כתר המלך חלק ב רצט

כרבא עכ"ל. והנה שם בסוגיא אמרתי דבר נכון שם בגמ' (דף נו ע"ב) דאיתא שם תני תנא קמיה דרב איזהו אתנן שנכנס לדיר להתעשר כל שנתנה לה וחזר ולקחה ממנה והא איפסל לה בלקוח אשתמיט הא דארשב"י לקח עשרה עוברין במעי אמן כולם נכנסין לדיר ותעשרה איהי בזונה כותית ולוקמי בזונה ישראלית ותעשרה איהי קמ"ל דזונה ישראלית לא הוי אתנן כדאביי דאמר אביי זונה כותית אתננה אסור כו'. וכתבו התוס' ד"ה כאביי ולרבא דאמר בפ"ב דתמורה (דף כט) דאחת זונה ישראלית נמי היה אתנן תקשה הברייתא וי"ל דלא מתנייהו ביה ר"ח ור"א ועי"ל דשפיר הוה מצי לומר דתעשרי איהו אלא אשמועינן לוקח במעי אמן כר"י ומיהו חידוש זה נמי אשמועינן כשתעשרה איהי כשנתן לה במעי אמן ולא מיפטר משום לוקח שנתן לה במתנה עכ"ל. ותירוץ התוס' דוחק הוא. ונ"ל לישב כן דבאמת גם לרבא יכול לתרץ שפיר הא דלא קאמר ותעשרה איהי ורק כיון דהתם תני קמיה דרב ורב ס"ל שם במס' תמורה (דף כט ע"ב) כאביי דאמר שם האי תועבה עביד ליה כאביי דאמר שם זונה כותית כו' אבל רבא יתרץ הברייתא לרב לשיטתו באופן אחר הא דלא קאמר ותעשרה איהי דהנה לכאורה קשה טובא למה קאמר האי תנא כגון שנתן לה וחזר ולקחה הימנו ל"ל לומר שחזר הוא ולקח הנותן גופיה לימא שמכרה או נתנה האתנן לאחר בעודה מעוברת או מחוסר זמן ואז חייב אצל זה במעשר. אמנם י"ל כן דהנה בח"מ (סי' רט) קיי"ל דהמוכר או נתן פרה מעוברת הוה העובר דבר שלא בא לעולם ולא קנה אא"כ מכר פרה לעוברה. אך קיי"ל שם דאם תפסו העובר קנה וכתבו שם הסמ"ע והש"ך ז"ל דלא מטעם ספק מהני תפיסה רק מן הדין מטעם דמחל לו והנה כ"ז הוא לדידן אבל רב ס"ל בהדיא במס' יבמות (דף צג עב) דאדם מקנה דבר שלא בא לעולם רב כר"ח ועי"ש בתוס' וא"כ לדידיה שפיר קנתה העובר כן ועתה יבואר הא הכא מיירי שנתן לה האתנן העובר זהו אתננה ואשמועינן רב לשיטתו רבותא דקנתה העובר אף שלא בא לעולם דאדם מקנה דבר שלא בא לעולם וא"כ אי הוה אמינא דחזרה היא ונתנה האתנן לאחר ה"א דזהו מטעם תפיסה כיון דהוא הנותן לא מחה בה ליתן לאתר הוה מחילה ואמרינן דקנתה מתחלה בשעת ביאה והוי אתנן אף שלא תפסה העובר דאדם קונה דבר שלא בא לעולם כמו דס"ל לרב ולכן לא קאמר ותעשרה איהי דהוא עיקר הרבותא דאדם מקנה דבר שלא בא לעולם אף בלא תפיסה ולא מ"ל דתעשרה איהי דא"כ ה"א דקנתה משום דתפסה אחר כך אחר שיולד העובר נגלה למפרע הקנין ולהכי קאמר דהוא גופיה חזר ולקחה הימנה והוא מעשר לאשמועינן דאדם מקנה דבר שלא בא לעולם ואף דיכול לאשמועינן האי דינא בדבר שבא לעולם כגון אי נתן לה מחוסר זמן מ"מ נקיט לה כפי שמוקי בעובר כדי לידע מזה הדין דמקנה דבר שלא בא לעולם כמבואר ודוק

הלכה יב קדמה והקדשתו קודם שיבוא עליה ואח"כ בא עליה ה"ז ספק אם הוא אתנן הואיל ובא כו' לפיכך לא יקרב ואם קרב הורצה עכ"ל. והנה נ"ל לבאר בזה אחרי דהוה ספק אם כשר הוא משום דבגמ' נשאר בתיקו וא"כ אם הקרבנות היו שחייב להביא אחר כמו אם היה קרבן חטאת או אשה או עולת חובה היאך הוא הדין ונ"ל כן דהנה אם הוא מחייבי חטאות ואשמות של בהמה או של עוף שלא ממחוסרי כפרה אינו מביא אחר מספק כמו דכתב רבינו לקמן בפי"א מהל' שגגות הל' ב' דיראה לי דכל חטאות וקרבן דמחייבין על ספק אינן מביאין דילמא הוי חוב"ע ורק לחטאת העוף הבא על הספק התירו כדי לאכל בקדשים וכן כתב בפ"ז מהל' פסוהמ"ק ה' ו' חטאת העוף כו' כגון ספק זבה או ספק יולדת וכתבו הכ"מ והלח"מ דרק בהני דהוה מחו"כ למשרי בקדשים אבל בשארי כל ספיקות אינו מביא וה"נ אם נתן לה בהמה והקדישה לחטאת ואשם או עוף והקדישו למטמא מקדש אז אינו מביא אחרת ואם הקדישה לעולת ראיה או בשלמי חגיגה למי שמחויב בזה יוכל היות כי יש תקנה להביא אחרת על תנאי שלמים או עולה דא"ל יהא נדבה ועיין תוס' במס' חגיגה (דף ע"א) ולקמן נבאר ורק אם הקדישה לחטאת יולדת או זיבה דקיי"ל ע"ז מביאה אחרת מספק גם כאן צריכה להביא אחרת מספק דילמא קרבן זה פסול הוא ואסורה א"כ לאכול בקדשים עד שתביא אחרת מספק ורבינו לא ביאר בזה כלום דהוא סמיך כבכל דיני ספיקות שביאר בספרו וסתם לומר דנרצה בדיעבד אבל הוי כשאר ספיקות שבארנו ועיין לקמן ה' מח"כ ודוק

הלכה יד אינו אסור משום אתנן כו' לפיכך א"ח אלא ע"ד הראוי ליקרב ע"ג המזבח כגון כו' ויין ושמן וסולת כו' ושם בה' ט"ו נתן לה חטים כו'. והנה בירושלמי פ"א דבכורים איתא מכר לו פירות חזר ולקחן הימנו נשמעינא מן הדא נתן לה קדשים הרי אלו מותרים יינות שמנים וסלתות וכ"ד שכיוצא בו קרב לגבי מזבח אסור אין בכלל אלא פרכילי ענבים ועטרות של שבלים מה אנן קיימין כשהיו הגפנים משלה ומכרה לו פרותיהן וחזר ונתנם לה באתננה מפני שהוא אתנן הא לא היה אתנן מביא הדא אמרה חזר ולקחן הימנה מביא ופירש הפ"מ אין בכלל כלומר אין לנו לרבות בכלל שאמר וכ"ד שכיוצא בו קרב אלא אלו פרכילי ענבים כו' שהבכורים באין מהן וכיוצא בו שהרי הקרב ע"ג המזבח כבר נשנו וא"כ האי וכל דבר לרבות בכורים הוא דאתי שאף הן באין לבית ואסור להביא מאתנן והשתא מה אנן קיימין להא והכ"ד כו' וטעמא מפני שהיה אתנן לא יביא לבכורים עכ"ל. וכן מפרש לה הרא"פ מפרש הירושלמי אלמא דס"ל להירושלמי דאם נתן לה אתנן אינו ראוי לבכורים מפני שמניחן ע"ג המזבח

והנה רבינו כתב לעיל בפ"ב מה' בכורים הי"ד דאם נתן או כר וחזר ולקח מביא בכורים וכתב הכ"מ דלמידין זה מן הירושלמי ותקשה א"כ אמאי לא הביא רבינו לא הכא ולא לעיל בה' בכורים דאם נתן לה אתנן היינו הגפנים שלה ומכרה לו פירותיהן וחזר ונתנם לה דאינו מביא מזה בכורים כדברי הירושלמי וצריך לומר ע"כ דרבינו ס"ל דגמ' דידן פליג על הירושלמי דודאי האי ברייתא דאיתא במס' ע"ז (דף מו ע"ב) בית ד' פרט לפרה וחכ"א לרבות את הריקועין ואומר שם נתן לה זהב ריב"י אומר אין עושין ריקועין אפילו אחורי בהכ"פ ורבינו יליף לה הכא מקרא דלכל נדר משמע דאינו מרבה רק היכא דנשאר במזבח או בעזרה היינו אחורי בית הכפורת אבל בכורים דמביא רק לעזרה ונאכל אחרי כן לכהנים אין לנו לרבות מזה הקרא דנאמר בזה ועיין לקמן ה' י"ח מה שנבאר עוד

הלכה טו נתן לה כו' אבל אם נתן לה עופות אע"פ שהן מוקדשין אתנן חל עליהם ואסורים ובדברי קבלה הוא ד"ז עכ"ל. וכתב הראב"ד ז"ל לא כן אנו מקובלין שהעופות אם מקודשין הן הרי אמרו פרט לנדור אלא בעופות של תולין היא שנויה והא קמ"ל אע"פ שאין המום פוסל בהן אתנן ומחיר חל עליהם עכ"ל. והנה הכ"מ מתרץ בשם המ"ע והמשל"מ דחה דבריו ע"ש והלח"מ כתב דרבינו ס"ל דמקרא לכל נדר הוא גזה"כ דעל עופות חל אע"פ שהן מוקדשין ועופות לא דמי לשאר מוקדשין דעליהן חל אתנן כו' והוכרח לומר דאיירי במוקדשין דאל"כ מאי עביד קו"ח מבהמה שאני בהמה שזכה בהו ומשה"כ אין אתנן חל עלייהו משא"כ בעופות שהם חולין ומה"ת לומר בעופות חולין דלא חל עלייהו אתנן וכ"ת הא איכא ממנה על פסח שכבר זכה בהם גבוה משמע דטעמא דזכה בהם מהני קצת לממנה ע"פ אע"ג דל"מ לגמרי א"ל קרא דנדר מ"מ אהני קצת השתא דאית לנו קרא וא"כ לא עבדינן קו"ח מבהמה מוקדשין לעופות חולין ולכך ס"ל דעופות הם מוקדשין ואע"ג דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו מ"מ גזה"כ הוא גבי עופות עכ"ל

והנה עפ"ז יש ליישב א"נ דעל עופות אע"פ שהן מוקדשין חל אתנן את הקושיא של התוס' במס' ע"ז (דף סג) ד"ה או כו' ואע"פ שאין אתנן חל על המוקדשין דכתיב לכל נדר