כתר המלך חלק ב רצג

לאכילה העמידו על ד"ת עכ"ל וכן איפסק להלכה בטור ש"ע יו"ד ס' ש"ו ס"ק ו' כדעת הרא"ש בשם הרמב"ן בהני דברים נמכרין ונשקלין וכתב הב"י דלא עבדו רבנן מעלה אלא בבשר ולא בהני אלמא ס"ל להפוסקים דדבר זה דאינו נמכר ואינו נשקל הוא רק מדרבנן דלא כהתוס'. והנה כן מבואר כשיטת הפוסקים האלו דהוא רק מדרבנן בירושלמי דמע"ק בפ"ב ה"ג והובא בתוס' חגיגה (דף י"ח ע"א) אר"א ב"מ אלו היה מי שימנה עמי התרתי בשר בכור לשקול בליטרא כלום אסרו בשר בכור אלא כדי שיהיו מוכרין בזול והן מערימין ומוכרין ביוקר עכ"ל. והנה הטורי אבן במס' חגיגה דף י"א הקשה על דברי הירושלמי דאמר כלום התרנו בשר בכור אלא כדי שימכר בזול והן מערימין ומוכרין ביוקר והקשה דבגמרא דידן משמע אפכא דמפרש המשנה דאמרה מפני שהנאתן לבעלים ולהכי אסרו משום בזיון קדשים למכור באטלז ולשקול בליטרא כיון דהקדש לא יהנה מזה אבל פסוהמ"ק כיון דהנאתן להקדש דטפי ופריק מעיקרא שרי וא"כ לא הוה כסברת הירושלמי דאסרו רק כדי שיהיה בזול ורק אפכא דמשום בזיון קדשים אסרו לשקול כיון דאין הנאה מזה לקדשים ומוכח כן ממס' זבחים דף ע"ה ע"ב שם א"ד זילותא דבכור עדיף כו'. ונ"ל ליישב דברי הירושלמי כן דזהו הפשט לא דאסרו זה כדי שיהיה רוח בעלים שימכרו בשר בכורות בזול לא כן אלא כלום חסרו אלא כדי שימכרו בזול וכיון דיהיה המכירה בזול לא ימכרו הבעלים והמכירה הוא בזיון להקדש דאי יהיה ביוקר אזי הבעלים ירויחו וימכרו אבל כאן דהוא בזול לא ימכרו ולא יהיה בזיון להקדש והן מערימין ומוכרין ביוקר פירוש שבכ"ז המה מבקשים תחבולות למכור ביוקר ולא מהני להו התקנה למנוע הזילותא מן הבכור ומעשר אבל פסוהמ"ק שהנאתן להקדש לא חששו רבנן על הזילותא והתירו לשקול הפסוהמ"ק כדי שיהיה ביוקר להקדש כמבואר. אבל מ"מ זה חזינן דהירושלמי ס"ל להדיא דאיסור זה הוא רק מדרבנן

ונ"ל להביא ראיה דהוא רק מדרבנן מהא דאיתא במס' ביצה (דף כ"ת ע"א) אר"י הלכה כר' יהושע הואיל ותנן בבכורות כותיה דתנן כל פסוהמ"ק כו' חוץ מן הבכור ומעשר ושוקלין מנה כנגד מנה בבכור א"ל אביי ודילמא לא הוא עד כאן לא קאמר ר' יהושע הכא דליכא בזיון קדשים אבל התם דאיכא בזיון קדשים לא א"נ עד כאן לא קאמרי רבנן התם אלא משום דלא מיחזי כעובדין דחול אבל הכא דמיחזי כעובדין דחול לא וא"א דאיסור זה בבכור ומעשר הוא מה"ת האיך יש סברא לומר דהכא משום דמיחזי כעובדין דחול והא חמור מה שהתם הוא איסור תורה ויהא גזרינן באיסור דרבנן מאיסור תורה ועוד שם בתחילה לומר כן אי אישור זה הוא מה"ת עד כאן לא קאמר ר' יהושע הכא אלא דהוי רק איסור מדרבנן אבל התם דהוי איסור תורה לא ול"ל הטעם לומר מסברא שיש בזיון קדשים וכן שם בירושלמי דביצה פ"ג אמרינן ר"ח ורשב"ר שקלי מנה כנגד מנה בבכור בד"א בחול אבל בי"ט אסור ע"ש שאין משגיחין בכ"מ כל עיקר אלמא דס"ל גם להאי ירושלמי דבכור קילא מי"ט וע"כ הוא משום דלא הוי רק איסור דרבנן ולא מיחזי כעובדין דחול כמבואר דלהכי י"ט תמור. ועוד נ"ל להביא ראיה מהא דאיתא במס' זבחים (דף עה ע"ב בעי רמב"ח התפיס בכור לבדה"ב מהו שישקל בליטרא רוחא דהקדש עדיף א"ד זילותא דבכור עדיף וכתבו התוס' ד"ה התפיס אי האי דאמרינן אין נשקל בליטרא הוא רק מדרבנן ניחא אבל בהדיא מוכח בפ' חלק דהוה מה"ת ונשארו בקושיא אי נימא דהוא איסור וכן שם בסוף הסוגיא מתקיף לה כו' מה לי אלו אמר הפדו לי בכור שומעין לו הפדו רחמנא אמר לא תפדה ופירש"י ז"ל ועל ד"ת אין לעבור אבל לשקול בליטרא אין כאן עבירה על ד"ת אלמא דמסיק בהדיא דאיסור זה הוה רק מדרבנן. אך קשה לי ע"ז מהא דאיתא במס' בכורות (דף כ"א ע"ב) דאמר שם ר' שמעון אומר מחוסר זמן נכנס לדיר להתעשר והרי הוא כבכור מה בכור קדוש לפני זמנו כו' אף מעשר ואדיליף מבכור ניליף אקדשים מסתברא מבכור ה"ל למילף שכן גואל מום תמורת כילה אדרבא מקדשים ה"ל למילף שכן זכר קדוש במתנות פשוט אלא ר"ש העברה העברה יליף ע"כ והנה רש"י ז"ל פירש אכילה בכור ומעשר נאכלין במומן זה לכהן וזה לישראל אבל קדשים שנפל בהם מום נפדין והקשה התוס' ע"ז וק"ק הא מכלל גואל הוא זה וי"ל דמשונה אכילתה משאר פסוהמ"ק דאין נשחטין באטלז ואין נמכרין בליטרא ומדאורייתא הוא כדמוכח בתמורה ד' ח' אלמא דהוכיחו התוס' דהוא איסור מה"ת דאי מדרבנן אינו שייך לעשות פרכא על מ"מ ועיין תוס' חולין (ד' קלו) ד"ה בפני אך זה לאו קושיא הוא דיש לפרש כפירוש רש"י על אכילה ומ"מ יש לישב קושית התוס' על רש"י ז"ל כן דהנה התוס' כתבו לעיל שם שכן גואל מום הא דלא קאמר נמי ואין באין מחו"ל כשאר קדשים משום דפלוגתא הוא התם בתמורה (דף כא) עכ"ל. והנה לכאורה קשה טובא דהא הכא אליבא דר"ש קאי ור"ש הא ס"ל בהדיא שם במשנה כל הקדשים מביאין מחו"ל חוץ מן הבכור והמעשר וא"כ לר"ש בודאי יוכל לומר כן ואמאי כתבו התוס' דהוא בפלוגתא התם וע"כ נ"ל לומר כן דשם במשנה אר"ש מה טעם מפני שהבכור ומעשר יש להן פרנסה במקומן משא"כ בשאר כל הקדשים ופירש"י ז"ל מפני שהבכור ומעשר יש להן פרנסה שיש להן תקנה במקומן שירעו עד שיסתאבו ויאכלו במומן לבעלים משא"כ בשאר כל הקדשים אע"פ שנפל בו מום הרי הוא בקדושתו וצריך אתה לפדותן ולהעלות דמיהן ולהקריבן והואיל וסופן להעלות דמיהן יעלו הן עצמן עכ"ל. ונ"ל דבזה אזיל ר"ש לטעמיה דדריש בכל דוכתא טעמא דקרא ולהכי הכא נמי הוא מפרש הטעם דלהכי בכור ומעשר אינן מביאין מחו"ל משום דיש להן פרנסה במקומן ולאו בר פדיון הוא אבל שאר הקדשים יפדו במומן ולהכי ס"ל דרק לכתחלה אין מביאין אבל בדיעבד קריבין אבל לרע"ק דס"ל בדיעבד אינן קריבין הוא מטעם דהוא גזה"כ מטעם דאתקש מעשר בהמה למעשר דגן מה מ"ב אין באין מחו"ל כדאיתא שם בסוגיא ולא מטעם דיש להן פרנסה במקומן וקדשים צריך לפדות ור"ש הוא דאמר טעם על המשנה דאמרה אם בא בדיעבד תמימין יקרבו וכתבו התוס' שם ע"ב דיליף מקרא דרק ממעט דרק לכתחלה אין מביאין ואומר ר"ש דכיון דממעט רק לכתחלה אין מביאין יש לזה טעם דיש להם תקנה במקומן ולהכי אינם מביאים אבל קדשים צריך לפדות ולהעלות דמיהן יעלו הן עצמן והוא הטעם דהכא א"מ לכתחלה ושאר קדשים מביאין אבל לרע"ק דאמר דאף אם הביא בדיעבד אינו קרב ומביא ע"ז קראי דאתקש מעשר בהמה למעשר דגן וכיון דאפילו בדיעבד אינו קרב ליתא משום טעמא דר"ש וזהו פירוש התוס' דבפלוגתא לא קמיירי היינו דלר"ש דאמר הטעם ע"ז מפני שאינן נפדין והוא בכלל גואל וא"כ לר"ש דס"ל כר' ישמעאל דהוא רק לכתחלה לא קחשיב זה דאינו בא מחו"ל דהוא בכלל גואל אבל לרע"ק דהוא מטעם גזה"כ ולא מטעמא דא"כ לאו בכלל גואל וזהו דליחשב הא דאין באין מחו"ל אם נכלל בכלל גואל הוא בפלוגתא דר"י ור"ש עם רע"ק ולהכי לא קחשיב וכ"ז התוס' לטעמייהו דכתבו לעיל דע"ז דכתב רש"י דאכילה היינו מה שנאכל במומו הוא בכלל גואל וה"נ זה שאין בא מחו"ל הוא נמי בכלל גואל אבל רש"י ז"ל יפרש דנהי דמגואל ידעינן דבכור ומעשר אין להם פדיון אבל לא ידעינן ממלת גואל דנאכל כן ולהכי אומר אכילה בפ"ע היינו שיוכל לאכלו בע"מ בלא פדיון אבל בזה ודאי נכלל לר"ש ג"כ הא דאין באין מחו"ל במלת אכילה כיון דנאכל במומו לבעלים יש להם תקנה במקומן ולהכי לא יעלו מחו"ל כמבואר ועיין מה שנבאר לקמן בזה

והנה כמו כן ליכא לאקשויי מהא דאיתא במס' תמורה (דף יג ע"ב) רבי אומר למה יצאת מעשר מעתה לידון בתמורת שמו כו' תמורת גופו חלה על דבר הראוי ועל דבר שאינו ראוי כו' ופירש רש"י ז"ל תמורת גופו תלה אע"פ שאינו ראוי כגון בע"מ מ"ט כמעשר דחל על בע"מ ונפ"מ לאכלו בתורת מעשר שלא ישחט באטלז ולא ישקל בליטרא עכ"ל. והנה דבר זה הוא קאי על הקרא דלמה יצאה מעשר אלמא דדבר זה הוא מה"ת דקאי על הקרא דלמה יצאה מעשר אלמא דזה שאינו נשחט באטלז ואינו נשקל בליטרא הוא איסור מה"ת אך מזה לא קשה