כתר המלך חלק ב רצ

איתא ומום הוא להכי שפיר מחלל עבודה דחסרון מום פוסל גם בבהמה מה ששייך וא"כ א"ל דהני מחללי עבודה נמי וצ"ע

פרק ז הלכה ג מי שנסדק סתום אזנו כו' מי שניקב סחוס אזנו כרשינה בין נקב עגול בין נקב ארוך אם מצטרף לכרשינה ה"ז מום עכ"ל. והנה המשל"מ לקמן בפ"ג מה' עבדים ה' ט' הקשה ע"ז מסוגיא דמס' בכורות (דף ל"ז ע"ב) דמקשה הגמ' ורמינהו מרצע א"ל אלא מרצע מניין לרבות כו' ומסיק אר"ת ל"ק כאן לשחוט כאן לפסול נמצא דלפסול הכהן הוה מיפסל בנקב כ"ש אף בפחות מכרשינה וא"כ תקשה הכא דביאר רבינו דין פסול כהנים בע"מ מ"ט לא קתני דנפסל אף בכ"ש ע"ש. והנה נ"ל לישב כן דהא בירושלמי פ"ק דקידושין אמר וירצע פחות מכרשינה שמא יבוא לידי כרשינה ויבוא התורה אמרה ושב אל משפחתו כו' נמצא דס"ל להירושלמי דאף לפסול איני פסל רק כדי כרשינה ורק אי נאמר שירצע בפחות חיישינן דילמא ירצע יותר ופוסק רבינו כהירושלמי זה דלא מחלק דאף לפסול בעי ככרשינה ומה שדחה שם המשל"מ דאין לפסוק כהירושלמי נגד גמ' דידן נ"ל לענ"ד לומר דהוה לרבינו הוכחה לפסוק כן. דהנה שם במס' בכורות כתבו התוס' וא"ת מדפסול כהן משמע דהוה מום מדאורייתא כו' א"נ מום עובר הוא ידעינן שלא יפסל אפילו לפי שעה משום דכתיב ושב אל משפחתו ודרשינן במס' קידושין למוחזק שבמשפחתו עכ"ל. נמצא דהתוס' ס"ל דאפילו אי לא הוה רק מום עובר מ"מ אינו נרצע מטעם זה דאינו שב אל משפחתו לפי שעה וא"כ קשה לי האיך הוכיחו רבנן דבמילת אין רוצעין דאל"כ איך תתיישב זה דאמרינן דכהן אינו נרצע דהא במילת אינו נעשה בע"מ הא מבואר הכא בסוגיא דמן העור נעשה בע"מ עובר כדאמר שם בגמ' א"ה מום עובר נמי אלמה תנן אבל לא מן העור וכן פירש"י שם במשנה אבל לא מן העור דהדר בריא אלמא דמום עובר הוא ורק דהדר בריא וא"כ יוכל היות דרוצעין במילת ומ"מ כהן אינו נרצע משום דנעשה בע"מ עובר ואינו שב למשפחתו קרינן כדברי התוס' וע"כ נ"ל דצריך לומר לפ"ז דבזה פליגי ר' יודן ברבי וחכמים דר' יודן נמי יסבור בזה דכהן אינו נרצע דהא דרשא גמורה היא הקרא דושב אל משפחתו לכ"ע ורק בזה פליגי דר"י סבר דרוצע רק במילת לכל עבד דהוי רק מום עובר דהא לעשות חבלה כזה באחר הוא אסור בלאו דבל יוסיף ורק הכא התירה התורה וא"כ אמרינן דהתורה לא התירה רק לנקוב במילת הפחות שבחבלה שהוא מום עובר ולא בסחוס שהוא מום קבוע ומ"מ ניחא דעבד כהן אינו נרצע דנעשה בע"מ עובר ואינו שב אל משפחתו אבל רבנן פליגי בזה גופיה וס"ל דאי ירצע במילת דהוה מום עובר מיקרי שב אל משפחתו כיון דיעבור המום וא"כ מוכרת אתה לומר דמן הסחוס אתה רוצע ולהכי הכהן אינו נרצע דאינו שב אל משפחתו וא"כ תירוץ זה של הגמ' כאן לפסול כאן ליקרב הוא רק לר' יודן דאף במום עובר מיקרי אינו שב אל משפחתו וא"כ אינו יכול לרצוע אף בפחות מכרשינה דהא מום עובר נמי אינו שא"מ קרינן אבל לרבנן דאמרו דדוקא מן הסחוס מיקרי אינו שב אל משפחתו ליתא תירוץ זה כאן לפסול וצריך לומר לרבנן תירוץ הירושלמי שמא יבוא לידי כרשינה וכיון דפסקינן כחכמים נקטינן כהירושלמי דלא מחלקינן כמבואר. ואף שהירושלמי שם פ"א דקידושין אומר שם כן ר' יודן אומר המילת הזה נרצע שלא יהא כהן ויפסל משמע דס"ל לר' יודן דכהן נרצע ורק הוא נרצע במילת ואינו נעשה מום והוא דלא כמו שבארנו דגם לר"י אינו נרצע עבד כהן מ"מ לפי סוגית הגמ' דידן לא משמע כן דהגמ' אמר כן וחכמים אומרים אין עבד כהן נרצע מפני שנעשה בע"מ וא"ת במילת היו רוצעין האיך עבד כהן נעשה בע"מ הא אין רוצעין אלא בגובה של אוזן עכ"ל הגמ' וא"כ משמע דחכמים אומרים לר"י דזהו דבר ברור דעבד כהן אינו נרצע והוא משום דושב אל משפחתו ומוכרח הוא דרוצעין בגובה ש"א ולא במילת ולדברי הירושלמי אין הוכחה דהא לדידיה לר' יודן הכהן נרצע במילת ומאי הוכיחו חכמים לר"י אלא לפי סוגית גמ' דידן הוא כמו שבארנו דר' יודן סובר דאינו נרצע כהן ומשום דבמילת הוה נרצע ונעשה מום עובר מ"מ גם בזה אין לרצוע לכהן וחכ"א דעל זה ל"ח כיון דהוא מום עובר וע"כ רוצעין מן הסחוס כמבואר. וניחא לי עפ"י דבארנו דר' יודן אמר דבמילת היו רוצעין כיון דאיכא איסורא לחבול עבדינן ליה החבורה העוברת זה דאיתא במס' קידושין דף ס"א ד"א המרצע זהו המרצע הגדול והנה רבינו כתב לקמן בפ"ט מה' עבדים ה' ג' ורוצעין במרצע של מתכת כו' ולא ביאר דבמרצע הגדול היו רוצעין אשר לפי הנראה אין חולק על זה ועמדו ע"ז המפרשים

ונ"ל לומר כן דלא בא הד"א לומר דרוצעין דוקא במרצע הגדול ורק לפי שבארנו דאיכא איסור ברציעה וא"כ הוה אמינא למעט בחבלה מהדרין על המרצע היותר קטן להכי בא לומר דנוכל לרצוע במרצע אף היותר גדול ורק מיקרי מרצע ול"ל לבקש קטן דוקא דיהיה החבורה קטנה וא"כ כיון דרבינו אמר סתם ורוצעין במרצע של מתכת משמע דשרי בכל מרצע וא"צ לבקש קטן ואף אי הוא גדול שרי דבזה דהתורה אמרה המרצע מתיר בכל מרצע אף גדול אבל לא לחיוב לבקש היותר גדול ורק דשרי בכל מרצע כמו דכתב רבינו כמבואר. ועוד נ"ל לישב דברי רבינו הכא כן דהנה הירושלמי אמר שמא יבוא לידי כרשינה כו' ומפרש לה הריטב"א ז"ל בחידושיו למס' קידושין דהא דאמר שמא יבוא לידי כרשינה אין הכוונה שמא יטעה ויעשה נקב גדול דלזה לא חיישינן דהא יש איסור משום חובל בחבירו ובזה הוא זהיר ורק חיישינן כיון שרוצעין במרצע של ברזל ודרכו של ברזל שמנקבין בו שהרחב יתרחב מאליו וכמו דאמרינן במס' שבת דף קל"ו ובמס' יבמות דף ע"ו דברזל מיזרף זריף ויש לחוש שמא יתרחב הנקב יותר מכרשינה מעצמו וזהו פשט הירושלמי ויבוא מה בכך היינו דהירושלמי מפרש כיון דהוא אינו נוקב בידים ואינו עובר על איסור מה לנו לחוש אם יתרחב ואימר התורה אמרה ושב אל משפחתו דהא התירה גלתה לנו דכהן צריך לשוב אל משפחתו אחרי כן ואי נרצע אף נקב קטן דבשעת מעשה לא עבדינן איסורא אך כיון דדרכו להתרחב ממילא לא ישוב אל משפחתו ולהכי אינו נרצע כלל וא"כ ניחא שפיר דהתם בבכורות הא קאי אליבא דר' יוסי ב"ר יהודה דמקשה ור"י בר"י כעדשה אין בציר מכעדשה לא והנה ר' יוסי ב"ר יהודה הא ס"ל בברייתא שם דשרי לרצוע בכל דבר בסול ובסירא כו' ולא בעי של מתכת דוקא וא"כ ליתא החשש שמא יתרחב דהא היה של עץ ולהכי מחלק בין לשחוט ובין לפסול דאל"כ הא יכול לכהן לרצוע בשל עץ דלא יתרחב הנקב אבל לדידן דס"ל דבשל מתכת דוקא כמו שבארנו וא"כ שפיר הוא תירוץ הירושלמי שמא יעשה כרשינה שהוא סברא טובה שיתרחב הנקב ולא מחלקינן כלל בין לפסול ובין לשחוט כמבואר. והנה הקרבן עדה שם בירושלמי מפרש ויבוא לידי כרשינה ומה בכך הא ה"ל טרוד בדבר מצוה ופטור כדתנן אם הוציא הלולב לר"ה פטור ע"כ וליתא זה דהא דטועה בדבר מצוה דפטור הוא רק מחטאת אבל איסורא איכא כמו כל איסור שוגג וכמו שלית ב"ד אם הוסיף מכה אחת דעובר על בל תוסיף וא"כ חששו שפיר דבנקל יכול לטעות ויעשה נקב יותר גדול ויעבור על איסור אלא הוא כמו שבארנו דהא הנקב אף יותר גדול לא יעשה בעצמו ורק יתרחב מאליו אך בכ"ז גם לזה חששו דלא ישוב אל משפחתו או כמו שמפרש הפ"מ הכא דמה שמקשה הכא הירושלמי ויבוא לידי כרשינה הוא קושית הגמ' שלנו ויעשה בע"מ ומשום ושב אל משפחתו. ומה שמקשה הק"ע בש"ק על רש"י שפירש ויעשה בע"מ הלא רציעה מצוה הוא והקשה הלא מטיל מום בקדשים לוקה ועוד דבכהן כתיב וקדשתו כו' לענ"ד לא קשה מידי דהא גם בישראל איכא איסור לעשות חבלה משום איסור בל יוסיף להכות ורק הכא התירה התורה לרצוע וא"כ גם בכהן לא חיישינן אי איכא עוד איסור בע"מ דהא זהו מצוה מה"ת ואמרה התירה אמרה ושב אל משפחתו א"כ צותה דגם כהן ישוב אל משפחתו ובודאי אין רוצעין דלא יעשה בע"מ כמבואר ודוק: