כתר המלך חלק ב רפב

חינוך כל כהן הדיוט ואח"כ מקריב עשירית האיפה שניה שהוא חינוך כה"ג ואח"כ מקריב עשירית האיפה שלישית שהוא חביתי כה"ג שמקריב בכל יום עכ"ל. והכ"מ כתב שהוא דין פשוט. והנה בספר קרבן עדה על הירושלמי בפ' ז' דמס' שקלים ה"ה כתב כן כתב הרמב"ם ז"ל בפ"ה מהלכות כלי המקדש כהן שלא עבד כו'. ואח"כ מביא עשירית האיפה שלישית חביתי כהן גדול שמקריב בכל יום וכתב הכ"מ בירושלמי בו ביום נתמנה להיות כה"ג מביא שתים כו' ותימא זה הראיה לסתור דבירושלמי משמע שאינו מביא שתים והרמב"ם מצריך ג' לכן נ"ל שמפרש בעי מימר דקס"ד למימר הכי אבל אין הלכה כן וצ"ע עכ"ל. ודבריו תמוהים דנעלם מאתו גמ' ערוכה במס' מנחות דף ע"ח אמר ר' חסדא כה"ג המתקרב לעבודה צריך שתי עשירות האיפה אחת למשחו ואחת לחינוכו כו' מר בר"א אמר שלוש ול"פ הא דעבד עבודה כשהוא כהן הדיוט הא דלא עבד עבודה כשהוא כהן הדיוט כו' ופירש רש"י שם דלא עבד עבודה מעולם כשהיה הדיוט מביא שלושה ועיין תוס' שם נמצא דכדברי רבינו הוא גמ' ערוכה דהיכא דלא עבד מעולם מביא שלושה ובאמת גם הירושלמי אינו חולק על הגמ' דידן ודאמר שתים נמי ס"ל כמו הגמ' וכדברי ר"ח דמיירי שהקריב בעודו הדיוט אבל אם לא הקריב מעולם מודה גם הירושלמי דמקריב שלשה כמבואר ודוק

פרקו ו הלכה ט וה"י במש"ל באה"ד שוב התבוננתי בזה וראיתי דע"כ חגיגת י"ד אינה נשחטת כל היום כו' והנראה אצלי דזהו בודאי דחגיגת י"ד נשחטת אחר חצות מדכתיב בערב אבל אינה נשחטת אחר תמיד של בין הערבים אלא קודם התמיד וטעמא דמילתא דוקא פסח אחר התמיד הוא משום דכתיב בערב ובין הערבים ואמרינן יאוחר דבר כו' וא"כ גבי חגיגת י"ד נהי דכתיב ביה בערב לאשמעינן שיהא נשחט אחר חצות אבל אחר תמיד מנין לנו כיון דלא כתיב ביה בערב ובין הערבים לפ"ז ניחא ההוא דפ' תמיד נשחט כו' ועיין צל"ח בפסחים מה שמבאר בזה. והנה המש"ל שחידש דפסח מקריב רק אחר תמיד של בין הערבים וחגיגה מקודם נ"ל לפרש הקרא דכתיב וזבחת פסח לה' צאן ובקר ודרשינן בכ"ד צאן לפסח ובקר לחגיגה ולפ"ז דפסח היה מקריב אחר תמיד שבה"ע וחגיגה היה מקריב מקודם היה לו לכתוב תחילה חגיגה בקר ואח"כ פסח צאן דזה קרב תחילה. אמנם לפי מאי שכתב המשל"מ לקמן בפ"א מה' ק"פ דחגיגה אינו קרב בבמה וכן נמי חגיגת י"ד אינו קריב בבמה והמקרא אמר וזבחת פסח כו' במקום אשר יבחר ה' לשכן שמו שם ודרשינן בספרי הובא בילקוט במקום אשר יבחר זה שילה נוב וגבעון לשום שמו שם זה בית עולמים נמצא דבתחלה בעת שקרבו בבמת ציבור לא הקריבו אלא פסת ואח"כ כאשר נבנה הבית עולמים התחילו להקריב החגיגה ולהכי אמר צאן הקריבו תחילה אף דשילה נו"ג ואח"כ בקר הוא בבית עולמים דוקא והוא כסדר הזמנים כמבואר. והנה המשל"מ הביא דעת רש"י ז"ל במס' פסחים ד' ס"ט ע"ב דכתב דנשחטת עם הפסח משמע דס"ל דנשחטת אחר תמיד של בין הערבים בזמן הקרבת הפסח והדבר צריך תלמוד ע"כ. והנה א"נ כדעה זו דנשחטת החגיגה נמי אתר תמיד של בין הערבים נ"ל לבאר שפיר המשנה בפסחים ד' ס"ט ע"ב דאיתא שם כן אימתי מביא חגיגה עמו בזמן שבא בחול בטהרה ובמועט ובזמן שהוא בא בשבת במרובה ובטומאה אין מביאין עמו חגיגה ע"כ. והעיר התוי"ט וז"ל לא ידענא אמאי שינה סידרא דרישא עכ"ל והיינו דהתחיל בחול בטהרה ובמועט ומסיק בשבת במרובה וטומאה ולפי ההיפך מרישא ה"ל לומר שבת טומאה ומרובה ועיין צל"ח מה שבאר בזה. ועפ"ז יבואר כן דהנה הרא"ש ז"ל כתב בפ' ע"פ ד' קי"ד בשם הר"י מקורביל והר"י מאורליינש שחדשו דהיכא דחל ע"פ בשבת אזי מביאין החגיגה בע"ש ומה שאמר אין מביאין עמו חגיגה היינו בשבת גופיה. ועפ"ז מבאר הצל"ח ז"ל דברי רש"י ז"ל שם בפסחים במשנה שכתב אימתי בא חגיגה עמו בי"ד בניסן היינו אם הקריב בי"ד בניסן שמקריב רק אם בחול אבל בשבת מקריב הוא בי"ג בניסן כדעתם ז"ל ולענ"ד נ"ל לישב עפ"ז הא דכתב רש"י ז"ל שם במשנה נמי שכתב דאע"ג דפסח דחי שבת וטומאה חגיגה לא דחי שבת עכ"ל. והנה טומאה לא מסיק רש"י ועמד ע"ז התוי"ט שם ולפ"ז ניחא דלהכי לא קחשיב תרווייהו שבת וטומאה גבי חגיגה דלא דמי אהדדי דבשבת רק יום השבת לא דחי אבל בא מע"ש כדעת הראשונים ז"ל אבל אם בטומאה לא בא כל תפס רש"י רק מה שנאמר תחלה במשנה לרמז דלא דמי תרווייהו להדדי לחשוב אותם כחדא וא"כ יבואר נמי המשנה כן דבשבת מביא החגיגה מע"ש ובמרובה נמי רשאי להביא חגיגה רק כיון דאינו בא חובה אינו בא אחר עשה דהשלמה ורק ע"כ קודם תמיד וע"כ ניחא דבתחלה אמר אימתי בא היינו בי"ד בזמן שבא בחול ובטהרה ובמועט אז דהוה בא עמו בי"ד בניסן אחר עשה דהשלמה בזמן אחד עם הפסח ובזמן שבא בשבת ובמרובה ששניהם שוים שמביאים חגיגה רק אינם שוים בזמן היינו אם בא בשבת מביא בע"ש ואם במרובה מביא החגיגה קודם תמיד שבה"ע אבל בטומאה אינה באה כלל להכי אומר היפך מרישא וטומאה לבסוף דטומאה לא דמי להני דבטומאה לא באה כלל החגיגה דא"י להקריבה כמבואר. והנה הרא"ש ז"ל חולק על דעה זו וס"ל דאינו מביא כלל החגיגה היכא שחל בשבת ונ"ל דגם רבינו ס"ל כן דלהכי כתב לקמן פ"ו מה' ק"פ הי"ב אבל אם חל י"ד בשבח או שיבוא בטומאה כ"ו אין מביאין עמו חגיגה ואין מקריבין אלא פסחים בלבד והנה זה שמסיק וא"מ אלא פסחים בלבד ומיותר דדי מה שאמר א"מ חגיגה אלא בא לבאר דלא כדעה זו דהא הוא אמר אין מביאין עמו חגיגה ה"א דבשבת אינו מביא אבל שפיר קריבה בע"ש להכי אומר דרק פסחים בלבד להורות דחגיגת אינו מקריב כלל אף לא בע"ש והוה כמו אם בא בטומאה כמבואר ועיין לקמן בה' ק"פ מה שנבאר עוד בזה

פרק ז הלכה ה ואם חל ר"ח או יו"ט להיות בשבת כו' אין תוקעין לכל מוסף ומוסף בפ"ע אלא תוקעין תשעה בלבד לכל המוספין עכ"ל. והנה קשה לי דשם במס' סוכה ד' נ"ה ע"א מבואר דמקשו הגמ' שם והא ראבר"ח קרא ומתניתא קאמר אמר רבינא לומר שמאריכין בתקיעות רבנן אמרי לומר שמרבין בתוקעין ופירש רש"י שמרבין בתוקעין שמוסיפין חצוצרות ותוקעין יחד או שמאריך בתקיעות במשך התקיעות כשיש שני מוספין ומשמע דעל זה כ"ע מודו או שמרבה בתוקעין או שמאריך בתקיעות וה"ל לרבינו לבאר זה דילפינן מקרא שם ומ"ט השמיט וצ"ע

הלכה ו וברגל מוסיפין שליש כו' וכן תוקעין שלש למילוי המים שמנסכין בחג ואין תוקעין למילוי המים בשבת עכ"ל. וכתב ע"ז הכ"מ ומ"ש ואין תוקעין למילוי המים בשבת ג"ז שם ופירש רש"י שכבר נתמלא מע"ש כדתנן כו' עכ"ל משמע מדברי הכ"מ דרבינו ס"ל דלהכי אין תוקעין למילוי המים בשבת משום שממלאין מע"ש אבל משום שבות דחה התקיעות ונפ"מ מזה דבי"ט אם היה ממלא היו תוקעין בבוקר בשעת ניסוך ורק בשבת לא הוה תוקעין וקשה לי לענ"ד ע"ז דהנה המהרש"א ז"ל הביא שם בד"ה זימנין דפירש רש"י דברי התוס' שם בסוכה ד' נ"ו ל"ב סד"ה ורבנן שכתבו דאף בי"ט לא היו תוקעין למילוי המים כדמוכח בפירקין דפריך א"ה ע"ש שבתוך החג זימנין דתל יו"ט ראשון של חג בע"ש כלומר דבצרי להו תקיעות משום דלא תקעו למילוי המים וה"ט כדפירשנו לפי שרגילין בהו להרבות בכלי שיר בלא מספר גזרו שלא יתקעו כלל ומשה"כ הקשה המהרש"א ז"ל על רש"י ז"ל דל"ל לומר הטעם משום שממלאין בע"ש הלא ביו"ט לא היו ממלאין מע"י ואעפ"כ מוכת מסוגיא דלא היו תוקעין בי"ט והניח בצ"ע. והנה מדברי רבינו משמע דרק בשבת לא היו תוקעין אבל בי"ט היו תוקעין בשעת ניסוך וכן לקמן בפ"ו מה' תו"מ כתב בה"ו דכל ז' ימי החג היו מנסכין כיצד היו עושין צלוחית של זהב מחזקת כו' הגיעו לשער המים תקעו כו' ולא חילק שם רבינו דזה הוה רק בחוה"מ ולא בי"ט וא"כ תקשה לרבינו איך תתיישב סוגיא דאחר שם