כתר המלך חלק ב רצב

שהבאתי ועל מבית לפרוכת לא ממעט דיסבור כדברי רבנן ואתי למעט אפכא דל"נ מבית לפרוכת חייב על עבודת סילוק ואי תקשה לימא כלל ופרט יסבור כמ"ד דשני כללות הסמוכות הטל פרט ביניהן אף דלא דמי ולהכי קחשיב אבל לדברי המתרץ דתירץ דקרא דעבודת מתנה אתי על מבית לפרוכת וס"ל דאין דנין בכלל ופרט כללות הסמיכות בעי שפיר בהיכל מהו אם לפנים דמי או לחוץ וכפי דמתרצינן כן מיבעי ליה לרבא ומדברי לוי ליתא למיפשט דהוא יסבור באמת דעל היכל פטור בקרא דעבודת מתנה על היכל קאי ודוק

הלכה ג כיצד כו' וכתב הכ"מ שם ויש לתמוה למה השמיט רבינו ממצה ואפשר לומר דבכלל אחת מכל הזאת הדם הוא משמע לרבינו עכ"ל. ונ"ל לומר הא דברייתא קחשיב ליה בהדיא ולא כלל בהזאת משה"כ דהנה איתא שם והזה בחטאת העוף הממצה והמקטיר בעולת העוף וכתב רש"י ז"ל מזה איתא בחטאת העוף וממצה בעולת העוף ועי"ש בני' התוס' והתוס' ישנים כתב וז"ל והא דלא קחשיב מיצוי בחטאת העוף משום דפלוגתא הוא במס' מעילה (דף ת) אי מעכבא ועיין חידושי הריטב"א שם שכתב דהברייתא הוא גופיה אתי לאשמועינן דמיצוי הוא רק בעולת העוף ולא בחטאת העוף דמיצוי ל"מ וקחשיב מיצוי אף שבכלל הזאה הוא לאשמועינן האי דינא דמיצוי רק בעולת העוף ולא בחטאת העוף אבל לדידן דפסקינן כמ"ד מעכבא אף בחטאת ל"ל למיתני כלל דבכלל הזאות הוא כמו שפוסק רבינו לקמן בפ"ז ה' מעה"ק ה"ז דמיצוי חטאת מעכבא ודוק

הלכה ז וכן הדלקת הנרות כשירה בזרים לפיכך אם היטיב הכהן את הנרות והוציאן לחוץ מותר לזר להדליק עכ"ל. וכתב הראב"ד ז"ל הפליג כשאמר מותר לזר להדליק אלא שאם הדלק כשרות עכ"ל. וכתב הכ"מ בשם הריטב"א דלהכי כתיב בהעלותך את הנרות ולא כתיב יעלה את הנרות משום דלאו עבודה כו' וטעמו של רבינו כיון דלאו עבודה משרי נמי שרי כמו שחיטה שמותר בזרים ע"כ. ולענ"ד נ"ל קצת ראיה לדברי רבינו דבמשנה דזבחים (דף קיד ע"ב) קחשיב כמה דברים דאין חייבין משום זרות והתוס' במס' סנהדרין (דף פב ע"ב) ד"ה והמציק כתבו הדלקה דלא קחשיב משום דלאו עבודה הוא עכ"ל. ובזה הא אכתי אינו מיושב דהא הגמ' דחוק הרבה במס' יומא (דף כד) דמנ"ל דהדלקה לאו עבודה ול"ד להצתת אליתא עיי"ש ואכתי ה"ל להמשנה לאשמועינן דלאו עבודה היא ואינו חייב אף דלכתחלה אסור כדברי הראב"ד ז"ל אע"כ צ"ל כדברי רבינו דכיון דאמרינן בזה דלאו עבודה הוא שרי אפילו לכתחלה והוא כשחיטה דכשירה בזרים והמשנה לא קחשיב התם רק מה שאינו חייב ולא מה שמותר לכתחלה כמו דלא קחשיב שחיטה וזהו נמי כוונת התוס' דהדלקה לאו עבודה ושרי לכתחלה ולהכי לא קחשיב שם ועיין בצאן קדשים שם במשנה דנעלם מאתו דברי התוס' אלו במס' סנהדרין עיי"ש ודוק

הלכות איסורי מזבח

פרק א הלכה ד השוחט בע"מ לשם קרבן לוקה כו' עד שהרי נאמר בהן לא תקריבו אלה לה' כו' וכתב הלח"מ אבל מ"מ קשה לי על רבינו ועל רש"י ז"ל דה"ל לפרש כלישנא בתרא דאמר שם בגמ' דלרבנן נמי מפיק מעל המזבח וקרא דלא תקריבו אתי לבמת יחיד ולפי ההיא לישנא אתיא ברייתא דספרי דמפיק ליה מקרא דעל המזבח ככ"ע עכ"ל ונ"ל לענ"ד לישב כן דלכאורה קשה לפי לישנא קמא דמפיק ליה מלא תקריבו דמעוך וכתות ולא אתי על במת יחיד מנ"ל דלוקה על בע"מ בבמת יחיד. ונ"ל לומר כן דהנה במס' זבחים (דף קכ) אמרינן שם ת"כ דר' יוחנן כו' מומין וזמן בגדולה ובקטנה ופירש רש"י ומומין דלא אשכחן דשרינהו בקטנה עכ"ל. ולכאורה קשה ה"ל לרש"י ז"ל לומר כמו דאמרינן כאן בתמורה דמקרא דמעל המזבח מפקינן זריקה ומקרא דלא תקריבו אתי למעט במת יחיד דבע"מ פסול בהו ומ"ט פירש משום דליכא קרא למשרי

וע"כ נ"ל לומר כן דהנה שם בתחלה איתא עולת במת יחיד רב אמר אינה טעונה הפשט ונתוח ור' יוחנן אמר טעונה הפשט ונתוח וקמיפלגי בדריה"ג דתניא ריה"ג אומר עולה שהקריבו ישראל במדבר אינה טעונה הפשט ונתוח כו' מ"ס מאוהל מועד ואילך ל"ש במה גדולה ול"ש במה קטנה ומ"ס בבמה גדולה אין בבמה קטנה לא ת"כ דר"י דברים כו' הפשט ונתוח בגדולה ובקטנה ופירש רש"י שם שחיטה הפשט ונתוח דלא אשכחן בהו מיעוטא ע"כ. נמצא דבזה פליגי רב ור' יוחנן דרב סבר דכיון דלא אשכחן קרא לרבות הפשט ונתוח בבמה קטנה אמרינן דלא צריך כלל הפשט ונתוח רק בבמה גדולה ור"י סבר דכיון דלא אשכחן קרא למעט אמרינן גם הפשט ונתוח בבמה קטנה וכן גבי מומין לכאורה נמי איכא למימר הכי דרק לרב כיון דלב"נ קודם קרבנות אוהל מועד היה שרי להקריב בע"מ ורק מחוסר אבר פסלי ובירושלמי בפ"ט דמס' פסחים איתא חד מ"ד דבדוקין שבעין לא פסל בפסח מצרים ומה שכתב שם קרא דתמים הוא לרבות מחוסר אבר פוסל בהו ועיין תוס' חולין (דף עט ע"ב) ובחידושי בארתי בזה כמה סוגיות ואכ"מ נמצא דלהאי מ"ד בירושלמי קודם קרבנות אוהל מועד גבי ישראל לא מפסל אי לא היה לנו הקרא של לא תקריבו דפסול אף בבמת יחיד וכמו הפשט ונתוח דיו"ט וצריך קרא לרבות על במת יחיד ואי לא מקרא ה"א דכשר בבמת יחיד אפילו בע"מ ואתי הלישנא בתרא דתמורה ע"כ כתב דאמר א"ט הפשט ונתוח ולהכי צריך קרא לרבות בע"מ מקרא דלא תקריבו אבל ר' יוחנן דאמר דכיון דליכא קרא למשרי ודאי טעונה הפשט ונתוח כן גבי בע"מ נמי לא בעי קרא לאסור וכיון דנאסר גבי ישראל שוה לנו במה גדולה לבמה קטנה ולא צריך קרא דלא תקריבו דמעוך על במת יחיד ואתי הלישנא קמא שם בתמיה דמפיק מלא תקריבו על זריקה ולא אית לן קרא על במת יחיד כר"י דל"צ כלל קרא לזה ולהכי הכא גבי הא ברייתא דת"כ דר"י דאמר דטעונה הפשט ונתוח שפיר פירש רש"י דליכא קרא גבי מומין דשרי בקטנה דכיון דס"ל להך ברייתא כר"י דל"ט הפו"נ גם על במת יחיד לא צריך קרא לאסור וידעינן שפיר מהא דליתא קרא למשרי ולא מבעיא קרא בתמורה כל"ק שם ועתה ניחא דברי רבינו ורש"י ז"ל דכיון דקיי"ל רב ורב יוחנן הלכה כר"י ועוד דת"כ כר"י וא"כ לא צריך כלל קרא על בע"מ בבמת יחיד ואתי הקרא לא תקריבו על זריקה ודוק

שם מכאן אמרו לוקה ד' ועיין כ"מ ולקמן בפ"א מה' תמורה נתרץ דברי רבינו בס"ד

הלכה יב כל פסולי המוקדשין כשיפדו מותר לשוחטן בשוק של טבחים ולשקול בשרם בליטרא כשאר החולין חוץ מן הבכור ומעשר מפני שמכירתם בשוק מוסיף בדמיהן אבל הבכור והמעשר שאין דמיהם להקדש אלא נאכלין במומן כמו שיתבאר אין שוחטין אותם בשוק של טבחים ואין מוכרין אותן שם כו' עכ"ל. והנה רבינו ז"ל לא ביאר לא כאן ולא בפ"א מה' בכורות שכתב שם נמי שאסור למכור בשר בכור ומעשר באטלז ולמכור בליטרא אי איסור זה הוא מה"ת או רק מדרבנן אסור

ונ"ל לבאר דהנה התוס' כתבו במס' בכורות (דף לא) דהאיסור זה הוא מה"ת דכתבו בד"ה חוץ וז"ל ואע"פ שמפרש טעם מפני שהנאתן לבעלים ע"כ הוא מדאורייתא כדמוכח בפ"ק דתמורה (דף ח) ובמס' סנהדרין (דף קיב) גבי עיר הנדחת דדרש בהמתך מי שנאכלין בתורת בהמתך יצאו בכור ומעשר שאינו נאכל בתורת בהמתך דתנן כל פסולי המוקדשין נמכרין באיטלז כו' חוץ מן הבכור והמעשר שמא משום קרא נפקא דאין נוהגין בזיון בדבר שאין הנאתן להקדש עכ"ל. והרא"ש ז"ל שם בדף ל"א הביא דעת הרמב"ן וז"ל כתב הרמב"ן ז"ל ומסתברא לנו דחלבו של בכור וגידו ועורו וקרניו נמכרין באיטלז ונשקלין בליטרא דלא עבדי רבנן מעלה אלא בבשר דחזי ליה אבל בהני לא וגמרינן להא מילתא ממעשר דלא ש"ב כדתניא מ"ב ששחטו מבליע בעורו ובחלבו כו' וכן כתב בעל הלכות חלבו של בכור מוכרין אותו לעכו"ם כו' מיהו עבוד רבנן כו' חלבו דאינו ראוי