כתר המלך חלק ב רצד

דהא באמת לא צריך לזה כלל דהא קיי"ל דתמורה חלה על בע"מ לאסור בגיזה ועבודה מה"ת וכמו שכתב רבינו לקמן בפ"ב מה' תמורה ה"ה כל התמורות שהיו בע"מ קבועין מתחילתן הרי אלו יפדו אינן יוצאין לחולין לכל דבר כדי שיהיו מותרין בגיזה ועבודה אחר פדיונן שהקדושה חלה על בע"מ קבוע כו' עכ"ל. וזהו שאמר שחל על תמורת גופו אע"פ שאינו ראוי אבל תמורת שמו אינה חלה בבע"מ מתחלתה נמי מה"ת שרי בגיזה ועבודה ורק רבנן גזרו לאסור קודם פדיון כמבואר בסוגיא דבכורות (דף יד ודף טו ע"ב) וכן לכ"ד דקחשיב שם במשנה דבכורות מה ששנה מעשר והה"ד תמורת גופו שחלה על בע"מ קבוע מה שא"כ בתמורת שמו ול"צ לומר דדוקא לענין זה דנאכל בתורת מעשר שאינו נשקל בליטרא ואינו נמכר באטלז על הקרא ורק אחרי שתקינו רבנן תקנה זו כתב רש"י דעתה יצאת לדון בתמורת גופו לענין זה מה שתיקנו רבנן אבל על הקרא יש חילוקים אחרים כמבואר

אמנם אכתי נשאר לנו לבאר הוכחת התוס' דהוי מה"ת מסוגיא דסנהדרין (דף קיב) דאמר מי שנאכל בתורת בהמתך כו'. והנה הגירסא בגמ' דסנהדרין שם ליתא דברי המסקנא דמסקו התוס' דתנן כל פסוהמ"ק נמכרין באטלז ונשקלין בליטרא חוץ מן הבכור והמעשר ורק מסיק התם מי שנאכל בתורת בהמתך יצא זו שאינו נאכל בתורת בהמתך אלא בתורת בכור ומעשר ותו לא וכן משמע מרש"י ז"ל שם דלא גרסי שם דזה לשונו דמי שנאכל לבעלים בתורת בהמתך יצא אלו שיש להם שם לוי שאין נאכלין בתורת בהמתך שאין אומרים בהמת עיר הנדחת אלא בהמת בכור ומעשר של עיר הנדחת ועיין לעיל בפ"ד מהל' עכו"ם שבארנו בזה וא"כ א"ל דלפי גירסת רש"י גם במס' תמורה לא מסקינן דתנן כל פסוהמ"ק כו' ורש"י ז"ל בתמורה לא מייתי זה וכן מצאתי בספר שיטה מקובצת הנדפס בגהש"ס דלא גרס המסקנא דתנן ורק מסיק מי שנאכל בתורת בהמתך כו' ונ"ל לענ"ד לבאר פירוש זה דנאכל בתורת בהמתך כן דהנה המשנה דבכורות (דף לב ע"ב) איתא פלוגתא דב"ש סבירא להו דבכור בע"מ אינו נאכל אלא לכהנים דאיתקש לחזה ושוק של שלמים וב"ה ור' עקיבא שם במשנה ס"ל דנאכל אף לנכרי וב"ה דברייתא ס"ל דנאכל לזרים אבל לא לנכרי וכתבו התוס' שם דב"ה דברייתא אסרי מה"ת לאכול לנכרי ורק לזרים מותר וא"כ גבי בכור ניחא כן דא"ל דר' שמעון שם בסנהדרין ס"ל כב"ש דבכור בע"מ אינו נאכל אלא לכהנים וא"כ אינו נאכל בתורת בהמתך שמותרת לזרים או דא"ל דס"ל כב"ה דברייתא דמפרשי התוס' דמה"ת אינו נאכל לנכרי ומשום הכי מקרא אינו נאכל בתורת בהמתך ועל מעשר א"ל כמו שכתב הב"י ביו"ד (סי' שלא) דלב"ש דס"ל דבכור בע"מ אינו נאכל אלא לכהנים משום דס"ל ההיקשא של ובשרם יהיה לך הה"ד כל מתנות כהונה ולעיל בפ' י"ב מהל' תרומות דחיתי את דבריו ז"ל ומ"מ י"ל דמייתי לב"ש אף דנאכל לזרים מ"מ לב"ש דס"ל דבכור אינו נאכל לנידות הה"ד כל מי שטומאה יוצאה מגופו מהקישא של ובשרם יהיה לך ומקרא דהטהור והטמא אין מתירין רק על טומאה שאינה יוצאה מגופו אבל על טומאה היוצאה מגופו אסרינן מהקישא דחזה ושוק א"ל דגם מעשר אף דלזרים מותר מ"מ לב"ש לנידות ולכל מי שטומאה יוצאה מגופו אסור מג"ש דהעברה העברה מעשר מבכור ולא מצי לדחות דהא זה נלמד בהקישא דבכור לשלמים ודבר הלמד בהיקש אינו חוזר ומלמד בג"ש. הנה לפי שיטת רש"י ז"ל במס' זבחים (דף נה ע"ב) במשנה דכתב שם דמעשר ילפי בג"ש העברה דבכור ואף דבכור ילפינן מהקישא דשלמים ודאי ניחא כמו שבארנו דזה מקרי אינו נאכל בתורת בהמתך הוא מה שאינו נאכל לטמאים בטומאה היוצאה מגופו. אמנם לפי מה שדחו התוס' דברי רש"י ז"ל שם דס"ל דעל זה אמרינן דדבר הלמד בהיקשא אינו חוזר ומלמד בג"ש נ"ל דזה מקרי מעשר אינו נאכל בתורת בהמתך דהנה לקמן בפ"ו מהלכות בכורות ה"ה בארתי דאביי ורשב"י שם ס"ל דאף לאחר שחיטה אסור מן התורה למכור מעשר בהמה כמחיים ולאביי אף לאחר שחיטה ולרשב"י אף בע"מ מחיים ורק לדידן דס"ל כרבא שם במס' בכורות (דף לא) אז אינו אסור מה"ת למכור רק תם חי עי"ש וא"כ א"ל דרבינא דמתרץ דברי ר"ש שם בסנהדרין מי שנאכל בתורת בהמתך ס"ל נמי דר' שמעון ס"ל כאביי ורשב"י דאף לאחר שחיטה ובע"מ אסור מה"ת בלאו דלא ימכר ולא יגאל ואמר שאינו נאכל בתורת בהמתך בכור כמו שפרשנו דאינו נאכל לזרים או לעכו"ם ומעשר דאינו נמכר אף בע"מ אף לאחר שחיטה אינו נמכר הבשר בין מחיים ובין לאחר שחיטה כמבואר

ועתה יצא לנו תירוץ נכון לתרץ דברי רבינו פ"ד מה' עכו"ם הי"ד דפוסק שם גבי עיר הנדחת דבכור ומעשר בע"מ הרי הן בכלל בהמתה ונהרגין והשיגו שם הכ"מ בשם הראב"ד ז"ל מ"ט אינו כר"ש וכדמתרץ רבינא אליבא דר"ש דבכור ומעשר אף בע"מ אינן נהרגין דלא הוי בכלל בהמתך ועיין מה שבארנו לעיל ולפ"ז ניחא שפיר דהנה א"ל דגם רבינו ס"ל דמה דאינו נאכל בתורת בהמתך הוא לא מה שאינו נמכר באיטלז ולא נשקל ליטרא דזהו רק איסור דרבנן כמו שבארנו ורק הוא הטעם דבארנו דר"ש ס"ל כב"ש או כב"ה דברייתא או כהאי המ"ד דמעשר אף לאחר שחיטה אסור למכור וא"כ אנן דפסקינן בכל זה אפכא דבכור נאכל אף לעכו"ם ומעשר מה"ת אינו אסור כ"א תם חי וא"כ שפיר מקרי נאכל בתורת בהמתך ואם היה של עיה"נ שפיר נהרגין כמבואר

ולפ"ז י"ל הא דאמרינן לעיל במס' בכורות (דף כא) אכילה אכילה דדמי מעשר לבכור הוא נמי לר"ש בזה שוה א"ל כמו שבארנו דס"ל ע"כ דבכור אינו נאכל לזרים או לעכו"ם ומעשר אינו נאכל לנידות ולמי שטומאה יוצאה מגופן וזהו ששוה באכילתן. אמנם נ"ל דלא צריך לכל זה דיש לומר פשוט דמאי דמוקי הגמ' לעולם בבע"מ גבי בכור ומעשר היינו שהיה בע"מ מעיקרא דכתב רבינו לקמן בפ"א מה' מעילה הל' ט' אבל המקדיש בע"מ קבוע אינה אסורה בגיזה ועבודה אלא מדרבנן חוץ מן הבכור ומעשר שהקדושה חלה עליהן על גופן אע"פ שהוא בע"מ מתחלתו ואינו יוצא לחולין לגזוז ולעבוד לעולם כו' וא"כ ניחא פשוט דע"ז אומר דבכור ומעשר בע"מ לא מקרי בהמתך דהא אסור בגיזה ועבודה לעולם משא"כ בשאר קדשים בע"מ מתחלתן כמבואר

והנה זה בארנו שיטת הפוסקים דאיסור זה שלא למכור באטלז ושלא לשקול בלטרא הוא רק מדרבנן לשיטת הפוסקים בא"ד. אמנם דעת רבינו בזה נ"ל לבאר גם כן והנה הראיה שהבאתי ממס' ביצה (דף כח) לדעת רבינו אין ראיה דהנה רבינו אינו מפרש כפירוש רש"י הא דאמר במשנה דבכורות ושוקלין מנה כנגד מנה היינו לענין אי נשקל בליטרא כמו שפירש רש"י במס' בכורות במשנה ובמס' ביצה שם וע"ז דחה הגמ' והוכיתי דכ"ז הוא רק מדרבנן אלא רבינו מפרש לה לענין בכור תם כמו שכתב בפ"א מה' בכורות ה' י"ח וכהנים שנמנו עם הבכור מותרין לשקול מנה כנגד מנה וכתב הכ"מ ומפשטא משמע דארישא קאי דקתני דבכור בע"מ אינו נשקל בליטרא ומדברי רבינו כאן נראה שהוא מפרש דבכור תמים בזמן המקדש אלמא דלא מפרש כלל לענין זה אי אינו נשקל בליטרא אלא בבכור תם ורוצים הכהנים לחלוק ביניהם ואף דליכא איסור תורה גבי למכור מ"מ איכא איסור דרבנן משום בזיון קדשים ולהכי שוקלין מנה כנגד מנה בבכור אבל במעשר דאיכא איסור תורה בחי למכור אסור לשקול אף מנה כנגד מנה כמו שכתב רבינו בפ"ו מה' בכורות ה"ה וא"כ שפיר אמר בביצה שם החילוק של בזיון קדשים ולא קעביד עובדא בחול דכל איסור זה הוא רק משום בזיון קדשים מדרבנן אבל לשקול בליטרא הוא א"ל דזהו מה"ת כמו שכתבו התוס' וא"כ לא מצי למימר ה"ד שם בגמ' דביצה ע"ז. ואף שבירושלמי שם אמרו ורשב"ר היו שוקלין מנה כנגד מנה בבכור בד"א בחול אבל בי"ט אסור והנה ר"ח ורשב"ר שהיו בזמן הזה בודאי היה המעשה בבכור בע"מ ואעפ"כ אמרו ששקלו מנה כנגד מנה והיינו היכא שרצו למכור ובליטרא אסור לשקול ורק שקלו מנה כנגד מנה ואומר