כתר המלך חלק ב רפד

ועבודתו כשירה ורק חייב מיתה משום בגדיו לא יפרום אבל הכא מיירי שכל הבגד היה קרוע ובלוע כמו דאמר מקורעין ונתבטל מדין בגד ולהכי הוי כמו מחוסר בגדים דעבודתו פסולה ודוק

הלכה ו מכנסי כהנים הדיוטים שבלו ואבנטיהם היו עושין מהן פתילות ומדליקין בהן במקדש בשמחת בה"ש וכתונת כהנים הדיוטים שבלו היו עושין מהן פתילות למנורה תמיד עכ"ל. וכתב הכ"מ ודייק רבינו כתונת כהנים למעט אבנט דאין עושין מהם פתילות למנורת תמיד משום דאית ביה עמרא ואין להדליק בהן למנוה"ת ומכנסים תנן דבשמחת בה"ש מדליקין ולא נשאר לפתילת התמיד כ"א כתונת ומצנפת וצריך טעם למה השמיט רבינו מצנפת ואפשר דתנא כתונת והה"ד למצנפת א"נ דמצנפת דקות ביותר ולא חזו לפתילות לכך השמיטם עכ"ל. והנה התוס' במס' סוכה (דף נא) לא ס"ל כדברי רבינו דמקשים שם ד"ה בלאו תימא אמאי לא קחשיב כתונת שגם הוא היתה של שש וכן התוי"ט מקשה אמאי לא הקשו נמי אמצנפת ונשארו בקושיא ומשמע מדברי התוס' דלא ס"ל כדברי רבינו והכ"מ דהכתונת היה לפתילות שבפנים ולשמחת בה"ש לא היה רק המכנסיים והאבנט. אמנם גם בלא דברי התוס' ז"ל יש ליישב קושית התוס' והתוי"ט דלא קחשיב במשנה הכתונת והמצנפת ותתיישב בזה גם מה שהקשיתי במס' שבת (דף כא) דמקשה הגמ' למ"ד פתילות ושמנים כו' אין מדליקין בהן בבהמ"ק מזה דמבלאי מכנסי כהנים ומהמיניהם היו מפקיעין ומדליקין ותקשה מאבנט שהיה של צמר ומשני שמחת בה"ש שאני ולכאורה תקשה מאי מקשה דילמא ס"ל להמשנה וכן להמ"ד דאין מדליקין בפתילות כו' כמ"ד דאבנט של כהן הדיוט היה של בוץ וכמו דס"ל לראב"ש במס' יומא (דף יב) וא"כ אין קשיא כלל אך לפ"ז ניחא כן דקושית התוס' מ"ט לא קחשיב כתונת ומצנפת יש לישב פשוט דלא רצה התנא למיחשב כרוכלא למחשב כל הבגדים וסגי בחד מהני לומר דזה מדליקין ונדע השאר ורק בהני תרתי דנקיט אשמועינן רבותא והה"ד נמי בכתונת ומצנפת נמי דאי יאמר מכנסיים ולא יאמר אבנט ה"א דרק במכנסיים יוכל להדליק דהוא של בוץ אבל בשל אבנט דהוא של כלאים אין מדליקין אף לשמחת בה"ש ולכן אומר דמהמיניהם היו מדליקין ואי תני אבנט בלבד ולא מכנסיים ה"א דאתא לאשמועינן בזה דאבנט היה של בוץ כהאי מ"ד ולהכי שרי להדליק בזה ולהכי נקט תרווייהו המכנסיים ואבנט לאשמועינן דשרי להדליק אף דהיה של כלאים ושפיר מקשה מדתני האי תרתי ולא כתונת ומצנפת ש"מ דאתא לאשמועינן רבותא דאף דהוא של כלאים שרי להדליק וס"ל דע"כ דאף בבהמ"ק נמי שרי ודחה ליה רק שמחת בה"ש שאני והוא של כלאים כמבואר ודוק

הלכה יג במשל"מ ותכלת כו' ולא ידעתי למה לא ביאר רבינו שצבע זה יהיה בדם חלזון כו'. ובהלכות ציצית בפ' ב' ביאר רבינו שתכלת האמור כו' ואולי סמך על מה שכתב בהלכות ציצית עכ"ל. ונ"ל דגם זה צ"ל דרבינו סמך על מה שכתב בהלכות ציצית דהנה במס' בכורות (דף יז ע"א) אמר ה"מ ברחל בת עז שצמרה פסול לתכלת שנאמר לא תלבש שעטנז גדילים תעשה מה פשתן שלא נשתנה כו' והנה לענין ציצית דפסול הביא רבינו לעיל בפ"ב מה"צ ה"א ולענין הכא דפסול לתכלת דבגדי כהונה לא הביא ובודאי פסול הוא וראיה דפסול דהא אמר בגמ' שם דאין לוקין משום כלאים וכתבו רבינו לעיל בפ' ו' מה' כלאים דליתא בזה איסור דאורייתא וא"כ מנלן דבבגדי כהונה הותר כלאים בכ"ד דילמא עבדינן מצמר כזה שאין בזה כלאים אלא ודאי דאף לבגדי כהונה נמי פסול תכלת כזה רק גם בזה סמך על מה שכתב בה' ציצית כמבואר ודוק

פרק. הלכה ג ושערו היה נראה בין ציץ למצנפת כו' וכתב הכ"מ ודע דתניא בחולין (דף קלח) כיפה של צמר היתה מונחת בראשו של כה"ג ועליה ציץ נתון לקיים מה שנאמר ושמח אותו על פתיל תכלת ולא ידעתי למה השמיט רבינו עכ"ל. ונ"ל לומר דעת רבינו הוא כמו שכתב שם בספר תורת חיים וז"ל ופירש רש"י כובע קטן ותימא דבמס' זבחים תנן שערו היה נראה בין ציץ למצנפת ששם מניח תפלין וכיפה כובע ועל זה היה ציץ נתון הרי אין שערו נראה בין ציץ למצנפת שהכיפה היתה מפסקת ביניהם ועוד מה ראיה מייתי מקרא דושמת אותו על פתיל תכלת דלא איירי בכובע כלל לכך נראה דכיפה של צמר היינו פתיל תכלת דקרא שהיו אורגין כו' כנגד העורף וכן כתב הערוך כיפה של צמר חוט דעמרא גדילים מעשה עבות ורחב שתי אצבעות כשיעור ציץ כדאמרינן בפ' רה"ג כיפה של צמר כו' וכן משמע דברי הרמב"ם ז"ל בפ' ט' מה' כלי המקדש שכתב שם וכיצד מעשה הציץ כו' והוא נקוב בשני קצותיו ופתיל תכלת למטה ממנה כדי שיהיה נקשר בפתיל תכלת נגד העורף עכ"ל התו"ח. וא"כ ניחא שפיר דרבינו יפרש נמי כדברי הת"ת וכמו שהביא בשם הערוך ז"ל דהכיפה של צמר זה הפתיל תכלת שהיה נקשר בו וזהו שכתב לעיל בפ' ט' ופתיל תכלת למטה ממנה אבל כיפה אחרת לא היתה כלל והכרת לזה מהגמ' דזבחים דאמר שערו היה נראה כמו שמוכיח הת"ת

ועוד נראה לי להביא ראיה לזה כפירוש הת"ח מהא דאמרינן במס' שבת (דף סג ע"ב) אריג כל שהוא טמא מציץ וציץ אריג הוא כו' אלא תכשיט כ"ש מציץ ואריג כ"ש מאו בגר ואם נפרש כפירוש רש"י ז"ל דהכיפה של צמר הוא כובע קטן נימא אריג כ"ש מציץ היינו מן הכובע הקטן שהציץ מונח עליו דהוי אריג ולמה לי למילף אריג כ"ש מאו בגד אלא ודאי כפירוש הת"ח דחוט של תכלת היה הכיפה ולא היה אריג אלא גדיל כמו שמבאר הערוך ולא נוכל למילף מזה על אריג כ"ש. ולפ"ז ניחא נמי דברי הגמ' שם במס' שבת דאמר וציץ אריג הוא והתניא ציץ דומה לטס של זהב כו' ומקיף כו' קשה טובא למה לו להביא מברייתא דציץ לא הוה אריג הלא הוא מקרא מלא בתורה דציץ של זהב ועשית ציץ זהב טהור אלא ודאי דאי מקרא ה"א דנהי דהציץ היה של זהב מ"מ הציץ היה מונח על כיפה שהוא אריג ומזה ילפינן ע"כ דנפרש בזה כפירוש רש"י ז"ל ומביא מהברייתא דאומר שם דמוקף היה הטס מאוזן לאוזן ולא מזכיר שם כיפה משמע דהטס היה מונח על המצח ורק זה שאומר כיפה כו' הוא החוט שמקיף ולא היה שום אריג וילפינן מאו בגד כמבואר ודוק

הלכה ו נאמר בבגדי כהונה על בשרו כו' מלמד שלא יהא דבר חוצץ כו' לפיכך אין הכהן יכול לעבוד בתפילין של יד שהרי חוצצת אבל של ראש אינה חוצצת ואם רצה להניחם בשעת העבודה מנית עכ"ל. וכתב הכ"מ ומה שכתב לפיכך כו' ופירש"י כו' ותניא דאיצטריך לאשמועינן אם הניתן אינן חוצצות משום יתור בגדים דאיצטריך לאשמועינן דלאו בגד הוא ע"כ. ונראה שלזה כוון רבינו במה שהאריך וכתב ואם רצה להניח בשעת העבודה מנית עכ"ל, והנה כ"ז אם נפרש כפירוש רש"י דהבעיא הוא דלא נימא דהוא משום יתור בגדים קמ"ל דלאו בגד הוא וא"ח משום יתור בגדים אבל לפי פירוש התוס' דלא שייך הכא כלל יתור בגדים אלא משום חציצה ושל ראש אינו חוצץ משום דשערו היה נראה בין ציץ למצנפת ששם מניח תפילין של ראש וא"כ לא הוי רבותא לאשמועינן דמניח השל ראש ולפי משמעות מד"ר משמע שמפרש כפירוש התוס' דמשום חציצה מספקא לנו ולא משום יתור בגדים דתנא הכא דין דמניח תפילין בענין דין שלא יהא דבר חוצץ ולא במקום שאומר הדין דאין לעבוד ביתור בגדים וא"כ הוא למותר מה שמסיק ואם רצה להניחם מנית. וע"כ נ"ל לבאר דדבר גדול מלמדנו רבינו בזה דהנה הש"א (בסי' לז) מקשה דהכא במס' ערכין (דף ג ע"ב) אמר הכל חייבין בתפילין כו' כהנים איצטריכא ליה סד"א הואיל וכתיב וקשרתם לאות כו' והיו לטוטפות כל דאיתא במצוה דיד איתא במצוה דראש והני כהנים הואיל וליתנייהו במצוה דיד כו' אימא במצוה דראש נמי לא ליחייבי קמ"ל דלא מעכבי אהדדי כו' נמצא