כתר המלך חלק ב רפה

דהגמ' ס"ל דשל ראש מחייבי להניח הכהנים בשעת העבודה ובמס' זבחים (דף יט) אמרינן כהנים בעבודתן פטורין מן התפילין והתם קאי על של ראש דעל של יד לא שייך פטורים דאסורים מטעם חציצה וכן פוסק רבינו לעיל בפ"ד מה' תפילין דכהנים בעבודתן פטורין מן התפילין וקאי על תרווייהו בין על של יד ובין על של ראש ומתרץ הש"א דזה דאמר בערכין דחייבין בש"ר מיירי היכא דעביד עבודה כמו חטאת העוף הבא על הספק דאז חייב בשל ראש מטעם ספק ואינו פטור מטעם עוסק במצוה ושל יד אינו מנית מטעם חציצה וזהו דוחק וכן שם בק"א מפרש דזה דחייב דאמרינן הכא בערכין קאי על לאתר העבודה דמ"מ משל יד פטור וזהו ג"כ דוחק דאומר כהנים סתמא משמע דבשל ראש לעולם מחייבי ולא מחלקינן בזה ובס' פרשת דרכים בדרך מצותיך (סי' תכא) כתב דזה דאמר דפטורין רק מתפילין של יד זהו רק לענין איסורא אבל לפטור פטורין אף מהשל ראש בשעת העבודה כמו הסוגיא דזבחים וכ"ז אינו ניחא בפשט הגמ'

ונ"ל לבאר כן דהנה הש"א שם הכרית מהסוגיא דערכין דאם אין לו זרוע של יד מנית של ראש ול"א בזה כל שא"ר לבילה כו' דלא מעכבא אהדדי אף למי שא"ר ועתה ניחא שפיר דאי אמינא דכהנים פטורין משל ראש נמי כיון דפטורין משל יד משום דנימא דמעכבא אהדדי היכא שאינו ראוי וא"כ אי הניח תפילין של ראש נהי דאיסורא משום יתור בגדים וחציצה ליכא דמניח על שערו מ"מ כיון דהוא פטור מן הדבר והוי באותה שעה כמו אשה דפטורה וא"כ אם הניח שרי בהיסח הדעת כיון דעל גופו ליתא חיוב המצוה כלל אבל אם פטרינן מטעם עוסק במצוה פטור מה"מ וא"כ אם הכניס בחיוב ועושה תרווייהו עובד עבודה ומניח תפילין בודאי הוא אסור בהיסח הדעת בהתפילין דנהי דאם ירצה לפטור את עצמו יכול מ"מ כיון דהכניס את עצמו בחיוב ולבש הש"ר וגברא בר חיובא הוא ודאי הוא כמו כ"ע ואסור בהיסח הדעת וא"כ ניחא דשם בזבחים אומר דפטור מטעם עוסק במצוה אם ירצה לפטור א"ע וכן כתב רבינו בה' תפילין דפטור מטעם זה אבל הכא במס' ערכין אמר הכל חייבין לאשמועינן דלא מעכבא ואפילו אם השל יד אסור לו להניח מ"מ חיובא דשל ראש נשאר להכי דאם מנית בשעת העבודה ועוסק בשניהם הוא אסור בהיסח הדעת וזהו דברי רבינו הכא ואם רצה להניחם מניח אף דכתבתי לעיל בה' תפילין דפטור זהו רק מטעם עוסק במצוה אבל אם רצה להחמיר יש עליו קדושת תפילין ואסור בהיסח הדעת כמו שלא בשעת עבודה דהדבר תלוי הכא ברצונו שיכול להכניס עצמו לחיוב זה כמבואר

ועפ"ז נ"ל לישב הא דהקשה בס' באר שבע במס' סוטה (דף לח ע"א) גבי הא דאמר שם במשנה דכהנים היו מגביהין ידיהם למעלה מראשיהן לבד מכה"ג שלא היה מגביה מפני הציץ והקשה הלא גם כהנים הדיוטים לא היו יכולים מפני התפילין דגמרינן קו"ח דאסור בהיסת הדעת מציץ משמע דקדושתן חמיר מציץ ודחוק שם. ולפ"ד ניחא שפיר לא מיבעיא לפ"ד הפר"ד דבארנו דפטורין אף משל ראש בשעת עבודה כמו הסוגיא דזבחים וא"כ הא ברכת כהנים שהיה במקדש אשר שם היו מגביהין למעלה מראשיהן מפני שבמקדש היו אומרים את השם ככתבו כמו שכתב רש"י ז"ל משום דמברכין בשם המפורש והיה תיכף אחר עבודת תמיד של שחר כמבואר בדברי רבינו לעיל פי"ד מה' תפלה ועוד לא היה סילוק כל העבודה וא"כ לא היו מניחין אז תפילין של ראש ג"כ ולהכי מגביהין ידיהם למעלה מראשיהם אלא אפילו לפי מה שבארנו דהכוונה התם דאם אינו מבטל העבודה שרי להניח וא"כ הכא דהוא גזה"כ דמגביה למעלה מראשיהם ולהכי ר' יהודה ס"ל דאף כה"ג היה מגביה ידו למעלה מן הציץ מקרא דוישא אהרן את ידיו כו' וא"כ ודאי אז אינן מניחין תפילין של ראש כדי להגביה את ידיהם אבל הכהן גדול דאינו יכול לפשוט את הציץ בזמן של עבודה להכי של להת"ק דלא היה מגביה ידיו אבל כהנים הדיוטים ודאי לא היו מניחין תפילין אז כדי להגביה מראשיהם למעלה את ידיהם ואחרי שכתב רבינו לעיל בפ"ד מה' תפילין דכהנים בשעת עבודה פטורין מן התפילין לא צריך לבאר זה גבי נשיאת כפים כמבואר דהוא עבודה שאינו יכול ללבוש אז שצריך להגביה ידיו מקרא כמו שבארנו ודוק

הלכות ביאת המקדש

פרק א הלכה א כל כהן הכשר לעבודה אם שתה יין אסור לכנוס בין המזבח ולפנים ואם נכנס ועבד עבודתו פסולה עכ"ל. וכתב הכ"מ ומה שכתב שעבודתו פסולה בפ' כה"ג אמרינן דשתוי יין מחלל עבודה ופירש רש"י ז"ל דכתיב יין ושכר אל תשת וסמיך ליה להבדיל בין הקודש ובין החול משמע בין עבודה קדושה לעבודה מחוללת ומייתי ליה בפ"ב דזבחים (דף יז) עכ"ל. והנה כמו שפירש רש"י ז"ל בסנהדרין הכא כן פירש במס' תענית (דף יז ע"ב) שתויי יין דמחלי עבודה דכתיב יין ושכר אל תשת וסמיך ליה ולהבדיל בין הקדש ובין החול כו' דעבד עבודה כו' חילל וכן פירשו התוס' שם שתויי יין דמחלי עבודה דכתיב יין ושכר וסמיך ליה להבדיל כו' והנה הגאון רי"ב ז"ל במס' תענית על הגליון תמה על התוס' וז"ל במסקנא דזבחים (דף יח) איצטריך קרא ולהבדיל לדרשא אחרינא ושתויי יין דמחלי עבודה יליף התם מג"ש דחוקה חוקה וצ"ע עכ"ל. ותמיה זו שלי גם כן על רש"י הוא דמפרש הכא ובסנהדרין כמו שמפרשים התוס' כמו שמביא הכ"מ הכא

ונ"ל לישב דברי רש"י ותוס' כן דהנה ודאי מקרא זה דלהבדיל נוכל למילף ג"כ דמחלל עבודה ורק כיון דידעינן מג"ש דחוקה אזי אמרינן דאתי הקרא דלהבדיל לדרשא אחרינא לכדרב דאסור להורות אבל אם נצריך הקרא ע"ז דשתוי יין גופיה מחלל עבודה שפיר למדין מגז"ה והוא מוכרח שם בסוגיא דגם מלימוד זה נוכל לידע אף דלפי המסקנא ילפינן מג"ש משום זה דהנה שם בסוגיא מקשה הגמ' ומינה אי מה שתויי יין דמתלי עבודה אף פרועי ראש דמחלי עבודה ובמס' סנהדרין מסיק זה בקושיא והנה לכאורה א"נ דזה דמחלל עבודה ילפינן בג"ש דחוקה חוקה הא קיימ"ל במס' זבחים (דף ל ע"א) דדבר הלמד בג"ש אין חוזר ומלמד בהיקש וא"כ מיתה דכתיב בהדיא ילפינן מהיקשא דפרע לא ישלחו ויין לא ישתו אבל הכא דמחלל עבודה דלא ידעינן רק מג"ש לא נוכל למילף בהיקש דאין חוזר ומלמד וזהו דמחלל עבודה ודאי מיקרי קדשים דאין למידין למד מן הלמד ומכש"כ לפי תירוץ התוס' במס' יומא (דף כג ע"ב) ד"ה ולבש בתירוץ השני דס"ל דלימוד על בגדי כהונה נמי מקרי קדשים ואין למד הלמד וכן כתבו התוס' ישנים במס' יומא (דף לב ע"א) בשם הר"ש ז"ל שם דלימוד לענין עבודה בבגדי כהונה מקרי קדשים ומכש"כ הכא אי ניליף במחלל עבודה מג"ש אין למידין אח"כ מהיקשא ולכן כתבו רש"י ותוס' דילפינן מלהבדיל דהא א"ל הג"ש ידעינן שפיר מזה הקרא דולהבדיל דמחלל עבודה ושפיר מקשה הגמ' ומינה ניליף דפרוע ראש מחלל עבודה היינו דנשאר הלימוד על חילול מקרא דולהבדיל ונדע אז אף על פרוע ראש דמחלל עבודה אבל לפי המסקנא ילפינן מג"ש דחוקה והקרא אתיא לדרשא אחרינא ורק הביאו הכא דקושית הגמ' דנוכל לידע מן ולהבדיל מקרא מפורש והכ"מ הביא דברי רש"י ז"ל ולא העיר בזה וצ"ע

הלכה ב היה שיכור משאר משקין המשכרין אסור להכנס למקדש ואם נכנס ועבד והוא שכור משאר משקין המשכרין אפילו מן החלב כו' ה"ז לוקה ועבודתו כשירה שאין חייבין מיתה אלא על היין בשעת העבודה ואין מחלל עבודה אלא שכור מן היין עכ"ל. וכתב הכ"מ ברייתא דר' יהודה אומר אין לו אלא יין שאר משכרין מניין ת"ל ושכר כו' ושאר משקין דאזהרה ומשמע לרבינו דהלכה כר' יהודה מדאמרינן התם כמאן אזלא כו' כר' יהודה ואע"ג דבס"פ אלו מומין אמרינן דמתניתין התם אזלא דלא כר' יהודה הא דקאמר גם בדוכתא כמאן אזלא הא דתניא כר' יהודה עדיף כן נ"ל לדחות לדעת רבינו עכ"ל.