כתר המלך חלק ב רפז

רש"י ז"ל (דף מז) פירש וז"ל דר"י שמע תרווייהו ואמרן ביחד וזהו לפי מאי דס"ד הכא דר"י בפתוחות לעזרה קאמר דא"א לבע"ק לבא לפתחה אבל למה דמסיק הכא דר"י בפתוחות להר הבית קאמר בע"ק מותר לכנוס בה בעומדת בסופה לצד ירושלים עכ"ל. והנה אכתי אינו מתורץ מנ"ל לרש"י ז"ל זה דר"י לפי המסקנא אמרן ביחד לאשמועינן דבע"ק מותר לכנוס במחילות בהר הבית דלמא משום ששמע מרבו. ולפ"ד ניחא דלר"י תקשה כיון דאמר בע"ק משתלח חוץ לד' מחנות ל"ל להברייתא לומר משום ספק נדה ע"כ אומר בזה דמחילות בהר הבית לא נתקדשו וכיון דהפרישה היה בהר הבית דילפינן ממלואים כמו דר"י גופיה יליף במס' יומא וא"כ ע"כ מוכח דמחילות דפתוחות להר הבית לא נתקדשו ובע"ק מותר לכנוס וצ"ל הטעם שמא ימצא ספק נדה כמבואר. וכן לפי מאי דמבאר המשל"מ הכא הא דילפינן שני הדינים ממשנה דתמיד דאומר שם אירע קרי לאחד מהם היה הולך במסיבה שתחת הר הבית ושם אומר מסייע לר"י דמחילות לא נתקדשו וידעינן תרווייהו מזה נמי ניחא דהא ילפינן ממשנה זו דבע"ק הולך במחילה שתחת הר הבית ודוק

הלכה ו עזרת הנשים משלחין ממנו טבול יום כו' עכ"ל והנה מסתימת דברי רבינו משמע דכל טב"י אינו נכנס לעזרת נשים בין של בע"ק דאסור מה"ת במחנה לויה ובין של טמא שרץ וטמא מת דאינו אסור אלא מדרבנן במחנה לויה מ"מ משלחין מעזרת נשים וכן כתבו להדיא התוס' במס' יבמות (דף ז ע"ב) ד"ה וראה כו' ולכל טב"י איירי בין בבע"ק ובין בט"ש ונבילה דאיירי ביה התם וכן כתבו בזבחים (דף לב ע"ב) וכולהו טב"י אפילו דט"ש מת ונבילה איירי דאיירי ביה לעיל ומה שהגיה הצ"ק בכל טמאים איירי ללא צורך הוא כמו דכתבו ביבמות דבכל טב"י איירי עיי"ש וא"כ לפ"ז תקשה דברי המהרש"א ז"ל במס' פסחים (דף צב ע"ב) בתוס' ד"ה גבי דכתב שם לא ידענא מהיכא פסיקא ליה דטב"י בשרץ וט"מ נמי גזרו בהו דלא יכנסו לעזרת נשים דאימא דלא גזרו אלא בטב"י דקרי וזב משום דהטמא גופיה אסור בכל מחנה לויה אבל ט"מ ושרץ דמותרין במחנה לויה מדאורייתא ל"ג בטב"י דידהו כדמשמע מהך מתניתין דכלים דלא גזרו אלא בט"מ גופיה כו'. ונעלם במח"כ דברי התוס' אלו במס' יבמות דכתבו מפורש דהתם מיירי בכל טבול יום דאומר מקודם וע"ז אומר דאינו נכנס לעזרת נשים והתם המשנה דכלים אמרה בחיל ואומר דוקא הטמאים אבל בעזרת נשים אסור לכל טב"י כדברי התוס' ודוק

הלכה ה וכן מצורע שנכנס לירושלים לוקה עכ"ל. והכ"מ הביא הסוגיא דפסחים (דף סז ע"א) דאמר רב חסדא מצורע שנכנס לפנים ממחיצתו פטור כו' ואע"ג דר"ח אמר דפטור כיון דפלוגתא דר' יהודה ור"ש הוא פוסק רבינו כר"י דהלכה כמותו לגבי ר"ש ור"ח א"ל דהאי ברייתא לא שמיע ליה מדלא קאמר הלכה כפלוני ואי הוה מסייע ליה הוה אמר הלכה כר' יהודה עכ"ל. ועיון צל"ח שם מה שמבאר בזה. והנה נ"ל להקשות ע"ז מהא דאיתא במס' שבועות ד' ד' ע"א במאי אוקימתיה כר' ישמעאל ולמלקות מראות נגעים מאי מלקות איכא וכתבו התוס' ד"ה מראות וא"ל כגון אם התרו בו שלא לכנוס למקדש ונכנס או שלא לאכול בשר קודש ואכל כו' ואם התרו בו שלא לכנוס למחנה לויה ונכנס לפנים ממחיצתו הא אמר בפ' א"ד ד' ס"ז דלא לקי דהכתוב נתקו לעשה דכתיב בדד ישב עכ"ל ואם כדברי רבינו דלקי על מצורע שנכנס לפנים ממחיצתו דהלכה כר' יהודה ה"ל להגמ' לאוקמי המשנה כהלכתא ומראות נגעים הוה מלקוח לענין אם התרו בו שלא לכנוס לפנים ממחיצתו דלקי לדידן

ונ"ל ליישב כן דהנה השער המלך כתב כאן לתרץ דברי רבינו דפוסק כת"ק דר"א דאמר מנין שאם דחקו זבין ומצורעין ונכנסו לפנים בעזרה בפסח הבא בטומאה יכול יהיו חייבין ח"ל וישלחו מן המחנה בשעה שטמאי מחים משתלחין זו"מ משתלחין ופוסק רבינו דלא כר"א אלא כת"ק וס"ל דחייבין על ביאת המקדש הכא בפ"ד הל' י"ב וא"כ תקשה היאך פוסק כר' יהודה דאי כר"י הא אמר החם הגמ' דהקרא דוישלחו אתא לכדר"א וא"כ דברי רבינו סותר להדדי ומתרץ דהא התם בפ' א"ד פרכינן לר"ש כו' מאי חומרא כו' אדרבא ב"ק חמור שכן מטמא במשהו ס"ל כר' נתן דתניא ר' נתן אומר משום ר' ישמעאל זב צריך כחתימת פי האמה וכיון שכן מצורע חמור מב"ק כו' אמנם לרבנן דר"נ דס"ל דמטמא בכ"ש כו' קרא דמצורע איצטריך לגופיה דלא נפ"ל מקו"ח דבע"ק משום דאיכא למיפרך מה לבע"ק שכן מטמא בכ"ש כו' ומשו"ה איצטריך קרא דבדד ישב ליתן לו מחנה שלישית ולא לנתוקי לעשה כמבואר. נמצא דלפ"ז ניחא נמי הקושיא שהקשיתי ממס' שבועות (דף ד) דהנה במנחות (דף צה ע"א) אמרינן בשעת סילוק מסעות קדשים נפסלין ביוצא וזבין ומצורעין משתלחין חוץ למחיצתן ורמינהו הוגללו הפרוכות הותרו זו"מ לכנוס לשם אר"י ל"ק הא ר"א הא רבנן דתניא ר"א אומר יכול דחקו זבין ומצורעין ונכנסו לעזרה בפסח הבא בטומאה יכול יהיו חייבין ת"ל וישלחו כו' ופירש רש"י ז"ל הברייתא דאמר הכא הותרו זבין ומצרעין לכנוס לשם אתיא כר"א דמיקל החם והברייתא קמייתא אתיא כרבנן דמחמירי עיי"ש. והנה במס' זבחים (דף ס ע"ב) אמרינן הא דתניא בשעת סילוק מסעות קדשים נפסלו וזבין משתלחין חוץ למחנה וח"א בשני מקומות כו' הא ר' ישמעאל הא רבנן עכ"ל נמצא דלפ"ד ר' ישמעאל אתיא הברייתא קמייתא דאמרינן שם דזבין ומצורעין משתלחין חוץ למחיצה ובמס' מנחות שבארנו מוקי ליה הגמ' כרבנן דפליגי על ר"א בזה בזו"מ שדחקו לעזרה בפסח הבא בטומאה כו' וא"כ ס"ל כרבנן דפליגי על ר"א וא"כ לא מצי למימר דסובר כר' יהודה דלקי דהא כל עיקר דאמרינן דרבינו פוסק כר' יהודה אף שפוסק כרבנן דפליגי על ר"א הוא משום דס"ל דוב מטמא בכ"ש וא"כ ר"נ דאמר משום ר' ישמעאל דצריך חתימת פי האמה ולא כרבינו דס"ל דסגי בכל שהו וא"כ שפיר קאמר הגמ' במאי אוקימתיה כר' ישמעאל ולמלקות מראות נגעים מאי מלקוח איכא דלר' ישמעאל אם נכנס לפנים ממחיצתו לא לקי כר"ש ע"כ דלא מצי ס"ל כר"י דלקי דהוא ס"ל כרבנן דפליגי על ר"א דדחקו זו"מ וס"ל דחייבין ואחי ע"ז הקרא של וישלחו וס"ל דצריך חתימת פי האמה אבל לדידן שפיר לקי כמבואר ודוק:

הלכה יב טמא שנכנס למקדש במזיד ענוש כרת שנאמר ואם לא כו' ובשרו לא ירחץ ונשא עונו כו'. וכתב הכ"מ דפשוט הוא וקשה לי מ"ט לא הביא רבינו המקרא אשר הובא בגמ' דמכות (דף יד ע"ב) דאמר שם בשלמא הבא למקדש טמא כתיב עונש דכתיב את משכן ה' טמא ונכרתה אלמא מהאי קרא ילפינן והוא כתיב תחלה במקרא וכן במסכת שבועות (דף ט"ז ע"ב) אמרינן טומאה בעזרה מנין אר"א כתוב אחד אומר את משכן ה' טמא וכתוב אחד אומר אח מקדש ה' ש"מ תרתי משמע דרק מהני תרי קראי ילפינן זה ולדעת רבינו ילפינן מקרא אחר אשר לא נזכר בגמ' וצ"ע

פרק ד הלכה ד וכן טמא שטבל ועבד קודם שיעריב שמשו עבודתו פסולה וחייב מיחה בידי שמים עכ"ל. וכתב הראב"ד ז"ל א"א כיון שטבול יום שנכנס למקדש בכרת היכי משכחת לה טב"י ששימש במיתה והאיכא נמי כרת בשביל ביאת מקדש ואינו מוציא אלא בבמה עכ"ל, וכתב הכ"מ די"ל דיש במיתה חומרא שאין בכרת ע"כ. והמשל"מ דחה דבריו כאן ובפ"ג לעיל ה' י"ט וכן השעה"מ הקשה עליו כמה קושית מכמה סוגיות דאמרינן דמעילה איסור קל במיתה וקדשים חמירי דבכרת עיי"ש

ונ"ל ליישב דברי רבינו ז"ל דמשכחת לה שפיר גבי טב"י אף לא בבמה כמו שכתב הראב"ד ז"ל דהנה שם במס' שבועות (דף יז) שמקשה הגמ' אלא טמא ששימש במיתה ה"מ לה אי דלא שהה כו' אי דשהה בר כרת כו' עד שבא בקצרה יהפך בצינורא