כתר המלך חלק ב שח

פרק י הלכה ג במשל"מ כתבו התוס' בפ"ב דמס' שבועות (דף יז) דקדשי קדשים שנאכלין בעזרה בעינן שיראה פתח העזרה בשעת האכילה ולא ראיתי לרבינו שהזכיר דין זה עכ"ל. ותמיה לי דברי המשל"מ ז"ל דהא התם במס' זבחים (דף נו ע"א) מסיק הגמ' אמר רבינא סמי מכאן אכילה כו' עד קדשי שעה שאני עכ"ל הגמ'. נמצא דלפי המסקנא באכילה לא בעי כנגד הפתח וסמי מכאן אכילה ודברי התוס' בשבועות ע"כ צריך להתיישב בכונתם כן לפי דרוצה הגמ' לומר דסוגיא דזבחים בתחלה דאף באכילה בעי כנגד הפתח א"כ איך יתרץ ברייתא זו דגגות הללו ע"כ צ"ל דהאי ברייתא מיירי בשיש נקב שרואה או י"ל דט"ס יש בדברי התוס' האלה וקאי אמאי דאמר ברישא גגות הללו אין שוחטין עליהן ק"ק ע"ז כתבו התוס' דבעינן שיהא נקב אבל לא באכילה בעינן שיראה פתח העזרה לפי המסקנא ושפיר שלא הזכיר רבינו ודוק

פרק יא הלכה וכן האוכל כזית מכל האימורין בין לפני זריקה ובין לאחר זריקה בין כהן בין ישראל לוקה שהאמורין כליל למזבח ככל העולה והרי נאמר במנחת כהנים כליל תהיה לא תאכל כל שהוא למזבח אכילתו בל"ת ולוקין עליו בכזית עכ"ל. והנה מ"ש רבינו בין כהן בין ישראל כתב המשל"מ דהוא בעיא בפ"ת דמנחות (דף עד) והנה רבינו כתב משל האימורין בא למעט מה שכתב רש"י ז"ל שם במנחות דכהן שאכל את האימורין מזבח של כהן מי הוה חייב משום לאו דכליל תהיה כמו כהן שאכל מנחת כהן שחייב משום כליל תהיה משמע דרק על זבח של כהן הוא החיוב דרמי למנחת כהן ורבינו לא חילק בזה דודאי כל האימורין שוה בזה למנחת כהן דלקי משום כליל אף אם הוא זבח של ישראל כמו דזר נמי חייב ע"ז מלאו דכליל כמו שכתב רבינו בין ישראל והוא מסוגיא דמכות (דף יח ע"ב) דאמר ולילקי נמי משום לאו דכליל תהיה ומשני אה"נ וקאי על זר שם וא"כ ודאי גבי כהן אין חילוק בזבח ודברי רש"י צ"ע. וכן ק"ל דברי התוס' שם ר"ה לאו בסה"ד וז"ל ומיהו קשה דלילקי משום לאו דהכא דכל שהו בכליל תהיה הרי הוא בבל תאכל וי"ל דפלוגתא הוא הכא א"נ הוי לאו שבכללות עכ"ד והנה שני התירוצים קשה לענ"ד התירוץ הראשון דבפלוגתא לא קמיירי לא אדע היכא הוא פלוגתא בזה ר"ש ורבנן דפליגי בדרשא דכליל שם מודים בזה דהוי איסור אכילה וכן מה שכתבו דהוי לאו שבכללות נמי קשה מסוגיא דמכות (דף יח) שם דאמר אה"נ דעל הקושיא הראשונה שם ולילקי מכל שבקדש פסול כתבו התוס' דהמ"ל דהוה לאו שבכללות לפירוש ר"י ז"ל שם אשר עדיפא מניה משני דלא שיירי כלל אבל הקרא דכליל תהיה מסיק אה"נ משמע דלא הוי לאו שבכללות לכ"ע ולקי להכי. והנה על תירוץ הראשון דקשה לי היאך הוא הפלוגתא יש ליישב כן עפ"י מאי שכתבו המפרשים שם דמזה ידעינן דשאר קרבנות כמנחה מדכתיב כליל תהיה והך תהיה מיותר הוא דהא ילפינן כליל כליל לג"ש מכליל תקטר וא"כ אי הוי כתיב וכל מנחת כהן כליל לא תאכל ג"כ הוה ידעינן דנשרפת ולא תאכל ותהיה ל"ל ולהכי סבר ר"א דאחי לרבות הויות כל קרבנות שהם בכליל לא תאכל ע"כ וא"כ אתי שפיר דכ"ז הוא רק לרבנן שם דדרשי הג"ש דכליל כליל תקטר כמבואר שם אבל ר"ש לא דריש הג"ש ורק דריש לענין חובה ונדבה וא"כ ממילא לא ס"ל לר"א דלא ידעינן שאר קרבנות וזהו הפלוגתא דר"ש פליג אבל התירוץ דהוי לאו שבכללות צ"ע

הלכה ד כל האוכל כזית כו'. וכתב המשל"מ לא כתב רבינו דידן שירי המנחות אם אכל קודם קמיצה אם לוקה כו' ומ"מ איסורא איכא אפילו קודם וכמ"ש רבינו בפי"ב מה' אלו ומאימתי יותרו השירים באכילה כו' עד שוב ראיתי לרבינו שכתב בספ"ב מה' מחוסרי כפרה שהאוכל מלוג השמן קודם שיתן מתן שבע כו' לוקה כאוכל קדשים קודם זריקה וכ"כ התוס' בפי"ג דזבחים (דף קי) ד"ה קומץ עיי"ש:

והנה דבר זה דאסור לאכול קודם קמיצה מפורש נמצא בדברי רבינו לקמן בפ' ב' מהלכות מעילה הלכה ז' המנחות מועלין בהן משהוקדשו אע"פ שעדיין לא נתקדשו בכלי שרת עד שיקטיר הקומץ קרב הקומץ הותרו השירים באכילה כו' כמו דקחשיב שם כל הדברים שמועלין בהם תחלה והוא כמו עולה דקחשיב שם במשנה דמעילה ולקי עלייהו נמי ובפרט לפי מאי שכתב המשל"מ הכא בשם התוס' ורש"י ז"ל דאף בקדשים קלים דאין מועלין בהם מ"מ איסורא דאורייתא איכא וא"כ בהני דאמרינן בהם דמועלין בהם הוי מלקות בהו. אמנם א"נ דלקי אי אכלן השירים האלה קודם קמיצה קשה לי מ"ט השמיט רבינו ולא הביא הבעיא דאיתא במס' זבחים (דף קי) בעי ר' יצחק נפחא קומץ מהו שיתיר כנגדו בשירים משרי שרי או קלושי מקליש כו' עד אליבא דרבנן דהכא כו' והנה רש"י ז"ל פירש דהבעיא הוא אי שרי לאכול השירים לכתחלה אחרי שהקטיר קומץ לבדו והתוס' חולקים ע"ז ופירשו דאיסורא ודאי איכא ורק הבעיא הוא לענין מלקות אי לקי והנה רבינו השמיט ולא הביא דין זה דספק הוא ובשלמא א"נ דס"ל דמלקות ליכא גבי שירים קודם הקטרה ורק איסורא איכא וא"כ אף מספק יש איסור אבל א"נ דמלקות נמי איכא בהו ה"ל לפרש אי אכלן קודם שהקטיר שניהם ליכא מלקות מספק ורק איסורא איכא כיון דפוסק כרבנן דהכא גבי הקריב בחוץ כמו שפוסק בפי"ט מה' מעה"ק הי"ד דאי הקריב אחד מהן לוקה כו'. וע"כ צ"ל לדעת רבינו דאף דס"ל לרבנן הכא דחייב על אחד מהם מ"מ שפיר ס"ל כרבנן דמנחות (דף טז) דאין מפגלין בחצי מתיר דאל"כ תקשה הלכתא אהלכתא דהא התם פוסק רבינו דאין מפגלין בחצי מתיר כרבנן וצ"ל דאף דאין מפגל ח"מ עושה איזה פעולה או מיקליש או משרי ולהכי חייב בחוץ וא"כ א"נ דרבינו ס"ל דלקי מלקות בשירי מנחות ה"ל להביא דבאחד מהם אינו לוקה כמבואר וצ"ע:

פרק י הלכה ט כל הקרבנות בין קדשי הקדשים בין קדשים קלים אין אוכלין אותן אלא הטהורים המולין בלבד כו'. וכתב הכ"מ בר"פ הערל (דף ע) והמגיה כתב בפ' הערל גמר תרומה מפסח ופסח מקדשים קלים הוא ונראה דקדשי קדשים גמר רבינו מק"ו דקדשים קלים עכ"ל. והנה דבר זה דערל אסור בקדשים איתא שם (דף עב ע"א ודף עד ע"א) אך ילפותא ליתא וכתב המגיה ע"ז דרבינו יליף קדשי קדשים מק"ו מפסח והנה בירושלמי ר"פ הערל ה"א איתא קדשים מהו שיהא אסורים בערל ללמד מן הפסח אי אתה יכול שאין בו שבירת העצם ולא מן התרומה שהוא למד מן הלמד הוי סופך לומר ממנו וממנו מה ממנו שנאמר בפסח פוסל את הערל אף ממנו שנאמר בקדשים פוסל את הערל. ונ"ל לומר לדידן עתה ילפינן כן דמשמט דמק"ו מפסח לבד לא מצי למילף דהא איכא למדחי שכן יש בה שבירת העצם ומהג"ש דממנו ממנו לא ילפינן דגמ' דידן רק על מעשר ולא על קדשים ורק ילפינן מזה דהא אומר שם דתרומה לא נוכל למילף שהוא למד מן הלמד היינו דתרומה יליף בג"ש מפסח מתושב ושכיר ולא יכול למילף מק"ו והא גמ' דידן ס"ל דדבר הלמד בג"ש חוזר ומלמד בק"ו כדאיתא במס' זבחים (דף נ ע"ב) וכתב הפ"מ במה"פ דהירושלמי שם חולק על גמ' דידן בזה וא"כ לדידן שפיר ידעינן דכל קדשים אסור מק"ו מתרומה ותרומה ידעינן מג"ש ודבר הלמד בג"ש חוזר ומלמד בק"ו ומק"ו מתרומה נוכל לידע הכל בין קדשים קלים ובין קדשי קדשים כמבואר

והנה הקרבן עדה שם בש"ק כתב וז"ל קשה דבזבחים (דף ל ע"ב) גרסינן דבר הלמד בג"ש חוזר ומלמד בק"ו כו' כש"כ בבנין אב למאי דס"ד דנילף קדשים מתרומה, הוא או בב"א או בק"ו מאי קאמר דהוי למד ן הלמד הא תרומה בג"ש יליף עכ"ל. והנה לכאורה תמוה הוא דרק על ק"ו איתא שם דילפינן דבר הלמד בג"ש אבל בנין אב נשאר במס' זבחים שם בתיקו וכן במס' מנחות (דף עו) מספקא להגמ' אי ילפינן בב"א וא"כ היאך אומר דכש"כ הוא בבנין אב ובעיקר הדבר יש לומר עפ"י מאי שכתבו התוס' שם במס' זבחים (דף נ) סד"ה