כתר המלך חלק ב רעט

היינו שהוא ית' רואה אותנו ואנחנו לא נראהו כי השגחתו היא מוסתרת. והנה אמרינן במס' חגיגה ובש"ד יראה יראה כדרך שבא לראות כך בא ליראות ובמס' ערכין (דף ג) מפרש בזה דאמר יראה יראה דקאי על המקרא של ויקרא אברהם וזהו ויקרא אברהם את שם המקום ההוא ה' יראה היינו הקב"ה רואה אותה תמיד בלי הפסק וזה שם אשר יקרא לו לעולם דלא זזה השכינה משם אשר יאמר היום בהר ה' יראה היינו שיגיע העת אשר המקום ההוא יראה לכל שיראו את התגלות ה' והשראת שכינתו ית' וזהו שאמר מלמד שהראה הקב"ה לא"א ע"ה בהמ"ק בנוי שבזה קדש המקום אשר אז היה רק בבחינת ה' יראה שהוא יראה ואשר יאמר היום בהר ה' יראה היינו שיהיה יראה לכל היינו שיהיה בנוי ומשוכלל לעת"ל

הלכה יח המנורה וכליה והשולחן וכליו ומזבח הקטרת וכל כלי שרת אין עושין אלא מן המתכות בלבד כו'. והנה רבינו לא ביאר בכל היד החזקה כרובים ארון וכפורת אם נמי כשרים מכל מתכות או שיהיה דוקא של זהב וגם דין עשייתן לא ביאר. וצריך לומר דרבינו לא ביאר בספרו רק הדברים אשר היו בבית שני שהיה הכל ולא חסר ואם יזכנו ה' שיבנה בית המקדש יבנה כן אבל זה בבית ראשון ובבית שני לא היה שגנזו יאשיה ורק כאשר יתגלה כבוד ה' יתגלו אלה והכל תמצא מוכן לפנינו אינו מבאר בספר היד וכן בארנו לעיל בפ"א מה' שופר ודוק

פרק ו הלכה טו לפיכך מקריבין כו' שקדושה ראשונה קידשה לשעתה וקדשה לעת"ל. וכתב הראב"ד ז"ל סברת עצמו כי לפיכך הנכנס עתה שם אין בו כרת עכ"ל. והנה כמו"ח ז"ל הביא ראיה לדעת רבינו מהא דאיתא במס' שבועות (דף יב ע"ב) בעי ר"י בן בבל שעלה לא"י ונעלם ממנו מקום המקדש מהו כו' וכתבו התוס' ד"ה ונעלם לפי מאי שפירש דקחשיב ידיעה מה שהיה לו לשאול צריך לפרש דבזמן הזה מיירי שאין מצוי לשאול ה"מ אלמא דהתוס' מפרשי ליה דקאי על זמן הזה הבעיא אי חייב קרבן בשגגת כרת ש"מ דחיוב גם בזה"ז. והנה מצאתי שכבר העיר על ראיה זו המג"א באו"ת (סי' תקסא) מדברי התוס' אלו. אמנם לרבינו אין ראיה מזה דהא רבינו כתב לקמן בפי"א מה' שגגות הל' ב' מי שלא ראה המקדש משמע דאפילו שלא בזה"ז קאי דכתב סתם בכל זמן וא"כ אין ראיה ודוק

הלכה טו ולמה אני אומר כו' לפיכך שקדושת המקדש וירושלים מפני השכינה והשכינה אינה בטלה והרי הוא אומר והשימותי את מקדשיכם ואמרו חכמים אע"פ ששוממים בקדושתם הם עומדים עכ"ל. והנה דברי רבינו היא משנה במס' מגלה (דף כת) ועוד אמר ר' יהודה בית הכנסת שחרב אין מספידין בתוכו כו' שנאמר והשימותי את מקדשיכם וקדושתן עליהם בזמן שהן שוממים ע"כ. והנה לעיל בענין המצות הבאתי טעם לזה מנלן ללמד על בית הכנסת ובהמ"ד מקרא זה דמיירי במקדש אבל גם בל"ז צריך להבין על עיקר הדרשה מנלן למדרש דקדושתן אף בזמן שהן שוממין והלא התורה אמרה זה בתוכחה דישומם המקדש אבל דישאר בקדושתו אינו מרומז והתוס' יו"ט שם במשנה כתב מדלא כתיב ואת מקדשיכם השומם משמע דישאר קדוש אף לאחר השממה וכן הביא הגאון רע"א ז"ל בגה"מ דברי המהרי"ט ז"ל וכל זה דוחק. ולענ"ד נ"ל לבאר זה כן והנה רש"י ותוס' ז"ל במס' קדושין (דף לא) הביאו דברי המדרש שאמר מזמור לאסף קינה לאסף מיבעי ליה אלא ששפך חמתו על עצים ואבנים ולא שפך חמתו על ישראל ועמדו המפרשים הלא בדברי אסף גופיה אמר ויהרגו את חסידיו נתנו אח נבלת עבדיך כו' ושניהם נתקיימו בעת חורבן ביהמ"ק החורבן והריגת ב"י ומה זהו שאומר שפך חמתו על עצים ועל אבנים ולא על ישראל. ואמרתי לבאר כן בקדושת המקדש הלא נדע שהוא לפי שהקב"ה השרה שכינתו שם והנה אף שנשרף מקדשנו ונחרב בעוה"ר מ"מ השראת השכינה לא פסקה מעולם במקום המקדש וכמו שבארנו לעיל בשם המדרש דהנה זה עומד אחר כתלנו דמעולם לא זזה השכינה מתוך כותל מערבי ומה שנחרב אז בעת החורבן היו רק הבנינים והעמודים והמזבחות ושארי דברים גשמיים שהמה עצים ואבנים וכדומה וזהו דשפך חמתו רק על עצים ועל אבנים היינו דזה החריב אבל לא את ישראל דאי ת"ו שפך חמתו על ישראל וסילק השראת שכינתו והשגחתו מעלינו ח"ו אזי יכול להיות כליה ח"ו והקב"ה בחסדו לא עשה כן רק כלה חמתו על העו"א והקדושה נשארה במקומה והשראת השכינה והשגחתו ית' לא סרה מאתנו. וזהו שאמר אסף מזמור שבאו גוים בנחלתך והוא עפ"י מאי דאמרינן במס' מגלה (דף ו) ובזבחים (דף קטו ע"א) נחלה זו ירושלים שאין אחריה הפסק מנוחה זו שילה שיש אחריה הפסק וזהו שאמר מזמור דבאו גוים בנחלתך בנחלה דאין לה הפסק דהקדושה נשארה שמה. ועפ"ז יבוארו שפיר הפסוקים דהכא בתהלים קאמר דוד באו גוים בנחלתך טמאו את היכל קדשך וירמיה הנביא אמר באיכה נחלתנו נהפכה לזרים. ויבואר כן דהנה התוס' כתבו במ' יבמות (דף פא) חילוק דאף דס"ל קדושה ראשונה קידשה לשעתה וקדשה לעת"ל זהו רק לענין קדושת הבית אבל לענין קדושת הארץ לענין תרומות ומעשרות בטלה והנה המהרש"א כתב ביומא (דף יב ע"א) לפרש דדוד המלך ע"ה קאי על המקדש שלא נתחלקה לשבטים ואמר באו גוים בנחלתך וטמאו את היכל קדשך אבל ירמיה אמר נחלתנו דקאי על א"י דנתחלקה לשבטים וזהו שאמר נחלתנו היינו שהנחלה שלנו נהפכה לזרים שנהפך מקדושתה לחול שסרה הקדושה. ועתה יבואר כן דהנה ביבמות (דף ל ע"א) אמרינן דמה דכתיב את מקדשי תיראו ואת שבתותי תשמורו בא ללמד דמה מורא שבת לעולם אף מורא מקדש לעולם וכמו שכתב רבינו לקמן בפ"ז ה"ז אע"פ שהמקדש היום חרב בעוה"ר חיוב אדם במורא כו' כמו שנאמר את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו מה שמירת שבת לעולם אף מורא מקדש לעולם וזהו שאמר הקרא והשימותי לא את מקדשי מה שהקב"ה מקדש בהשראת השכינה דזה תשאר לעולם ורק והשימותי את מקדשיכם היינו מה שאתם הקדשתם הכסף והזהב עו"א וכל מע"י אדם דברים גשמיים אשר על זה נאמר באו בה פריצים וחללוה שנתחלל ויצא לחולין ואח"כ נשרף אבל את מקדשי תיראו היינו מה שאני מקדש שאשרה שכינתי וכמו שבת לעולם דלא נתבטל מקום הקדושה כמו שהיה מתחלה וכקדושת שבת שהוא לעולם וזהו שאמר הקרא הכא והשימותי את מקדשיכם היינו שבזה שנחרב לא ירית ריח ניחוחכם שיתבטלו הקרבנות ועבודה והתם אמר את מקדשי היינו המקדש שלי הוא כמו את שבתותי לעולם וזהו שאמר ר' יהודה ביהמ"ק שחרב ובקדושתו מדכתיב והשימותי את מקדשיכם ולא כתיב מקדשי כמו התם גבי מה שהוקש לשבת להראות דהקדושה לא בטלה וקדושתן בזמן שהן שוממים

וניחא עפ"ז קושית הט"א שם במס' מגלה שהקשה לר' יהודה למה לי הקרא של והשימותי את מקדשיכם הלא ילפינן מקרא של שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו דמביא במס' יבמות שם ורוצה לומר דחלוקים הם ולדבריו הברייתא דיבמות דברי ר' יהודה אסמכתא היא אמנם מדחזינן דרבינו הביא הכא שני הלמודים משני המקראות מה שאומר שם במשנה ומה שאומר הגמ' ביבמות ש"מ דתרווייהו צריכי אלא הוא כן דאי לא הוה כתיב רק הקרא דשל שבתותי ומקדשי כו' והתם נמי הוה כתיב והשימותי אח מקדשי דחזינן דח"ו נחרב הקדושה אז לא הוה דרשינן ההיקש של שבת למקדש לדרשה זו שדרש התם מה שבת אתה מתירא ממי שהזהיר עליה אף מקדש כן ולא דרשינן דהוא לעולם כמורא שבת דהא כתיב והשימותי את מקדשי ונתבטלה הקדושה ע"כ אתיא ההיקש להדרשא אחרינא שדרש התם אבל כאן דחילק דהכא כתיב והשימותי את מקדשיכם והתם כתיב מקדשי תיראו אמרינן דאתא להקש דזהו לעולם ואשים רק