כתר המלך חלק ב שז

לענ"ד לישב פשוט עפ"י מאי דמסיק רבינו אבל אם ניתז דם החולין תחילה וניתז עליו דם החטאת אינו טעון כבוס שהרי לא נבלע בו וזהו ממה שאמר רבא שם (דף צח ע"ב) וא"כ ע"כ מוכרח לומר דנתז על הבגד טמא אינו טעון כיבוס שהרי תיכף שנגע נטמא וחיוב כיבוס ליתא רק אחרי שבלע וא"כ לדברי רבא לא בעי כאחת וע"כ לא ס"ל להבעיא זו של רמב"ח אלא ס"ל לרבא דאינו טעון כבוס ופוסק רבינו כותיה ודוק

הלכה יד צלה הבשר בתנור של תרס יש בדבר ספק אם ישבר הואיל ונתבשל בו או לא ישבר הואיל ולא נגעה בו עכ"ל. וכתב הכ"מ בעי רמב"ח תלאו באויר תנור כו' ולא אפשטא בעיין וזהו שכתב רבינו יש בדבר ספק ויש לתמוה למה לי להודיענו שזה דבר ספק ולא פסק לחומרא סתם כדרכו בשאר ספיקא דאורייתא וצ"ע עכ"ל. ונ"ל לישב זה כן עפ"י מה דמקשה הלח"מ וז"ל בעיא בפ' דם חטאת ולשון של הבעיא תלאו באויר מהו אפשר דאתרווייהו בעי על תנור של חרס אי בעי שבירה ואם כלי מתכות אי בעי מריקה ושטיפה אבל לשון רבינו ז"ל דלא כתב רק בתנור של חרס משמע דלא בעי רק בחרס לחודיה וק"ק למה לא נפרש דאתרווייהו קאי הבעיא עכ"ל והנה יש לישב קושיתם חדא מגו חדא דהנה התם בכלי חרס מה דבעי שבירה הוא במקדש דוקא והנה אף דקיי"ל אין מכניסין תולין לעזרה מ"מ שרי לבשל בכלי חרם של תולין דהא כלי שרת של חרם לא עבדינן כמבואר בסוכה (דף נ) וזהו לצורך דיבשל בה ואח"כ ישבור אותה בעזרה והתירה זה התורה בגזה"כ וכ"ז הוא רק בודאי אבל בספק כיון דזה דמחמרינן בכ"ד לדעת רבינו בספק דאורייתא הוא רק מדרבנן לחומרא וא"כ זה לא נוכל להצריך להחמיר אותה לשבור בעזרה כדין כל דבר שטעון שבירה דזהו קולא ואיך יכלו רבנן להקל בספיקא ולהתיר לשבור בעזרה ולהכי כתב רבינו רק שהדבר ספק משמע דנשאר הדבר ספק והוה שוא"ת ולא משברינן אבל גבי כלי מתכות דיוכל היות מכלי שרת שמכניסין לעזרה מחמרינן בזה מטעם ספק ובעי מריקה ושטיפה ולהכי כתב רבינו רק של חרס ולא של מתכות דשאני הוא ודוק

הלכה טו כלי גללים וכלי אבנים וכלי אדמה אינן טעונין מריקה ושטיפה אפילו בחטאת אלא הדחה בלבד עכ"ל. וכתב הכ"מ נראה לי שטעמא משום דכתיב וכלי חרש אשר תבושל בו ישבר ואם בכלי נחשת בושלה ומורק ושוטף במים משמע דוקא הני ולא שאר מינים וכלי אדמה שלא נתבשלו אינן בכלל כלי חרס. ואין לומר דלפ"ז ה"ל לרבינו למעט ג"כ כלי עץ דלא אצטריך למעט אלא הני דדמי לכלי חרס הכתוב בתורה עכ"ל והנה הכ"מ כתב לבאר דברי רבינו מצד הסברא רק בלא מקור אמנם המרדכי כתב במס' פסחים פ"ד (סי' תקפה) וז"ל בורמי דגללא פירוש כלי אבן גלל והא דתניא בתוספתא דזבחים כלי אבנים אינן טעונין מריקה ושטיפה אלא מדיחן ההוא מדיחן פירוש מגעילן כו' וכן מצינו בתוספתא דע"ז היורות כו' מדיחן כו' עכ"ל נמצא דהמרדכי הביא דין רבינו אשר כלי אבנים אינן טעונין מריקה ושטיפה בשם התוספתא דרק הדחה צריך ואף שלפנינו לא נמצא זה בזבחים דברי התוספתא אך בודאי לפני הראשונים היה זו התוספתא שהביאו וצריך לומר דרבינו אינו מפרש זה כדברי המרדכי דהדחה היינו הגעלה מדכתב סתם אלא הדחה בלבד אלא ס"ל כדברי הר"ן ז"ל שם בפסחים פ"ב וז"ל ובורמי דגללא כלי אבנים דינן ככלי מתכות כו' ומשו"ה סגי ליה בהגעלת ובשם ר"י אמרו שכלי אבנים אינם צריכין הכשר ומצא בתוספתא סמך לדבריו עכ"ל. וכונת הר"ן נמי ע"כ על תוספתא זו שהביא המרדכי ומפרש ליה הדחה סתם בלא הגעלה וכן כתב שם הש"ג דכלי אבנים סגי בשטיפה בעלמא וכן הביא הטור בסי' תנ"א דעה זו דסגי בשטיפה בעלמא כדברי רבינו הכא אמנם לפ"ז תקשה דברי הכ"מ שכתב הכא ולפ"ז ה"ל לרבינו למעט כלי עץ דלא אצטריך אלא הני דדמי לכלי חרס משמע דס"ל דרבינו ממעט הני מסברא דלא דמי לכלי חרס וא"כ נוכל למעט גם כלי עץ ובאמת לפי מאי שבארנו בדברי רבינו המה מהתוספתא וכיון דהתוספתא נקיט הני דוקא וכלי עץ לא נקיט נוכל לומר דכלי עץ צריך מריקה ושטיפה כמו בשאר איסורין דקיי"ל דכלי עץ בולע ובעי הגעלה וממעטינן רק כלי אבנים דלא בלע אף בשאר איסורים כדעת הראשונים שבארנו

אך יש ליישב דברי הכ"מ דהא חזינן דרבינו ז"ל כתב לעיל בפ"ה מה' חו"מ ה' כ"ג כלי מתכות וכלי אבנים שנשתמש בהן חמץ בכלי ראשון כו' נותן אותן לתוך כלי גדול כו' וכן שם בה' כ"ד כלי מתכות וכלי אבנים וכלי עץ שנשתמש בהן חמץ בכ"ש כגון כו' נותן אותן לתוך כלי גדול כו' אלמא דס"ל לרבינו דכלי אבנים שוה לכלי מתכות לענין חמץ וכדעת שאר הראשונים דחמץ לא סגי בהדחה ובעי הגעלה וצריך לומר לדעת רבינו דלא שוה חמץ לקדשים דאף דבקדשים סגי בהדחה בכלי אבנים מ"מ בחמץ בעי הגעלה ולא ילפינן חמץ מקדשים והוא הטעם כמו שכתב רבינו הכא בה' י"ד דגבי שאר קדשים סגי בכלי חרס במריקה ושטיפה לבד מן החטאת דבעי שבירה ואף דקיי"ל דחמב"פ ובשאר איסורין דהתורה העידה על כלי חרס שאינה יוצא מידי דופיו ולא סגי בהגעלה וצ"ל ע"כ כמו שכתבו המפרשים דהטעם הוא דכל עיקר הדין דבקדשים בעי מריקה ושטיפה הוא גזה"כ דהא ה"ל נטלפ"ג כדברי הרא"ש ז"ל סוף מס' ע"ז וא"כ אין לך בו אלא חידושו בחטאת ולא בשאר קדשים וא"כ ה"נ אמרינן כן לענין זה דאף דבשאר איסורין כלי אבנים דחי לכלי מתכות ובעי הגעלה מ"מ לענין קדשים דכל עיקר הוא גזה"כ שפיר סגי בהדחה וא"כ כתב שפיר הכ"מ דאף בכלי עץ סגי בהדחה כיון דחזינן דבשאר איסורין גם כלי אבנים בעי הגעלה לד"ר ורק בקדשים סגי דשני משאר איסורין וכלי חרס בחטאת אסור מגזה"כ וא"כ גם בכלי עץ נמי לא בעי רק הדחה דדמי לכלי אבנים דליכא בהו גזה"כ כמבואר ודוק: הלכה יד היה בעל התודה כהן הרי שאר הלחם נאכל לבעלים כתודת ישראל כו' קרוי מנחה עכ"ל. והכ"מ לא הביא מקור לזה והוא גמ' ערוכה במס' מנחות (דף מו ע"ב) שם אטו תודה ולחמה מי לא מנדבי כהנים ואכלי כו' תודה לא אקרי מנחה כו' והוא דברי רבינו ודוק

הלכה כד שני מיני לחם ומעשה הלחם של שניהם חוץ לעזרה עכ"ל. והנה המשל"מ הביא בשם הבה"ז ראיה לדין זה. ונ"ל להביא סמוכין לדברי רבינו מהא דאיתא בירושלמי פ"א דע"ז ה' א' וז"ל התורה אמרה לא תזבח על חמץ דם זבחי וע"ז אמרה מקטיר מחמץ תודה ופירש הפ"מ אע"פ שיש עדיין מחמץ מקטיר התודה. והנה קשה ע"ז הלא גם בקרבן שלנו היה חלות חמץ והיאך אומרה התורה אמרה ל"ה על חמץ ד"ז דזה קאי על קרבן פסח וע"ז מקטיר תודה על חמץ דגם אנחנו מקריבים התודה בחלות חמץ ואי משום דהמה מקטירים התודה גופיה מחמץ וזה אינן עושין אנחנו דלחמי תודה לא אקרי מנחה כמו שהבאתי לעיל מגמ' דמנחות (דף מו) והלחם הוא רק לאכילה ה"ל להביא הקרא דלא תאפה חמץ חלקם או קרא דכל שאור לא תקטירו ואמאי הביא מקרא זה אלא ודאי דגם מעשה תודה לא היה בעזרה והחמץ נאפית חוץ לעזרה וס"ל להירושלמי כמ"ד בפסחים (דף סג) דעל דסמיך בעינן כרשב"ל שם ובעי דוקא עמו בעזרה וזהו שאמר התורה אמרה ל"ת על חמץ פירוש דאם יהיה עמו בעזרה אסור והמת יקטירו תודה דהוא חמץ ואנחנו שמביאים תודה מחמץ החלות אינן לעזרה ורק מעשה שניהם חוץ לעזרה כדברי רבינו. והנה השער המלך לעיל בפ"ח מה' חו"מ ה' י"ב באה"ד כתב ובהא ניחא לי כו'. אמנם מ"ש ניחא דכיון דלחמי תודה לישתן ועריכתן בפנים ש"ד משום דזריזין הם עכ"ל. ונעלם מאתו דברי רבינו אלה שכתב דהביא דמעשה לחמי תודה הוי חוץ לעזרה כמבואר ועיין מהרש"א שם (דף לח ע"א) במס' פסחים ודוק