כתר המלך חלק ב רפג

א"ה ע"ש שבתוך החג נמי מי איתא בכל שנה זימנין דלא משכחת לה וה"ד כגון שחל י"ט הראשון בע"ש אלמא דאז חסר תקיעות דמילוי המים כשיטת רש"י ותוס'. וע"כ נ"ל לישב דברי רבינו כן דמפרש פירוש הגמ' שם בסוכה באופן אתר דבאמת בשעת מילוי בי"ט היו תוקעין ורק פירוש הגמ' הוא כן דהנה במסכת חולין דף כ"ו ע"ב איתא שם על המשנה י"ט שחל להיות בע"ש תוקעין ולא מריעין ואמרינן בגמ' היכא היו תוקעין אמר רב יהודה תוקע ומריע מתוך תקיעה ור' אסי אמר תוקע ומריע בנשימה אחת כו' מיתיבי י"ט שחל להיות בע"ש תוקעין ולא מריעין מ"ל לא מריעין כלל רב יהודה מתרץ לטעמיה כו' לא מריעין בפ"ע אלא מתוך תקיעה ור' אסי מתרץ לטעמיה לא מריעין בשתי נשימות אלא בנשימה אחת עכ"ל הגמ' שם וזהו שמקשה הגמרא הכא בסוכה דס"ל כהני אמוראי כרב יהודה דקודם שמסיים התקיעה הוא מריע בפ"ע וא"כ נחשב כחדא ודאי כרב יהודה הכא בסוכה דס"ל דתקיעה ותרועה אחת היא ואומר מתניתין דלא כותיה וגם א"נ כר' אסי כיון דאמר בנשימה אחת לא נוכל למיחשב בתרתי כמו שאומר שם כמאן אזלא הא דאר"כ אין בין תקיעה לתרועה ולא כלום כרב יהודה וא"כ חסר דאם תחול ע"ש בי"ט שש התקיעות שעושה בע"ש מהיכא שהוא בחול ולא הוי מ"ח דהני ו' לא חשבינן וכמו לרב יהודה דלא הוה אלא תרתי כמו שכתבו התוס' במס' ערכין (דף י) ד"ה הפוחת וה"נ חסר ליה והנה רבינו לא ביאר זה הכא דאי חל י"ט בע"ש לא הוה מנין מ"ת תקיעות דהא לרבינו ליתא דיחוי הגמ' דמדחה משום יוה"כ דאייתינן ליה דהא רבינו הביא דחלבי שבת קריבין ביוה"כ דס"ל בזה כאחרים כמבואר במקומה ואי חל בי"ט לא היו תקיעות מ"ח זה לא קשה כלל דהא רבינו לא ביאר הכא השיעור דאין מוסיפין על מ"ח וכמה תקיעות תוקעין משום ע"פ שחל להיות בשבת ורק המשנה מיירי בדבר שבכל שנה והכא לא נחית רבינו לבאר זה דבי"ט אם חל בע"ש לא הוה סכום מ"ת כיון דלא ביאר זה הסכום כמו שאומר דאין פוחתין מכ"א דעל מ"ח מוסיפין בע"פ שחל בשבת ועוד נ"ל לבאר כן דרבינו לא הביא כלל שם בפ"ה מה' שבת ה' כ"א דין זה דבי"ט שחל להיות בערב שבת היה תוקע ומריע מתוך תקיעה או בנשימה אחת ומבאר בזה המרכבת המשנה שם בפ"ה מה' שבת דלהכי לא הביא רבינו זה וזה לשונו בקיצור דרבינו מפרש דמהנך ג' תקיעות להבדיל בין קודש תוקעין כמו דבכל ע"ש אלא דאהנך תקיעות דלבטיל ממלאכה דבשאר ע"ש היו תוקעין אותם מפוזרין כו' והנהו אמוראי תרווייהו ס"ל דתוקעין תר"ת אלא דחד אמר דתוקעין תקיעה אחת כלול מתר"ת ואחד אמר דתוקעין ג' תר"ת ממש אלא שהיו בנשימה אחת רצ"ל תכופה זה לזה דלא כמו בשארי ע"ש שתוקעין מפוזרין כו' ופסק רבינו כר' אסי דתוקע ומריע בנשימה אחת הואיל דהתקין ר' אסי כ"ש ומריע כו' הלכך אין התקיעות של י"ט שחל בע"ש משונות משאר ע"ש אלא דבשאר ע"ש היו מפוזרות ובי"ט היו תכופות וזהו דבר פשוט עכ"ל וא"כ ניחא שפיר דהאי סוגיא דסוכה דמקשה זימנין כו' אתי כר' יהודה דאמר דהוה תר"ת בבת אחת וא"כ חסר בע"ש שתוך התג אם הוה י"ט שתי תקיעות דהוה רק אחת השנויות למנין התקיעות ורבינו דס"ל כר"א לא חש למכתב דלא חסר לדידיה דרק לא היו מפוזרות ס"ל כמו שבארנו ודוק

הלכה ט הממונים על הקינים וכן קן שנפסל קודם שיקרב או שנמצא פסול נותן אחר תחתיו עכ"ל. וכתב הכ"מ אין לתמוה למה לא כתב כתנא קמא דאמר שקינים פסולות באות משל ציבור דאיכא למימר שפסק כר' יוסי משום דמסתבר טעמא ועוד דתנא קמא הוי ר' שמעון דמפרש בראש המשנה ופוסק כר' יוסי נגד ר' שמעון עכ"ל. ונ"ל דל"צ לדוחק של הכ"מ ז"ל דאיכא למימר שפסק כר' יוסי הוא משום דמפורש כן בירושלמי דס"ל דהלכה כר' יוסי דאיתא שם בירושלמי דשקלים אמר ר' יצחק תנאי ב"ד הוא המספיק את הקנין הוא מספיק את הפסולות ואת האובדות עכ"ל. אלמא דירושלמי ס"ל דהלכה כר' יוסי ולהכי פוסק רבינו כן וכן כתב הר"ב נמי במשנה שם והלכה כר' יוסי דהכי אמרינן בירושלמי דתנאי ב"ד היא וכמו שבארנו דבירושלמי פוסק כר"י ועיין לקחן בה' י"ג מה שנבאר

הלכה יא משלשים יום לשלשים יום פוסקין שער היין ואסולת כו' עד כשער הזול כו' עכ"ל. והנה התויו"ט הקשה בפ' ד' דמס' שקלים מ' ט' דאיתא שם ואם התליעה סולת התליעה לו ואם החמיץ יין החמיץ לו ואינו מקבל את מעותיו עד שיהיה המזבח מרצה ע"כ. וכתב התוי"ט ולא ידעתי למה לא זכרה הרמב"ם ז"ל בפ"ז מה' כלי המקדש דשם מקומו וגם לא ראיתי בשום מקום מחיבורו עכ"ל. ונ"ל ליישב בטוב טעם דהנה אמר שם במשנה ואינו מקבל את מעותיו עד שיהיה המזבח מרצה ופירשו הר"מ והר"ב ז"ל כלומר אינם נחשבים מעותיו של חנוני ולא זכה בהם ואע"פ שקבלם מן הגזבר עד שיהיה המזבח מרצה כי' הלכך אם החמיץ היין או התליעה פסולת אחריותו על החנוני משום דאמרינן דאף דקיבל מעותיו אינם נחשבים עוד כשלו עד שירצה על המזבח כמו שהמשנה מפרש ואזיל. והנה שם בירושלמי דשקלים מסיק על המשנה תנא בשם ר' שמעון ומיד היו מקבלין אח מעותיו והכהנים זריזין הם עכ"ל. וע"כ כן הוא כוונת הירושלמי בשם ר' שמעון דלא כתנא דמתניתין דס"ל דאף דקיבל מעותיו אינם נחשבים כשלו עד שירצה על המזבח ולהכי אם החמיץ הוי שלו אלא המעות שקיבל נחשבים תיכף כשלו משום דכהנים זריזין הם ואף דלא הורצה עוד על המזבח דהא בזה ע"כ פליג על התנא וא"כ לר"ש ודאי אם החמיץ או התליע אינו לחנוני כיון דאמרינן דהקבלת מעות הוא תיכף שלו וההקדש קנה מיד ואם כן שפיר ניחא דברי רבינו דפוסק כר"ש שמביא הירושלמי ואם כן אם כבר קיבל המעות וקנה הוה כמו הדיוט שקנה ואיריות הוא על הקונה והכי נמי לא על החנוני ולהכי לא הביא, דין זה של המשנה כמבואר. אך הא קשיא לי דהא פוסק לעיל בה' ט' כר' יוסי דהממונה על הקנים הוא מספיק את הפסולות ופירש רבינו שם במשנה פ"ז דשקלים וכן הרע"ב שם דלהכי ס"ל לר' יוסי דהוא חייב להחליף כל שימצא בו פסול כדתנן לעיל דרק התרומה אינו מקבל מעותיו עד שיהא המזבח מרצה ואם החמיץ היין או הסולת התליעה מחזירין אותו למוכר כך אם נפסל הענף לאחר לקיחתו מחזירו לו והוא מחזיר הדמים עכ"ל. וא"כ לפי מאי שבארנו דרבינו גבי יין או סלת לא ס"ל דאם החמין או התליעה הוה ההפסד למוכר והיכי פוסק גבי קינים כר' יוסי דההפסד מהפסולים הוה להממונה הוא המוכר ויש לומר דמ"מ לא קשה דשפיר ס"ל לרבינו הכא גבי פסולי קינים דעבדי ב"ד תנאי דלא יקבלו מעותיו עד שיקריב למזבח ולא דמי להתם גבי סלת אם התליעה או יין שהחמיץ בזה אמרינן כדברי הירושלמי דכהנים זריזין הן ולא יניחו שיתליע הסלת או שיחמיץ היין אבל הכא אם נמצא הקן פסול דפסול שהזריזין לא יכלו בזריזותן לשמור כמו שאומר בירושלמי בשקלים שם פ"ז ה"א האשה הזאת במה היא מתכפרת אר"י תנאי ב"ד הוא המספק את הקינים הוא מספיק את הפסולות והתם נמי מהני זריזות הכהנים אם נמצא מעות בין גוזלי עולה לחטאת וכן אם נמצא הקן טריפה בפנים בזה ודאי תקנו הב"ד שהמספיק לא יקבל מעותיו עד שירצה את המזבח וה"נ כן תקצו בכל קיני פסולים בלא חולק שלא יקבל את מעותיו עד שירצה את הקנים על המזבח והוא מספיק את הפסולת ולא דמי לסלת ויין דס"ל לרבינו כמו דס"ל להירושלמי דהוא תנאי ב"ד דמקבל מעותיו כמבואר ודוק

פרק ח הלכה ד בגדי כהונה כו' היו מטושטשין או מקור עין עבודתו פסולה עכ"ל. והנה כתבו האחרונים לבאר דאף שרבינו כתב לקמן בפ"ח מה' ביאת המקדש הי"ד דאם עבד והוא קרוע בגדים חייב מיחה בידי שמים אע"פ שעבודתו כשירה ולא חיללה אלמא דקרוע בגדים אף דחייב מיתה מ"מ עבודתו כשירה והכא אמר דפסולה וחלקו כן דהתם מיירי אי קרע חד קרע על מת והבגד הוא שלם בזה נחשב בגד