כתר המלך חלק ב רפ

מקדשיכם ובאשר כי שם במס' מגלה צריך להביא על הבית הכנסת דזה ידעינן מקרא דאת מקדשיכם כמו שבארנו לעיל מן התו"כ להכי שפיר מביא ר' יהודה פסוק זה אף שתרוייהו צריכי והקרא דשבתותי תשמורו ומקדשי הוא מוקדם מ"מ לענין בהכ"נ צריך להביא מקרא זה דכתיב את דמרבה בהכ"נ כמבואר ודוק

פרק ו הלכה ב ואיזהו כו' לא יכנוס אדם להר הבית כו' או במנעל שברגליו כו' עכ"ל. וכתב המש"ל תנן בפ"ו דשבת כתותים טמא וסמוכות שלו יוצאים בהם בשבת ונכנסין מהן בעזרה כסא וסמוכות שלו כו' ואין יוצאין בהם בשבת ואין נכנסים בהם בעזרה כו' ונראה דהא לא קאי נמי אלא הסמוכות אבל כסא וספסלים ודאי דלאו מנעלים נינהו דמגריע מסמוכות דקטיע דלאו מנעלים הוא כו' ותמהני שהרמב"ם השמיט דין דסמוכות דמשנתנו לענין עזרה וה"ל לכתבו בפ"ז הכא בהב"ח עכ"ל כן תמה בספר מעדני יו"ט סוף מס' ברכות עיי"ש

ולענ"ד נ"ל לתרץ שלא הביא דין דסמוכות של כסא אין נכנסין בהן בעזרה דס"ל דכל סמוכות שפיר נכנסין בהן בעזרה דלא הוה מנעל כלל. דהנה שם במס' שבת (דף סו ע"ב איתא תני תנא קמיה דר' יוחנן נכנסין בהן לעזרה א"ל אני שונה אשה חולצת בו ואת אמרת נכנסין תני אין נכנסין בהן לעזרה עכ"ל הגמ'. והנה רבינו לא הביא גם בפ"ד מה' יבום דין זה שאשה חולצת בסמוכות כדברי ר' יוחנן ועל זה לא הקשו המפרשים אמאי השמיט זה. וע"כ נ"ל לומר כן דהנה שם בשבת ע"א אמרינן ואף שמואל הדר ביה דתנן חלצה כו' בסנדל של עץ כו' חליצתה כשרה ואמרינן מאן תנא אמר שמואל ר' מאיר היא דתנן הקטע יוצא בקב שלו דברי ר' מאיר ר' יוסי אוסר וכתבו התוס' ד"ה הקטע פ"ה כו' והקשה ר"ת במס' יומא ודף עז) משמע דלכולי עלמא מנעל הוא כו' ולענין שבת בהא הוא דפליגי דר' יוסי נזר דלמא מפסק ואתא לאתויי ר' מאיר לא גזר. ונ"ל דהכא נמי בהא פליגי דטעמא דר"י דכיון דלא הוה של עור לא מהודק ואיכא למיחש דלמא מפסק ואתא לאתויי אך קשה הא דאמר בגמ' חלצה בסנדל כו' חליצתו כשרה ואמר שמואל ר' מאיר היא משמע דלר"י חליצתו פסולה ואמאי כיון דמנעל הוא וי"ל דהאי נמי בהא תליא דכיון דלענין שבת גזרו דלמא מפסק אינו ראוי להלוך בו ודמי לקטן שהלך וחלץ במנעול גדול דחליצתו פסולה כו' עכ"ל. נמצא דחזינן דדבר שאינו יוצא בהם בשבת פסול הוא לחליצה דהא ר' יוסי סבירא ליה דאין הקטע יוצא בקב שלו ס"ל נמי דפסול לחליצה כן אמרינן ביבמות (דף קג ע"ב) סנדל של עץ מאן תנא אמר שמואל ר' מאיר היא דתנן הקטע יוצא בקב שלו דר"מ כו' אבוה דשמואל אומר במחופה עור וד"ה כו' וכן כתב רבינו לעיל בפ' ב' מהל' יבום הל' י"ח חלצה כו' מנעל של עץ חליצתה פסולה ורק בסנדל של עץ ומחופה עור כשרה כהסוגיא שם ביבמות משום דפוסק נמי בפ' י"ט מה' שבת הל' ט"ו דאין הקטע יוצא בקב שלו כר' יוסי דאם כן קיי"ל דכל דבר שאין יוצאין בהם בשבת ואף דהטעם הוא דלמא מפסק ואתי לאתויי מכ"מ לאו מנעל הוא לענין חליצה כמו שכתבו התוס' ואם כן הכא גבי סמוכות דאמרינן דאין יוצאין בהן בשבת ודאי אשה לא תחלוץ לפי דברי שמואל ואבוה דשמואל דסבירא להו דר' יוסי דאמר אין הקטע יוצא בקב שלו סבירא ליה דחליצה פסולה בסנדל של עץ א"כ שפיר לא הביא רבינו דאשה תחלוץ בהם כיון דהמשנה אמרה דאין יוצאין בהם בשבת ודאי לא תחלוץ בזה כיון דלאו מנעל הוא לענין שבת לחליצה נמי לאו מנעל הוא ופסול ומ"מ לא הביא רבינו בהדיא שאם חלצה בזה חליצתה פסולה כיון דליתא בהדיא בגמרא אין דרכו להביא דבר שאינו מפורש בגמ' וא"כ ניחא נמי בזה כיון דהתנא תני ונכנסין בו לעזרה ומשמע דהיה לו להתנא כן הגירסא במשנה נכנסין לעזרה ורק ר' יוחנן אמר לו כיון דאני שונה אשה חולצת צריך ודאי לשנות דאין נכנסין לעזרה דהוי מנעל וא"כ כיון דהוכחנו דלדידן אשה אינה חולצת בסמוכות כיון דאינה יוצאת בהן בשבת וא"כ נכנסין בהן בעזרה וכיון דאשה לא תחלוץ בהן לאו מנעל הוא ולכן השמיט ולא הביא דין דאין נכנסין בסמוכות לעזרה ור' יוחנן דאמר להתנא אני שונה אשה חולצת בהן לא סבירא לו ודאי כהאי סוגיא דסבירא לשמואל דהיכא דאין יוצאין בשבת פסול לחליצה אלא אף דבשבת אסור מכל מקום לחליצה כשרה כיון דרבינו פוסק כהאי סוגיא דתליא זה בזה שפיר לא הביא האי דין דחליצה ולא הך דין בעזרה כמבואר ודוק

הלכה ו ואסור לכל אדם לישב בעזרה ואין ישיבה בעזרה אלא למלכות ב"ד בלבד עכ"ל. והנה המשל"מ מעיין הכא בדין זה אם אסור מן התורה ולבסוף כתב ועיין תוס' יומא (דף כה) ד"ה אין דמשמע דהוא מן התורה וראיתי להמהרי"ט בפ' קרח שכתב כשעולה להשתחוות ולזבוח יש שם ישיבה ולא ידעתיו זו מנין לו עכ"ל. והנה מו"ח ז"ל אמר ליישב דברי המהרי"ט כן דיסבור דהוא אסור מן התורה וכמו שהביא המשל"מ הכא את דברי הראשונים דסבירא להו כן א"כ תקשה קושית התוס' ממס' זבחים ודף טז ע"א) סוף ד"ה מיושב הקשו למה לי קרא למצוה תיפוק ליה דבלא זה אין ישיבה בעזרה ותירצו בדוחק ועיין או"ת (סי' יז) וע"כ הוכיח מזה דהיכא דבא להשתחות ולזבוח שרי מטעם דאין ישיבה ואיצטריך קרא דעבודה גופא צריך להיות בעמידה אבל זה חזינן ודאי דהתוס' חולקים על דברי המהרי"ט דהא מקשים זה וסבירא להו דאף לצורך עבודה אסור ולהכי מתרצי דצריך למעט לעובד בהשתחויה ועיין תוס' סוטה (דף מ ע"ב) בסוף דברי ה"מ והא אמר שהקשו בגמ' דזבחים (דף יט) דאמר אמר קרא לשרת וכמו דגרים שם המהרש"א משמע דסבירא לו דהוא מן התורה איסור ישיבה דאם לא כן לא מקשה התוס' מידי משם דמביא מקרא שהוא מן התורה אלא ודאי דהתוס' סבירא להו דאיסור ישיבה הוא מן התורה ודוק

הלכה יח עזרת ישראל כו'. והנה השעה"מ האריך הכא בדברי רש"י ותוס' במס' קדושין (דף נב) אם אשה שרי לכנוס בעזרה כו'. והנה בירושלמי פ' ה' דמעשר שני ה"ד איתא אמר לו והא כתיב אתם וביתכם ואשה נכנסת לעזרה כו' אלמא משמע דהירוש' סבירא לו דאסור מן התורה לאשה לכנוס לעזרה דאל"כ לא מקשה מקרא ע"ז והשעה"מ לא הביא מי שהעיר מן הירושלמי זה וצ"ע

פרק ח הלכה יח כסדר הזה כו' חוץ מליל שבת שאין בידם אור כו'. כתב המש"ל כתב מרן ואע"ג דקיי"ל דאין שבות במקדש שאני הכא דאפשר בנרות הדולקות מע"ש וקשה לי דהא דכתב רבינו בפ"ב מה' עבודת יוה"כ היה כה"ג זקן מלבנין עששית של ברזל מבערב ולמחר מטילין במים שאין שבות במקדש או מערבין חמין במי המקוה עד שתפוג צינתן כו' ואי כדברי מרן למה לו ללבן עששית ולהטיל ביוה"כ ועוברין על שבות מאחר דאפשר בתיקון אחר דליכא איסור שבות והוא להחם חמין מעיוה"כ ולמחר מערבין במקוה וליכא איסור כלל וצ"ע

ונראה לי ליישב כן דהנה שם בירושלמי דיומא פ"ג הל' א' אמרה כן ויחם לו חמין תנא ר' יודא בשם ר"א טעם דהדין תניא שלא יהא אומר ראינו כ"ג טובל במים שאובים ביוה"כ עכ"ל והוא כמו שכ' המרדכי סוף פ"ג דמס' שבועות וזה לשונו אע"ג דתנן במס' יומא ואם היה כ"ג איסטניס מחמין לו חמין ומטיל לתוך הצונן כדי שתפוג צינתן יש לומר כמה דברים התירו במקדש ואסרו בגבולין מדרבנן כדאשכחן גבי עששית לפי הגירסא דגרס אבל הכא צירוף דרבנן ואין שבות במקדש וכן הוא כו' וכ"ש בעבודת יוה"כ דתקיפא טובא עכ"ל. וכן כתב רש"י ז"ל במס' מעילה (דף יא) יצא לנחל קדרון מועלין בו מדרבנן אבל במקדש אין מועלין אפילו מדרבנן שאין גוזרין גזירות במקדש אלמא דגם שאר איסורין וגזירות מלבד איסור שבות אין גוזרין במקדש אבל זה חזינן דהטלת מים למקוה איכא