כתר המלך חלק ב רפו

והנה מו"ח הגאון ז"ל ביאר דברי רבינו כן דהנה כפי מה שמפרש הכ"מ הכא דרבינו פסק כר' יהודה תקשה הרבה דהא ר' יהודה אמרינן במס' בכורות (דף מה ע"ב) דאף בשאר משקין מחלל עבודה דרבינו הא פוסק דבשאר משקין רק לוקה ולא מחלל עבודה ועוד מה שכתב הכסף משנה ואע"ג דבפ' א"מ אמרינן מתניתין דלא כר' יהודה הא דקאמר בגמ' בדוכתא כמאן אזלא הא דתניא כר' יהודה עדיף גם זה תמוה הא שם בבכורות מוקי סתם משנה רלא כר"י והתם בכריתות ובברייתות ולדחות סתם משנה מקמי ברייתות זה לא מצינו בש"ד ורק איפכא מצינו דברייתא נדחה מסתם משנה וע"כ יתרץ דברי רבינו כן דדברי רבינו הוא כפי דבריו בפירוש המשנה שכתב רבינו ז"ל שם בבכורות דהטעם דשכור משאר משקין לוקה אי עביד עבודה הוא מטעם דהוא נחשב במומין היתירים באדם מבהמה כמו החרש והשוטה והוא בכלל שאינו שוה בזרעו של אהרן ורבינו ז"ל מצא ראיה לדבריו דמבואר בתורת כהנים והובא בילקוט ג"כ שם בפ' איש איש אשר בו מום דכולל שמה שכור עם חרש שוטה למילף מהלימוד מהמומין היתירין באדם שאינן בבהמה וא"כ רבינו לא ס"ל כר' יהודה והא דכתב דשכור בשאר משקין לקי אי עביד עבודה הוא מטעם דהוא נחשב במומין היתירין באדם מבהמה כמו החרש והשוטה והוא בכלל שאינו שוה בזרעו של אהרן ורבינו ז"ל מצא ראיה לדבריו דמבואר בתורת כהנים והובא בילקוט נ"כ שם ע"פ איש איש אשר בו מום דכולל שמה שכור עם חרש שוטה למילף מהלימוד מהמומין היתירין באדם שאינן בבהמה וא"כ רבינו לא ס"ל כר' יהודה והא דכתב דשכור בשאר משקין הוא מטעם שאינו שוה בזרעו של אהרן ורבא אזל בזה לטעמיה דפוסק דבע"מ שאינו שוה בזרעו של אהרן לקי כמו שפוסק רז"ל לקמן בפ"ו מה' אלו וכאשר ביאר בזה התוי"ט בפ"ז דבכורות משנה ג' דרבינו ס"ל דלוקה בזה ולא כמו שפירש רש"י ז"ל דה"ל רק לאו הבא מכלל עשה ורבינו ס"ל דה"ל לאו גמור ע"ש

והנה יש להביא ראיה לדעת רבינו מהא דאיתא שם (דף מה ע"ב) מה איכא בין מומא לשאינו שוה בזרעו של אהרן א"ב מיחל עבודה ואמאי לא קאמר א"ב נמי מלקות דלשיטת רש"י ז"ל ע"ז לא לקי נמי אלא ודאי כדעת רבינו דלקי בזה שאינו שוה בזרעו של אהרן ורק לא מיחל עבודה ובאמת משמע כן בתו"כ דעל זה שאינו שוה בזרעו של אהרן מרבינן מיתורא דקרא דאינו ראוי ושייך בהו לאו והא דאמר בגמ' מי ששוה בזרעו של אהרן ומשמע מי ששוה אין לא שוה לא והוה לאו הבא מכלל עשה קמו שפירש רש"י שם בע"ב הוא לגלות דקרא יתירא דמביא בתו"כ הוא ללמד ע"ז שאינו שוה בזרעו של אהרן דא"ל לא נדע על מה אבל כיון דילפינן מיתורא לשאר מומין מרבי להו ללאו שנאמר בפרשה שם ולקי ומה שאמר בגמ' א"ב עשה לא גרים רבינו כמו שכתב התוי"ט ועיין משל"מ בפ"ו ה"ו אבל הכא שפיר מתורץ דהטעם דבשאר משקין בלאו משום דאינו שוה בזרעו של אהרן כן ביאר כמו"ח ז"ל. ומצאתי ראיה לדברי הרע"ב ז"ל דבפירוש המשנה כתב בהדיא וז"ל ושכור דמתניתין אינו אלא ששתה חלב הרבה או חלב ודבש כו' עד שנתבללה דעתו דאלו חשובין כבע"מ ואין מחללין עבודה ומשמע דמפרש דהמשנה דקחשיב שיכור בהדי הני מומין הוא משום דהוי כמום שאינו שוה בזרעו של אהרן כמבואר ודוק:

הלכה ו ואנשי בית אב של אותו היום אסורין לשתות בין ביום ובין בלילה שמא ישתה בלילה וישכים לעבודתו ועדיין לא סר יינו מעליו עכ"ל. וכתב ע"ז הראב"ד ז"ל א"א אינו מן הטעם הזה אלא מפני שהקטרת אימורין כל הלילה עכ"ל. וכתב הכ"מ דטעם זה דפירש הוא פירש"י ז"ל ולדעת רבינו יש לומר דאי משום הקטרת אימורין היה אפשר לתקנו שיקטירו אותם קודם שישתו ע"כ. והנה לענ"ד לא אבין את דברי הראב"ד והכ"מ ז"ל דהמה מפרשי דדעת רבינו הוא דאסור לשתות יין בלילה שלאחריו הוא אחר היום ומקטיר הוא האימורין וע"ז תקשה האיך אמר רבינו שמא ישכים לעבודתו ועדיין לא סר יינו והלא למחר אותו בית אב אינו עובד עוד אלא נ"ל דרבינו קאי על הלילה שלפניו טרם יתחיל לעבוד אסור לשתות יין שמא ישכים ביום עבודתו ועדיין לא סר יינו אבל בלילה שלאחריו נמי רבינו מודה לדעת רש"י ז"ל דאסור משום הקטרת אימורין דנוהג כל הלילה והוא מקטיר ורבינו דקאי על הלילה שלפניו שמא למחר ישכים כמבואר וכן צ"ל הא דקאמר בגמ' בתחלה דאנשי משמר אינו שותה ביום אבל שותה בלילה והוא נמי הפי' בלילה שלפניו דהא התם בגמ' (דף יז) אמרינן דהטעם דאינו שותה ביום שמא תכבד העבודה על אנשי בית אב ויסייעו להם וזהו רק ביום דתכבד העבודה אבל בלילה שלפניו דהטעם הוא שמא ישכים למחרתו ועדיין לא סר יינו בבקר זה לא חיישינן דתיכף בבקר תכבד העבודה על אנשי בית אב ולהכי בלילה מקודם שרי לשתות דעד שתכבד העבודה יסור יינו מעליו אבל ביום חיישינן שמא תכבד ואסורים לשתות אנשי משמר וכמו שכתב רבינו בה"ז כאן דאף דרבינו כתב תחלה ביום ואח"כ בלילה ומפרשינן על הלילה שלפניו וה"ל לומר אפכא בלילה תחלה אך מצינו כיוצא בו במס' ערכין (דף כא ע"ב) במשנה שם ומכריזין בבקר ובערב ומפרש לה ר"י שם דבתחלה בערב ואח"כ בבקר כמו שכתבו התוס' שם ד"ה בשעת ואף שאמרה המשנה בבקר ובערב הכונה הוא דתחלה הוא בערב ואח"כ בבקר וה"נ כן כמבואר ודוק

פרק ב הלכה יא האבל אינו משלח קרבנותיו כל שבעה כו' וכן מצורע אינו משלח קרבנותיו כ"ז שאינו ראוי לביאה אל המחנה אינו ראוי להקרבה אבל המנודה יש בו ספק אם משלח או אינו משלח לפיכך אם הקריב עליו נרצה עכ"ל. והנה הכ"מ ביאר טעמו של רבינו דאם הקריב הורצה משום דכיון דמנודה לשמים מקריב אפילו לכתחלה א"כ מנודה לבריות די אם לא יקריב לכתחלה אבל בדיעבד הורצה עכ"ל. ולענ"ד נ"ל דפשוט ניחא דהא רבינו פוסק בפ"ו מהל' ת"ת דכל הספיקות במנודה שנשאר בבעיא הכל לקולא וכן כתב הרא"ש שם בפ' א"מ דרבינו ס"ל דכל הספק הוא מדרבנן ולהכי פסקינן לקולא וא"כ ה"נ הוה ספק בדרבנן ופסקינן דלכתחלה לא ויביא ואם הביא ודאי א"צ להביא קרבן אחר ואזלינן לקולא דבדיעבד הורצה ודוק

פרק ג הלכה ג ומשלחין זבים וזבות כו'. וכתב המשל"מ גרסינן בפ"ו דפסחים (דף סז) וכל זב לרבות בעל קרי ואמרינן התם מסייע לר' יוחנן דאמר מחילות לא נתקדשו וב"ק משתלח חוץ לשתי מתנות ופירש רש"י הני תרתי מילי שמעינהו כהדדי מרביה וכהדדי אמרינן כו' ול"נ דתליא זה בזה דכיון דאמרינן כו'. ולענ"ד נ"ל לומר כן דתלי זב"ז דהנה איתא במס' יומא (דף ו) מביתו למה פירש תניא ריב"ב אומר שמא תמצא אשתו ספק נדה ויבא עליה כו' וכתבו התוס' וק"ל דנהי דלא קדשי בקדושת עזרה מ"מ כהר הבית היתה ובעל קרי אינו רשאי לכנוס למחנה לויה דאמר במסכת פסחים וכל זב לרבות בע"ק אלא יש לפרש מביתו למה פירש ה"ל לומר שיפרישוהו למחילה אחת בהר הבית דמחילות לא נתקדשו עכ"ל. וא"כ ניחא פשוט כיון דר"י אמר דבע"ק משתלח חוץ לשתי מתנות א"כ תקשה על הברייתא למה לו לומר הטעם שמא ימצא ספק נדה ת"ל דאסור לשמש עמה במחנה לויה לכן הקדים תחלה מחילות דלא נתקדשו וא"כ יכול להפרישו לאחת המחילות ושפיר אמרה הברייתא, שמא תמצא אשתו ספק נדה כמבואר

ועפ"ז ניחא נמי דברי רש"י ז"ל במס' פסחים (דף פו ע"א) דכתב שם כ"א ר' יוחנן להא דמחילות לא נתקדשו בפתוחות להר הבית דגבי שילוח בע"ק המשולח חוץ להר הבית אמרה דקאמר מחילות לא נתקדשו ובע"ק נשלח חוץ לשתי מחנות ומותר לכנוס במחילות בהר הבית עכ"ל. ומבאר המהרש"א דהא