כתר המלך חלק ב שה

דכתיב אל תרא יין כי יתאדם כו' וא"כ רבנן דפליגי על רבי וס"ל דאפילו בן שחי שנים ויותר מעט מביא אפילו לכתחלה וא"כ לא דרשי ע"כ מקרא זה דאל תרא יין כי יתאדם כו' לאסור להביא יין לבן וס"ל לרבינו דזה הברייתא והגמ' דב"ב דס"ל לאסור יין בורק וחווריין הוא רק כרבי דס"ל למילף מקרא דאל תרא לאסור להביא בן שתי שנים אבל אנן דפסקינן כרבנן לקמן בפ"ז ה"ז דאפילו יותר משני שנים כשר לכתחלה להביא לא ס"ל נמי הברייתא והגמ' לאסור יין לבן וכן יין כושי ס"ל לרבינו דמאן דאוסר יין לבן מקרא דיין כי יתאדם פוסל נמי כושי שהוא שחור ורבנן דלא דרשי קרא דכי יתאדם להקפיד על אדום אף כושי כשר. ושל מרתף שלא הביא רבינו עיין רש"י ז"ל שם שפירש בדוחק ואולי ס"ל לרבינו דשל מרתף היינו מגיתו ויין של גיתו הא הביא רבינו הכא ועוד לפי מאי שנבאר דס"ל דשל קוסס נמי כשר גם של מרתף כשר דהא רש"י ז"ל מפרש הטעם דשל מרתף אולי הוא קוססת עיי"ש

ועל מה שהקשה מכל אלה דאם הביא פסול דלא הזכיר רק מגולה ג"כ ניחא לענ"ד דהנה על קוסס אמר שם פלוגתא דר' יוחנן וריב"ל ופירש רש"י ז"ל לר' יוחנן חמרא הוא ולענין קדוש נמי שפיר דמי וס"ל לרבינו דהה"ד לענין נסכים נמי לר' יוחנן קוסס כשר וכיון דרבינו פוסק לעיל בפ"ה מה' תרומות הל' כ"ד כר' יוחנן להכי לא הביא קוסס ומזוג עיין לחם משנה לעיל בפ' ט"ו מה' מ"א ה' ט"ו ומה שנבאר לקמן בפ"י מהל' חו"מ הל' ט' דמוכרח דרבינו ס"ל דמזוג כשר להביא ושל שמרים הלא הביא רבינו לקמן בפ"ז ה' ו' ולא משוליה מפני השמרים ובה"ז כו' כיון שיראה שינוי השמרים מתחיל לצאת פוסק ואינו לוקח אל מא דכתב זה דהשמרים פסול ושל ריחו רע הלא כתב הכא בהל' י' הדלה כו' פסול לנסכים מפני שנשתנה ריחו וכן כתב לעיל בפ' כ"ד מה' שבת הי"ד לא נאמר היין הראוי לנסך ע"ג המזבח אלא להוציא יין שריחו רע או מגולה אלמא דהביא זה דריחו רע פסול וסמיך הכא על מה שכתב שנשתנה ריחו פסול אלמא דמביא הכל וליתא קושית הלח"מ כמבואר. שוב מצאתי בירושלמי דסוטה פ"ה הל' ג' בק"ע שם ד"ה לית לך שהביא את דברי הלח"מ אלו וטרח ליישב דברי רבינו וגם דבריו צ"ע עיי"ש ודוק

הלכות מעשה הקרבנות

פרק א הלכה יא הקטנים הם מבן שמונת ימים עד שנה תמימה מיום ליום אם נתעברה שנה נתעברה לו כו' ושם בהל' י"ד כתב אע"פ שכל הקרבנות כשרים מיום הח' והלאה אין מקריבין לכתחילה אלא מיום ל' והלאה חוץ מן הבכור והמעשר והפסח שאם רצה להקריב בשמיני לכתחלה הוא מקריב עכ"ל. וכתב הכ"מ ספ"ק דפרה וכתב שם רבינו שנלמד זה מדכתיב והלאה אבל בבכור נאמר ביום השמיני חתנו לי ופסח ומעשר הושוו לענין בכור למתן דמים כדאיתא בזבחים (דף נה) כו'. והנה אמרתי דבר נכון לבאר דברי רש"י ז"ל במס' פסחים (דף סב ע"ב) שעברה שנתו ושחטו בזמנו לשמו ר' אליעזר פוסל ופירש רש"י שנולד אשתקד קודם ר"ת ניסן והפרישו לשם פסח וכי מטי ר"ת ניסן ועברה שנתו תו לא חזיא לפסח דכתיב בן שנה וקאי לשלמים כו' עכ"ל

והנה דברי רש"י קשה למה אומר שנולד קודם ר"ח ניסן שעברה שנתו הלא אם שנולד קודם פסת ת' ימים והפרישו לשם פסת נעשה בפסח השנית עבר שנתו ואפילו אם נימא דהביקור ד' ימים שצריך להיות בפסח בעי אתר שיהיה לו ח' ימים שיהיה ראוי להרצאה מ"מ הלא הוא י"ב יום ואיזה ימים אחר ר"ת נולד ול"ל לומר קודם ר"ת ניסן. וע"כ נ"ל לבאר כן דאיתא בתוספתא דמס' פרה שנה האמורה בבע"ח כו' ועולת חובה לחוד כשירות מיום שלשים והלאה ואף ביום השלשים ואם הקריבן מיום השמיני ר"א אומר הפסח א"כ משלשים והלאה זה הכלל שאמר משום ר"א כל מקום שנאמר בו שנה כשר מיום שלשים והלאה ואם הקריבן מיום השמיני כשר ע"כ והנה איכא הכא ט"ס בתוספתא וכן הגיה הגר"א ז"ל וצ"ל כן ר"א אומר הפסח אינו כשר לכתחלה מיום ח' והלאה זה הכלל שאמר משום ר"א כו' שנא' בו שנה כשר מיום שלשים והלאה ואם הקריבן מיום השמיני כשר נמצא דר"א ס"ל דפסח אינו כשר לכתחלה רק מיום שלשים ולא ס"ל כהמשנה דפסח כשר לכתחלה מיום ח'. ונ"ל לומר דבזה פליגי ר"א והמשנה דרבינו כתב הטעם דפסח כשר מיום השמיני דאתקש לבכור ומעשר לענין מתן דמים וזהו רק לריה"ג דס"ל דשלשתן פסח ובכור ומעשר בזריקה אבל ר' אליעזר יסבור כר' ישמעאל דפסח בשפיכה מקרא דדם זבחיך ישפך וא"כ לא אתקש לזה ומקשינן לשאר קדשים דבעי דוקא מיום שלשים לכתחלה ולהכי התם דקאי במס' פסחים אליבא דר"א מפרש רש"י ז"ל דנולד קודם ר"ח ניסן והוקדשו לשם פסח היינו שלשים יום קודם פסת שני שבועות קודם ר"ח ניסן וכי מטי לשנה הבאה ר"ח ניסן עברה שנתו כמבואר

ועוד נ"ל לומר כן דרש"י ז"ל יסבור כמו דברי היש מפרשים בתוס' במס' ערכין (דף יח ע"ב) שם דשנה שפוסל בקדשים מתחיל משעה שראוי להרצאה מח' ימים ומה שדחו התוס' דברי הי"מ דא"כ היאך מצינו שעות פוסלות בקדשים כיון דחשבינן מיום הח' שראוי להקרבה כתבו האחרונים לתרץ דא"ל דהי"מ ס"ל דגם ההרצאה בעי מעל"ע מעת שנולד ומתחיל למנות משעה שראוי להרצאה מעל"ע ועיין שו"ח נוב"י מה"ת חיו"ד (סי' ז') וא"כ א"ל דגם רש"י ז"ל ס"ל כן וא"כ לרבי דבעי שס"ה ימים ועולה י"א יום יותר על ימות הלבנה של שנ"ד כמו שסובר במס' ערכין (דף לב) ובר"ה (דף ו) וא"כ אם מוסיף על הת' ימים אשר נראה מזה להרצאה ונפסל מזמן זה שמתחיל שנתו עוד י"א יום וא"כ יהיה קודם ר"ת ניסן ואם יולד אחר ר"ת ניסן אז אף דהי"א יום יוגמר בע"פ מ"מ הא מתחיל משעה שנראה להרצאה ולהכי כתב קודם ר"ח ניסן

אמנם מצאתי במס' יומא (דף סו) בדברי רש"י ז"ל שמשמע ההיפוך מזה דכתב שם דחשבינן השנה משעה שנולד ולא משעה שנראה להרצאה וז"ל דהקדישו ביום שמיני ללידתו בעיוה"כ וכי מטי יוה"כ הבא אכתי לא מליא ליה שס"ה ימים אלא שס"ד וכתב הב"ח בהגהות שם וז"ל ואע"ג דבר"ה (דף ו) מבואר דגבי בכור חשבינן שנתו משעה שנראה להרצאה היינו מיום השמיני והלאה וא"כ כשיגיע יוה"כ אינו רק שנה מ"מ שאני בכור דאינו ראוי לאכול כלל רק להרצאה וכשהוא תם ע"כ לא חיישינן משעה שנולד אבל בסתם בהמה אע"פ שהוקדש אח"כ מ"מ חשבינן שנתו משעה שנולד מי"ד עכ"ל. ואם כי דברי הב"ח תמוהים הכא דלא צריך כלל לחלק בין בכור לשאר קדשים בסברא בלא ראיה ורק החילוק הוא כמו שכתבו התוס' במס' ערכין שם דזה שמונין משעה שנראה להרצאה זהו רק לענין בל תאחר היכא שעבר שנה אבל לפסול כדין עבר שנה מונין משעה שנולד דאל"כ לא משכחינן שעות פוסלות בקדשים וא"כ ניחא דברי רש"י דהתם לענין שנתו מונין משעה שנולד אבל לענין בל תאחר שוה הקדשים דבכור למנות משעה שראוי להרצאה א"ל אבל מ"מ זה חזינן דרש"י ז"ל יסבור דמונין משעה שנולד ולא כדברי היש מפרש וא"כ תשאר הקושיא לדוכתה מ"ט אמר קודם ר"ת אמנם נ"ל דהא בדברי רש"י יש ע"כ טעות סופר דהא המפרשים הקשו על רש"י דהא לא הוי רק שס"ג ימים וע"כ נ"ל דצ"ל דכי מטי יוה"כ לא הוי רק שנ"ד דס"ל לרש"י ז"ל אפכא כמו היש מפרש דאחרי השמונה ימים משהקדיש תתחיל השנה וא"כ הוה שנ"ד ביוה"כ כיון דשנה הוא מעל"ע משעה שנגמר הח' ימים ושפיר דברי רש"י שם במס' פסחים דחשבינן משעה שנראה להרצאה כמבואר ודוק

פרק ג הלכה ג עכו"ם כו' נדר שלמים ונתנם לישראל ע"מ שיתכפר בהן לישראל אוכלין אותן