כתר המלך חלק ב רסט

וטוב לב היינו שירה ה"נ בבכורים יהיה שירה ויהא בשמחה ואמרינן ע"כ דהאי קרא דושמחת בכל הטוב לא קאי על שיהא בזמן שמחה אלא על הבכורים גופא. אמנם הגמ' מסיק שם אמר ר' יונתן מנין שאין אומרים שירה אלא על היין שנאמר כו' משכחת לה כדתניא ר"י אומר פירי כו' ואי אתה מביא משקין הביא ענבים ודרכן מנין ת"ל תביא ופי' התוס' שם בד"ה מנין דהגמ' הכא מפרש דס"ל להאי תנא דמביא משקין וזיתים וענבים אף לכתחלה דזה מרבינן מקרא דתביא דנוכל להביא אף לכתחלה ולהכי איידי דתקנו עליהן שירה תקנו נמי בכל הבכורים של ז' המינים עיי"ש וא"כ המשנה דסוף מס' חלה דמייתי דיוסף הכהן הביא בכורים יין ושמן ולא קבלו ממנו פליגי על המשנה דפ' א' דתרומות דס"ל דנוכל להביא מן היוצאים מזיתים וענבים כמו שכתבו מפרשי הירושלמי בזה וא"כ כיון דס"ל להמשנה דחלה דאין מביאין משקה אף של יין ושמן ע"כ פליגי ע"ז דיליף דבעי שירה דהא שירה לא בעי רק על היין וא"כ לא יליף הגז"ש דטוב ע"ז וא"כ איכא למימר דר"ש דמתיר לאונן נמי ס"ל כהאי משנה דאין מביאין בכורים של משקה כלל וא"כ ליתא הג"ש דטוב על שירה ואחי רק על זמן שמחה מקרא דתרומה קריא רחמנא ולאונן שרי אבל אנן דהא פוסק רבינו לעיל בפ"ב הל' ד' דמביא משקה משל זיתים וענבים ופוסק דבעי שירה וא"כ קאי השמחה על גופיה דבכורים מגז"ש דטוב טוב ולא על הזמן לחוד ושפיר פוסק דאסור לאונן כמבואר וניחא שפיר ג"כ לפ"ז לר"י ב"ב דפליג שם במשנה דבכורים פ"א מ"ו וסבירא ליה דמחג ועד החנוכה נמי מביא וקורא וא"כ לא ס"ל על זמן שמחה וא"כ קאי ע"כ על שמחה גופיה דגם לדידן קאי ע"ז ורק ר"ש הוא דמוכרח לסבור דקאי על זמן שמחה ולאונן ס"ל דמותר כמבואר

והנה ראיתי בירושלמי בפ"א דמס' חגיגה ה"ח דאמר שם חולה כתיב ושמחת כו' וכתב הק"ע בשירי קרבן וז"ל וקשה א"כ יהא חולה פטור מן הבכורים דכתיב ושמחת בכל הטוב ובבבלי יליף חולה מקרא אחרינא עכ"ל. והנה לפי סוגית גמ' דידן ודאי לא קשה דהא קאמרינן דאתיא הקרא דשמחה דכתיב גבי בכורים רק ע"ז שמתה רק תקשי לפי דברי רבינו דיליף מקרא זה דשמחה לאסור אונן אך גם זה לא קשה כמו שבארנו לעיל בהמ"ש דעל בעלים ודאי לא קאי הקרא דשמחה דהא בעלים יכולים נשלוח הבכורים ע"י שליח היכא שלקטן מתחלה לכך וא"כ לא קאי השמחה גם לדברי רבינו רק על כהן דאסור לאכלן באנינות וא"כ לא שייך לפטור חולה מבכורים דעל בעלים לא קאי כלל זה דשמחה וגם חולה חייב וכמו שבארנו לעיל בהל' מע"ש דר"ש לא קחשיב בזבחים (דף צט) גם אונן דאינו משלח בכורים משום דלא קאי על בעלים וא"כ אף לפי דברי הירושלמי דממעט חולה מראייה לפי שאינו בשמחה לק"מ ודוק

פרק ד הלכה ג הגר מביא וקורא לפי שנאמר לאברהם אב המון גוים כו'. וכתב המל"מ תמיה לי כו' ועוד אני חמוה למה פוסק כהירושלמי מאחר דבגמ' דידן בפ"ג דמכות (דף יט) קאמר ר"א כיון דאיכא בכורי הגר דבעי למימר אשר נשבעת לאבותינו ולא מצי אמר כן איך שביק גמ' דידן ופוסק כהירושלמי וצ"ע

ונ"ל ליישב כן דהנה הריטב"א ז"ל כתב וטובא איכא נמי דמביא ואינו קורא אלא דנקיט גר דלאו בר קריאה הוא לעולם עכ"ל. וצריך לומר דכל הני כגון שליח ומכר שדהו ואפוטרופוס דמביאין ואינן קורין ומ"מ לא מצי למנקט להו דלפעמים המה באין לידי קריאה כגון אם הי"ל שדה שלו וכן אשה אי נשאת לבעל הבעל מביא עבורה וקורא וא"כ אכתי הו"מ למפרך מה למע"ש דמביאין אף שלא בפני הבית דלא בעי מקדש כלל משא"כ הני דלפעמים באים לידי קריאה ורק נקט גר וכן עבד שהוא נמי כמו גר דלא אתי לידי קריאה לעולם ואעפ"כ אינו נוהג אלא בפני הבית וא"כ במס' חולין (דף קכ ע"ב) דאמרינן איכא למפרך מה לבכורים שכן טעונין קרייה הנחה כו' וא"כ תקשה למה חשיב פרכא הא דקרייה הא במש' מכות לא קחשיב קריאה לפירכא דאיכא בה"ג דמביא ואינו קורא משו"ה לא קחשיב ליה הא פירכא בשלמא הני לבד גר ניחא דבאים לידי קריאה אלא א"א דגר מביא ואינו קורא וא"כ איכא בכורי הגר דמביא ואינו קורא אלא ודאי ס"ל לסתמא דגמרא דחולין דגר מביא וקורא וליתא פרכא מביכורי הגר שפיר קאמר שכן טעונין קריאה והנחה ופוסק רבינו כסתמא דגמרא דידן בחולין נגד דברי רב אשי שם

אמנם יש לדחות זה דהכא הוא הפירוש מה לבכורים שכן טעונין קריאה והנחה לפני המזבח כדכתיב בקרא ולהכי בעי דוקא בפני הבית וכן קריאה ה"נ אמרינן דכיון דכתיב לפני ה' הוא דוקא כמו הנחה דכתיב תחלה דהוא בפני המזבח בזמן הבית ואף דבוידוי מעשר פוסק רבינו לעיל בפי"א מהל' מ"ש דהוא אף שלא בפני הבית וכתיב לפני ה' כבר ביאר הכ"מ שם דכיון דהביעור הוא בכל זמן ודאי גם האמירה אף דכתיב לפני ה' מ"מ הויא בכ"מ אבל הכא קאי לפני ה' כמו הנחה בבהמ"ק וא"כ שפיר אמר שכן טעון הנחה וקריאה תרווייהו בעי הזמן הבית ודחי כיון דאיכא בכורי הגר דל"צ קריאה ויוכל היות אף שלא בפני הבית לא קחשיב זה לחומרא דהא גבי הגר יוכל להביא אף שלא בפה"ב דליתא קריאה גביה אבל הכא מה דדחי לענין משקין היוצא מהן כמותן ודחי שכן טעון קריאה והנחה הוא אין ענין לזה דמביא משקין ורק דמצא חומרא בזה ולהכי אמרינן חומרא אחרת דמשקין כיוצא בהן וא"כ שפיר כיון דבכל בכורים יש קריאה להכי נאסר המשקה בכל פעם אף למי שאינו קורא דלא מחלקינן בזה בבכורים אבל התם דהחומרא מביא לידי זה דיהיה בפני הבית שפיר אמר דא"כ בגר דאינו קורא ליתא הדיחוי לדידיה ואינו מדחה רק מהנחה דהוי לכו"ע ודוק

פרק ט הלכה ג ספק בכור חייב כו' ואם נסתפק בשנים ולקח הכהן האחד מספק הרי השני פטור מן המתנות שעשאוהו כמו שזכה בו הכהן ונותנו במומן לבעלים עכ"ל. וכתב הכ"מ ובענין נסתפק בשנים ולקח הכהן האחד מספק פסק כר' יוסי לגבי ר' מאיר ועוד דבפ"ק דמציעא פסק שמואל כר' יוסי דאמר עשו את שאינו זוכה כזוכה ואע"ג דבפ' כל הגט (דף ל) אמר עולא מתניתין כר' יוסי ואמוראי פליגי ואמרו כולהו כעולא ל"א כיחידאה לא מוקמינן א"ל דלא סבירא ליה דלית הלכתא כותיה אלא דמ"מ רצו להעמיד סתם מתניתין כרבנן ועוי"ל דיש לחלק בין ההוא דפ' כל הגט לההיא דפ"ז דבכורות ודב"מ כו' עכ"ל

והנה על תירוץ הראשון של הכ"מ קשה טובא לפי מאי שכתב רבינו לעיל בפ"ז מהל' מעשר ה"ו המלוה מעות את הכהן כו' מפריש עליהן כו' כיצד מפריש עליהן מפריש תרומה או מ"ר או מ"ש מפירותיו ומזכה בהן ע"י אתר ואותו הכהן או הלוי או העני שהלוום ואם היו רגילין ליטול ממנו והוא רגיל שלא יתן אלא להן א"צ לזכות ע"י אחרים עכ"ל והוא כשמואל ורב אבל לא כעולא וא"א דפוסק כר"י דעשו שאינו זוכה כזוכה בכ"מ הו"ל למפסק הכא כר"י דבכ"מ עשו שאינו זוכה כזוכה ול"ד במזכה ע"י אתר או במכירי כהונה כמו שכתב הכא בהל' מעשר וא"כ ליתא תירוץ זה. וצ"ל ע"כ התירוץ השני של הכ"מ ואע"ג דהכ"מ כתב סתמא דיש לחלק בזה ולא ביאר החילוק אמנם החילוק הוא כמו שכתב הרשב"א ז"ל בחידושיו למס' גיטין וז"ל א"נ ה"ק כיחידאה לא מוקי לה דס"ל דר"י בכה"ג לא אמר עשו את שאינו זוכה כזוכה דכיון דלא מכר ולא זכהו עדיין לכהן לא מקיימא מצות נתינה בכך וההיא דבכורות דאמר ר' יוסי כל שחליפיו ביד כהן פטור מן המתנות התם הוא דעשו את שאינו זוכה כזוכה לפי שנתן אחד מן הספיקות ביד כהן ובירושלמי גרסינן ר"א בשם רשב"ל דר' יוסי הוא דתנן תמן כל שחליפיו ביד כהן פטור מן המתנות ר' מאיר מחייב כלום אר"מ אלא בקיים ברם הכא עד כדון בעי מזרע עכ"ל אלמא דמחלק בזה מהך דהכא דגיטין לההיא דבכורות דאף דהתם פסקינן כר' יוסי מ"מ הכא