כתר המלך חלק ב שו

הישראלים כשלמי ישראל עכ"ל. והנה רבינו אומר כשלמי ישראל וביאר ע"ז כמו"ח הגאון ז"ל דאתי לומר בזה לרבות כמו שכתבו התוס' במס' מנחות ודף כא ע"ב) ר"ה בישראל דאי הביא שלמים להתכפר בהן ישראל אזי בעי תנופה כדין קרבן ישראל עי"ש ואתי רבינו לרבויי בזה דזהו כשלמי ישראל אף לענין תנופה תחלה ואח"כ אוכלין אותן כמבואר ועיין שם בדברי רש"י ז"ל ודוק

הלכה ו כל קרבנות בהמה שיקריב היחיד כו' סומך כשהן חיין חוץ מן הבכור המעשר והפסח שנאמר וסמך ידו על ראש קרבנו מפי השמועה למדו שכל קרבן במשמע חוץ מפסח ובכור ומעשר עכ"ל. והנה כמו"ח ביאר בזה דרבינו כתב מפי השמועה למדו למעט פסח בכור ומעשר משמע דיש איזה מיעוט אשר ממעט אותם ושם בגמ' דמנחות (דף צג ע"א) אמרינן דקרא דקרבנו הוא אסמכתא בעלמא דקרא אתיא למילתא אחריתא ומבאר עפ"ז מה שכתב רבינו בפירוש המשנה הביא התוי"ט שם וז"ל ואחרי שהבכור מעשר ופסח א"ח בסמיכה שנאמר קרבנו ר"ל הדבר שחייב לעשותו כמו קרבן לא הבכור מעשר ופסח וכוונתו הוא כן דלא ממעטינן מקרא דקרבנו דהא אתי למילתא אחריתא אך דלא נימא אפכא דמקרא דקרבנו מרבינן מכל הקרבנות אף הני כתב רבינו ללמוד דממלת קרבנו לא נוכל למילף שאינו נכלל בזה רק הדבר שחייב לעשות כאותו קרבן לא הני וא"כ לא נכללו במלת קרבנו ורק מקו"ח נוכל למילף וע"ז דחה הגמ' דמן קו"ח לא נוכל למילף וא"כ המיעוט דקרבנו אתיא למילתא אחרינא וזהו שמפי השמועה למדו דאינו נכלל בכלל קרבנו וכיון דמקו"ח לא מצי למילף לא צריכא המיעוט לזה לבדו כמבואר ודוק

פרק ד הלכה א וכל הזבחים כו' כיצד היה עושה אוחז הסימנים בידו ומוציאן עם הוורידין לתוך המזרק כו'. והנה דבר זה מבואר במס' זבחים (דף כה) ומבאר נמי רבינו הא דאיתא במס' חולין (דף יט ע"א) אלא בקדשים אמאי פליגי רבנן עליה דר"י הוא עצמו לדם הוא צריך משמע דבקדשים בעי לשחוט הוורידין כמו דס"ל לר"י בעוף וזהו הדין שמביא רבינו. ועפ"ז נ"ל לבאר הא דאיתא סוף מס' זבחים (דף קכ ע"א) שחיטה כו' בין בבמה קטנה ובין בבמה גדולה כו' וצריך להבין למאי אמר שחיטה הלא זה אף בחולין איתא אך לפ"ר רע"ק דס"ל דבמדבר הותר להם בשר נחירה וזהו בחולין אבל בקדשים בעי אז ג"כ שחיטה כמו שכתבו התוס' בחולין שם ד"ה רע"ק וזה שאומר שחיטה בין בבמה גדולה בין בבמה קטנה היינו אף במדבר קודם שהוקם במשכן לרע"ק מ"מ בעי שחיטה בבמה קטנה אבל לר"י דאמר בשר תאוה לא הותר להם י"ל ולישב עפ"ז דבשחיטת חולין לא בעי שחיטת וורידין אבל שחיטת קדשים צריך נמי לשחוט הוורידין וזהו שאמר שוה במה קטנה לבמה גדולה דבשניהם שחיטתן שוה לשחוט הוורידין ודוק

פרק ה הלכה ומכאן כשיזרק הדם על קרן והדם שיהיה מקיף על הזאות כמין גם כדי שימצא הדם על שתי מתנות של ארבע כותלי המזבח כו'. וכתב הכ"מ כמן גם כו' ואע"ג דרב ושמואל, פליגי התם ואתי שמואל כח"ק ומשמע דרב סבר דלית הילכתא כת"ק וא"כ לא ה"ל למפסק כשמואל לגבי רב באיסורי וי"ל דברייתא לא הוה שמיע ליה לרב דאי הוה שמיע ליה לא הוה פליג את"ק עכ"ל. ודוחק הוא ודאי. ונ"ל לענ"ד לישב כאן דהנה התוס' הקשו שם ע"ד ר' ישמעאל דאמר נאמר כאן סביב ונאמר להלן סביב מה להלן פוסק וד' מתנות תימא כי היכא דדרשינן בפ"ק (דף י) אותה דמה למעלה ולא אחרת דמה למעלה ה"נ נימא אותה בפיסוק מתנות ולא אחרת בפיסוק מתנות עכ"ל

ונ"ל לישב קושית התוס' כן דהא דילפינן למעט מאותה דמה למעלה הוא משום דלא ניליף מהיקשא דכחטאת כאשם ואתי האותה למעט והכא רוצה לומר דבא למעט דלא ניליף מג"ש דבעי פיסוק וד' מתנות והנה דבר זה תליא בפלוגתא דבמס' זבחים (דף מח) מסיק הגמ' דכ"ע היקשא עדיף ובמס' גיטין (דף מב) אמרינן דכ"ע ג"ש עדיפא ובתוס' שם מחלקים בזה כמו דבארנו לעיל בה' כלאים ובס' כריתות בכללי התלמוד מבאר כן דלדידן ודאי פסקינן דהיקשא עדיף ורק בגיטין מתרץ לדברי התנאים דשם דהמה ס"ל ג"ש עדיפא וא"כ ניחא שפיר דר' ישמעאל א"ל דס"ל גזרה שוה עדיפא וא"כ שפיר טפי יליף מגזרה שוה דסביב על פיסוק וארבע מחנות והקרא דאותה אתי למעט מהיקשא על למעלה ולשמה ואם כן ניחא דלדידן דסבירא ליה דהיקשא עדיף וא"כ לא סבירא ליה כר' ישמעאל דנוכל למעט מקרא דאותה דלא בעי פיסוק וד' מתנות וכיון דבעי לדידן הקרא דאותה למעט מהיקשא נמי דלא בעי לשמה ע"כ הג"ש לא ילפינן כלל דאל"כ שפיר נגמור ההיקשא מקרא זה דאותה והיה למעט מהג"ש דהיקשא עדיף אלא ודאי הג"ש לא נלמוד כלל ולא בעי הא דפיסוק וד' מתנות כמבואר ועיין תוס' לקמן (דף נז ע"א) ד"ה ל"ל למכתב סביב בעולה כו' דמקשים הרבה לדעת זו דפוסק דס"ל דבעי פיסוק וד' מתנות ולמ"ד דנותן אמה אילך ואמה אילך אצטריך בחטאת סביב לגופיה עי"ש וגם עפ"ז יש לישב דעת רבינו דפוסק כת"ק ולא כר' ישמעאל ודוק

הלכה ט אין בכל הקרבנות קרבן שצריך הזאת דם באצבעו כו' וצריך שיהיה דם שם כדי טבילה לא שיספוג אצבע בדם בו'. וקשה לי דאיתא במס' זבחים (דף מ ע"ב) את אראב"י לא נצרכא אלא להכשיר אמין שבאצבעו ופירש רש"י ז"ל שאם עלתה לו אם באצבעו כו' לא הוי חציצה דאתרבאי מאת אצבעו את הטפל לאצבעו עכ"ל הגמ' וקשה על רבינו מ"ט לא הביא זה דאמין שבאצבע כשר להטביל ואינו חוצץ דוה דרשינן מקרא זה בלא חולק וצ"ע

פרק ז הלכה ד והמקום השלישי חוץ לירושלים והוא הנקרא בית הדשן ושם שורפין חטאות הנשרפות כו'. והנה כמו"ח הגאון ז"ל הקשה מ"ט השמיט רבינו ולא הביא כל הסוגיא דאיתא במס' זבחים (דף כו ע"א) אלא לרבנן היכא שריף להו כדתניא היכן נשרפין לצפון ירושלים חוץ לשלש מחנות על שפך הדשן שיקדים לשם דשן ראב"י אומר שיהיה מקומו משופך א"ל אביי דילמא במקומו משופך פליגי ופירש רש"י ז"ל ראב"י בעי נמי דשן שיקדים אלא דבעי נמי מקומו משופך ע"כ ורבינו לא ביאר כלל בזה לא שיהיה בצפון ירושלים ולא שיקדים שם דשן ולא כראב"י דבעי שיהיה מקומו משופך. והנה ע"ז דלא כתב שם שיהא דשן מתרץ כמו"ח ז"ל דא"ל דסמיך רבינו על הסוגיא דמס' פסחים (דף עו) דאיתא שם ישרף אע"פ שאין שם דשן אלמא דשם ס"ל להסוגיא דלא בעי דשן מריבוי דקרא דישרף אמנם תקשה לפ"ז דה"ל לומר דהקרא דעל שפך אתי שיהיה המקום משופע בשלמא בל"ז לא קשה דאף דזה מאמר ראב"י א"ל דת"ק פליג עליה וס"ל לרבינו דאין הלכה כראב"י בברייתא כמבואר לקמן בה' ק"פ אך בזה דפוסק דלא בעי דשן וא"כ נימא דהברייתא זו ס"ל דאתי הקרא שיהא מקום משופע. אמנם מצאתי בירושלמי דמגילה פ"א הי"א וז"ל פרים הנשרפין ושעירים הנשרפין היכן הן נשרפין ע"ג הקבר ופירש הק"ע ע"ג הקבר כלומר אפילו על מקום טמא כו' אלמא ס"ל להירושלמי דלא מעכב מקום שריפתן שיהיה מיוחד בצפון ושיקדים דשן ומקום משופך אלא דבעי רק חוץ לירושלים. אך דברי הק"ע תמוה דלא ביאר על מה קאי דהא כתיב במקום טהור והפירוש הנכון הוא מה שמפרש הפ"מ שם דקאי על במה אי נוהג בבמה היכן הוא נשרף דלא בעי אפילו מקום טהור כמו במקדש אבל במקדש א"ל דבעי דוקא שיהא מקום משופך ובצפון ירושלים וצ"ע בכל זה

פרק ח הלכה ט ניתז על בגד טמא אינו טעון כבוס כו' והנה הכ"מ דחק בזה הרבה דלפי סוגית הגמ' בזבחים (דף צג ע"א) לרבינו ה"ל לפסוק כרבנן דסברי דניתז על הבגד טמא דטעון כבוס והניח בצ"ע. ונ"ל