כתר המלך חלק ב ש

פרט לנדור כו' ולפ"ד רבינו ניחא פשוט דמיירי בעוף אי נתן לה וקדמה והקדישה את העוף דבעופות חל אע"פ שהן מוקדשין. וכן יש ליישב קושית התוס' במס' זבחים (דף פד ע"ב) ד"ה ומוצא אני כו' דדחיק הרבה שם למצוא על אתנן ומחיר האיך הם לאחר שהקדישה וע"פ דברי רבינו ניחא דמיירי בעופות לאחר שהקדישה דגם בזה אי עלו לא ירדו כמבואר לקמן בפ"ג מה' פסוהמ"ק עיי"ש

אך הא קשיא על דברי רבינו מהא דאמרינן במס' זבחים (דף קיד ע"א) אתנן ומחיר בולדות קדשים וקסבר ולדות קדשים בהוייתן הם קדושים ולפ"ד רבינו דעל עופות חל אתנן ומחיר אע"פ שהן מוקדשין לא צריך לאוקמי בולדות קדשים וכמו שאומר במוקצה ונעבד דהא מני ריה"ג היא ובקדשים קלים ה"נ לוקמי בעופות מיירי אתנן ומחיר דחל אף על מוקדשין ולא מצי למעט מפתח אוהל מועד. וכן יש להקשות מהא דאיתא במס' פסחים (דף ל ע"א) נתן לה עופות דחולין אתנן תל עלייהו אלמא דשם איתא מפורש דדוקא על חולין חל אתנן אף בעופות ולא על מוקדשין

ונ"ל ליישב הכל כן דהנה נ"ל דדברי רבינו מוכרחים עופות חל אע"פ שהן מוקדשין דהנה קשה טובא בהאי קו"ח שם שאמר ומה מוקדשין שהמום פוסל בהן אין אתנן חל עלייהו עופות שאין המום פוסל בהן א"ד שאין אתנן ומחיר חל עלייהו והא אכתי יש למפרך ע"ז לפי מאי שכתב רבינו לעיל בהל' ה' אבל המוקצה אם הוא שלו והוקצה קודם שיקדש נפסל כו' או שהוקצה שלו אחר שהקדישו מותר לפי שאין אדם מקצה דבר שאינו שלו ובהל' ו' כתב הנעבד בין שעבד שלו בין של חבירו בין לפני הקדש ובין לאחר הקדש ה"ז אסור. והנה בדברי רבינו הכא מחולקים הכ"מ והלח"מ הכ"מ ס"ל דדעת רבינו דס"ל דנעבד אסור אפילו בלא מעשה ומוקצה אפילו ע"י מעשה אינו נאסר אחר שהקדיש דמוקצה אפילו לא של הקדש אינו אסור לדעת רבינו עד שיעשה בה מעשה כמבואר בה' ד' וא"כ מה שכתב רבינו דאם הוא אחרי שהקדיש אינו אוסר הוא אפילו ע"י מעשה ועל נעבד הא בארנו לעיל בשם הירושלמי פ"ז דכלאים דנאסר אף בשל אחרים בלא מעשה ודעת הלח"מ הוא כן דנעבד בשל הקדש או בשל אחרים אינו נאסר כ"א ע"י מעשה ומוקצה אף ע"י מעשה אינו נאסר כסברת הכ"מ בזה. ועתה נבאר לדעת הכ"מ איכא לאקשויי כן מה לקדשים שכן אין מוקצה נאסר בהו אף ע"י מעשה תאמר בעופות דחולין שכן מוקצה ע"י מעשה נאסר בהו כמו שמבואר בהדיא במס' זבחים ודף פה) ובמסכת בכורות (דף מב) אבל המוקצה והנעבד מטמא בגדים בבית הבליעה וכן פוסק רבינו לקמן בפ"ז מהלכות פסוהמ"ק הל' ר' דבמוקצה ונעבד בעוף הוי מליקתו נבילה דאינו ראוי ולדעת הלח"מ אפילו איכא לאקשויי מנעבד ג"כ דמה למוקדשין שכן נעבד אינו נאסר רק ע"י מעשה תאמר בעופות דחולין שכן נעבד נאסר אף שלא ע"י מעשה ומוקצה ע"י מעשה ולהכי גם אתנן ומחיר נמי אסור אבל במוקדשין שמוקצה מותר בה אפילו ע"י מעשה ולדעת הלח"מ אפילו נעבד אינו נאסר כ"א ע"י מעשה ולהכי אתנן ומחיר אינו אסור בה אע"כ צ"ל כסברת הלח"מ דקאי הלימוד במשנה הכל על עופות מוקדשין ואומר ק"ו מבהמת הקדש שכן מום פוסל בה עופות מוקדשין שאין מום פוסל, בהן וכן מוקצה ונעבד ודאי שוה לבהמה ואומר ע"ז גזה"כ מקרא דלכל נדר לרבות אף עופות מוקדשין דחל אתנן ומחיר עלייהו דעל עופות חולין לא צריך קרא לרבויי דעל חולין ליתא ק"ו למעט דהא איכא למפרך כמו שבארנו וכ"ז הוא לדידן דלא ס"ל כריה"ג דאמר קדשים קלים ממון בעלים בכ"ד כמו שנבאר לקמן בה' נזקי ממון בהוכחות גמורות וא"כ הוה הק"ו מופרך ממוקדשין ע"י מוקצה ונעבד וצ"ל דאתי הקרא על עופות מוקדשין אבל לריה"ג דאמר קדשים קלים ממון בעלים הן וא"כ ס"ל דמוקצה ונעבד נאסר בהו כמו דאיתא בגמ' דזבחים (דף קיד) א"כ ליכא למפרך הק"ו דא"ל מה למוקדשין היינו קדשים קנים דמום פוסל בהו וגם מוקצה ונעבד פוסל בהו ואעפ"כ אתנן ומחיר אינו חל עלייהו כמו שאומר הכא בהדיא דלא נצרכא המיעוט בקדשים אלא לריה"ג דאמר קדשים קלים ממון בטלים עופות שאין המום פוסל א"ד שאין אתנן ומחיר פוסל בהו אף של חולין וצריך קרא דלכל נדר לרבות עופות חולין אבל לשל מוקדשין לא נדע דהקרא איצטריך לשל חולין דלא נילף מק"ו למעט וא"כ ניחא התם במס' זבחים (דף קיד) דמוקמי לה זה כריה"ג דאמר מוקצה ונעבד ה"מ ריה"ג דאמר קדשים קלים ממון בעלים הם וא"כ לריה"ג לא מוקמינן אתנן ומחיר בעופות קדשים דלדידיה לא נדע דחל על עופות מוקדשין ולהכי מוקי לה בוולדות קדשים כמבואר

ועתה ניחא נמי התם קושית התוס' שהקשו וא"ת ולוקמי נמי הכא כמ"ד דבמעי אמן הם קדושין וכגון שהקדיש בהמה מעוברת ושייר העובר וכר"י דאמר במס' תמורה ודף כה ע"א) דאם שיירו משוייר כו'. ולפ"ז ניחא דהתם אמר לימא כתנאי כו' מאי לאו דריה"ג ס"ל אם שיירו אינו משוייר ואמר שם א"ל כו' וא"ל דר"י דחי הכי אבל אנן ס"ל לפי האמת דריה"ג ס"ל דאם שיירו אינו משוייר וכיון דהאי משנה מוקמי לה כריה"ג להכי לא מוקי לה רק בולדות קדשים ולא שהקדיש בהמה מעוברת ושיירי דריה"ג ס"ל דשיירו אינו משוייר. ועפ"ז יש ליישב קושית הלח"מ בפ"ד מהל' תמורה ה' ג' דמקשה על רבינו דפוסק דבמעי אמן הם קדושין ואעפ"כ אמר מקרא דלפני ה' ותקשה לדידיה קושית הגמ' בזבחים (דף קיד) ולפ"ז ניחא דידן מוקמינן לה בהפריש מעוברת כו' דהא אנן קיי"ל דשיירו משוייר כמו שפוסק רבינו בפ"ד מהל' פסוהמ"ק ה' ז' וא"כ ניחא כמו שכתבו התוס'

ועתה ניחא נמי הא דפסחים אמר נתן לה עופות בחולין דהא התם אמר אביי הוה מוקמינן לה כריה"ג דבקדשים קלים וא"כ אינו חל אתנן רק על עופות דחולין אבל לדידן יש גזה"כ דחל אף על הקדש כמבואר: אמנם קשה לי ע"ז מהסוגיא דשם דאמר ויהא מוקדשין אתנן ומחיר חל עליהן מק"ו ומה עופות שאין המום פוסל בהן אתנן ומחיר פוסל בהן מוקדשין שהמום פוסל בהן א"ד א"ק לכל נדר להוציא את הנדור טעמא דממעטינהו קרא הא אי לאו קרא ה"א אתנן ומחיר חל עלייהו היכא דיהיב לה מוקדשין והא לאו ממונא הוא ובשיטה מקובצת גריס שם והא אין אדם אוסר דבר שאינו שלו ומשני בממנה על פסחו ורבי הוא כו' והנה לפ"ד רבינו כמו שכתב הלח"מ קאי כל הריבוי על עופות היכא שהן מוקדשין וא"כ אח"כ שמקשה הגמ' מק"ו דוהיה מוקדשין חל נמי הוא הק"ו מעופות מוקדשין אשר אסור מגזה"כ וא"כ מאי מקשה והא לאו ממונא והא חזינן דבעופות היא גזה"כ אף דלאו ממונא מ"מ חל וא"כ נמי נילף ע"ז בכל מוקדשין מק"ו דתחול אתנן כמו דחל על עופות מוקדשין מגזה"כ ה"ל הק"ו יועיל דיחול אף דלאו ממונא הוא ומאי מקשה וכיון דמוקי לה בממנה על פסחו אלמא דלא מיירי לריה"ג דלדידיה לא צריך לאוקמי בממנה ע"פ כמבואר בפסחים (דף צ) וא"כ אף על עופות מוקדשין חל אתנן ומחיר לדידן וצ"ע. ועוד בל"ז תקשה כיון דמחד קרא דלכל נדר מרבינן וממעטינן בהמת הקדש ומרבינן עופות דמוקדשין וע"כ צ"ל דממלת נדר ממעטינן דבר הנדור ומן מלת לכל מרבינן עופות וכיון דלא כתיב מסוים בקרא במאי דמוקי לה טפי עדיף לומר אפכא דדרשינן לרבות בהמת הקדש וממעטינן עוף דהא בבהמה יש סברא טפי דמום פוסל ברי משא"כ בעוף ומנ"ל להמשנה לומר לנו דמוקמינן הריבוי בעוף והמיעוט בבהמה כיון דגם מצד הסברא הוה שרינן בעוף הקדש כמו שכ' הלח"מ גופיה ורק לרוחא דמלתא נקיט הק"ו ואתי הקרא למעט דלא נלמוד עוף מבהמה אבל אי הוה בחולין ניחא שפיר דנדר ממעט מוקדשין ולכל מרבי עופות חולין

ונ"ל ליישב כן דבשלמא אי מרבינן בעוף שפיר נצרך קרא למעט בהמה דלא נלמוד ק"ו מעוף שאין המום פוסל בה מ"מ בהקדש חל אתנן ק"ו לבהמה של הקדש אבל א"נ דהקרא דמרבי אתי על בהמה תקשה ל"ל קרא למעט בעוף מה"ת נרבה