כתר המלך חלק ב רעח

ואינו משמט וא"כ לא נחשב דיהיה של לוה דכותבין ע"ז פרוזבול בארכביה אחרי רכשי מ"מ שמעינן דכותבין להלוה עליו פרוזבול ולא מיחשבא כתרי רכשי אבל לדידן דהטור ס"ל דאף אי סיים לו השדה מ"מ משמט שכתב בסי' ז' ואפילו יש לו אחריות נכסים ולא חילק בין אי סיים ללא סיים כמו שמחלק רבינו הכא וא"כ ל"צ לאשמועינן דין זה כלל דהוא רק לב"ש דס"ל שטר העומד לגבות כגבוי דמי הוה רבותא זה ועל משכנתא באתרא דלא מסלקי דאינו משמט לדידן לא צריך לאשמועינן דע"ז כותבין נמי פרוזבול דהתם לא הוה רבותא דלא הוי משום כגבוי דמי דנימא ארכביה אתרי רכשי רק משום דהוא גזה"כ ואשר יהיה בידך ולא יכול לנגוש אותו כמו שמביא שם הסמ"ע בס"ק ח' אבל אי סיים שדה לב"ש דכגבוי דמי הוי רבותא דע"ז כותבין פרוזבול ודוק

פרק יא הלכה ט המוכר שדהו בזמן שהיובל נוהג כו' אינו מותר לגאול פחות משתי שנים שנאמר במספר שני תבואות ימכר לך אפילו רצה הלוקח אסור שנאמר במספר שנים אחר היובל תקנה כו' א"פ משני שנים מעל"ע אחר המכירה עכ"ל

והנה כ"ז הוא מסוגיא דערכין ודף כט ע"ב) דילפינן מתרווייהו קראי איסור עשה למוכר וללוקח אמנם אם עבר ומכר אם הוה מכירתו מכירה או לא יש לעיין בזה. והנה בספר שיטה מקובצת הנדפס בגליון הגמ' הביא שתי דעות של הראשונים שחולקים בזה דחד סבירא ליה דלכתחלה איסורא איכא אבל בדיעבד מכירתו הוי מכירה וחד אמר אפילו בדיעבד אינו נגאל והנה דעת רבינו הכא משמע דרק אסור לכתחלה לקנות ואי קנה קנאו דלא באר הכא כמו שמבאר ה"א ואם מכר לצמיתות שניהם עוברים בלא תעשה ואין מעשיהם מועילים אלא תחזור השדה לבעלים ביובל והכא אינו מבאר כלום רק מה שאסור לקנות משמע דרק איסורא איכא וכמו שמבאר רבינו נמי לקמן פ' ו' מה' בכורות ה"ה עיי"ש. והנה לכאורה נראה דתליא זה בפלוגתא דאביי ורבא במס' תמורה דיעבד מהני אי לא מהני דאי אמרי' לא מהני הכא נמי לא הוי מכירה וכמו שהאריכו הסמ"ע והש"ך בח"מ (סי' רח) על מקח שנעשה באיסור ואמרינן בו לא מהני עיי"ש. והנה לפי מאי שבארנו לעיל בה' ערכין וחרמין דאף היכא דאיכא רק איסור לאו הבא מכלל עשה ג"כ אמרינן לא מהני א"כ גם הכא דאיכא איסור עשה מאי טעמא אם גאל פחות משתי שנים מהני בדיעבד

ונ"ל ליישב כן דלהכי מהני הכא בדיעבד דהנה נ"ל אם קנה בפחות משתי שנים והלוקח אוכל פירות עד תום השתי שנים אזי קיים המכירה דעיקר זה דקפיד הקרא הוא שיהא הלוקח אוכל הפירות בתוך שתי השנים וא"כ אם המכירה היא על אופן זה אשר יהיה ביד הלוקח לאכול הפירות עד אחר שתי השנים ואח"כ תשוב השדה להמוכר בודאי מהני המכירה על אחר זה והוה כמו מי שקנה שדה בכסף על אחר ל' יום דקנה אף אם לא אמר מעכשיו כמו שמבאר הר"ן בנדרים (דף כת ע"ב) וא"כ אמרינן בזה דמהני כמו שכתב הסמ"ע בח"מ (סי' רח) לחלק בין אם מכר היכא שנשבע או נדר דלא חל המכירה ובין היכא שנעשה באיסור שהוסיף בשוה המקח או שפסק קודם שיצא השער דהתם היכא שנשבע או נדר דאי אפשר אלא א"כ עבר על האיסור לא מהני אבל היכא דיוכל היות בהיתר אם אינו לוקח ממנו הרבית מהני וא"כ ה"נ דיוכל היות המכירה להשאר בהיתר שיהא הלוקח אוכל פירות וישאר אחר שתי השנים בידי המוכר בחזרה שפיר בזה מהני כמבואר ודוק

פרק יב הלכה יג עיר שגגותיה חומתה או שהים חומתה אינה כמוקפת חומה עכ"ל. והוא ברייתא במס' ערכין (דף לב ע"א) סביב פרט לטבריא שים חומתה כו'. והנה המהרש"א במס' מגלה (דף ה ע"ב) וז"ל לשנא בא"ה מגומגם דמקשי גופיה ידע הך ברייתא דקתני סביב פרט לטבריא ואמאי בעי למימר מעיקרא ומי מספקא ליה מלתא בטבריא והא כתיב וערי מבצר ואפשר דבהך ברייתא לא הוי קתני בה בהדיא פרט לטבריא אלא סביב פרט שימה חומתה ותלמודא מסיק לה הכי למאי דמקשה ליה דחד גיסא הוה שורא דומיא דטבריא כו' עכ"ל. וקשה לי ע"ז דהא בברייתא דמס' ערכין (דף לב) דהבאתי הא מבואר להדיא סביב פרט לטבריא שהים חומתה ואיך אומר דבברייתא ליתא זה

ונ"ל ליישב קושית המהרש"א כן דהא בתחלה ס"ל להגמרא הטעם דמוקפין קורין בט"ו משום דהיו בטוחין יותר מאויבים כמו שהביא הר"ן בשם הרמב"ן ז"ל ולא כמו שכתב תחלה הר"ן שם דהטעם הוא דמוקפת חומה בט"ו לחלק כבוד לא"י וא"כ הוא רק לאלה שקדשו בקדושת ערי חומה ולפ"ז ניחא ליה ודאי מן טבריא אף שלענין ערי חומה לא קדשו מ"מ היא בטוחה יותר מאויבים דהים מקיפה רק הספק ה"ל אי רקת וטבריה וקרא ליה ערי מבצר או חמת זו חמי גרר ורקת זו צפורי אבל טבריא לא נזכר בקרא כלל ומקשה הגמ' ומי א"ל דטבריא לאו מוקפת חומה וכתיב רקת וטבריה ומשני דבזה לאו ספק הוא דרקת הוא טבריה ורק הספק הוא לו דבחד גיסא שורא דימה וסבירא ליה להמקשן דהטעם דקורין בט"ו הוא לחלק כבוד לא"י לערים המוקפות חומה ובעי דוקא הני שקדושין בקדושת ערי חומה ומקשה אי הכי מאי מספקא ליה דלענין קדושת ערי חומה ודאי לא קדיש כמבואר מסביב פרט לטבריא כו' ומשני דלעולם הוי הטעם לא לחלק כבוד לא"י רק דהספק הוא משום דמגליה ולא הוה מכסיה מאויבים כמו שמבאר הר"ן בשם הרמב"ן ז"ל וז"ל אלמא טעמא דתקנתא משום הצלה הוא דאית ליה למוקפת חומה דמגני בחומתן דמכתיה מטמרי ליה וזה הספק ליה אבל לענין ערי חומה ליכא זה כמבואר ודוק

פרק יג הלכה ה במל"מ כתב החינוך שאם שינה לוקה ונסתפק כמה יהיה שיעור. שנתחייב עליה עכ"ל. והנה יש להביא ראיה מהא דאיתא במס' מכות (דף יב ע"א) בתחומה כו' ותיפ"ל דאין עושין שדה מגרש ולא שדה עיר כו' אלמא חזינן דאפילו בית דירה לאיש אחד אסור כמו הכא לרוצח אחר אפ"ה אסור לשנות ואין שיעור לדבר וכל שהוא שינה אסור ודוק

במש"ל בפ"א הביא דברי הירושלמי פ' השולח במס' גיטין דאמר דהקונה שדה בזמן שהיובל נוהג אסור לחפור בורות שיחין ומערות והקשה על רבינו שהשמיט זה. ועיין שם בקרבן עדה בש"ק ד"ה מודה שהביא דברי הרשב"א ז"ל בחידושיו שכתב דיכול לחפור בה למ"ד קנין פירות כקנין הגוף ודחוק לפ"ד לפרש בירושלמי וא"ל דגם רבינו ס"ל הכא כמבואר

הלכות בית הבחירה

פרק א הלכה ג כיון שבנה המקדש בירושלים כו' ובהר המוריה וכן כתב רבינו לקמן בפ"ב ה"ב ומסורת ביד הכל שהמקום שבנה בו דוד ושלמה המזבח בג"א הוא המקום שבנה בו אברהם המזבח ועקד עליו את יצחק כו' עכ"ל והוא במס' תענית (דף יח ע"א) מאי הר המוריה פליגי בה כו'. ועיין רש"י שם ל"א כו'. והנה נ"ל לבאר דברי חז"ל דאיתא שם במדרש וירא על הפסוק ויקרא אברהם את שם המקום ההוא ה' יראה אשר יאמר היום בהר ה' יראה מלמד שהראה הקב"ה לאברהם אע"ה ביהמ"ק בנוי וחרב ומשוכלל לעת"ל והביא המדרש דרשות על זה ויבואר הדבר כן. דהנה כפי שהביא רבינו דבמקום זה שבנה אברהם המזבח הוא המקום שנבנה אח"כ המקדש שם והנה בעת שהיה המקדש בנוי על מכונו היה השראת השכינה בהתגלות שראו כל בשר איך נגלה כבוד ה' ואח"כ עתה בעוה"ר שחרב ושמם מ"מ לא זזה השכינה משם כמבואר במדרש ע"פ הנה זה עומד אחר כתלנו וכן כתב והיו עיני ולבי שם כל הימים ורק עתה הוא השראת השכינה בהתכסות וכמו שמבארים המפרשים ע"פ משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים