כתר המלך חלק ב רצא

פרק ט הלכה ב אע"פ שהזרין מוזהרין אין חייבין מיתה אלא על ד' עבודות בלבד עכ"ל. וכתב הכ"מ פלוגתא דרב ולוי במס' יומא ד' כ"ד ופוסק רבינו כרב דלוי ס"ל אף תרומת הדשן ע"כ והמשל"מ כתב וז"ל ובירושלמי הביא מחלוקת זה בשם ר' יוחנן ור"ל דר"י מחייב כלוי ולפ"ז ה"ל לפסוק כר"י נגד ר"ל כו' ועוד הקשה כמו"ח ז"ל דשם בעי רבא עבודת סילוק בהיכל כל מהו והא בעיא אליביה דלוי דס"ל דעל עבודת סילוק חייב וא"כ ה"ל לרבינו לפסוק כלוי דרבא דהוא בתרא בעיא אליבא וכמו דאשכחן לקמן בפ"ו מה' מעה"ק ה' כ"א דפוסק רבינו כאבא שאול אף דה"ל יחידאי משום דרב אשי קמבעיא אליביה וכמו שכתב התוי"ט במשנה דמס' זבחים ד' ב' ק"י וכן בש"ד וא"כ ה"ל לרבינו לפסוק כלוי ולמיחשב תרומת הדשן

ונ"ל לישב דברי רבינו דפוסק כרב וכר"ל כן דהנה שם בסוגיא אמרינן מ"ט דרב דכתיב ואתה כו' עבודת מתנה ולא עבודת סילוק כו' וללוי כתב רחמנא לכל דבר המזבח ורב ההוא לאתויי שבע הזאות כו' וללוי נפ"ל מדבר וכל דבר ורב דבר וכל דבר לא דריש ואימא לכל דבר המזבח כלל עבודת מתנה פרט כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט עבודת מתנה אין עבודת סילוק לא א"ק ולמבית לפרוכת ועבדתם למבית לפרוכת הוא דעבודת מחנה אין עבודת סילוק לא הא בחוץ אפילו עבודת סילוק ע"כ. והריטב"א ז"ל בחידושיו כתב על הא דאמר רב לא דריש לא דלא דריש כלל דהא ליכא מ"ד דלא דריש לכל כו' א"נ דלכללא אתיא למדרש כלל ופרע והיינו דפרכינן בסמוך ואימא לכל דבר המזבח כלל עכ"ל הריטב"א

והנה צריך להבין לפ"ד של הריטב"א ז"ל דרב דריש לכל על כללא ופרטא וללוי לא דריש במאי פליגי דלוי ס"ל דמקרא של ולמבית לפרוכת חזינן דלא דרשינן כלל ופרט ולרב דריש ונ"ל לומר כן דהנה התוס' ישנים כתב כאן וז"ל לרב למאי איצטריך למבית לפרוכת י"ל דס"ד כיון שעבד לפני ולפנים יהא חייב דאפילו בביאה ריקנית יש לו לזר להתחייב אם היה מזיד וכן פירש הר"י עכ"ל. נמצא דלרב אתיא הקרא דלמבית לפרוכת כה"כ דלא נטעה לומר אף אם עבודת סילוק לחייב שם משום דאפילו בביאה ריקנית חייב שם מיתה ודריש כללא ופרטא וללוי לא דריש כן וצריך להבין מנ"ל לחדש ללוי דהקרא של ומבית לפרוכת אתיא לגלוי דלא ילפינן כללא ופרטא ורק למבית לפרוכת הוא דחייב על עבודת סילוק נמי דילמא אתיא כרב רלא נימא להיפך דעל עבודת למבית לפרוכת כיון דעל ביאה ריקנית חייב במזיד מיתה חייב נמי על עבודת סילוק ואחי קרא לגלות לנו אפכא

ונ"ל דבזה פליגי דהנה איתא במס' מנחות (דף כז ע"ב) מבית לפרוכת ואל פני הכפורת במיתה ר' יהודה אומר כל היכל כולו ולמבית לפרוכת בארבעים ואל פני הכפורת במיתה ע"כ. נמצא דלר' יהודה מבית לפרוכת על ביאה ריקנית אינו חייב מיתה וא"כ לא מצי למימר דאתי הקרא כמו לרב לומר דעל מבית לפרוכת חייב משום דאפילו על ביאה ריקנית דהא לר' יהודה אינו חייב מיתה על מבית לפרוכת על ביאה ריקנית ורק על פני הכפורת חייב מיתה וע"כ צ"ל דאתי למימר דעל מבית לפרוכת הוא דחייב דוקא על עבודת מתנה ולא על עבודת סילוק הא מבחוץ אף על עבודת סילוק נמי חייב וכן נמי ר' יוחנן דסובר בירושלמי כלוי וסבור נמי כן כר' יהודה אבל רב ס"ל כרבנן כמו דס"ל לדידן דאף על מבית לפרוכת חייב מיתה וצרי קרא לגלות לנו ההיפוך דעל מבית לפרוכת נמי פטור וא"כ ניחא נמי דברי רבא דמבעי אליבא דלוי דאמרינן שם במנחות ורבנן ה"נ דל"ל יהא דב"ר אל פני הכפורת ההוא למעוטי דרך משופש כו' ובמס' זבחים (דף פב ע"ב) אמר שם אמר אביי ל"נ אלא לדרך משופש א"ל רבא והא הבאה כתיב ביה והתוס' שם מקשים מהסוגיא דמנחות דאמר דלרבנן ממעטי מקרא דרך משופש ול"ל קרא ת"ל דכתיב הבאה כו' וא"כ א"ל דרבא כר' יהודה ס"ל באמת ולא כרבנן למעט דרך משופש דהבאה כתיב ביה וא"כ שא שפיר ס"ל נמי כלוי שם ביומא אבל אנן דס"ל כרבנן וכמו דס"ל במס' יומא (דף נג) לסתמא דגמ' דעל מבית לפרוכת חייב מיתה שפיר פסקינן נמי כרב דעל תרומת הדשן פטור דדרשינן כלל ופרט כיון דס"ל כרבנן הכא בפ"ג ה' ט' דעל מבית לפרוכת ח"מ שפיר פוסק כרב כמבואר

והנה בס' מהר"ם ברבי מתרץ וז"ל ול"נ לתרץ בצירוף עוד שם קושיא דאמר על הרב ודלוי בשניהם ח"כ וקשיא הברייתות אהדדי כו' ונ"ל לתרץ כן דהנה התוס' ישנים במס' יומא כתבו דאיצטריך לרב לרבות שבע הזאות שבפנים ושבמצורע משום דס"ד דהוה עבודה שיש אחריה עבודה דהא צריך להזות על קרנות המזבח קמ"ל כיון דעכ"פ מדם זה אינו מזה על הפרוכת הוה גמר עבודה ולכאורה קשה דהא לא צריך כלל קרא דאל"כ היכי משכחת לה כלל דמבית לפרוכת דהיינו לפני ולפני דכתב רחמנא אל מבית לפרוכת ועבדתם עבודת מחנה דהא ליתא החם אלא שתי עבודות הזאת בין הבדים וקטורת ואם הזאה בהיכל גבי פר ושעיר הנשרפין הוי עבודה שיש אחריה עבודה דצריך להזות על קרנות המזבח הה"ד הזאה בין הבדים נמי הוה עבודה שיש אחריה עבודה דהא צריך להזות אח"כ על הפרוכת ועל המזבח וא"כ בהזאה ליתא מיתה ולא משכחת לה אלא בקטורת ובזה נמי לא משכחת מיתה משום זרות דחייב כרת משום הבערה שלא לצורך ביוה"כ וכרת חמור ממיתה בידי שמים וא"כ קשה ל"ל לרב על המזבח לרבות שבע הזאות שבפנים כו' ת"ל דמוכח מן ומבית לפרוכת כו' אף אם אמרינן מקלקל בהבערה פטור ל"ק דמן יוה"כ פטור דמקלקל בהבערה הוא אבל אם מקלקל בהבערה חייב מוכרח כלוי ול"ק הברייתא אהדדי דתנאי הוא דחד ברייתא דכרב אתיא כמ"ד מקלקל בהבערה פטור ואידך כמ"ד חייב ורבינו לטעמיה דפוסק כמ"ד מלאכה שאצ"ל חייב משה"כ ס"ל כלוי עכ"ל

והנה לפי מה שנבאר לקמן בפ"ח מה' פסוהמ"ק הי"ב דברי התוס' במס' יבמות (דף לג ע"ב) דכתבו דהיכא דהותר מכללו אפילו אי הוי איסור חמור אפה"כ חל עליו איסור קל והוכיחו זה מדאמרינן התורה אמרה יבוא איסור נבילה ויחול על איסור חלב וא"כ ה"נ יש לדחות דאיסור יוה"כ הוי הותר מכללו במקדש וכמו שכתבו שם התוס' ביבמות דזה מקרי הותר מכללו ולפ"ז נדחה תירוץ המהר"ם ברבי דה"נ חייל איסור זרות על הבערה משום דהוי הותר מכללו ואף שהתוס' כתבו שם עוד ת"א מ"מ זה ודאי ס"ל דטריפה חל על חלב ומוכרח מזה ודאי כתירוץ הראשון של התוס' שבארנו. ולפי מה שתרצנו ניחא שני הברייתות דסתרי אהדדי דתליא בפלוגתא דתנאי וחדא אתיא כר' יהודה וחדא אתיא כרבנן כמבואר. ובהאי ענינא נ"ל לתרץ קושית התוס' ישנים שהקשו וז"ל ב"ר עבודת סילוק בהיכל מהו תימא לרבי אמאי לא פשיט להו דפטור מדלא חשיב ליה ללוי לעיל ול"ל משום דלא מיירי אלא במזבח החיצון דהא פריך בסמוך אלא זר שסידר את המערכה לחייב עליה אלא פשיטא דל"ח מיתה מדלא מנה ליה עכ"ל

ונ"ל לומר כן דהנה לכאורה לאו אליבא דכ"ע צריך זה הא דמקשה שם הגמ' בהאי סוגיא נימא כלל ופרט ומתרץ א"ק ולמבית לפרוכת דהא התוס' כתבו ד"ה אין ואע"ג דלא דמי כללא בתרא לכללא קמא הא דיינינן באלו טריפות כה"ג כו' עי"ש ובאמת י"ל דהאי סוגיא כאן ס"ל כמ"ד דלא דיינינן כה"ג בכלל ופרט דהא יש פלוגתא בזה ת"ק ות"ב עי"ש ולהכי צ"ל ולמבית לפרוכת כו' אבל למ"ד דדיינינן בכה"ג בכלל ופרט וכלל ול"צ התירוץ של א"ק ולמבית לפרוכת אלא יתרץ כדברי התוס' דה"ל שני כללות הסמוכות והטל פרט ביניהם. והנה התוס' ישנים כתבו הא דק"ל על לוי ונימא כלל ופרט ולא מקשה סתם עבודת מיתה ל"ל משום דאמרינן דאתי למעט עבודת סילוק שבהיכל עי"ש בד"ה עבודת. ועתה ניחא שפיר דמדברי לוי ליכא למיפשט דא"ל דלוי באמת ס"ל דעל עבודת סילוק שבהיכל פטור משום קרא של עבודת מתנה ממעטי עבודת סילוק שבהיכל כדברי התוס' ישנים