כתר המלך חלק ב רצו

צריכותא דמן הבקר וממשקה ישראל ומכל אשר יעבור תחת השבט משמע דכולהו שוין לאיסור וכה"כ דקרא דאשר יעבור למעט טרפה ממעשר בהמה ודאי הוא מה"ת דהא ילפינן במס' חולי (דף קלו) מג"ש דצאן צאן לפטור גם ממתנות בטרפה והוא לימוד גמור והה"ד הקרא דמן הבקר וכן כתב הש"א בתשובה (סי' צו) דמקרא דממשקה ישראל דדרשינן מן המותר לישראל אף דהוא מדברי קבלה מ"מ אסור הוא מה"ת ויחזקאל אסמכהו אקרא והביא ראיות לזה וא"כ ה"נ הקרא דמן הבקר דהוא עביד צריכותא בזה נמי כן הוא מה"ת ואיך נוכל לומר דהוי רק אסמכתא בעלמא. ועוד דהא המשנה במס' בכורות (דף נג) ובתמורה ודף כט) קחשיב פסול דטרפה עם שארי הפסולים משמע דכולהו שוין לאיסור מה"ת. ועוד דמה גרע מן הבקר הנאמר למטה מן הקרא דמן הבקר הנאמר למעלה דאתי למעט רובע ונרבע או נעבד דע"ז כתב רבינו הכא יראה לי שאינו לוקה אבל אסור מה"ת ודאי וה"נ מן הבקר האמור למטה דאתי למעט טרפה הוא דרשא גמורה ומפסל מה"ת. וע"כ צריך לומר תירוץ השני של הכ"מ דכתב דא"נ דאפילו לא היה ביה איסור מה"ת ה"ל לפסלו מקרא דהקריבהו נא לפחתך כו'

ונ"ל לומר טעם נכון ע"ד רבינו דיליף רבינו מקרא דהקריבהו דהוא דברי קבלה ולא מקרא דדברי תורה דהנה במסכת נזיר (דף הא ע"ב) אמרינן אימא בני ישראל מגלחין על נזירות אביהן ואין הכותים מגלחין על נזירות אביהם הא אר"י הלכה הוא בנזיר ופירשו רש"י ותוס' שם דכיון דהוא הלכה למ"מ אין סברא לומר דהקרא אתי למעט דבר זה הנלמד בהלמ"מ. והנה רבינו כתב בפ"י מה' שחיטה דכל הטרפות הוא הלמ"מ ורק דרושה מפורש בקרא ואסור מקרא דבשר בשרה טרפה ל"ת ולהכי כתב דכל ספק טרפות אזלינן לקולא לבד מדרוסה וא"כ נמצא דמקרא של מן הבקר לא נדע רק על טרפה המפורש בקרא כמו דרוסה ולא ידעינן הני דממעט לאסור מהלמ"מ ולהכי אומר רבינו בהמה שנולדה לה אחת מן הטרפות האוסרות אותה באכילה ואפילו הני טרפות שנלמוד מהלמ"מ ולא דרוסה דילפינן מקראי מ"מ פסול משום הקריבהו נא לפחתך ואף דנוכל למילף מקרא דממשקה ישראל מ"מ גם זהו דברי קבלה ולא עדיף מן קרא דהקריבהו כו' ועוד דמקרא זה לא נדע רק היכא דלא היתה לו שעת הכושר כמבואר שם בסוגיא דתמורה ומקרא דהקריבהו ידעינן תרווייהו כל טרפה אף היכא שלא היתה לו שעת הכושר. שוב מצאתי בחתם סופר ח' יו"ד (סי' עב) שכתב נמי כמו כן לתרץ דברי רבינו אך לענ"ד זה ליתא דהא שם ילפינן מקרא דכל אשר יעבור תחת השבט פרט לטרפה שאינה עוברת והיינו ניטל הרגל מן ארכובה ולמעלה ועיין תוס' חולין ודף קלו ע"ב) ד"ה צאן וזה טרפה נמי מהלמ"מ וממעטינן מקרא דנ"ל דלא דמי כלל להאי דמס' נזיר דהכא מגלי לנו הלמ"מ דזהו נכלל במלח טרפה דאמרה תורה אף היכא שניטל מחמת חולי מן הארכובה ולמעלה וכדומה ושפיר ממעט זה מקרא אבל התם במס' נזיר (דף סא) דמחדש לנו הלכה דין חדש דלא נמצא בקרא אמר דקרא לא אתי למעט מה שמרבינן מהלכה אבל הכא שפיר ילפינן מן כל אשר יעבור וכן מן הבקר למעט כל טרפה ומה שהיקל רבינו בספק טרפה בארנו לעיל בהלכות שחיטה עיי"ש

וע"כ נ"ל לתרץ דברי רבינו כן דהנה איתא במס' זבחים (דף עה ע"ב) אלא טרפה כו' אלא דאיערב בנפולה כו' וכתב רש"י ז"ל ד"ה נפולה כ"ז ספק טרפה הוא ואם שחטה קודם ששהתה מעל"ע טרפה ואם שהתה מעל"ע ושחטה קיי"ל בזה דצריכה בדיקה מכל סימני טרפות וכיון דאתחזק בה ספק טרפה אין מכניסין לעזרה לשוחטה משום הקריבהו נא לפחתך עכ"ל אלמא דאמרינן דאף אם היא אינה טרפה ודאית מ"מ כיון דצריך לנו בדיקה אסורה משום הקריבהו נא לפחתך ואסור להכניסה לעזרה ולהכי מייתי רבינו מקרא זה לגלות דכיון שנולד לה אחת מן הטריפות האסורות באכילה ואז להדיוט יש עם שניחר ע"י בדיקה אבל הכא לא מהני בדיקה ואסור משום הקריבהו נא לפחתך כמו שכתב רש"י ואסור מדברי קבלה ולהדיוט אי לא בדקה אסורה מטעם ספק והוא איסור דרבנן ככל ספק דאורייתא היכא דלא אתחזק איסורא והכא אסור מדברי קבלה ולא מהני ליה בדיקה כיון דיש ביה ספק טריפה מטעם דהקריבהו כו' כמבואר

והנה עפ"ז נ"ל לבאר דברי הגמ' במס' סוטה (דף מח ע"א) דאמר שם שהיו חובטין אותן במקלות כו' אמר להם עד מתי אתם מאכילין את המזבח טריפות שמא ניקב קרום של מוח ויש לדקדק בזה דאמר עד מתי אתם מאכילין את המזבח טריפות דע"ז אף א"נ דהוא אסור מה"ת מ"מ ודאי אין לוקין עליו כמו שכתב רבינו הכא בפ"ג ה' ז' ויראה לי שאין לוקין על כל הפסולין כו' והוא לבד מבע"מ ואתנן ומחיר וגם טריפה בכלל טפי ה"ל לומר עד מתי אתם אוכלין טרפות דהא הקרבנות חטאת ואשם נאכלין לכהנים ושלמים לבעלים וע"ז לוקין אם אוכלין הטרפות אלא הוא כמו שבארנו דהנה על החששא שמא ניקב קרום של מוח היה יכול לבדוק את הקרבן ולראות אם ניקב או לא אך כ"ז ניחא לענין חשש אכילת טרפה לאדם מהני בדיקה ול"ח שמא ניקב קרום ש"מ דיוכל לבדקו ולראות אם ניקב אזי נעשה טרפה ומקריבין קרבן אחר וא"ל הוא כשר אבל לגבי מזבח כיון דאתחזק ריעותא מחיים וצריך בדיקה א"כ אסור לשחוט לקרבן משום הקריבהו נא כו' כמו שבארנו ואומר להכי עד מחי אתם מאכילין המזבח דלמזבח לא מהני בדיקה כמבואר: וכ"ז ניחא רק א"נ כדברי הגאון בעל דגול מרבבה ביו"ד וסי' לג) דמשמע מדבריו דאפילו אם צריך לבדוק בחד מקום דאתחזק איסורא בחד מקום מ"מ אסור לגבוה מקרא דהקריבהו כו' ה"נ כיון דצריך לבדוק קרום של מוח אומר עד מתי אתם מאכילין המזבח טרפות אבל לפ"ד הכו"פ בס' נ"ז דכתב דרק התם בנפולה דצריך לבדוק כל הי"ח טריפות בזה שפיר אמרינן דאינו ראוי להקרבה מקרא זה אבל אם צריך לבדוק רק בחד מקום דשם אתחזק ריעותא לא אמרינן בזה דאסור להקריבהו מקרא זה אז יש לדחות זה שבארנו דהא הכא לא בעי לבדוק רק בחד מקום דאתחזק ריעותא וא"כ לפ"ד הכו"פ ליתא הכא האיסור

ונ"ל לישב זה כן דהנה במס' חולין (דף יא) אמר אתיא מריש של עולה דרחמנא אמר ונתח אותה לנתחיה ולא נתתיה לנתחים ודילמא ניקב קרום של מוח ודחי הגמ' ודילמא דפלי ליה ובדיק ואי משום כו' אבל היכא דלייף לית לן בה ויכול שפיר לבדוק וא"ל הא דאמר הגמ' היכא דלייף לית לן בה זהו רק לפי המ"ד דרוצה למילף מזה דאזלינן בתר רובא להכי דחי דילמא בדיק אותה ואי לייף לית לן בה אבל לפי המסקנא דאזלינן בתר רובא ולא צריך לבדוק א"ל דקרא דונתח אותה אפילו אי לייף נמי אסור והראיה לזה דרבינו לקמן בפ"ו מה' מעה"ק ה' י"ט כתב סתם דאין מנתח הנתחים לנתחים ולא מחלק דהיכא דלייף שרי משום דלפי המסקנא אין מחלקין וא"כ ניחא דאמר עד מתי אתם מאכילין את המזבח טריפות היינו משום דבקרבן עולה שלא יכול לבדוק הקרום מקרא זה של ונתחיה אך גם זה יש לדחות דאף לפי המסקנא היכא דלייף לית לן בה ויכול שפיר לבדוק והא דלא ביאר רבינו זה דלא צריך לבאר זה לא מקרי נתחיה לנתחים כיון דלייף ויוכל שפיר לבדוק

אך מ"מ גם לפ"ד הכו"פ דרק בנפילה דצריך הכל ע"ז אמרינן דאסור למזבח מ"מ דברי רבינו ניחא דהביא הך קרא ע"ז ללמוד על בהמה שנולד לה אחת מן הטריפות ואף שיש לה בדיקה כמו נפולה או דרוסה ואז להדיוט הוי שרי ע"י בדיקה מ"מ לגבוה אסור מקרא דהקריבהו נא לפחתך כמבואר. וכמו"ת הגאון ז"ל תירץ דברי רבינו כן דהנה לקמן בפ"ג ה"א כתב אין המומין פוסלין בעוף כו' וכן אי נולד לה אחת מן הטריפות האוסרות אותה באכילה ה"ז נפסל לקרבן וכתב הכ"מ וכן אם נולד לה נתבאר בפ"ב דטעמיה משום הקריבהו נא לפחתך והאי טעמא שייך גם בעוף ע"כ וזהו דאי ילפינן מקרא דמן הבקר