כתר המלך חלק ב שיב

פרק טו הלכה ב הקדיש אבר אחד מן העוף ה"ו ספק אם נתקדש כולו או לא נתקדש עכ"ל. וכתב הכ"מ שם בעי רבא בעוף מהו בהמה אמר רחמנא א"ד קרבן אמר רחמנא תיקו ופירש רש"י לר' יוסי בעי לה הקדיש רגל עוף כו' וא"א לומר כן לדעת רבינו כו' ולכן נראה לומר שרבינו מפרש דבר שהנשמה תלויה בו דמבעי ליה אי קדש כולו כמו בבהמה או לא עכ"ל. וכן כתב הבה"ז והלח"מ דרבינו מפרש דקאי הבעיא על דבר שהנשמה תלויה בו עיי"ש ועיין שעה"מ בפ"ה מה' ערכין הל' ט"ז ע"ש. והנה קשה לי לענ"ד לפרש בדברי רבינו דקאי הבעיא על דבר שהנשמה תלויה בו היכא שהוקדש וע"ז נשאר בספק מהא דאמרינן במס' קידושין (דף ז ע"א) אמר רבא חצייך מקודשת כו' א"ל מר זוטרא לרבינא ונפשטי לה קידושי בכולה מי לא תניא האומר רגליה של זו עולה תהא כולה עולה ואפילו למ"ד אין כולה עולה ה"מ היכא ד דמקדיש דבר שאין הנשמה תלויה בו אבל מקדיש דבר שהנשמה תלויה ביה הוה כולה עולה מי דמי התם בהמה הכא דעת אחרת כו' עכ"ל הגמ'. וכתבו התוס' ונפשטו תימא דבריש תמורה יליף רגלה של זו כולה עולה ובדבר שהנשמה תלויה בו מקרא דכתיב כל אשר כו' וגבי אשה לא כתיבי קראי וא"כ מאי פריך הא לא דמי להדדי ונראה דלכך דקדק רש"י ז"ל ופירש דהא מקודשת בלשון הקדש קאמר כו' אבל אם היה אומר מאורסת או חד מהני לישני דלעיל ע"ז לא היה מקשה ונפשטו קידושי בכולה עכ"ל. וא"נ כדברי רבינו דאף דבר שהנשמה תלויה ביה קמבעי ליה דרק בבהמה הוא ולא בעוף א"כ מאי מקשה על אשה דילמא באשה ודאי לא פשטה א"נ דבהמה דוקא ולא עדיף אשה אף אי אומר בלשון הקדש מעוף דהוא הקדש גופיה ואף דלפי שיטת רש"י ז"ל דקאי הבעיא על היכא שהקדיש רגלה של עוף נמי יש להקשות מסוגיא זו דהא אמר בתחילה ונפשטו קידושי בכולה כו' רגלה של זו תהא עולה כולה עולה ואפילו למ"ד אין כולה עולה ה"מ דמקדיש דבר שאין הנשמה תלויה בו משמע דרוצה לותר דלמ"ד דקדיש כולה היכא שהקדיש רגלה ה"נ הוקדש כולה באשה והא גבי עוף נשאר בבעיא יש לדחות דעדיפא מניה מתרץ דהא אי מקדיש דבר שהנשמה תלויה בו כ"ע מודים דהוקדש כולה ובאשה הוי דבר שהנשמה תלויה בו אבל לפי שיטת רבינו דגם על זה בעוף הוא הבעיא מאי מקשה גבי אשה. וצריך לומר דפשט הגמ' לפ"ד רבינו הוא אמאי אמר רבא דאינה מקודשת משמע דודאי אינה מקודשת והא אכתי א"נ דבעוף הוה קדוש מספק דפשטה קידושי בכולה מטעם קרבן אמר רחמנא א"כ גם באשה דהוי כמו הקדש נמי נפשוט בכולה ואמאי אמר רבא אינה מקודשת כלל דאכתי להוי קידושין בספק אע"כ נפשוט הבעיא דבעוף מאי קדיש כלל ומשני ליה דלא מצי למפשט דהתם בהמה הכא דעת אחרת כו'

והנה עפ"ז יש לישב דברי רבינו לעיל בפ"ג מה' אשות הל' י' לה הרי חצייך מקודשת לי בפרוטה וחצייך בפרוטה כו' אמר לה חצייך מקודשת לי בפרוטה היום וחצייך למחר בת' בפרוטה בכל אלו מקודשת בספק עכ"ל. והקשה ב"י בסי' ל"ה באה"ע על דברי רבינו אלו מהא דכתבו התוס' שם דחצייך בפרוטה וחצייך בפרוטה אמאי לא יועיל הא ל"א דלא פשטי קידושי בכולה אלא משום דאיכא דעת אחרת ואינה מתרצת אלא למה ששומעת אבל אם היינו יודעים שמתרצה בכולה פשטי קידושין בכולה והכא גלי דעתה שמתרצית בכולה וא"ל דאי הוה מיירי דאמר לה בלשון קידושין אה"נ דפשטה קדושתה בכולה אבל הכא מיירי דאמר לה הרי את מאורסת לי או בחד מהני לישני עכ"ל. נמצא דאי אמר לה בלשון קידושין ודאי דפשטה קידושי בכולה בגוונא דהכא וא"כ רבינו דאמר מקודשת בלשון קידושין אמאי אמר דהוי ספק אמאי לא פשטה קידושי בכולה כו'. ומתרץ הב"י דכשאומר תחילה חצייך בפרוטה לאו גילוי דעת שהיא מתרצת בכולה וכי אמר לה וחצייך בפרוטה דאז גילוי דעתה היא מתרצת בכוליה מאי הוה דילמא בשעת אמירת חצייך בפרוטה לא נתרצית אלא לחציה והשתא הוא דהדרה בה נתרצית עכ"ל. והקשה ע"ז הלח"מ בפ"ג מה' קידושין וז"ל וקשה דא"כ מאי יתרץ לשני חצייך בפרוטה דהוי הריצוי בב"א כו' וכן הקשו שאר המפרשים. ולפ"ז דבארנו כאן ניחא דרבינו אזיל לטעמיה דהוא פוסק גם בעוף היכא שהקדיש דבר שהנשמה תלויה בו הוה ספק אי פ"ק בכולה דילמא בהמה דוקא ומפרש לה הקושיא ונפשוט לה קידושי כו' דהוה קידושי ספק וא"כ אף היכא דליכא דעת אחרת כמו בהקדש חצייך היום ולמחר או שני חצייך בפרוטה לא יוכל היות רק קידושי ספק דהא ודאי לא עדיף מגבי עוף דרק מספק פשטה קידושי בכולה וא"כ רבינו דמיירי בקידושי ספק ניחא ואף אי אמר בלשון הקדש ואין דעת אחרת מ"מ לא פשטי קידושין מודאי רק מספק כמבואר אבל התוס' ס"ל כשיטת רש"י ז"ל דבעיא דרבא על הקדש עוף לא קאי ע"ד שאין הנשמה ת"ב לשיטת ר' יוסי אי קדיש כולה אבל אם הקדיש בעוף דבר שהנשמה תלויה בו הוא ודאי קדיש כמו בבהמה וכמו שמבאר ג"כ הלח"מ הכא דא"נ דדבר שהנשמה ח"ב ליכא לחלק בין עוף לבהמה אז גבי קידושין קדיש כולה כמבואר ודוק

שם בלח"מ ד"ה הואיל כו' וא"כ קשה על רבינו אי סבר דטריפה אינה חיה ה"ל למיפסק דבר שעושה אותה טריפה כר"ח ואפילו שהיה סבור דטריפה חיה מ"מ ה"ל למפסק דבר שעושה אותה נבילה עכ"ל. ולענ"ד תמוה דברי הלח"מ היאך מספקא ליה דילמא ס"ל לרבינו דטריפה חיה הלא פוסק לעיל בפי"א מה' שחיטה ה"א דספק טריפה משהינן ליה י"ב חודש ואי חיה שרי אלמא דס"ל ע"כ דאין טריפה חיה וא"כ מאי מספקא ליה ועיין שעה"מ בפ"ה מה' ערכין מה שמתרץ דברי רבינו אך לא העיר על הלח"מ איך מספקא ליה בדבר ברור כזה וצ"ע

פרק טז הלכה יז פירש ואמר כו' ולא יביא לחמה מחיטי מע"ש אלא ממעות מע"ש כמו הבהמה שהוא ממעות מ"ש כו' וק"ל הא שם בגמ' (דף פא ע"ב) איתא פלוגתא דרב נחמן ור"ת ס"ל דמחיטין הלקוחות בכסף מ"ש יכול להביא ור' ירמיה ור"א פליגי אח"כ דר"י ס"ל דיכול להביא ור"ז ס"ל דלא כן וא"כ ה"ל לרבינו לבאר ולפסוק הילכתא דמביא מחיטין הלקוחין בכסף מ"ש דהא ה"ל רבים לגבי ר"ז דס"ל כן ורבינו לא ביאר כלל ואדרבא ממשמעות לשונו שכתב כמו הבהמה שהוא ממעות מ"ש משמע דוקא ממעות מ"ש ממש כמו הבהמה יהיה הלחם ולא מהחיטים הנלקחים מזה וצ"ע

פרק יח הלכה א וכן מ"ע להיות אדם מטפל ומביא קרבנות בהמה שנתחייבו להביאן בחוץ לארץ לבית הבחירה שנאמר רק קדשיך אשר יהיו לך ונדריך כו' תשא מפי השמועה למדו שאינו מדבר אלא בקדשי חו"ל הוא מטפל בהם עד שיבואו לבית המקדש עכ"ל. והכ"מ הביא המקור מן הספרי. ונ"ל כי יש לומר דמקורו של רבינו הוא נמי בגמ' דידן כמו שכתבו התוס' במס' תמורה (דף יח ע"א) דאמר תשא ובאת אתי לת"ק דאפילו ממרעייהו ומפרשי התוס' בשם הריב"ש דעל הבאתם מחו"ל קאי ממקום שמותר לגדלם ואתי הקרא לזה עי"ש

והנה הכ"מ כתב וצריך טעם למה פרט וכתב קרבנות בהמה כו' ונ"ל לומר דלהכי כתב קרבנות בהמה דעיקר לימוד של הקרא דמביאין מחוץ לארץ על בהמה בעי דהנה איתא בספרי כן רק קדשיך כו' בקדשי חוץ לארץ כו' יכול אף בכור ומעשר ת"ל ונדריך כו' ובגמ' דידן ממעטינן זה מקרא דרק כו' ואמר שם אחר שריבה הכתוב ומיעט מביא אני חטאת ואשם שאין להם פרנסה אלא במקומן ומוציא אני בכור ומעשר שיש להם פרנסה כו' וכן במשנה דתמורה (דף כא) אר"ש מה טעם שהבכור ומעשר יש להן פרנסה במקומן ושאר כל הקדשים אע"פ שנולד בהם מום הרי הן בקדושתן ופירש רש"י ז"ל שהבכור ומעשר יש