כתר המלך חלק ב שד

ומיהו הך קשיא לרבינא דס"ל הכא בתר למד אזלינן ובסמוך אמרינן תיקו וי"ל לרבינא אפשיט ליה כן בעיא דלקמן מההיא דמנחות עכ"ל

ונ"ל דלפ"ד התוס' אלו יש ליישב קושית הטורי אבן במסכת חגיגה (דף ג) באבני שוהם וז"ל ומיהו אכתי י"ל לדעת התוס' דאע"ג דילפינן ראיה וחגיגה מהדדי בבנין אב ליתן כו' ה"מ דבר שכתב מהן בפירוש אבל הא דשומע ואינו מדבר או מדבר וא"ש לא נאמר פטורי דידהו גבי ראיה גופיה אלא אתאן לפטור ראיה מהקהל בג"ש הוי דבר הלמד בג"ש חוזר ומלמד בב"א. והיותר נ"ל דראיה וחגיגה למדין זה מזה בין להקל ובין להחמיר וכן כתבו התוס' במס' פסחים (דף פ) בשם הירושלמי דחגיגה אתקש לעולת ראיה ור"פ ס"ל התם בפ"ה דמס' זבחים דדבר הלמד בג"ש חוזר ומלמד בהיקש ואפילו מ"ד דלית ליה הא דר"פ י"ל דכולהו בחד זימנא גמיר א"נ י"ל הא דאין למידין למד מן הלמד בקדשים ה"מ בגוף הקדשים אבל לענין חיובי ופטורי שפיר למידין עכ"ל. והנה דבר שחידש דלענין חיובי ופטורי שפיר למידין, לא כן כתבו התוס' במס' מנחות (דף צג ע"ב) ד"ה יליף אלא ס"ל דגם זה מקרי למד מן הלמד ואין למידין עיי"ש

ולענ"ד נ"ל דבל"ז ניחא קושית הט"א דבין אם נאמר כמו שאמר תחלה דיליף מב"א או שנאמר כמו שאומר אח"כ בשם הירושלמי דילפינן מהיקש מ"מ ניחא דממנ"פ למאן קשיא לו אם למ"ד דבתר למד אזלינן הא לדידיה אפשיט הבעיא דדבר הלמד בג"ש חוזר ומלמד בהיקש שם בזבחים שמביא הט"א גופיה ד"ה הניחא ואם נאמר דילפינן בבנין אב מ"מ הא כתבו התוס' דלמ"ד בתר למד אזלינן אפשיט הבעיא וס"ל דלמידין בב"א כמו שבארנו ולמ"ד בתר מלמד אזלינן הא לא קשיא מידי דהא הקהל חולין הוא ולמידין שפיר על ראיה בכל גוונא. אלמא דחזינן מדברי התוס' הא מלתא דלרבינא שפיר אמרינן דדבר הלמד בג"ש חוזר ומלמד בב"א וא"כ א"ל דר"א בן שמוע ס"ל שפיר בהא כרבינא א"כ ס"ל שפיר דלמידין מהיקש זה רק על חדשים ועל ציבור ילפינן מבנין אב דמלח ושפיר ניחא דלהכי לא אמר הגמ' רק א"ב חדתי אבל ציבור תרווייהו ס"ל דבעי וא"כ א"ל על רבינו נמי אף דהוא פוסק לקמן בהל' תמורה כמ"ד דבחד מלמד אזלינן כמי שהוכחנו שם מ"מ א"ל דבזה ס"ל כרבינא דדבר הלמד בג"ש חוזר ומלמד בב"א וכמו דמצינו דדבר שנשאר בגמ' דידן בתיקו ובירושלמי אפשטא פוסק כהירושלמי לפשוט הבעיא ה"נ בזה פוסק כרבינא ולא תליא בזה דהוא פוסק דבחד מלמד אזלינן דע"ז יש לרבינו הוכחה אבל דברי רבינא לענין חוזר ומלמד בב"א ס"ל שפיר וא"כ נדע דמשל ציבור מבנין אב דמלח והיקשא למזבח על חדשים ותחלה ילפינן דמשל ציבור בנ"ש והדר ילפינן עצים בבנין אב ומה שכתב רבינו בה' י"ג דהמלח בעי משל ציבור כמו עצים לאו דמלח משל עצים ילפינן דהא בג"ש דברית עולם ילפינן ורק אומר לדמות זה ובאמת ילפינן עצים ממלח כמבואר

ועוד יש ליישב דברי רבינו פשוט כן דהנה דברי התוס' שבארנו דכתבו ושמא יש צד אחד נ"ל כן. דהנה לרבי דס"ל לעיל (דף כ ע"ב) דעצים הוה כקרבן וטעונין מלח הגשה וקמיצה וכתבו התוס' שם ד"ה עצים דהה"ד דבעי ימין וקידוש כלי וא"כ א"ל דעצים דומה טפי ללבונה דבעי קידוש כלי וימין כלבונה ומלח והגשה אבל מלח לא בעי זה וא"כ א"ל דדמיא ללבונה דאינה באה משל ציבור ולהכי מצריך ההיקש וראבר"ש ס"ל כרבי ולא מצי למילף ממלח אבל אנן וכן ר"א בן שמוע ס"ל כרבנן דפליגי על רבי ונוכל למילף ממלח דדמי ליה ולא צריך ההיקש דמזבח ואתי על חדשות דעצי סתירה פסולין כמו שפוסק רבינו ודוק

הלכה ג' המקדיש יין או עצים פסולין למזבח הרי הדבר ספק אי דמי לבע"מ עכ"ל. וכתב המשל"מ וראיתי להתוס' בפ' כל הקרבנות (דף פה) שכתבו דבעיא דעצים הוא אליבא דרבי דאמר בפ' הקומץ דעצים קרבן גמור הוא כו' ולפ"ד דלא קיי"ל לדידן כרבי אין כאן מקום לספק בעצים אם לוקין עליהן משום בע"מ אך רבינו דפוסק כרבנן פליגו עליה דרבי והביא כא עצים נראה דס"ל דבעיא דפליגו עליה דרבי והביא כאן בעיא דעצים נראה דס"ל דבעיא דרבא הוא אף לרבנן דדוחק הוא לומר דבעיא דרבא דלא כהילכתא ומה גם שמדברי התוס' ד' כ' שם נראה דאף לרבנן עצים הוי קרבן כו' עכ"ל

והנה כן כתב נמי הברכת הזבח דרבינו דפוסק כרבנן והביא הבעיא ס"ל דלא כדברי התוס'. והנה הצאן קדשים כתב שם על הבה"ז וז"ל וא"י מנין הוא לו דרבינו פוסק דלא כרבי ואי משום דכתב בפ"ה מה' א"מ דעצים א"צ מלח ולרבי עצים צריכין מלת משום הא לא איריא דהא מסיק התם ודבר זה קבלה וכתב הכ"מ הא דכתב רבינו קבלה משום דאלולי הקבלה לא היינו ממעטים עצים ומלח משום דאקרי קרבן לפ"ז אפשר דס"ל כר' דעצים קרבן גמור ולענין מלח קבלה עכ"ל. ודבריו תמוהין היאך נוכל לומר דרבינו יסבור כרבי הא התם אמרינן לדברי רבי עצים צריך קמיצה כדאיתא במס' מנחות ודף כ) ובמעילה (דף יט) אר"פ לדברי רבי עצים צריך עצים והתוס' כתבו שם דלרבי הה"ד דבעי ימין וקדוש כלי ורבינו לקמן בהל' מעה"ק פ' ט"ז הל' י"ג כתב הרי עלי עצים מביא שני גזירים ולא פירש דבעי קמיצה ועצים וקדוש כלי כמו שביאר בה' י"ר לגבי שמן בקומצו אלא כתב סתם ש"מ כרבנן ס"ל דלא בעי קמיצה לעצים ולא קדוש כלי ועוד מדמסיק שם ואם רצה להביא דמי העצים יביא וכתב הכ"מ בשם הר"י קורקוס נראה שכתב כן ממ"ש בפ' הנהנה (דף יט) א"ב עצים פירוש דלרבי עצים הם כשאר קרבן מזבח ואין להם פדיון ולרבנן הם כקדשי בדה"ב ויש להם פדיון ומביא דמים במקומן כו' ומניה למנדב עצים ג"כ שיכול ליתן דמיהם כו' עכ"ל נמצא דמוכח הוא דרבינו ס"ל ע"כ דלא כרבי דפוסק דמביא דמי העצים כרבנן ולא כרבי כמבואר ועיין משל"מ ודוק

הלכה ח בב"א וכל הנסכים שנטמאו עושה להם מערכה בפ"ע ושורפן במזרח עכ"ל. והנה הלח"מ ביאר בזה דרבינו ס"ל לחלק על רש"י ז"ל שמפרש בפ"ע בעזרה ורבינו סובר במזבח והלישנא דמערכה דייק כדברי רבינו במזבח עיי"ש ומ"מ קשה קלח מנ"ל אכתי ללמוד ע"ו דבפ"ע הוא במזבח הא ילפינן מקרא דבקדש באש תשרף שם בגמ' דזבחים (דף צב) ומזה הקרא ילפינן נמי על כל הנשרפין שיהא בבית הדשן והוא בעזרה אבל מנ"ל מקרא זה דהוא במזבח ונהי דשורפין בפ"ע מפני שהוא משקה כמו שפירש רש"י שם אבל מנ"ל דהוה במזבח וצ"ע

הלכה ט ואלו הן היינות הפסולין בו' המתין כו' אבל יין כו' וכן יין צמוקין כל אלו לא יביא ואם הביא כשר עכ"ל. וכתב הלח"מ קשה לי אמאי לא הזכיר שם בה' ע' ואלו יינות הפסולין מ"ש בפ' המוכר פירות (דף צו) יין כושי בורק של מרתף של צמוקין הליסטין, לא יביא ואם הביא כשר ולא הזכיר מכל אלו אלא הליסטין לחוד ושתק מכל השאר גם שם קוסס מגולה ושל שמרים ושל ריחו פסול אם הביא ולא הזכיר מכל אלו אלא מגולה עכ"ל. ולענ"ד לא קשה על רבינו כלל ונבאר הכל מיין צמוקין ודאי ל"ק דהא מביא הכא ותמוה דברי הלח"מ שהקשה מזה ומכושי ובורק גם כן ניחא דהנה איתא לקמן בב"ב בעיא מניה ר"כ מרבא חמר חווריין מהו א"ל אל תרא יין כי יתאדם כו' ופירש רש"י חמר חווריין מהו לנסכים כו' נראה בעיני דהיינו יין בורק דתניא לעיל לא יביא ואם הביא כשר וברייתא לא שמיע ליה עכ"ל. והתוס' שם מפרשים דהוא נמי ס"ל להברייתא אלא דחווריין גרוע מבורק דחווריין לבן ביותר מדאי אבל בורק אינה אלא מבהיק ומחלבן קצת ודומה קצת ולהכי אם הביא כשר עכ"ל

ונ"ל דרבינו ס"ל כרש"י מ"ל דלא שמיע ליה הברייתא אלמא דאמר דבורק להכי לא יביא משום אל תרא יין כי יתאדם ופירש שם רש"י אלמא יין אדום קודם לנסכים דשכר כתיב כו' ובמס' מנחות (דף פו ע"א) אמרינן אלא אמר רבא ה"ט דרבי