כתר המלך חלק ב רצז

דכתיב בבהמה נוכל לדחות על עוף מה לבהמה שכן מום פוסל בה תאמר בעוף שאין פוסל בה רק מחוסר אבר אבל אי יליף מקרא דהקריבהו אז גם בעוף הוא פסול לכן כתב רבינו לענין דין דטריפה פסול אף שהתחיל בבהמה דנוכל לידע גם מקרא זה של הקריבהו כמו שכתב הכ"מ בא"נ כדי לידע גם דין דעוף ואף שמקרא דממשקה ישראל נוכל לידע גם על עוף מ"מ גם זה דברי קבלה והוא דרשא פשיטא יותר קרא זה דהקריבהו לכן הביא זה ודוק

פרק ג הלכה א אין המומין פוסלין בעוף אבל עוף שיבש גפה או נקטעה רגלה כו' ה"ז פסול שא"מ חסר לגבי המזבח עכ"ל. והנה איתא בירושלמי דמגילה פ"א הי"א מורטוס פשט ר' אלעזר כל צפור כל כנף פרט למורטוס ופירש הקרבן עדה מורטוס שניטל נוצתה כל צפור כל כנף לא מיקרי צפור שיהו כשר להקרבה אא"כ יש לה כנף עכ"ל

נמצא דלפ"ד ס"ל להירושלמי דכי היכי דפסלינן מחוסר אבר בעוף שם בתחלה מקרא דמכל החי ה"ל פסלינן גם בעוף שניטל הנוצות ולא מצינו חולק ע"ז ולכאורה תקשה על רבינו אמאי לא הביא דין זה שעוף שניטלו הנוצות שפסולה להקרבה ואף דהאי קרא דכל כנף נאמר לנח והוא לב"נ נאסרה מ"מ כיון דלא נשנית בסיני לישראל נאמרה ולא לב"נ וכמו שכתבו התוס' במס' קדושין (דף כד ע"ב) דהא דבעי קרא דמן העוף לאסור מחוסר אבר דמקרא דמכל החי הוה אמינא רק לישראל ולא לב"נ וה"נ כן

ונ"ל ליישב כן חדא דהנה ר' יהודה דס"ל במשנה דחולין (דף נז ע"ב) דעוף שניטלו נוצתה טרפה וא"כ ודאי לא דריש זה מקרא דכל כנף למעט מהקרבה דהא ע"ז לא צריך קרא כיון דהוא טרפה נמעט מקראי דאמעט טרפה שם בסוגיא דע"ז (דף ו) או מכל החי או מלהחיות זרע או מאתך וא"כ כיון דמצינו דר' יהודה לא ס"ל דרשת הירושלמי מקרא זה למעט עוף שניטלו הנוצות ונהי דאנן לא פסקינן בזה כר' יהודה שיהא טרפה כמו דאיתא ביו"ד (סי' נז) ורבינו דלא קחשיב ליה לעיל בה' שחיטה ודאי לא ס"ל כר' יהודה אך בדבר זה דר' יהודה חולק על הירושלמי בודאי נקטינן כר' יהודה דל"מ בגמ' דידן דחולק בזה על ר"י וא"כ אתי הקרא לא לזה רק לדרשא אחרינא כמבואר

ועוד נ"ל ליישב כן דהנה איתא במס' שבת (דף קח ע"א) בכנפיו להכשיר את העוף ופירש רש"י ז"ל דבא הכתוב ללמדך שאין צריך הפשט כעולת בהמה שפוסל בה העור ע"כ. וא"כ קשה מנ"ל להירושלמי דמקרא דכל כנף אתי למעט מורטוס מהקרבה דלמא אתי הקרא דכל כנף לרבות שמקריב בכנפים וכמו דאתי לדורות הקרא של בכנפיו לרבות דמקריב העור ה"נ נאמר דהקרא דכל כנף בא לרבות דמקריב הצפור עם הכנף ואף דלא מיירי הכא לענין הקרבה מ"מ כמו דידעינן למעט מורטוס משום דאתי הקרא ללמד דאלה דראוי להקרבה הביא אל התבה ה"נ מסיק בעת שאומר כל צפור דזה ראוי להקרבה אומר כל כנף דמקריבו בכנפיו כמו לדורות

ונ"ל ליישב כן דהנה איתא פלוגתא במס' חגיגה (דף ו) אם עולה שהקריבו ישראל במדבר טעון הפשט וניתוח וכן איתא פלוגתא זו במס' זבחים (דף קטו ודף קכ) וא"כ א"ל דהירושלמי ס"ל דקודם אוהל מועד לא היה טעון הפשט ונתוח אף בבהמה וא"כ לא בעי קרא לרבות בעוף דכשר בכנפיו דהא אף בבהמה כשר בעור להקריב ולהכי אומר דאתי למעט מורטוס אבל רבינו יש לומר דס"ל כמ"ד דאף במדבר היה בעי הפשט וניתוח וא"כ נדרש מקרא זה דכל כנף דמקריב בכנפיו ולא דמי לבהמה שטעון הפשט ולא ידעינן למעט מורטוס ולהכי לא מייתי ליה רבינו. ואפכא לא מצי להקשות דל"ל הקרא דבכנפיו להכשיר את העור ת"ל מקרא דכל כנף והוה ידעינן גם לדורות כן זה לא קשה דא"ל הקרא דבכנפיו ה"א דלהכי קאמר כל כנף דכשר להקרבה בכנפיו משום דבא לגלות דלא בעי הפשט בקרבן קודם אוהל מועד וכשר העור אף בבהמה וכן בעוף אבל לא אח"כ דבעינן הפשט אז גם בעוף כן ולא מכשירין את העור ולהכי מייתי קרא של בכנפיו דאף לדורות כשר בכנפיו ואף דבהמה בעי הפשט ומ"מ למעט מורטוס לא ידענא. והנה כ"ז אם נפרש כפירוש הק"ע אבל באמת שפיר ניחא פירוש הפ"מ הכא דמפרש דקאי על הממורט ראשי הכנף שלו זה ממעט מכל כנף והוא בא למעט מחוסר אבר שיבשה גפה או שחסרה כמו שכתב רבינו כיון דפוסל כמו בבהמה אז דילפינן מקרא דמכל החי לפסול וכתב קרא דכל כנף גם על עוף וכמו לדורות דממעטינן ומן העוף על מחוסר אבר ה"נ ממעט התם גם בעוף ולא למעט ניטלו הנוצות ודוק

הלכה ד וכן הכלאים פרט ליתום שנולד אחר שנשחטה אמו עכ"ל. וכתב הכ"מ משנה רפ"ט דבכורות (דף נז) איזהו יתום כל שמתה אמו או נשחטה וילדה וא"י למה השמיט רבינו שמתה אמו עכ"ל. ולא קשה מידי דרבינו ז"ל כתב כן כדברי המשנה בפ"ו מה' בכורות הי"ד וכן היתום שמתה אמו או נשחטה עם לידתו אינו מתעשר עכ"ל. וכן הוא נשנית זה במשנה דבכורות לענין מעשר ולהכי העתיק שם המשנה בשלמות וכאן שנה בקיצור וסמך מה דכתב התם וכן איתא בכ"ד ודוק: הלכה ה הנדמה כו' וכתב הכ"מ בפ' בתרא דבכורות בכל מקום רגיל לדלג נדמה כאילו הוא בכלל כלאים זהו דעת רבינו שכשמנה כל האיסורין למזבח לקמן דילג נדמה ועיין לח"מ לקמן בהי"א וכתב המשל"מ כתב מרן וזהו דעת רבינו כשמונה כו' ואפשר דבכלל בע"מ הוא שהרי כתב שאין לך מום גדול קבוע מזה השינוי עכ"ל. נ"ל דמוכרח לומר כדעת הכ"מ דרבינו קחשיב נדמה בכלל כלאים דהנה רבינו קחשיב לקמן בה' בכורות פ"ו הי"ד הכל נכנסין כו' ככל איסורי מזבח חוץ מן הכלאים והטרפה ויוצא דופן ומחוסר זמן וכן היתום כו'. והנה קיי"ל דגם נדמה פטור ממעשר בהמה כמו דאמרינן במס' בכורות (דף יב) אלא למעשר בהמה תחת תחת מקדשים גמיר אלמא דנדמה פטור ממעשר בהמה ומה שלא חשבה המשנה כתבו התוס' משום דהוי בכלל כלאים אבל בע"מ נכנס לדיר להתעשר כמבואר וא"כ גם רבינו דלא קחשיב נדמה שם לענין אי נכנס לדיר להתעשר ע"כ ס"ל דנדמה נמי בכלל כלאים הוא ולא בכלל בע"מ דנכנס לדיר להתעשר. ועפ"ז יש ליישב קושית התוס' במס' תמורה (דף כד ע"ב) דהקשו דל"ל קרא למעט או עז פרט לנדמה ת"ל דהוה מום כדאמרינן במס' בכורות (דף נ) דכיון דאשתני הוה מום עיי"ש. ולפ"ז ניחא דהא קיי"ל דבע"מ נכנס לדיר להתעשר וא"כ אי נמעט נדמה רק משום דהוה מום אז יהא כשר לעשר וע"כ ממעט מקרא דאו עז דהוי ככלאים ואינו נכנס לדיר להתעשר כמבואר ודוק

הלכה ו במשל"מ כתבו התוס' בחולין (דף קמ) דבהמה שהחליפהו בעכו"ם דכשרה ולא ממעט מקרא דמשקה ישראל כיון שהיה לה שעת הכושר ותימא כו' עד וצ"ע. והנה לענ"ד קשה עוד ע"ד התוס' מהא דאמרינן במס' פסחים (דף מח ע"א) ממשקה ישראל מן המותר לישראל יצא טבל יכול אף להוציא את המוקצה אמרת מה טבל שגופו כו' וא"א מוקצה דאורייתא מה לי איסור גופו כו' אלמא דמקרא זה של משקה ישראל ממעטינן איסור דאורייתא אף כמו מוקצה שהיה לו שעת הכושר קודם שבת ויו"ט ואף בטבל נמי א"ל דהיה לו שעת הכושר קודם מירוח אבל מוקצה ודאי אית ליה שעת הכושר ומ"ח הוה ממעטינן התם מקרא דמשקה ישראל אלא ודאי צ"ל כמו שכתבו התוס' במנחות (דף ו) דאחרי דילפינן מהני תלתא קראי אין לחלק עוד בין ה"ל שעת הכושר ללא ה"ל כמבואר ודוק

הלכה יא נמצאו כל האסורין למזבח הרי הן י"ד ואלו הן בע"מ כו' עד מחוסר זמן כו'. וכתב הראב"ד ז"ל בהשגות א"א מ"ט לא תני יתום שנולד אחר