כתר המלך חלק ב רפא

איסור דרבנן כדברי הירושלמי וכמו שמבאר המרדכי ורק לכ"ג התירו רבנן שאין שבות במקדש ור' יודא סבירא ליה דטפי עדיף להתיר צירוף מהתרת חמין למקוה דרבנן סברא וגם זה התירו הטלת חמין למקוה ולהכי שפיר כתב רבינו דשרי בתרווייהו כיון דאיסור דרבנן איכא בתרווייהו ומשום שבות התירו אבל הכא דהוה אפשר בהיתר גמור ודאי אסור ודוק

הלכות כלי המקדש

פרק א הלכה ג אין מושחין ממנו לדורות אלא כה"ג ומשוח מלחמה כו'. וכתב הכ"מ ומ"ש משוח מלחמה פשוט הוא ששמו מוכיח עליו שנקרא משוח כו'. והנה באמת דברי רבינו לאו מסברא הוא אלא הוא ברייתא ערוכה במס' הוריות (דף יב ע"ב) ת"ר אשר יוצק על ראשו שמן המשחה זה משוח מלחמה אלמא דמושחין משוח מלחמה וכן שם אומר בע"א אי משוח יכול משוח מלחמה והוא כדברי רבינו דמושחין אותו ודוק

הלכה ד העושה שמן המשחה כמעשה זה וכמשקל הזה ולא הוסיף ולא גרע במזיד חייב כרת עכ"ל. ונ"ל לומר דע"כ רבינו סובר דלא קפדינן ע"ז הא דאמרינן דאם עשה כן בדורות חייב רק על המשקל והסימנים אשר מפורשים בתורה אבל דבר דילפינן מדרשא כמו שאמר שם במס' כריתות (דף ה) רבינא ההיא שלא יניח משקל במשקל ושיהיה בהכרע עיי"ש זה לא מעכבא ואם עשה עתה שמן המשחה שלא בהכרע ושקל במשקל נמי חייב כרת. וניחא בזה מה שלא הביא רבינו דין זה דצריך שיהיה בהכרע ושלא ישקול במשקל ולא העירו נו"כ ע"ז. ולפ"ז ניחא כיון דרבינו כתב ומעולם לא נעשה שמן אחר חוץ ממה שעשה משה רע"ה וא"כ למאי דבארנו דאין דרכו של רבינו להביא רק מה שעשו בבית שני ויעשה כן לימות המשיח אבל שמן המשחה שלא עשו בבית שני וכמו שאמרו ביומא דצלוחית שמן המשחה גנזו ולימות המשיח יתגלה אמה"ש וא"כ להכי כתב רבינו דין עשיית שמן המשתה לידע דאם עשה כן חייב כרת במזיד ובשוגג חטאת וצריך לידע היאך הוא העשיה שחייב עליה לדורות וא"כ ניחא זה דיעשה בהכרע ושלא ישקול במשקל דזה אינו מעכב לענין חיוב ואף אי לא עשה כן נמי חייב כיון דזה אינו מפורש בקרא ולהכי השמיט ולא הביא ודוק

הלכה ט כיצד כו' ולא ימשח במקומות ולא ירבה בשמן כו' עכ"ל. וכתב הכ"מ פשוט הוא שכל שסך במקום שאינו צריך דמי לשאר אדם ה"ה למרבה בשמן שהרי א"צ עכ"ל. ונ"ל לענ"ד דיש ראיה נכונה לדברי רבינו ומשם הוא דינא דאיתא במס' הוריות (דף יב) ובמס' כריתות (דף ה ע"ב) כמין שני טיפי מרגליות כו'. ועל דבר זה היה משה רע"ה דואג ואמר שמא ת"ו מעלתי בשמן המשתה כו' ועדיין היה אהרן דואג ואמר שמא משה לא מעל ואני מעלתי יצא ב"ק מה טוב כו' שבת אחים כו'. והנה במס' הוריות פירש רש"י משה דואג שמא מעלתי שנגעתי בו כשהלבשתיו ועל אהרן מעלתי שמא נפלה עלי מן השמן במקום שאינו ראוי למשיחה ומעלתי ובכריתות פירש רש"י על משה שמא מעלתי שנתתי יותר מדאי ועל אהרן שבגדיו נהנים מריח שמן המשחה כו'. ורבינו יפרש בזה כשני הפירושים היינו שמשה היה דואג כמו שפירש רש"י ז"ל במס' כריתות ששם יותר מדי ובזה הוא מעל כדברי רבינו דלא ירבה בשמן ואהרן היה דואג ומפרש כפירוש רש"י במס' הוריות שמא נפל מן השמן במקום שאינו ראוי למשיחה הוא כדברי רבינו דלא יסוך במקום שאינו צריך דאז מעל ויצאה ב"ק ששניהם לא מעלו זה לא ריבה בשמן וזה, לא שם במקום שא"צ אבל אם חלילה עברו על זה שניהם מעלו כמבואר ומה שמעל אם סך שלא כדרך הנאתו נבאר במ"א ודוק

פרק ב הלכה ג במל"מ ד"ה זהו באמצע הדיבור הביא דברי הירושלמי פ' ד' דיומא ה"ה לא נתן לתוכה מלח כו' ומבאר בזה בשם הב"ש. והנה עיין במס' יומא (דף נג ע"א) בתוס' ישנים שמביא דברי הירושלמי זה ומבאר שם כל הענין וצ"ע על המש"ל שלא הביא הת"י זה

הלכה יג כש נושאים אותו על הכתף נושאים אותו פנים כנגד פנים ואחוריהן לחוץ ופניהם לפנים כו' עכ"ל. והנה הכ"מ לא הראה המקור לזה והאחרונים הביאו שהוא מדרש מפורש פ' במדבר פ"ה שם ועוד דבר אחר היה שכל הלוים היו טוענין בכל המשכן כו' ופניהם כנגד הדרך אבל בני קהת היו מהלכין אחוריהן ופניהם לארון כדי שלא לכון אחור לארון עכ"ל המדרש והוא מקורו של רבינו ודוק

פרק ג הלכה ט מה כו'. ויראה לי שאינו נפסל אלא לומר שירה אבל יהיה מן השוערים עכ"ל. ונ"ל לבאר דאין כונת רבינו לומר דאחרי שנפסל בכל יהיה מן השוערים דהא קיי"ל משורר ששיער במיתה כדלקמן אלא כונתו הוא אם הוא מן השוערים יוכל היות אף שקולו נפסל מחמת זקנה דזהו רק במשורר אבל במשוער אינו נפסל ואף שהלשון דחוק מ"מ כן הוא ודאי הפשט ודוק

פרק ה הלכה ג ולא יראה אותו ערום לא בבית המרחץ ולא בבית הכסא. והנה הכא נקט רבינו לא בבית הכסא ולקמן בהלכות מלכים פ"ג גבי מלך לא נקט רבינו רק בית המרחץ ובית הכסא לא נקט ובתוספתא דסנהדרין פ"ד הוזכר רק בה"מ ובה"כ לא נזכר דבאמת דברי רבינו הכא קשה להבין מה היא הצניעות לגבי כה"ג דאינו רואה בבה"כ כשהוא פרוע הא זה נוהג בכל אדם כמו שמבואר בפ' הרואה ד' ס"ג וצ"ע

הלכה ו כבר בארנו בספר נשים שהוא אסור באלמנה ומצווה על הבתולה ואינו נושא שתי נשים ואם נשא שתים אינו יכול לעבוד ביוה"כ עד שיגרש אחת עכ"ל. והנה יש מאחרונים שרוצים לפרש דרבינו ס"ל דעיקר האיסור שלא לישא כה"ג שתי נשים הוא משום עבודת יוה"כ ומפרש דברי רבינו כן ואינו נושא שתי נשים ואם נשא שתים אז אינו יכול לעבוד ביוה"כ עד שיגרש אחת ומשה"כ אסור לו לישא כל השנה. אמנם כמו"ח הגאון ז"ל פירש דברי רבינו לא כמו כן אלא דבריו ז"ל הכא הוא כמו שכתב רבינו לעיל בפי"ז מה' א"ב הי"ג ואינו נושא שתי נשים לעולם משום שנאמר אשה אתת ולא שתים וכן הכא אומר שהוא אסור באלמנה ומצווה על הבתולה ואינו נושא שתי נשים דמשמע דכולהו להדדי דמיא דאיסורא דכל פסולי כהונה ורק מה שמסיק ואם נשא שתים אינו יכול לעבוד ביוה"כ דזה אינו תלוי ביוה"כ דאסור כל השנה רק בא רבינו בזה לישב קושית הראב"ד ז"ל שם בה' א"ב שמקשה על רבינו דהא רק ביוה"כ ממעטינן ומקרא דביתו אסר רחמנא ולא, שני בתים ומשמע דאיסור אתר ליכא ומישב רבינו כן דבאמת איכא איסור כל השנה מקרא דאשה אתת כו' אבל רבינו מפרש דקיי"ל במס' בכורות דף מ"ה ע"ב דהנושא נשים בעבירה פסל עד שידרנה הנאה ולענין טומאה אמרינן דסגי בקבלה ורק הכא לענין נושא נשים משום דיצרו תקפו צריך לנדור וזהו בשארי פסולי כהונה בכל השנה אבל אם נשא שתי נשים ביוה"כ אינו די שינדור הנאה ואינו יכול לעבוד עד שיגרש לאחת דמעכב הכפרה דכתיב ביתו ולא שתים ושפיר ניחא דמקרא דאשה אתת ידעינן דאסור לו לישא שתי נשים בכל השנה וקרא דביתו דכתיב גבי יוה"כ בא ללמד דאינו די שידור הנאה אלא צריך לגרש תחילה קודם יוה"כ וזהו דברי רבינו הכא ואינו נושא שתי נשים ואם נשא שתים אינו יכול לעבוד ביוה"כ עד שיגרשה לאחת ולא די הכא בנדר הנאה דהוא גזירת הכתוב דצריך לגרשה קודם יוה"כ וזהו דלא כמו שכתב המש"ל לקמן בפ"ג מהלכות עבדים ה' י"א וגם שם הקשה מו"ח ז"ל עליו ושם יתבאר בס"ד

הלכה יז כהן שלא עבד עדין מימיו שמנהו כה"ג הרי זה מביא עשירית האיפה ועובדה בידו בתחלה כשאר