ"ל פשוט די"ל לפי מה שכתבו התוס' שם ד"ה מאי תימא דהך סוגיא דלא כרבא אלא כאביי דבעי או לחלק כו' וא"כ א"ל דלפי דפסקינן כרבא דלא בעי או לחלק וא"כ נשאר לרע"ק ג"כ השני לימודים נא יביאנו ולעשות אותו לפטור אם חסר ואף מוקטרי פנים שחסרו והעלו בחוץ פטור גם לרע"ק כמו לר' יוסי בזה ודוק

הלכה טז ואסור לסייען ולעשות שליחותן כו'. וכתב המשל"מ ומ"ש רבינו ואסור לסייען הוא בירושלמי פ"ק דמגילה הי"ג עכ"ל. ותמה הק"ע שם בירושלמי דהוא גמ' ערוכה במס' זבחים (דף קטז ע"ב) ול"ל להמשל"מ להביא מהירושלמי. והנה התוס' מקשים שם במס' זבחים על הלשון דאמר אסור לסייען לר' יוסי דאמר קדשי עכו"ם בחוץ חייבין לא ה"ל למיתני הכא אסור אלא חייב כרת הול"ל. ונ"ל לענ"ד לחלק כן דר' יוסי לא אמר קדשי עכו"ם דחייב כרת רק היכא דהקדישן עכו"ם לשם קדשי המקדש להקריבן במקדש אז אם הישראל מקריבן בחוץ חיוב כרת אבל אם העכו"ם מקדיש להקריב בבמה והישראל כמו כן מקריבן בבמה שכתב ז"ל כאן והוא שיקריבו בבמה שיבנו כו' וע"ז אם הישראל מקריבן בבמה אסור הוא ולא חייב כרת דלא קרינן ואל פתח אוהל מועד לא הביאו ודוק. והנה המשל"מ כתב הכא דמחוסר אבר אסור לב"נ להקריב כמבואר בכ"ד ע"כ

והנה רבינו לא הכא ולא בה' מלכים הביא דין זה וכתב לפ"ז הפני משה בירושלמי דסוטה פ"ט ה"ה במרה"פ שם דרבינו לא ס"ל הא דר' אלעזר דמחוסר אבר אסור לב"נ וכן כתב השער המלך לעיל בפ' י"א מה' שחיטה עי"ש. ולענ"ד ליתא זה דהא רבינו פוסק לעיל בפ"ב מה' עכו"ם ה' ג' דאם שחט בהמה מחוסר אבר לע"ז פטור מטעם דאיתא בגמ' דע"ו (דף נא) דאסורה לב"נ אלמא דרבינו דכתב דפטור בעכו"ם ס"ל ודאי כמו ר"א בזה כדאמר בגמ' שם ואולי סמך רבינו ע"ז ולא ביאר עוד. והנה היאך הוא הדין בטריפה אי אסורה לב"נ לא נמצא מבואר ורק השער המלך כתב שם בה' שחיטה פי"א דרבינו ס"ל דמותר לב"נ ועיין מהרש"א שם בע"ז (דף ו) ד"ה אתך כו' וכמו"ח הגאון ז"ל הביא ראיה לד"ז מן הירושלמי דמס' סוטה פ"ט הל' ה' דאמר שם תחילה מחוסר אבר מהו שיפסלו בה אפילו לב"נ כו' אר"א תמן יש מהן למזבח ברם הכא אין מהן למזבח ר"ח בשר"י מכולן דכתיב בהן כפרה כקדשים כו' טריפה מהו שתפסל בה מכיון דאת אמר יש מהן למזבח טריפה פוסלת בהן כו' והנה אם נאמר דגם טריפה נמי אסור לב"נ ל"ל למבעי טריפה מהו בזה נדע שפיר ממחוסר אבר ומה חילק בדבר אלא ודאי דטריפה שרי לב"נ ולהכי קמבעי ליה דנהי נמי דמחוסר אבר אמרת דאסור בעגלה ערופה הוא מטעם דאסור לב"נ אבל טריפה דאינה אסורה תבעי ליה ואומר דכיון דאת אומר דלהכי מחוסר אבר פוסל משום דכפרה כתיב בה