כתר המלך חלק ב שב

ובבאורי הגר"א ז"ל אבל כיון דרבינו יליף מלכל נדר וקרא דבית ה' קאי על נדר של מחובר לא מרבינן רק דבר הנדור ונדוב בין בתלוש ובין במחובר אבל בכורים דלא הוה דבר הנדור אינו מרבה מקרא זה ולהכי השמיט והירושלמי ס"ל כמ"ד דמרבינן מבית ה' כמבואר ודוק

פרק ה הלכה א שאור ודבש אסורין לגבי המזבח וא ואסורין בכל שהן שנאמר כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו כו'. וכתב הכ"מ ודע דבפ' כל המנחות (דף נח ע"א) אמרינן ת"ר שאור בל תקטירו אין לי אלא כולו מקצתו מנין ת"ל כי כל מאי קאמר אמר אביי ה"ק שאור בל תקטירו ואין לי אלא זית חצי זית מנין ת"ל כל רבא אמר ה"ק שאור בל תקטירו אין לי אלא קומץ חצי קומץ מנין ת"ל כל במאי קמיפלגי אביי סבר יש קומץ פחות משני זיתים ורבא סבר אין קומץ פחות משני זיתים ואין הקטרה פחותה מכזית ומשמע דרבא דפליג על אביי וס"ל דרשא דכל לחצי קומן סבר דלא מחייב על שאור ודבש בפחות מכזית כשאר איסורין כו' וא"כ יש לתמוה על רבינו למה פסק כאביי ולא כרבא ועוד שכתב לקמן בסמוך ואין הקטרה פחות מכזית והיינו כרבא וזה סותר למ"ש כאן. ואפשר שרבינו מפרש דרבא לא פליג על אביי דדריש מכל לרבויי חצי זית דשאור ודבש אלא שמוסיף לדרוש נמי לחצי קומץ דתרווייהו משתמע עכ"ל. ועיין עוד בלח"מ מה שתמה ע"ז ול"נ להקשות עוד מהסוגיא דפסחים (דף מג ע"ב) דאמר שם וזעירי אמר אף שאור בל תקטירו כמאן כר"א דדריש כל א"ה אפילו חמץ בפסח נמי אה"נ ולאפוקי מדאביי דאמר יש הקטרה לפחות מכזית קמ"ל דהקטרה לאו לפחות מכזית עכ"ל הגמרא ופירש רש"י ז"ל לאפוקי מדאביי דאמר במנחות יש הקטרה בפחות מכזית וחייב בהקטרת שאור כל דהו ולא בעי צירוף כו' קמ"ל דאין הקטרה ואי איכא צירוף אין ואי לא לא ע"כ ואי כדברי הכ"מ דאמר דלא פליג רבא על אביי והוא נמי ס"ל דחייב על כל שהו א"כ אמאי קאמר דלא כאביי הא הוי גם דלא כרבא ודלא כחד דכ"ע סברי דסגי בכל שהו ולא בעי אומר צירוף ואמאי אומר לאפוקי מדאביי ועיין תוס' שם ד"ה כמאן ובמהרש"א ובצל"ח שם. ובל"ז דברי הכ"מ דחוק מה שאומר שרבא מוסיף על אביי לדרוש נמי לחצי קומץ ל"ל לדרשא הכי פשיטא כיון דאביי מחייב חצי שיעור דאינו מצריך קומץ שלם

והנה ראיתי להבה"ז שכתב כאן במנחות ונראה דה"פ של הרמב"ם שנתערבו באחרים בדבר אחר בכל שהו ומ"מ הקטרה הוא כשיעור כזית והה"ד בשנקטרין בפ"ע בעינן כזית כו' עכ"ל. וגם דבריו דחוקים הלא רבינו אומר בסתם ואסורין בכל שהן הן על עצמן הם ומנ"ל דקאי על נתערבו ואף כי דינו של הבה"ז אמת כמו שנבאר אבל הלשון של רבינו לא משמע כן. וע"כ נראה התירוץ היותר נכון דברי הלח"מ לקמן בפי"ג מהל' מעה"ק ה' י"ד דאסורין דקאמר רבינו לאו לענין מלקות אלא לענין איסור כמו כל חצי שיעור דקיי"ל דאסור מה"ת כר' יוחנן אע"ג דאינו לוקה ע"ז עיי"ש. אך צריך לומר לדברי הלחם משנה הא דקאמר רבינו שנאמר כי כל שאור וכל דבש לא קאי על זה דאסורין בכל שהן דלא מרבי מקרא זה רק קאי על עיקר האיסור שאומר רבינו בתחלה שאור ודבש אסורין לגבי המזבח. אך קשה לי עד"ז לכאורה ממה שאמר רבינו לקמן בהל' ב' ואם נפל ממנה כל שהו בקטורת נפסלה ואם הקטיר ממנה בהיכל לוקה ומשמע מאלו דנפל כ"ש דלוקה דגם מלקות איכא בכל שהוא אך מזה לא קשה דהא ודאי רבינו סובר כדברי זעירי דבשאור בל תקטירו היתר מצטרף לאיסור ואי איכא פחות מכזית שאור וההיתר מצטרפי לענין מלקות נמי ולהכי אמר רבינו שנפל ממנו כל שהו בקטורת כו' ואם הקטיר לוקה ומסיים ואין הקטרה פחות מכזית ההיתר היינו עם האיסור ביחד כזית מחייב כמו שכתב נמי לבאר כן הברה"ז שהבאתי דרבינו ס"ל דאם נתערבו באחרים בכל שהו והקטרה ביחד הוה כזית חייב דמצטרפי לפי שמצטרף ההיתר לאיסור כזעירי בפסחים שם נמצא דלרבינו כן אי הקריב כל שהו בעצמו בלא צירוף אסור מה"ת אבל אינו לוקה ואי הקריב כזית מהם בפ"ע או לצרף עם ההיתר אם היה כזית ביחד לוקה ועיין תוס' שם ד"ה כל ובטור וש"ע וסי' תמד) דהלכה כר"א לגבי חמץ נמי דדרשינן כל ודוק

הלכה ו והמקטיר אברי בהמה טמאה ע"ג המזבח לוקה אע"פ שאסור הקרבתם מכלל עשה כו' כשם שלוקה על אכילת הטמאה הבא מכלל עשה כך לוקה על הקרבתה עכ"ל. וכתב הראב"ד ז"ל וכי עדיפא מבע"מ אלא שאינו עולה כן מגמ' דזבחים פ' כה"פ עכ"ל. והכ"מ כתב דרבינו ס"ל דכיון דאיכא לאו הבא מכלל עשה ואזי עם ק"ו מזהירין מה"ד והכא איכא ק"ו מבע"מ עם לאו הבא מכלל עשה טהורה אין טמאה לא ולוקה להכי ומפרש דהא דקאמר בגמ' באברי בהמה טמאה כ"ע לא פליגי דהיינו לא כפירוש רש"י אלא דלוקה וכתב הלח"מ דהסוגיא של פ' כה"פ רחוק מפירוש הכ"מ דמפרש דכ"ע אית להו דלקי ואין זה דרך הגמ' לומר דכ"ע לפ"ס והוי המלקות מחמת דבר אחר אשר לא נזכר רמז כלל בסוגיא דהיינו הק"ו מבע"מ כו'

ונ"ל לענ"ד לומר דנוכל לומר בזה כפירוש רש"י דזה דאומר כ"ע ל"פ היינו דלא לקי דזה ניחא יותר ומ"מ דברי רבינו ניחא שפיר כן דהנה במס' מנחות (דף ה ע"ב) איתא ת"ר כשהוא אומר מן הבקר למטה להוציא את הטרפה והלא דין הוא ומה בע"מ שמותר להדיוט אסורה לגבוה טרפה שהיא אסורה להדיוט א"ד שאסורה לגבוה כו' ומסיק הגמ' אלא פריך הכי מה להצד השוה שכן מומן ניכר תאמר בטרפה שאין מומו ניכר ומש"ה הוא איצטריך קרא וכתבו רש"י ותוס' וא"ל מחוסר זמן מוקצה ונעבד דכל הני יש להו קול יותר מטרפה בבני מעים שאינו ניכר כלל כו' וא"כ לפ"ז דכל עיקר דהגמ' מדחה דלא נוכל למילף מק"ו מבע"מ הוא משום דבע"מ ניכר וא"כ בהמה טמאה שניכר חסרונה שפיר מצי למילף מק"ו מבע"מ דכיון דהיא אסורה להדיוט ח"ד שאסורה לגבוה כמו דרוצה למילף על טרפה וא"כ כיון דאיכא למילף ק"ו מבע"מ ואיכא לאו הבא מכלל עשה ע"ז לקי ודאי כמו שסובר רבינו לעיל בריש ה' י"א שבארנו שם ומ"מ הסוגיא דזבחים ניחא שפיר. דהנה התוס' כתבו שם במס' מנחות (דף ו) וא"ח ולימא גיד הנשה במחובר יוכיח דאין מצותו בכך ושרי כדאמר בפ' ג"ה (דף צ) כו' וי"ל כיון דאין לו היתר אלא ע"י חיבור לא שייך למעבד מניה יוכיח עכ"ל. ויש לומר לדעת רבינו דלא ס"ל תירוץ התוס' אלא יסבור כן דהתם במס' חולין (דף ל) איכא פלוגתא א דר' יוחנן אמר אחד קדשים הנאכלין ושאינן נאכלין גיד הנשה נוהג בהן וחד מ"ד דשאינן נאכלין אין גיד הנשה נוהג אר"פ ולא פליגי כאן להלקותו כאן להעלותו דלהעלותו למזבח אינו נוהג איסור גיד ורנב"י אמר דלהעלותו פליגי ור' יוחנן דס"ל דאיסור נוהג בגה"נ אפילו להעלותו ואפילו במחובר וא"כ א"ל דהאי סוגיא דמנחות ס"ל כמ"ד דאפילו במחובר נמי אסור ולהכי לא דחי לומר גיד הנשה יוכיח אבל למ"ד דמותר במחובר איכא למדחי מגיה"נ ואמרינן מזה יוכיח אף דהותר במחובר דוקא לא כסברת התוס' וא"כ ניחא דא"ל דהסוגיא דזבחים שם דאמרינן דלר' יוחנן אינו לוקה הוא לרב פפא דאמר דלהעלותו שרי במחובר וא"כ ליתא הק"ו מבע"מ דא"ל גיד הנשה במחובר יוכיח דאסור להדיוט ושרי לגבוה וא"כ ליתא הק"ו על טמאה אף דמומו ניכר ולהכי אומר דאינו לוקה אבל רבינו דפוסק לקמן בפ"ו מה' מעה"ק ה' ד' דאפילו במחובר אסור גיד הנשה דכתב ואח"כ מעלה ומסיר גיד הנשה ועיין לח"מ שם וא"כ א"ל לדידיה דאיכא שפיר הק"ו מבע"מ דגיד הנשה אסור אפילו במחובר כרנב"י אליבא דר' יוחנן ולהכי שפיר פוסק דלוקה דאיכא ק"ו מבע"מ כמבואר

והנה לפ"ז צריך לבאר הא דאיתא בברייתא במס' תמורה (דף כח ע"א) ת"ר מן הבהמה להוציא הרובע ונרבע והלא דין הוא ומה בע"מ שלא נעבדה בה עבירה פסול לגבי