כתר המלך חלק ב רעה

דהתם בע"ב אמרינן כי אתי ר"ד אמר יכול ילקה על התוספת ונסיב ליה הש"ס לפטורא ול"י כו' ר"א אומר חרישה וה"ק יכול ילקה על חרישה דאתיא מכלל ופרט יכול מנ"ל הש"ס לפטורא דא"כ כל הני פרטי ל"ל ור"י אמר ימים שהוסיפו עליהם חכמים לפני ר"ה וה"ק יכול ילקה על תוספת ר"ה דאתיא מבחריש ובקציר ונסיב ליה הש"ס לפטורא כו' וכתבו התוס' ד"ה ר"א מיהו ל"ל תסתיים דר"א דאמר לעיל לוקה דא"ל דר"א לא שמיע ליה הא דאמר לקמן דהתירו תוספת שביעית הילכך כו' דל"ל מילתא דר"ד אלא בחרישה אבל לדידיה אסור ולוקה דלא ס"ל א"נ דכיון דאיתא בהדיא כהך דלעיל במילי דחרישה אינו צ"ל תסתיים דאין דרך הש"ס לומר תסתיים בדבר המפורש בהדיא כ"כ עכ"ל והנה עפי"ז י"ל דמיישב קושית התוס' במס' כתובות דף נ"ו ע"א על רש"י ז"ל שם ד"ה אמר דא"ל רבינו הוא רב והוא מפורש ל"א תסתיים אך קשה לי ע"ז מגמ' דסוכה (דף מ"ד ע"א) אתמר ר"י ור' יהושע בן לוי תד אמר וסוד נביאים תסתיים דר"י אמר ערבה וסוד נביאים אלמא דאמר תסתיים על דבר המפורש בהדיא וצ"ע. ועיין עוד במס' גיטין (דף ה ע"ב) דאמר תסתיים דריב"ל. נמצא דלפי תירוץ השני של התוס' שם במע"ק ל"מ דודאי ר"א הוא דס"ל אינו לוקה ור"י הוא דס"ל לוקה ורק אינו אומר תסתיים משום דהוא מפורש בהדיא ואפילו לפי תירוץ הראשון של התוס' דא"ל דר"א לא שמיע ליה משה"כ לא אמר תסתיים מ"מ זה יכול לדייק דר' יוחנן אמר לוקה דאל"כ אכתי קשה על ר"י מנ"ל לומר דקאי על תוספת שביעית דילמא לא אתי רק אלא על חרישה אלא משמע דר"י ס"ל לוקה כמבואר וע"כ נ"ל דטפי עדיף לומר תירוץ הכ"מ דמשום דרבא דאמר שם הכי ס"ל דאינו לוקה על תולדות פוסק כן

ועוד נ"ל לומר כן דשם אמרינן לימא בדר"א אר"א קמיפלגי מ"ד לוקה לית ליה הא דר"א אר"א ומ"ד אינו לוקה אית ליה דר"א אר"א לא דכו"ע לית ליה והכא בהא קמיפלגי כו' כן גריס רש"י ועל גירסת התוס' מקשה המהרש"א ז"ל מלקמן דאמר דאתיא מכלל ופרט וכלל ולפי"ד התוס' רק כלל ופרט והנה במס' סנהדרין (דף קיג ע"א) אמרינן לימא בדר"א אמר ר"א קמיפלגי ומסיק לא דכו"ע ס"ל דר"א אמר ר"א והכא בהא קמיפלגי כו' נמצא דסתמא דגמ' מסיק דכו"ע ס"ל הא דר"א אמר ר"א והכא למ"ד אינו לוקה שפיר מצי ס"ל נמי הא דר"א אמר ר"א דאין דנין ומ"ד לוקה ודאי לא ס"ל כדברי ר"א אר"א וס"ל בודאי דדנין בכלל ופרט וכיון דסתמא דגמ' ס"ל כר"א דאין דנין ודאי נשאר כן דאינו לוקה ופוסק כן כמבואר

והנה בהאי ענינא קשה לי טובא דר"י אמר שם ימים שהוסיפו חכמים ואמר יכול ילקה על תוספת ר"ה ומסיק כדבעי למימר לקמן ופירש רש"י ז"ל גמר שבת שבתון משבת בראשית וכן כתבו התוס' שם וז"ל וא"ת מלקות מנ"ל והלא לא כתיב בתוס' אלא עשה גרידא וי"ל דמבחריש ובקציר מסקינן דצריך תוספת כלומר שהשביעית מתחלת משנה הששית וכ"ד שביעית יהיה לששית כו' הוא כשביעית ע"כ נמצא דאי מפקינן מקרא דכל בחריש ובקציר תשבות ודאי לקי מלקות מה"ת ורק הגז"ש משבת מפקא ליה וא"כ קשה משם (בדף ד ע"א) אמרינן אלא אמר רנב"י כו' כי גמירי הילכתא למשרי ילדה קראי למיסר זקנה וכיון דהילכתא למשרי ילדה לאו ממילא זקנה אסורה אלא הילכתא לר"י קראי לרע"ק נמצא דהגמ' מקשה כיון דידעינן מהילכתא דאסורה ל"צ קראי ומאי קושיא הא אי ילפינן מקראי לקו ע"ז דתוספת כמו שאמר ר"י הכא יכול ילקה ורק כיון דילפינן מג"ש משבת לא לקי ואי ילפינן מהלמ"מ לא לקי דהא על הלמ"מ לא לקי כיון דאין לאו מפורש ואי נימא דהוא דאורייתא מ"מ לא לקי וצריך קרא על מלקות וצ"ע

הלכה ח משקין בית השלחין בשביעית והוא שדה הזרוע שצמאה ביותר כו' עכ"ל. והנה גבי חוה"מ לעיל פ"ז מהל' י"ט כתב רבינו בהל' ד' שם כיצד משקין בית השלחין במועד כו' וכשהוא משקה אותה לא ידלה וישקה מן הבריכה או ממי הגשמים מפני שהוא טורח גדול אבל משקה הוא מן המעין בין שהיה כו' עכ"ל ומבאר התם רבינו דבה"ש אינו רשאי להשקות רק מן המעיין אבל לא ממי קולון ובריכה שנזכר שם במשנה אבל הכא גבי שביעית לא חילק רבינו כלל בין מי מעיין או מי גשמים ובריכה משום דס"ל לרבינו דשרי הכא במ"ג והוא משום דאיתא כן שם בירושלמי במס' מע"ק ר"ב בשם ר"ל ל"ש אלא במועד הא בשביעית מותר מה בין שביעית למועד שביעית ע"י שהיא מותרת במלאכה כו' ואית דבעי משמעינהו מן הדא שביעית ע"י שזמנו מרובה התירו מועד שזמנו מועט אסרו אותן ז' ימים האחרונים למאי כו' עד דינן כ"ז ימי הרגל ואסורין ע"כ ופי' הק"ע ל"ש כו' מותר בשביעית לשתות ממי קולון והוא כדברי רבינו ומסיק ז' ימים האחרונים אסורין ומסיק שם הק"ע בעיא דלא אפשיטא וא"כ יהיה סברא לומר דבז' ימים האחרונים יהיה אסור לשתות ממי גשמים מ"מ ג"ז לא הביא רבינו כיון דהוא רק ספק בדרבנן אזלינן להקל וכמו שפוסק רבינו בפ"ח מהל' יו"ט דשרי לתפור בחוה"מ מטפח עד שבעה טפחים אף דהוא בעיא דלא אפשיטא כיון דהוא מדרבנן מכ"ש הכא דאיסור דרבנן ובלשון ראשון שאומר הירושלמי הוא להתיר וא"כ אף דבלשון ב' נשאר בבעיא הוא לקולא ודוק

הלכה כא אין קוצצין בתולת השקמה בשביעית כדרך שקוצצין בשאר השנים כו' כיצד קוצצה מעם הארץ או למעלה מי' טפחים עכ"ל. וכתב הכ"מ ופוסק כר' יהודה ואפשר שהטעם מפני שהוא סובר דר"י לא לחלוק בא אלא לפרש עכ"ל. והנה הרשב"ם במס' ב"ב (דף פ ע"ב) כתב דת"ק פליג על ר' יהודה וז"ל ולתנא קמא איכא למימר דלית ליה האי שיעורא אלא שיעור אחרינא כגון מג' ולמעלה אסור ולא כדברי הכ"מ דכתב לדעת רבינו דר' יהודה מפרש דברי ת"ק. ונ"ל להביא ראיה לדעת הרשב"ם דר"י פליג מהא דאיתא הכא בירושלמי דשביעית על משנה זו משלשה ועד תשעה הא מתניתא משלשה ועד עשרה כו' היינו ת"ק ת"ק סבירא ליה מג' סגיא כמו דאמר הרשב"ם ופליג על ב"י כמבואר. ומ"מ רבינו דפוסק כר"י יש ליישב או משום דהתם במס' ב"ב פריך הגמ' מר"י דהברייתא לא אתיא כוותיה וכמו שכתב נמי התוי"ט ועיי"ש במהרש"א או נימא דהפשט של הירושלמי בשביעית מפרש רבינו כפירוש הפ"מ הכא דמפרש דקאי על מטע בית סאה על מה שאומרת המשנה המחליק שלשה עיי"ש ולא קאי ע"ז הפלוגתא דת"ק ור"י וא"ל כפירוש הכ"מ דר"י מפרש דברי ת"ק ודוק

פרק ד הלכה יב הירק כשעת לקיטתו כו'. כתב הכ"מ פ"ק דר"ה (דף יג) אמרינן לענין תוספת משמע לרבינו דה"ה לענין שביעית עכ"ל. ונ"ל לומר פשוט דדינו של רבינו הוא משנה ערוכה במס' בכורים פ"ב מ"ו אתרוג שוה לאילן בג' דברים ולירק בדרך אחד ופירשו רש"י ותוס' דלענין שביעית דמי אתרוג לאילן ולא לירק דבתר לקיטה אזלינן בירק לענין שביעית אלמא מפורש דאזלינן בתר לקיטה לירק בשביעית ועי' תוס' בר"ה (דף יד) ובסוכה (דף מ ע"ב) ד"ה ולשביעית דכתבו דעיקר קרא דבירק בתר לקיטה הוא ללמד על שביעית דהוי בירק מן התורה עיי"ש ודוק: פרק ד הלכה ה ואין מבשלין ירק של שביעית בשמן תרומה שלא יביאנו לידי פסול ואם בשל מעט ואכלו מיד מותר שהרי לא הניחן כדי להביא לידי פסול עכ"ל וכתב הכ"מ ומ"ש ואין מבשלין ירק של שביעית שם וכת"ק לגבי ר"ש ואע"ג דבירושלמי משמע דהלכה כר"ש דשרי לא סמיך רבינו עליו משום דהירושלמי לטעמיה דסובר דר' מאיר ור"ש הלכה כר"ש אבל גמ' דידן בפ' מי שהוציאוהו מסיק לה בחיקו עכ"ל. והנה הפוסקים כתבו כן דבכ"ד אשר בגמ' דידן נשאר בבעיא ובירושלמי נפשט פסקינן ליה כההיא דירושלמי וכן כתב