כתר המלך חלק ב רעז

עירובין (דף פ ע"ב) דאמר שם ר"י ככר באיסר והוא שלם מערבין בו ופירש רש"י מדת איסר ועיין רע"ב ותוי"ט שם וא"כ יבואר דאמר ר' יהושע ככר שלם שנמכר בבעה"ב באיסר והוא מזון שתי סעודות מערבין בו נמצא דבחצי איסר הוא רק סעודה אחת אבל באמת ל"ד דה"ה אפילו בפחות נמי כמו שאמר רבינו כ"ש אסור והוה כמו שכתבו התוס' במס' ר"ה (דף יג ע"א) ולהכי נקט גבי מקוה חסר קורטוב פסול אף שבטיפה אחת א"ח פסול ונקט קורטוב שהוא פחות שבמדה וה"ה אף טפה אחת והכא נקט ג"כ שיעור ס"א אף שאסור בכ"ש כמבואר ותמוה דברי התוי"ט והתוס' חדשים שלא הבינו דברי רבינו דהכא דאסר בכ"ש. וניחא לפי"ז הא דאמר במס' מע"ש פ"ד מ"ג ואחד אומר בסלע ואיסר והקשה שם התוס' חדשים וז"ל וצ"ע אפילו ח"א חשוב לענין שביעית בפרט דשביעית מאכלות אסורות כו' ולפי"ז ניחא דהתם קאי לענין חשבון הסעודות אומר חצי איסר שהוא שיעור שלם של סעודה אבל הכא מיירי לענין כסף נקיט איסר שהוא מטבע הקטנה של כסף כמו שפירש רש"י במס' ב"מ (דף נה ע"א) שהביא ג"כ התו"ת הכא ודוק

הלכה יא הלוקה לולב מע"ה כשביעית נותן לו אתרוג במתנה כו' עכ"ל. והנה בגמ' דסוכה (דף לט ע"ב) אמרינן דהטעם דלולב שרי בשביעית ליקח מע"ה משום דלולב בר ששית הנכנס לשביעית הוא וא"כ אי הוה לולב בר שביעית הנכנס לשמינית אסור ללוקחו מע"ה כמו אתרוג וכן פירש רש"י ז"ל בהדיא במס' בכורות (דף לו ע"ב) דלוקח אדם מע"ה משום דבת ששית שנכנס לשביעית הוא וא"כ קשה דהיה לרבינו לבאר דרק באופן היכא שנחנט בששית שרי ליקח אבל אי הלולב נחנט בשביעית אסור ורבינו כתב סתם בזה. ונ"ל לישב דעת רבינו כן דהנה הר"ן ז"ל כתב במשנה דסוכה וז"ל אבל דמי לולב שרי משום דבת ששית הנכנס לשביעית הוא א"כ דלולב עצים נינהו ועצים אין בהם משום קדושת של שביעית ע"כ אלמא דהר"ן ז"ל כתב טעם אתר עוד משום דעצים נינהו

ונ"ל לבאר דבזה חלוקים הטעמים דהנה לקמן (דף מ) שם אמרינן טעמא כו' הא עצים כו' דתניא יצאו עצים שהנאתן אחר ביעורן ופירש רש"י ז"ל אבל לולב עיקר הנאתו לכבד את הבית והוא שעת ביעורו כו' ודמי להנאת אכילה כו' ועוד אמר שם והאיכא עצים דמשחן דהנאתן וביעורן שוה אמר רבא סתם עצים להסקה הן עומדין ועצים להסקה תנאי היא והנה איכא גרסא אחרת בדברי רש"י ז"ל וכן הביא התוס' במס' ב"ק (דף קב) פירש רש"י ז"ל דתנאי הוא בהכי דרבנן סברי סתם עצים להסקה ולא חל שביעית אפילו על עצים דמשחן ואיכא דסבר היינו ר' יוסי דעצים דמשחן חיילי ועי"ש מה שמבארו בזה נמצא דהא בזה חלוקים תנאים ולרבנן אינו חל קדושת שביעית אף על עצים אשר הנאתן וביעורן שוה וא"כ גם על לולב נמי אינו חל קדושת שביעית דהוה כמו עצים דמשחן וא"כ לפי המסקנא ל"צ תרץ דלולב בת ששית הוא רק לר' יוסי דס"ל דחל ע"ז קדושת שביעית אבל לרבנן לא חל כלל דהוה רק עצים ושפיר כתב הר"ן לפ"ז דעצים נינהו ולא חל ע"ז קדושת שביעית וא"כ רבינו דפוסק בפ"ה ה"י הכא כרבנן שפיר ס"ל דאינו חל שום עצים בקדושת שביעית וכל לולב שרי ליקח בלי חולק של בת ששית כמבואר ודוק

פרק ט הלכה ה השוחט את הפרה ותילקה כו'. כתב הראב"ד ז"ל בירושלמי אמר הא מני ר' יהודה היא דאמר הקפת חנות משמט אבל לרבנן דאינו משמט לא כו'. כתב הכ"מ לתרץ בשם המ"ע מדמותיב מינה לרב יוסף בפ' השואל ודחק לשנויי ולא משני הא מני ר' יהודה היא כו'. ולא הבנתי אח דבריו דהא לא מצינו ר' יהודה ורבנן דפליגי רק אם הקפת חנות משמט אבל בהלואת יו"ט אם ניתנה לתבוע זה לא פליגי איך יאמר דהא מני ר' יהודה היא דאמר הקפה חנות משמט מכל מקום זה נשמע דהלואת יו"ט ניתנה לתבוע דאל"כ מאי משמט וכיון דלר' יהודה ניתנה לתבוע הוא הדין לרבנן דעל זה לא פליגי וא"כ לאו תירוץ הוא וצ"ע

הלכה ו המלוה את חבירו והתנה עמו שלא תשמטנה שביעית הרי זה נשמט שאינו יכול לבטל דין השביעית התנה עמו שלא ישמט הוא חוב זה אפילו בשביעית תנאו קיים שכל תנאי שבממון קיים ונמצא זה חייב עצמו בממון שלא חה"ת כו'. ועיין לקמן פי"ג מהלכות מכירה ה"ג בל"מ מה שמקשה על זה והנה בספר או"ת סימן ס"ז סק"י הקשה לדעת הפוסקים דבכתיבה לא מהני תנאי הוא משום דרבנן עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה וא"כ כיון דקיימל"ן דשביעית בזה"ז דרבנן א"כ נמי נימא דרבנן עשו חיזוק יותר משל תורה ולא להוי מהני תנאי ועי"ש מה שמחלק בזה. ונ"ל לחלק פשוט דל"א חכמים עשו חיזוק יותר משל תורה רק בהני מילי דרבנן שהמה חידשו ולא היה תחלה כמו כתיבה וכדומה אבל שביעית דתחלה היתה מה"ת והיה מהני תנאי ואח"כ באו חכמים ואמרו דגם עתה בזמן הזה נמי נוהג שביעית ולא נתבטל ונשאר הדין כמו בתחלה דמהני תנאי כיון דלא חדשו דבר חדש עתה ודין אחד הוא כמו מקודם ודוק

הלכה יט היתה לו שדה ממושכנת בעיר כותבין עליה פרוזבול עכ"ל. והנה הטור (סי' מז) בח"מ השמיט זה דשדה ממושכנת והניח בצ"ע הב"י שם ומתרץ האו"ת בס"ק כ"ד וז"ל ונ"ל דס"ל להטור דאי מיירי דהלוה השכין הקרקע לאחר פשיטא מאי קמ"ל הא גוף הקרקע שלו ויכול למכרו וכדומה רק עיקר הפירוש דהוה ליה למלוה שדה ממושכנת הוה כיש למלוה קרקע ויכול לזכות ללוה ול"ת איך יכול לזכות דבר שאין לו קמ"ל דמכל מקום הואיל וממושכן בידו יכול לזכותו וזהו שסתם המשנה דלא כר' נתן אבל לפי מה דקיי"ל כר' נתן דמציאה מזה לזה כו' אם כן אפילו אם המלוה אין לו נכסים רק לחייב לו יש נכסים יכול לכתוב פרוזבול א"כ במכ"ש במשכנתא בידו דיכול לכתוב ולכך הטור דכתב הך דינא אם להתחייב למלוה יש נכסים דכותבין פרוזבול השמיט הך דינא דשדה ממושכן עכ"ל. ולענ"ד לא הבנתי דבריו דהיא ז"ל מפרש הענין אם יש להמלוה ממושכן שדה אזי מזכה להלוה א"כ כיון דס"ל כר' נתן לא צריך להיות לו ממושכן השדה א"כ לא צריך האו"ת לפרש המשנה לא כמשמעות הפשט דמיירי שהיה להמלוה לענין מזכה הא נוכל לפרש כפשטא לענין לוה אם יש להלוה שדה ממושכנת ואי לא ס"ל כר' נתן אזי בעי רוקא משכן אבל לדידן אם רק יש להתחייב כותבין כמבואר

אך בעיקר דבר זה יש לדחות אכתי דאף דס"ל כר' נתן מ"מ צריך לאשמועינן זה דה"ל שדה ממושכנת דהא איכא גונא היכא דיש להלוה חיובים שנתחייבו לו וליכא גבי זה דינא דר' נתן כמו אם לא התחיייבו לו מהלואה או משכירות רק אם התחייב לו בתורת ויתור או מתנה או הענקה או שנתחייב לו מדין דינא דגרמי דמאן דאמר דהוא מדרבנן ליתא דינא דר' נתן כמו שמבאר הש"ך בסי' פ"ו סק"א והתומים הסכים על זה וא"כ בכה"ג אם חייב אחד להלוה מאלו התחייבות אינו יכול לכתוב פרוזבול אם יש לו להחייב לו מזה החיובים קרקע אבל אם משכן לו שדה על חיובים אלו כותבין שפיר פרוזבול וא"כ הא איצטריך לאשמועינן ונדחה תירוצו. ונ"ל לענ"ד ליישב כן והנה הטור יפרש אם הלוה משכן שדה שלו לאתר ומה שמקשה על זה למה ליה לאשמועינן דהא אף אם משכן לאחר מ"מ הוא של הלוה י"ל כן דהמשנה כתב היה לו שדה ממושכנת בעיר וכתב הב"י בח"מ (סי' סז) וכן הכ"מ דבעיר לאו דוקא נקט ונ"ל לומר דהמשנה ס"ל כמו שאמר במס' גיטין (דף לז) דבשטר אם יש לו אחריות נכסים או סיים לו שדה לב"ש דאמרי שטר העומד לגבות כגבוי דמי אז אינו משמט וא"כ אשמועינן שפיר דהיה לו להלוה שדה ממושכנת בעיר פירוש שהתמשכן שדהו זה שבעיר שסיים לו שדה זה שבעיר ולא משכן ממש רק היא ממשכנת ממנה לגבות החוב שסיים לו בחובו וכתב לו בשטר אחריות ע"ז וא"כ אינו משמט החוב וגבי מלוה של הלוה וא"כ ה"א כיון דלענין זה נקטינן דהוה כשל מלוה משום דשטר העומד לגבות כגבוי דמי