כתר המלך חלק ב רעו

הכ"מ בשם הר"ן בפ"ו מה' ממרים ה"ד עיי"ש. וא"כ כיון דהירושלמי פשיט ליה דהלכה כר"ש וכמבואר הכא ובפ"ג דמס' תרומות ה"א ה"ל למיפסק נמי כר"ש וניחא נמי לפ"ז דברי הרא"ש ז"ל במס' ב"מ פ' א"מ ה"ד שכתב דקיי"ל ר"מ ור"ש הלכה כר"ש ומקשה שם בעל ההגה"ה דבמס' עירובין ה"ל בעיא דלא אפשיטא עיי"ש ולפ"ז ניחא דכיון דאיפשט בירושלמי פוסק כן וכן ניחא נמי מה שהקשה הנוב"י מה"ק ח' יו"ד (סי' כו) וז"ל והנה לפי כללא דתנאי הפלוגתא דר"מ ור"ש אין לנו הכרע הלכה כדברי מי. שהרי בעירובין (דף מו) איבעיא להו ר"מ ור"ש הלכה כמי וסלק בתיקו ואני תמה על שראיתי במבוא התלמוד לר"ש הנגיד ז"ל שכולל ר"מ ור"ש הלכה כר"ש והוא נגד סוגיא דעירובין אבל בס' הליכות עולם קאמר ר"מ ור"ש הלכה כדברי המחמיר עכ"ל

ועפ"ד ניחא דברי מבוא התלמוד דפוסק כר"ש משום דבירושלמי פושט דהלכה כר"ש כמבואר. וכן מצינו בכ"ד אשר רבינו פוסק נגד ר' מאיר וחדא מהא דאיתא במס' בכורות (דף נד ע"ב) במשנה ר' מאיר אומר הירדן מפסיק למ"ה כו' ובמשנה ליכא שום חולק עליו ושם בגמ' (דף נה ע"א) שקלו וטרו אמוראי לפרש כר"מ ומ"מ אינו פוסק רבינו כר"מ משום דשם אמרו כתנאי כו' כי אתם עוברים את הירדן כו' דברי ריב"ב ר"ש אומר אף ירדן ארץ כנען ופליג רשב"י על ר"מ ומשמע דלהכי אינו פוסק רבינו כר"מ דלא הביא בה' בכורות דין דר"מ ואף לא מצי למימר דספוקי מספקא כגמ' דידן דה"ל למיפסק דאין מצטרף דהא רבינו ס"ל דכל ספק מעשר פטור אלא ודאי ס"ל דהלכה כר"ש נגד ר"מ וכן לקמן בפ"ב מה' טומאת אוכלין ה"ו וכן בפ"ב מה' אבות הטומאה ה"ה ובפ"ו מה' כלים ה"ה כל הכלים ובכ"מ שם דבכולהו משמע דפוסק כר"ש נגד ר"מ

אמנם הכא בלאו הכי ניחא מה דפוסק דלאו כר"ש אף אם לא נימא טעמא דהכ"מ משום דבמס' עירובין נשאר בתיקו דמוכת מזה מהא דאמרינן בגמ' דזבחים (דף עה ע"ב) תני תנא קמיה דרב שביעית אין לוקחין בדמיו תרומה מפני שממעטין באכילתה אמרוה רבנן קמיה דרבא הא דלא כר"ש דאי כר"ש האמר מביאין קדשים לבית הפסול אמר להו אפ"ת ר"ש הני מילי דאי עבד לכתחלה לא כו' כי אתא לקמיה דרב יוסף א"ל אמאי לא תותביה מהא דאין מבשלין ירק של שביעית בשמן של תרומה שלא יבוא לבית הפסול ור"ש מתיר א"ל אביי ולאו מי אותביתיה מהא דתבלין וא"ל הנח לתרומת תבלין דרבנן ה"נ הנח לתרומת ירק דרבנן א"ה איפכא מיבעי למיתני ירק של תרומה בשמן של שביעית ולאו מי אותביתיה מהא דמתיר ר"ש וא"ל דאיערב כו' כ"ל הגמ'. אלמא דרבא ס"ל דאפילו ר"ש ס"ל דלכתחלה אין מבשלין ירק דאיערב מתיר ר"ש ואפילו לאמרו להו ס"ל דהכא אין הלכה כר"ש דהם ס"ל דר"ש אפילו לכתחלה מתיר והכא אמר הברייתא דתני תנא קמיה דר"י לוקחין שביעית בדמי תרומה וא"כ שפיר פוסק רבינו דלא כר"ש ופוסק דלכתחלה אין מבשלין ירק כו' כרבא או כדאמר רבינא שם מי דמי חתיכה כו' אלמא ס"ל דלית הלכתא דהתנא דתני קמיה דרבא לא ס"ל כר"ש ועוד כמו שמפרשים הכא מפרשי הירושלמי דהירושלמי אומר דהכא אין הלכה כר"ש משום דתנא דתני סתמא כר"מ וכן מסיק דבי ר' ינאי הוו נהיגין דמבשלין על יד הוא נמי דלא כר"ש ולהכי פוסק רבינו שפיר כדברי הירושלמי ודוק

הלכה יא ומאימתי אין קוצצין האילן בשביעית החרובין כו' והגפנים משיגרעו כו' שאר כל האילנות משיוציאו בוסר עכ"ל. והנה על מלת בוסר דכתב רבינו קשה לי דהא במס' ברכות (דף לו ע"ב) ובמס' פסחים (דף נב) משמע דגם גפנים אמרינן משיגרעו והוא בוסר אבל בשאר האילנות הוי שיעור אחר משיוציאו דאמר מאן שמעת בוסר אין סמדר לא רבנן וקתני שאר האילנות משיוציאו. והנה במס' פסחים פירש רש"י ז"ל משיוציאו העלין בר"ת ניסן וכן פירש רבינו בפי' המשנה משיוציאו העלין הירוקים ובברכות פירש רש"י משיוציאו הפירות וכבר העיר ע"ז הגאון רע"ק איגר ז"ל בחידושיו והניח בצ"ע אבל דברי רבינו דאמר משיוציאו בוסר הוא תמוה טובא דהא הו"ל לומר או משיוציאו העלין או הפירות אבל בוסר הוא זמן מאוחר אף מסמדר וצ"ע

פרק ז הלכה יא ואוכלין בתמרים עד כו' ומאימתי הוא כלה עד הפורים ובגרוגרות עד החנוכה עכ"ל. והנה קשה לי דבמס' פסחים (דף נג ע"א) איתא אוכלין בגרוגרות עד החנוכה בתמרים עד הפורים ואמר ר"ב אמר ר' יוחנן תרתי בתרייתא כו' ופירש רש"י ז"ל דבגרוגרות עד הפורים ובתמרים עד החנוכה וא"כ קשה על רבינו אמאי לא אמר כאשר החליף ר"י בגרוגרת עד הפורים ובתמרים עד החנוכה אחרי שאין חולק עליו ואמאי אומר כמו שכתב שם בברייתא. וכן באמת בירושלמי בשביעית פ"ז הל"א איתא ר"י בשם ר"ש בן יוצדק ביין כו' ובגרוגרות עד הפורים ר"ב בשם ר"ח ובתמרין עד החנוכה אלמא דגם בירושלמי אומר כמו שהחליף ר"י תרתי בתרייתא ואמאי אומר רבינו אפכא

ונ"ל ליישב כן דהנה רש"י ז"ל כתב שם ואמר ר"ב גרסינן ולא תירוצא הוא ומשמע שהיתה גירסא אחרת אמר ר"ב לתרץ זה ונ"ל דרבינו באמת גריס אמר רב ביבי ובא באמת לתרץ זה דלכאורה קשה דאמר אידי ואידי חד שיעורא כיון דהשיעור של חנוכה ופורים הוא זמן קצוב וידוע לכל ל"ל להתנא בברייתא קמייתא לומר עד שיכלה האחרון שבצוער דבר שלא נודע לכל וכיון דהוא נמי אינו חולק על הברייתא השניה וס"ל חנוכה או פורים לימא שיעור זה וע"כ אמר רב ביבי אר"י תרתי בתרייתא. מחלף דר"י הוה מחליף זה עד הפורים וזה עד החנוכה ולהכי אומר הברייתא כדי שלא נטעה להחליף הזמן וכמו שבירושלמי היא מוחלפת ואומר עד שיכלה האחרון שכצוער דהוא השיעור עד הפורים כמו שאומר בברייתא דלדידן לא מחליפין כמבואר ודוק

הלכה יב המוליך פירות שביעית ממקום שכלי למקום שלא כלו או כו' חייב לבער כו'. וכתב הכ"מ שם משנה דפסחים וכת"ק עכ"ל. ונ"ל כי מלת וכת"ק שכתב הכ"מ הוא שלא בדיוק דגם ר' יהודה שם בזה אינו חולק על ת"ק בדבר זה שנותנין חומרי מקום שהלך לשם ירק על דברים אחרים פליגי עליה שלא נזכר בדברי רבינו כמבואר שם בסוגיא. ועוד מסיק שם ולא יעבירם ממקום למקום עכ"ל. והנה הכ"מ לא הראה המקור לזה והוא ירושלמי מפורש ספ"ו דשביעית אר"ה ובלבד שלא יעבירם ממקום למקום והוא כדברי רבינו ודוק: פרק ח הלכה י כשם שאסור לעשות סחורה כו' לפי שאין מוסרין פירות שביעית לע"ה ואפילו כ"ש שמא לא יאכל אותן בקדושת שביעית עכ"ל. והנה בגמ' דסוכה (דף לט ע"ב) איתא הגירסא אבל מן השומר אפילו בכחצי איסר אסור ורבינו כתב בכ"ש ושינה לשון הברייתא דקאמרה חצי איסר. והנה התוי"ט העיר ע"ז בפ"ט משביעית מ"א על הגמ' שנקיט שיעור דחצי איסר ולא נקט פרוטה שהוא פחות שבמטבעות ובתוס' חדשים שם הביא בשם הראשונים דכתבו דדוקא נקיט הגמ' חצי איסר אבל פחות מח"א שרי דלא חשיב. והנה רבינו כתב הכא מפורש דלא כדבריהם אלא כתב דאפילו כ"ש א"מ לע"ה ונ"ל לומר דדברי רבינו נכונים דזה דאמר בברייתא חצי איסר הוא ל"ד ורק להכי אומר שיעור זה דהנה תחלה אמר שם דמן המופקר שרי למסור מזון ג' סעודות והנה לפי החשבון דאמרינן פ"ק דקדושין (דף יב ע"א) הוה הפונדיון שני איסרין ולפי"מ דקחשיב במס' עירובין (דף פב ע"ב) הוה הככר בפונדיון מזון שתי סעודות וזהו רק בלוקח מן החנוני שהוא משתכר מחצה היכא דבעה"ב לא יהיב ציבא וא"כ אצל בעה"ב שאינו רוצה להשתכר אזי ימכור באיסר ככר של שני סעודות ופונדיון הוא ד' סעודות וניחא לפי זה המשנה במס'