כתר המלך חלק ב שי

דמייתי קרבן אשתו הוא רק מדרבנן א"כ היאך נוכל לומר דאתי הקרא לזה משום דמביא קרבן אשתו דזהו מדרבנן ומה שתלה זה בנדר ליתא כלל דהא הכא הוה קרבן יולדת קרבן חובה וממנ"פ היכי מיירי אי הפרישה היא ולא הקריבה ואמרינן דעליה ליתא ב"ח רק עליו א"כ חייב בב"ח להפריש עליה ושוה החיוב עליו כמו עליה בין אם הפרישה או לא הפרישה שוין המה בחיוב ולא דמי ליורש דתחלה חיוב על המוריש ורק אי הפריש ומת חייב היורש או אף לא הפריש למ"ד ש"ד אבל הכא שניהן שוין בחיוב ומה שאומר עוד דכל עיקר נדרי אשה תלוי בקיום הבעל ה"ל כאלו נדר איהו זה ודאי ליתא דרק בנדרי עינוי נפש או בדברים שבינו לבינה תלוי בהפרת וקיום הבעל אבל בשארי דברים של נדרים כמו אי נדרה בקרבן שוה אשה לאיש דאינו תלוי כלל בקיום חיוב הקרבן כמבואר

אמנם הש"א בעצמו דחה בט"א במס' ר"ה (דף ו) ראיה זו דמשכחת באיש אומר הרי עלי לפטור אשה מחטאתה דהוא עובר על בל תאחר ועוד נ"ל לדחות ראיית הש"א מגמ' זו כן עפ"י מה שכתב הטורי אבן במס' ר"ה (דף ד) ד"ה ור"מ דקשה לר"מ והא עובר בב"ת בע"פ משום דהוי נמי זמן ביאה במקדש משום פסח ולרבנן יהא עובר בעשה דובאת שמה והבאתם שמה ומתרץ הט"א דכיון דתלי הקרא בחובת ביאה ובזמן ביאת פסח אין להקריב אז שום קרבן דהוי לאחר עשה דהשלמה ולא קרינן בזמן זה והבאתם שמה כו'

והנה קיי"ל דמחוסר כפרה בע"פ מותר להביא קרבנו לאתר עשה דהשלמה משום דיבוא עשה שיש בו כרת וידחה עשה דהשלמה שא"ב כרת וא"כ כיון דקיי"ל דנשים בראשון חובה א"כ מותר לאשה אח"כ להביא כפרתה לאחר עשה דהשלמה וא"כ אשה יולדת שהיא ממחוסרי כפרה איתא בה זמן ע"פ זמן חיובא ואיכא גבה אז החיוב של ובאת שמה והבאתם שמה וא"כ אם עבר עליה ע"פ עם שלשה רגלים תעבור על בל תאחר ואף דהחיוב של ובאת שמה ליתא רק בע"פ לחוד ולא בשאר הג' רגלים א"נ דליתא בשמחה מ"מ א"ל כיון דיש גבה פעם אחת החיוב של ובאת שמה והבאתם שמה שוב אי עבר עליה גם ג' רגלים עוברת על בל תאחר. ויש להביא ראיה לזה דהא אביי אומר שם לדבר פשוט ות"ל דהא ישנה בשמחה ומש"ה ודאי עוברת על בל תאחר והרי מצינו לעולא אמר ר"א במס' פסחים דף ע ע"ב) דס"ל דשלמים ששחטן מעיו"ט אינו יוצא י"ח שמחה דבעינן זביחה בשעת שמחה וא"כ עצרת דאינו אלא חד יומא ואם חל בשבת אזי ליתא שמחה רק ביין ישן וכסות נקיה כמו שאומר הגמ' שם על שמחה שמונה דלהאי מ"ד אי חל בשבת משמחו בכסות נקיה ויין ישן וה"נ אם חל עצרת בשבת הוא כן ותשלומין כל שבעה ודאי ליתא רק בקרבנות ראיה וחגיגה אבל לא בשמחה אחר החג וכמו שכתב רש"י ז"ל שם בחגיגה ודף יז) דאם טבוח של עצרת שהוא לאחר השבת היינו של ראיה ושל חגיגה אבל לא שמחה ואף למ"ד דבעי בשעת שמחה וא"כ לדידיה אם תעבור על ג' רגלים ורגל של תג השבועות בתוכם והוא חל בשבת דליתא שמחה וליתא אז החיוב של ובאת שמה א"כ לא תעבור על בל תאחר זה לא שמענו ואביי אומר לדבר פשוט דהא איתא בשמחה משמע דלא מחלקינן בכל פעם ועוברת על בל תאחר אלא ודאי כיון דיש לה חיוב בהשני רגלים לעלות משום חיוב שמחה שוב בג' רגלים עוברת על בל תאחר וה"נ כיון דיש עליה חיוב של ובאת שמה על ע"פ שוב בג' רגלים עוברת על בל תאחר וא"כ שפיר אמרינן דיולדת שיכולה להקריב קרבנה אחר עשה דהשלמה איכא גבה ב"ת משום החיוב לבוא בע"פ וא"כ שפיר מקשה הגמ' והרי חטאת יולדת כו' וקא עבר על בל תאחר היינו שהיא עוברת משום זה דובאת שמה בע"פ שתוכל להקריב אפילו א"נ דא"ח בשמחה והגמ' בר"ה דקמבעי ות"ל דאיתא בשמחה או דקאי אליבא דר"ש דס"ל דנשים בראשון רשות או על שאר קרבנות כמ"ד שאינה יכולה להקריב בע"פ ושפיר אבל מקשה בנדרים על חטאת יולדת משום ע"פ

וניחא עתה מה דלא השיג על רבינו הראב"ד ז"ל הכא לענין ב"ת דא"ל דזה דכתב דאחד האיש ואחד האשה קמיירי בחטאת יולדת וכדומה ממחוסרי כפרה דמשום ע"פ עוברת על ב"ת ולא משום שמחה דהיא חייבת ולהכי השיג רק בהלכות חגיגה על מה שכתב דהיא חייבת בשמחה כר"ז נגד אביי. ועפ"ד אלה תתיישב שפיר קושית הגאון רע"ק איגר ז"ל במסכת נדרים (דף ד) שם דמקשה דמהיכא פשיט ליה להגמ' דחטאת יולדת ישנה בב"ת יותר מחטאת נזיר דלמא גם בחטאת יולדת ליתא ב"ת רק לפי המסקנא דגם בחטאת נזיר יש ב"ת מהיקשא אזי ידעינן גם חטאת יולדת עיי"ש

ולפ"ז ניחא דהנה הט"א מקשה במס' ר"ה (דף ו) ד"ה צדקות דבמשנה דקדושין (דף כז) דקאמר כל ל"ת כו' חוץ מבל תקיף כו' ואמאי לא קאמר לדברי אביי חוץ מבל תאחר ול"ל דתנא ושייר מה שייר דה"ש כו' ומה שמתרץ הט"א דשנה בלא רגלים ודאי איתא גם בנשים זה ליתא לכ"ע דהא הרז"ה ז"ל ס"ל דשנה בלא רגלים איתא רק עשה בלבד ולא ב"ת וכן אולי סובר רבינו כן דלא הביא הכא דשנה בלא רגלים עובר על בל תאחר ורק לקמן בפ"א מה' בכורות הביא דהבכור מצוה לאכול בתוך שנתו ושם נבאר בס"ד וא"כ משמע דס"ל נמי כדברי הרז"ה ז"ל דליתא גביה רק עשה לבד ולא לאו וא"כ ליתא תירוץ הט"א אך לפ"ד ניחא דאף אביי מודה דיולדת על קרבן חטאתה עוברת על בל תאחר משום ע"פ ולהכי לא קחשיב המשנה דגם בנשים איכא ב"ת זה משום ע"פ וא"כ שפיר מקשה והרי חטאת יולדת דגבה ודאי איתא ב"ת דהא המשנה לא קחשיב ב"ת משום זה ולא משכחת לה רק בחטאת יולדת דמביאה כפרתה משום ע"פ נמי ואף דלא אתיא לכפרה כמבואר

והנה לפי מאי שחידש הט"א דשנה בלא רגלים לכ"ע איתא אף בנשים שפיר ניחא שלא השיג הראב"ד ז"ל על רבינו גבי ב"ת דא"ל דגם הראב"ד ס"ל כן דאיכא ב"ת גבי נשים ומשכחת ליה שעבר שנה תמימה אבל בזה שפוסק שם בה' חגיגה דאיתא בשמחה שפיר משיג כמבואר

ועוד יש לומר כן עפ"י מה דאיתא בספרי פ' מטות ככל היוצא מפיו יעשה ר' אליעזר אומר לעשות הבטחה כשבועה רע"ק אומר ככל היוצא מפיו יעשה ואשה כו' מקיש אשה לאיש מה איש עובר על בל תאחר ובל יחל אף אשה עוברת על בל יחל ובל תאחר ומפרש ליה הרמב"ן ז"ל בס' המצות מצוה צ"ד וז"ל ומה שאמרו בספרי לרבות על בל יחל ירצה בזה לרבות בנדרי גבוה נוסף על ב"ת וב"י בנדרים גם מה שעבר עליהם בב"ת וזהו שהצריכו לרבות בהן האשה לומר אעפ"י שאינה עולה לרגל תתחייב בבל תאחר ברגלים כאיש העובר העולה עכ"ל

והנה בס' זרע אברהם בספרי הביא בשם ס' זית רענן שני טעמים ע"ז דצריך לרבויי אשה חדא משום דה"א כיון דבעלה ואביה מפירין נדריה ה"א דליתא בה איסור בל יחל וב"ת ועוד משום דבתמורה (דף ב) אמרינן דאצטריך קרא לרבות בתמורה דלקי לפי חדא גירסא ברש"י ז"ל דהוה לאו שאב"מ ולא הוה מחייבין רק בזה דכתיב אשר יעשה דאית ביה מעשה וה"נ לא הוה מחייבין נשים בב"י וב"ת דלית ביה מעשה ע"כ. והנה שני הטעמים לענ"ד ליתא מה שכתב משום דאביה ובעלה מפירין נדריה הא זה ליתא רק בנדרי עינוי נפש ודברים שבל"ב משום דכל הנודרת כו' או משום גזה"כ אבל לא בשאר נדרים ושוה בזה אשה לאיש והפירוש השני תקשה דל"ל תרי קראי חדא בתמורה וחדא הכא בנדרים ונילף חד מחברתה ועתה כיון דכתיב שני כתובים ללמד דנשים ישנן בהני לאוי דלית בהו מעשה א"כ נימא דהוי שני כתובים הבאים כאחד ואין מלמדין וא"כ נפטור נשים בכל הל"ת שא"ב מעשה משום דכתיב אשר יעשו וא"כ המשנה דקדושין תקשה דעל ל"ת לא קאמר דנשים פטורות רק מל"ת דבל תטמא ובל תקיף כו' וצריך לומר דכיון דגלי רחמנא בתמורה דחייבת אף שא"ב מעשה הה"ד בכל ל"ת חייבת אף שאב"מ והכא נכון יותר פירוש של הרמב"ן ז"ל שבארנו דמרבי